אורים/חושן משפט/יד

אורים ‏ חושן משפט יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) כופי' אותו ודן בעירו. המחבר נקט לשון הרמב"ם דס"ל דבית וועד וב"ד הגדול חד הוא ולכך נמשך אחרי גמ' דסנהדרין דאמרינן דאין ביד הנתבע לומר נלך לבית וועד כי אם התובע מצי לטעון כן כמ"ש הש"ע להדיא. אבל תו' והרא"ש ס"ל לחלוק דבית וועד לא מצי נתבע לטעון נלך לבית וועד שהוא מקום אסיפת חכמים אבל לבית הדין הגדול אפילו הנתבע מצי לטעון כך. ועל זה רמז רמ"א בהגה לקמן וי"א דבטענת נלך לב"ד הגדול אין חילוק בין תובע לנתבע ע"ש סמ"ע ועיין בתומים מ"ש ליישב דברי הרמב"ם דלא תקשי' לי' מגמרא דב"ק והעליתי שאם התובע כבר החל דבריו בב"ד הגדול לכ"ע אף הנתבע מצי לילך לב"ד הגדול ע"ש:

(ב) ואח"כ מוציאים ממנו. פי' תיכף לאחר כתיבת הפסק וטעם למה פסקו כן ואם יברר הוא אח"כ שטעו יהיה חוזר כמש"ל בסי' כ"ה ע"ש סמ"ע:

(ג) ואם הוצרך לשאול כו'. ולא אמינא כיון דבלא"ה צריכים לשלח לב"ד הגדול נימא לתובע ונתבע שילכו לב"ד הגדול ומשם יצא משפטם קמ"ל דלא סמ"ע וכוונתו ליישב על השנות הדברים דכבר נאמר לעיל סימן י"ג סעיף ו' ע"ש:

(ד) שזה טוען וזה טוען או כשאומר המלוה נדון כאן כו'. פי' הסמ"ע ובדרישה דל"ל שזה טוען וזה טוען דזה אומר אתה חייב לי והשני טוען להיפוך אתה חייב לי ולכך לא שייך כאן עבד לוה לאיש מלוה וא"י לומר לב"ד נלך דא"כ איך קאמר אבל אם אומר המלוה נלך כו' דהא גם בהך דזה טוען וזה טוען שייך במלוה דזה אומר הלויתיך וזה אומר יש לך משכון שוה ביותר וכהנה טובא אלא מפרש הסמ"ע דרישא מיירי בשאר טענות שתבע נתחייבת לי שכיר' והלה אומר שלמתי מכרתי לך בית וסחורה והלה אומר שלמתי בזו לא אמרינן דהנתבע מחויב לילך לב"ד הגדול משא"כ במלוה וניזק ונגזל דכופין הלוה והמזיק וגזלן לילך לב"ד הגדול אם שכנגדו צעק לב"ד הגדול ניזול ופי' זה דחוק וצ"ע. ויותר היה אפשר לפרש דאם אין הנתבע מודה לו שהוא חייב לו מעולם שזה תבעו הלויתיך והוא אומר להד"ם או היה לי בידך יותר ויותר. וא"כ מעולם לא נעשה עבד לוה וכו' א"י לכופו שיעלה לב"ד הגדול אבל אם הנתבע מודה שמתחילה לוה הימנו או גזלו והזיקו רק שטוען אח"כ פרעתיך או הגיע משלי בידך שעולה בדמיו יותר. מ"מ כיון שהודה שבפעם א' היה הוא הלוה שלו הרי כאן חזקת עבד לוה כו' וחייב לילך אחריו לב"ד הגדול. ודברים אלו יש לכוון ביותר בפי' הרמב"ם והמחבר שהעתיק דבריו וצ"ע:

(ה) והלוה אומר נלך כו'. אין כופין למלוה בשביל טורח והוצאו' אבל אם יש למלוה בלא"ה דרך לשם דליכא כאן טורח והוצאות אף ללוה שומעין לילך עמו לב"ד הגדול לדין תשוב' רמב"ן והביאו הסמ"ע.

(ו) כופין את הלוה כו'. ואם יש למלוה בלא"ה דרך לשם ומבקש שהוא ילך אתו אין כופין הלוה מהרי"ק וסמ"ע וכבר השיגו הב"ח ובני שמואל והש"ך דהראיה שהביא מהרי"ק מתשובת הרמב"ן אינו ראי' כלל. ויפה כתבו דאין מתשוב' רמב"ן ראי' אבל מ"מ מסברא דנפשי' מצי מהרי"ק לומר כן דבשלמא אי אין למלוה דרך לשם אמרי' הואיל והוא אינו חס על הטרחא ועל הוצאו' דנפשי' איך נחוס על הלוה הלא עבד לוה כו' אבל כשאין למלוה טרחא והוצאה כלל דבלא"ה דרכו לשם. א"כ אפשר דלא שייך עבד לוה כו' דהוא יש לו דרך לשם יטריח ללוה לילך לשם בשביל משפט מה שהוא מעולם לא עשה לולי דהיה דרכו לשם ולא שייך עבד לוה כו':

(ז) וי"א דב"ד חשוב בכל דור כו'. לשון המחבר שהוא לשון הרמב"ם ג"כ כך דאעפ"י שבזה"ז שאין ב"ד הגדול מ"מ חכמים גדולים מומחים לרבים שאין כמותם באותה העיר של מלוה והלוה יש להם דין ב"ד הגדול וא"כ אין כאן חידוש דבר מהרמ"א וכתב הסמ"ע בס"ק וי"ו דבאמת הא דכתבו הרמ"א כתבו להך י"א דכתב בתר הכי דס"ל כדעת תו' דיש חילוק בין בית וועד לב"ד הגדול אבל לדברי המחבר ורמב"ם שמשוה בית וועד לב"ד הגדול אין חילוק באמת ולא חידש רמ"א כלום. וזהו דותק ויותר נראה דס"ל לרמב"ם מ"ש דאף בזה"ז דמצי לטעון אלך למקום שיש חכמים גדולים היינו באותה מדינה כני"ש הרמ"א והוא מדברי מהרי"ק אבל לא למדינה אחרת ואילו יש להם דין ב"ד הגדול אף למדינה אחרת מצי לטעון וכ"כ הב"ח להדיא ע"ש. ולכך כתב רמ"א די"א דאף בזה"ז לב"ד חשוב קרוי ב"ד הגדול וא"כ אפי' ממדינה למדינה יכול לטעון אלך לב"ד הגדול וא"ש:

(ח) ונראה לב"ד כו'. וי"ו מתחלקת והיינו או שנראה לב"ד שיש ממש בטענתו אעפ"י שאינו מברר בראיה ועדים סמ"ע.

(ט) וי"א דבטענות נלך לב"ד הגדול כו'. הוא דעת התו' והרא"ש דמחלקים בין בית וועד לב"ד הגדול דגבי בית וועד הוא דיש הבדל בין תובע לנתבע אבל ב"ד הגדול שהוא חשוב בדורו אפי' הנתבע יכול לומר נלך לב"ד הגדול:

(י) כל זמן שיש ב"ד וכו'. ואותן השייכים לבית החיים של בני העיר שייכין ג"כ לב"ד של אותה עיר והכל לפי ראות עיני הדיין פסקי מהראי' וסמ"ע:

(יא) עד יום ג' כו'. היינו אחר שלשה הזמנות ועיין מש"ל סי' י"א טעם למנהג זה עפי' גי' הרא"ש.

(יב) ומיד יבררו דיינים. פי' בהזמנה ראשונה יבררו כדי שלא יהיה עיכוב אח"כ כשיגיע הזמנה השלישית סמ"ע:

(יג) צריך להודיע. ושכר שליחות וכדומה הכל מוטל על התובע סמ"ע:

(יד) אב שיש לו כו'. ה"ה תלמיד עם רב כה"ג וצ"ל רבו מובהק עיין י"ד הלכות ת"ת ע"ש:

(טו) ועשיר מוחזק לאלם כו'. לכאורה משמע שהוא מוחזק דוקא לאלם אבל בתשובת תשב"ץ. וכן הביא בכה"ג בשם תשוב' רבו' דלאו דוקא אלם אלא שאם הוא בעירו גדול בחכמה ומעלה או אפי' אינו בחכמה רק רוב בני עיר סרים למשמעתו א"כ הרי הנתבע יכול לטעון אלך ואדון בעיר אחרת ואלם דנקט לאו דוקא וכ"כ בתשובת שב יעקב ונכון הוא. וכתב רמ"א בתשובה סי' ע"ג דאף דנהוג דהתובע הולך אחר הנתבע אפילו לב"ד דזוטרא מב"ד של עיר התובע מ"מ אם התובע מוצא לנתבע בעירו יכול להכריחו שידון עמו בעירו:

(טז) אם האחד ת"ח כו'. פירש הסמ"ע דבהגהת מרדכי למס' קדושין נתן טעם בשם מהר"ם ר"ב משום חשדא שיאמרו המורה ההוא שנשלח לו הטענות נשא פנים לת"ח. וכתב הסמ"ע אעפ"י שהב"ד אינו מזכיר כלל שם ת"ח שהוא בע"ד ולא ידע המורה מי תובע או נתבע מ"מ יש לחוש דמכיר כתב יד של ת"ח ההוא ולכך אין לו לכתוב בעצמו רק יעתיקו הב"ד ע"כ. ולדבריו א"צ להעתקת ב"ד רק שהת"ח לא יכתוב כ"י רק יניח לאחר להעתיקו וכמה סופרים מעתיקי דברים בשוקא. ואי' זה במשמע. אבל יותר נראה דתלו בטיב הכתיבה אם כותב הראי' והטענות בלשון מדבר בעדו א"כ בבוא הדברים למורה הרי רואה שמבטן ת"ח יוצא זה ולו הריב ויש לחוש דנושא לו פנים ומהפך בזכותו משא"כ כשהב"ד מעתיקין בלשון כאילו הם מדברים ומצדדים בראיות הללו לזכות גבר הלזה אין כאן ראיה שהוא ת"ח כי הראיה יוצאים מבטן בית דין והם שחפשו ובינו בספרים ומצאו ראיות אלו לזכות של בע"ד זה ואם כן אין כאן חשד ופשוט:

(יז) יש אומרים שאם יש שני ת"ח כו'. כיון ששניהם בעיר אחת וצ"ל אף על פי דהתובע יכול לטעון לעיר אחרת ניזול לב"ד הגדול ומכ"ש באותו עיר ואפי' למקום ועד יכול להכריחו צ"ל דבאותו עיר גרע טפי דאם יפלא מן ב"ד קטן דבר הרי יכולין לשאול פי ב"ד הגדול ממנו וכ"כ הב"ח. אבל הטור חולק וס"ל דלא זו דלא מצי לטעון נילך לב"ד הקטן אפי' אם יש ב' ב"ד ששניהם שוי' יכול המלוה להכריחו לילך אתו לפני איזה ב"ד שירצה התובע אבל אינו יכול להכריחו לילך לפני ב"ד קטן כשיש בעיר ב"ד גדול ונתבע טוען לילך לפניהם. והסכימו הסמ"ע ורבים מאחרונים עם הטור. ועיין תומים שהארכתי בישוב דברי הסמ"ג וטור ע"ש והעליתי דבא' גדול וא' קטן אינו רשות לנתבע לומר לילך לפני ב"ד קטן אבל כשיש ב' ב"ד השוים במעלה יש לנתבע ברירה לומר לפני ב"ד זה או זה אלך וה"מ כששניהם בעיר אחת אבל ב' ב"ד שוי' במעלה א' בעיר ואחד רחוק ג"פ לא יכול נתבע לומר לפני ב"ד הרחוק שלשה פרסאות כיון שיש לו ב"ד השוה בערך כמו ב"ד ההוא בעירו. אבל אם ב"ד הרחוק ג"פ יותר במעלה מן ב"ד שבאותה עיר אעפ"י שאינו כ"כ במעלה כמו ב"ד הגדול לשיטת התו' ורא"ש רק כמו בית וועד מ"מ הואיל ואינו רחוק כ"כ רק שלשה פרסאות יכול הנתבע לומר לילך לפניהם לדון ע"ש:

(יח) ואם אחד סלק עצמו. פי' ב"ד אחד משני ב"ד הנ"ל וא"כ אין כאן רק ב"ד אחד:

(יט) שאם רואה הדיין שבע"ד חושדו וכו'. דוקא במקום דאיכא חשד אבל אי ליכא והוא מלגלג על הדין מנדין אותו נ"י וסמ"ע. פי' מקום דאיכא חשד כי האי דב"מ דף ס"ט דחד שותף פליג זוזי בלי דעת חבירו ופסק ר"פ דהוי חלוקה ואחר כך חלק חבירו יין בלי דעת שותפו ופסק ר"פ דלא הוי חלוקה ויש כאן מקום חשד דתמיד מחייב לאותו גבר ולכך הודיע' ר"פ הבדל שיש בין מעות ליין ע"ש:

(כ) וכ"ש אם אומר כתבו לי כו'. הקשה הסמ"ע מה כ"ש במקום חשד מודיעין לו טעם הדין וכאן אין כותבין רק הטענות ולא טעמו של דבר כמ"ש הרמ"א להדיא בהגה זו ותי' דלענין כתיבה יש כ"ש אם במקום חשד מודיעין טעמא מכ"ש כאן שאין רוצה הטעם רק הכתיבה דעושין כן. ועיין תומים שהעליתי דאף דאין כותבין טעם הדין בפסק מ"מ בע"פ אומרים לו הטעם וא"ש הכ"ש ע"ש:

(כא) אבל בלא"ה אין כותבין. דמאחר שקיבל אותם לדיינים סתם לאו כל כמיניה לחזור מפסקיהם ואם מבקש טעם הדין ודאי יאמרו לו שהרי אפי' זה שלא ביקש הטעם רק הב"ד רואין שחושדין אותם נתבאר שצריך להודיעם סמ"ע והטעם שנתן דמאחר שקבלהו לאו כל כמיני' לחזור אינו מובן דאטו צריכים לכתוב משום חזרה רק לברר ע"י ב"ד הגדול שטעו בדין וזהו שייך אף כשדנו בלי כפי'. ולכן צ"ל הטעם דמה"ת לחשוד אותם שטעו ואילו הם בחזקת דלא גמירי כ"כ לא היה לך לדון מתחילה בפניהם אבל כשבאמת לא רצה לדון בפניהם זהו טענתו לכך לא רציתי כי יודע אני שאין דעתם שלם בדין הזה כלל ולכך צריכין לכתוב לו. וכן מה שכתב הסמ"ע דאף בזו אם מבקש טעם הדין יאמרו לו כו'. עירב שני תי' יחד דהא הך דיעות דס"ל לחלק בין כפי' לאינו כפי' הא לתרץ הקושיא מהא דאמרינן בב"מ כגון דא צריך לאודועה ובסנהדרין אמרו דאם בא ושאל לכתוב דכותבין לו וע"ז תי' לחלק בין כפי' לאינו כפי' ועוד תי' הרא"ש דכאן אמרינן ליה אפי' בלי שאלה לדעת הטעם משא"כ בעלמא בלי חשדא צריך לבקש להודיעו הטעם וא"כ לפ"ז הך דמחלק בין כפי' לאינו כפי' ע"כ לא ס"ל הך סברא דבאינו כפי' אם שאל הטעם דאמרינן ליה כמ"ש הסמ"ע דאי ס"ל מנלן לחלק בין כפי' לאינו כפי' דהא בלא"ה לק"מ כמ"ש הרא"ש דשם בסנהדרין בעינן דוקא שאלה. ואולי ס"ל לתו' דאף דנימא אם שאל הטעם לכ"ע צריך לומר דאין לך חשדא יותר מזה מ"מ מה שלא חלקו התו' כן הוא משום דזהו בעובדא דר"פ דאמר חזי' בתר דידי קאתא מר ס"ל ה"ל שאלה למה תחייב אותי וכאומר לו הודיעני טעם הדברים ומ"מ אמר כגון דא וכו' ואם כן קשה אהך דסנהדין וצ"ל לחלק בין כפי' לאינו כפי' וכו' ש"מ דבאין כפי' אפי' שאל אין אומר לו ולכן דברי סמ"ע מגומגמים בזה:

(כב) וצריך לשלם מיד. אף דמבואר כן בראש הסי' דמוציאין ממנו תיכף מ"מ דלא נימא הב"ד מוציאין ממנו אבל מונח ביד ב"ד עד שנשמע אם הסכים הב"ד הגדול לפסק הזה כדי שלא יהיה אח"כ טורח אם יהיה הדין חוזר להוציא מיד שכנגדו וקמ"ל דמשלמי' ליד הבע"ד דלטעות לא חיישינן סמ"ע:

(כג) לפרוע לו כל הוצאותיו. היינו אם יצא חייב בדין ועיין תומים שהנחתי בספק אם התובע לא תבעו בערמה רק בתום לבבו חשב שהדין עמו והדיין פטרו לנתבע דלמה לא יהיה מחויב לשלם הוצא' סרבנו' דלמה ליה זאת שסירב וגר' נזק לחבירו וע"ז מתחייב משום מזיק ע"ש:

(כד) משעה שנעשה סרבן. וכתב היש"ש דהוצאות ששלח שליח אחרי המעות או אחריו א"צ לשלם וכ"כ הש"ך וכתב ב"י בשם הרא"ש בתשובה דאם תבעו לשלם לו הוצאות הזמנה והלה כופר והביא עדים ואחר כך הודה ואמר שלא סירב אינו נאמן דה"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי עכ"ל והביאו הסמ"ע ואם קודם שבאו עדים הודה שהזמינו ואמר שלא סירב אם שלא מחמת ביעותא דעדים אמר כן נאמן ואם מחמת ביעותא אינו נאמן לפי מ"ש הרמ"א לקמן בסי' ע"ט בהגה כ"כ הש"ך ועיין מש"ל:

(כה) אין אומרים שישבע. דעת הסמ"ע הואיל ואין מגיע לנתבע הנאה מזה לא אמרינן שישבע ויטול אף שהוציא ברשות. רק אם אפשר לברר בעדים או ע"י שומת ב"ד יגבה ואם לאו לא יגבה ועיין בתומים שכתבתי דלא נראה לענ"ד כן ואם אפשר בבירור ודכותיה לא סמכינן על שבועתא אבל באי אפשר לברורי ישבע כמו ניזק דנשבע ונוטל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.