אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוטה/יא
יום ראשון י"ח ניסן תשפ"ג - מסכת סוטה דף יא[עריכה]
מדוע לא למדו המצריים מדור הפלגה?[עריכה]
- קושיית הפענח רזא ור"ח פלטיאל מדוע לא למדו המצריים מדור הפלגה
בגמרא במסכת סוטה (יא.) איתא: "הבה נתחכמה לו" (שמות א י) - א"ר חמא ברבי חנינא, באו ונחכם למושיען של ישראל, במה נדונם? נדונם באש, כתיב (ישעיה סו טו) "כי הנה ה' באש יבא" וכתיב (שם פסוק טז) "כי באש ה' נשפט" וגו'. בחרב, כתיב (שם) "ובחרבו את כל בשר". אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (שם נד ט) "כי מי נח זאת לי" וגו'.
ומוסיפה הגמרא ומבארת את טעותם של המצריים: והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא. אי נמי, הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו, וכן הוא אומר (שמות יד כז) "ומצרים נסים לקראתו".
על טעותם של המצריים תמהו הפענח רזא (הו"ד בתוספות השלם שמות א י) ורבינו חיים פלטיאל, שהרי היה להם להבין מאנשי דור הפלגה שהיו אחר המבול, ועונשם היה ששפך עליהם מי אוקינוס, ומדוע לא היו יראים המצריים שיעשה להם כמו כן.
- מחלוקת האמוראים האם הציפו מי הים את העולם בדור אנוש ובדור הפלגה
וכוונתם למובא בירושלמי (שקלים פ"ו ה"ב) שים הגדול מכונה גם "ים המוצאים" כנגד שתי פעמים שבהם יצא הים, אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה. ובמדרש רבה (ה ו): אמר רבי אלעזר, מתחילת ברייתו של עולם גזר הקב"ה ואמר 'יקוו המים'. למה 'הקורא למי הים' (עמוס ה ח), 'הקורא למי הים' (שם ט ו) - שתי פעמים, אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש.
ובפרשה כ"ג (ז): שתי פעמים כתיב 'הקורא למי הים', כנגד שתי פעמים שעלה הים והציף את העולם. ובפירוש רש"י לב"ר (שם): ופירש בירושלמי אחד בדור אנוש שהציף שליש העולם, ואחד בדור הפלגה שהציף חציו... ובשטיפת המבול לא איירי כלל. ובמתנות כהונה הביא שכן גרס בילקוט 'והציף את העולם בדור אנוש ובדור הפלגה', ולפי זה כתב שיש לגרוס גם בפ"ה 'דור אנוש ודור הפלגה' ולא 'דור המבול'. אמנם העץ יוסף (ה ו) הביא גירסת הירושלמי, אך הביא פירוש היפה תואר גם לפי גירסתנו, שגם במבול הציפו מי הים את העולם, ככתוב "נבקעו כל מעיינות תהום".
ועכ"פ מבואר במדרשים שדור הפלגה נענשו אף הם בהצפת מי הים עליהם, ועל כרחך שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על מקצתו הוא מביא, ואם כן תמהים רבותינו במה טעו המצריים.
וביפה תואר שם נקט שנחלקו בדבר רבותינו, ובאמת לדעת רבי אלעזר שני הפעמים שהציפו המים את העולם כוללים גם את המבול, ולא הציף הים את אנשי דור הפלגה. ואילו לדעת רבי לוי ורבי יהושע בן לוי הציפו המים את העולם שני פעמים מלבד בדור המבול, בדור אנוש ובדור הפלגה. ופירש שרבי אלעזר נדחק לפרש הפסוק במבול כיון שלא ניחא ליה לומר שדור הפלגה נענשו במים, "שהרי נענשו בפלגה ולמה יענישם גם כן במים", ועוד שהיה לפסוק להזכיר עונשם זה שחמור יותר מהעונש שהוזכר בפסוק - עונש פיזורם. ושוב הביא גירסת מדרש קהלת, שם מבואר בדעת רבי אלעזר ששני הפעמים הם 'דור המבול ודור הפלגה', ולפי זה ס"ל שבדור אנוש לא הציפו המים את העולם שלא נרמז דבר זה בכתוב, משא"כ בדור הפלגה שנאמר (בראשית יא ח) "ויפץ ה' אותם", ודרשו במדרש (לח טז) אל תקרי 'ויפץ' אלא 'ויצף'.
וכמובן שהערת המפרשים אינה אלא לדעת הסוברים שאף בדור הפלגה, שהיה אחר המבול, נענשו בהצפת חצי עולם במים, שמזה יש ראיה שעל מקצת עולם מביא, ומכך יש קושיא אלימתא על טעות המצריים, מדוע טעו לחשוב שרק על העולם כולו אינו מביא.
- ביאור הנזר הקדוש שנחלקו האמוראים בביאורי הגמרא בטעותם של המצריים
ובספר נזר הקודש, כתב לבאר באופן אחר את עיקר מחלוקת האמוראים אם הוצף העולם בדור הפלגה, וזאת על פי דברי הגמרא בסוטה הנזכרים, שמבואר בגמרא שני טעמים במה טעו המצריים, אם במה שמביא על אומה אחת, או במה שרק אינו 'מביא' אך יכולים הם לבוא ולנוס לקראתו.
והנה לפי היישוב השני שהקב"ה אינו מביא מבול אבל אם באים אליו יכולים להיענש במים, לכאורה אין עוד מקום לחילוק הראשון שבין אומה אחת לכל האומות, ואם כן יש לנו לנקוט בפשטות שאכן בכלל שבועת ה' שלא להעניש כלל במבול - אף לא אומה אחת - וממילא אי אפשר לומר שבדור הפלגה נשטף שליש מהעולם במים, שהרי כבר נשבע מקודם לכן בדור המבול שאינו מביא מבול לעולם. ולפי זה ע"כ צריך לפרש שב' הפעמים הם 'דור המבול' ו'דור אנוש'.
משא"כ דעת הסובר שב' הפעמים הם 'דור אנוש' ו'דור הפלגה' סוברים כיישוב הגמרא הראשון שבזה גופא טעו המצריים ובאמת על אומה אחת הוא מביא, ואם כן שפיר יש לומר שנשטף חצי העולם בדור הפלגה.
ואמנם לאור דברי ר"ח פלטיאל והפענח רזא, הרי אי אפשר לבאר כן, כי אם אכן מחצית העולם נשטף בדור הפלגה - במה טעו המצריים, הלא יודעים הם בבירור שעל מקצת עולם הוא מביא, כידוע לכל אדם מדור הפלגה. ואם כן לכאורה גם אם טעותם היתה שעל אומה אחת הוא מביא עדיין אי אפשר לומר שנשטף העולם בדור הפלגה, שהרי אם כן היה להם לדעת מזה ולא היו טועים בדבר.
- כיצד הציף הים בדור הפלגה ועבר על שבועת 'גבול שמת'
והנה במדרש תנחומא (פ' חיי שרה) איתא: "גבול שמת בל יעבורון" - כגון בשר ודם שהכניס בהמתו לדיר ונעל וסגר בפניה שלא תצא ותרעה את התבואה. כך נעל הקב"ה מי הים בחול והשביען שלא יצאו מן החול, שנאמר "גבול שמת בל יעבורון".
ובהמשך המדרש: אמר רבי לוי, הוא שאמר לו הקב"ה "ונברכו בו כל גויי הארץ", שיצא הים בדור הפלגה, והציף מביניהם [ויש גורסים: והפיץ מבני חם] שלשים משפחות. שנאמר "ויפץ ה' אותם".
ובספר אברהם אזכור לרבי אברהם ברבי חיים פלאג'י (פ' חיי שרה) הקשה מאחר שהשביע ה' את מי הים שלא יצאו מהחול, אם כן כיצד היתה התרה לשבועה זו להציף ולהפיץ ל' משפחות מבני נח. וביאר שצריך לומר כדרך שיישבו חז"ל איך בקריעת ים סוף טבעו המצריים בים אף שנשבע ה' שלא יביא מבול לעולם, וזאת משום שעל כל העולם כולו אינו מביא ועל אומה אחת מביא, ואם כן כך יש לומר גם לענין הצפת משפחות בני חם נגד שבועת 'גבול שמת בל יעבורון' שהשבועה לא היתה אלא על הצפת כל העולם.
[ובפשוטו יישובו צריך ביאור, כי בשלמא לגבי המבול שעניינו עונש על בני האדם במים, יש מקום לחלק בין מבול כללי על כל העולם או על אומה אחת. משא"כ לגבי 'גבול שמת בל יעבורון' - הרי לכאורה כל עניינו של הגבול שלא יצאו המים ממנו אף לא פסיעה אחת, כי אם יכולים לצאת פסיעה אחת הרי אין כאן 'גבול', משא"כ 'מבול' שאפשר שרק על מבול כללי היתה השבועה שלא יביא, וצ"ע].
- ביאור המהרש"א שכשהים בא עליהם בתוך גבולו אינו בכלל שבועת מי נח
והנה ביישוב השני מבואר בגמרא שהם לא יודעים שהוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו. וסיוע לכך מביאה הגמרא מהפסוק "ומצרים נסים לקראתו". ורש"י בפירושו לתורה, פירש מה שהיו "נסים לקראתו" - שהיו מהוממים ומטורפין ורצין לקראת המים, ע"כ. ולפי זה יישוב הגמרא הוא כפשוטו, שהם רצו אל תוך המים מחמת הימומם וטירופם, ולא המים באו עליהם.
אלא שהעיר המהרש"א (ח"א סוטה שם) שלכאורה הכתובים אינם מוכיחים כן, שהרי כתוב "וישובו המים ויכסו את הרכב" ומשמע שהמים באו עליהם. ולכן ביאר המהרש"א באופן אחר, שהכתובים מוכיחים שבמקום שנבקע הים ונעשה לחרבה, ושם הלכו בני ישראל, שם באותו מקום רדפו אחריהם המצרים, וככתוב "וירדפו מצרים ויבואו אחריהם... אל תוך הים", ולפי זה נמצא שכששבו המים למקומם ו"וישובו המים ויכסו את הרכב", לא יצאו המים מחוץ לגבולם אלא נשארו במקומם הראשון - בתוך גבולות הים המקוריים. ולפי זה יישוב הגמרא הוא כך: הוא אינו מביא מבול לעולם לשטוף מקום היבשה כמו שהיה בימי נח, אלא הוא מביא הבריות בתוך הים לשטוף אותם, והמבול לא בא בגבולם אלא שהם באים בגבול הים.
- ביאור המצודת דוד שה'מדה כנגד מדה' על 'השלכת התינוקות למים' היא ב'נפילתם למים'
ובספר מצודת דוד (לרבי דוד בן משה מוילנא, סוטה שם) כתב לבאר מה שהוצרכה הגמרא להביא שני ביאורים בטעותם של המצריים. וזאת לפי שהיישוב הראשון שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא הוקשה לגמרא שהרי ידעו המצריים שהקב"ה מעניש מידה כנגד מידה, שהרי כל יסוד דיונם של המצריים נבע מכח ידיעה זו. ואם כן לא די בכך שהקב"ה יכול להביא מבול על אומה אחת, שהרי אין עליהם כלל דין שיבוא עליהם מבול, שהרי עונשם במים הוא על שזרקו ילדי ישראל למים, וכיון שהם 'זרקום למים' אם כן עונשם מידה כנגד מידה הוא 'ליפול בתוך המים' ולא 'שיביא עליהם מבול'. ולכן מוסיפה הגמרא גם את היישוב השני שלפיו באמת גם עונשם של המצרים במבול דמה לחטאם - שהם נפלו לתוך המים מדה כנגד מדה על שהפילו את התינוקות למים.
והוסיף שם המצודת דוד: ונראה לענ"ד מה שלא עלה על לבם החרדה הזאת, משום שפרעה עבד לנהר נילוס, והחזיק את הנהר לאלהי, לפיכך סבר בדעתו שלא יטבעו שם אבל זה לא עלה על דעתו שיטבע בים.
- מהלך חדש בטעות של המצריים שחילוק בין מבול להצפת מי אוקיינוס
ולפי כל זה היה נראה לחדש שבאמת כיון שבתחילת הבריאה היה הים בכל העולם כולו, ורק אחר כך התכנס ונקווה למקומו, נמצא שכל שיצאו המים חוץ לגבולם ויכנסו לתוך היבשה - אין בזה משום סתירת השבועה של המבול, אלא רק משום סתירת השבועה של 'גבול שמת', רק מבול דוגמת מבול מי נח שנפתחו ארובות השמים הוא בכלל השבועה.
ולפי זה כשראו המצריים את אשר אירע עם דור הפלגה, לא לקחו מוסר לעצמם - כי אין לדמות מילתא למילתא, ודור הפלגה הציף האוקיינוס את העולם - וזה אינו קשור לשבועת המבול. והטעם שלא חששו המצריים שמא יציף עליהם את מי האוקיינוס [שהרי מצרים שוכנת לחוף הים התיכון], יש לומר כסברת המצודת דוד שאין זה 'מדה כנגד מדה' כיון שעונשם ליפול בתוך המים ולא שיביא עליהם מבול [אלא שמכל מקום נתנו טעם עדיף לכך שלא יביא עליהם מבול מצד השבועה שנשבע במי נח], או שיש לומר שגובה מצרים ביחס לפני הים הוא באופן שאם תצוף מצרים יצופו אף שאר אומות, ובכל המכות ראינו כזאת שלא הוכו רק המצריים לבדם. וכל חששם היה שיביא עליהם מים באופן אחר, כמי נח, ועל זה סברו שאין לחוש כיון שנשבע שלא יביא.
ועל כך מיישבת הגמרא בשני דרכים, או שעל אומה אחת הוא מביא, או שאף אצלם יכול לעשות כעין הצפת הים בדור הפלגה באופן שיפגע רק במצריים לבדם ומאידך לא יבטל השבועה, וזאת כפי שמבאר המהרש"א על ידי שיכנסו ליבשה בתוך המים וישובו המים למקומם. ובאופן זה מחד יתקיים ענין ה'מדה כנגד מדה' כיון שסוף סוף הם נכנסו לתוך גבול הים, והוא כעין השלכת התינוקות ליאור, ומאידך לא יהיה בזה חסרון מצד הפרת שבועת מי נח, שכן לא נשבע אלא על המבול ולא על הצפת הים בתוך גבולו הראשון בכל העולם, וכל שכן בתוך גבולו הראשון בגבולות הים קודם קריעתו.