אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/מז

יום ראשון י"ג תמוז תשפ"ג - מסכת גיטין דף מז

הנהגת ריש לקיש בלימוד ואכילה בשכיבה על הבטן

נידון התורה לשמה אם מותר ללמוד בשכיבה

בגמרא במסכת גיטין (מז.) מובא שפעם אחת כשישב ריש לקיש ואכל שאלתו בתו: לא בעית מידי למזגא עליה [- כר או כסת לישן עליו. רש"י]. אמר לה, בתי, כריסי כרי. ופירש רש"י: בטני ושומן שבמעי הוא לי כר וכסת.

והתוספות (ד"ה כריסי) כתבו: דרכן היה לשכב על בטנם, כדאמרינן בזבחים (ה.) ריש לקיש רמי אמעוהי ומקשה, ע"כ. וכבר העירו האחרונים שיש לגרוס 'דרכו היה לשכב על בטנו' שהרי בגמרא בזבחים לא מצאנו אלא שכך נהג ריש לקיש ומנין לנו ללמוד ש'דרכן היה לשכב על בטנם'.

ובשו"ת תורה לשמה (סימן שסז) נשאל באחד שהוא יושב ולומד גמרא או בספר אחד מספרי הקודש, וטרח בישיבתו, ורוצה לשכב על צידו או על גבו או על בטנו וללמוד, אי שרי, או דילמא אין דרך ארץ ללמוד כן.

ראיית הבן איש חי מהנגתו של ריש לקיש לשכב בבית המדרש ולהקשות

ובתשובתו הביא הבן איש חי ראיה מדברי הגמרא הנזכרים, שריש לקיש רמי על מעוהי ומקשה, ופירש רש"י: שוכב על בטנו, פניו כלפי קרקע. ומכח זה פשט להיתר שגם זה שטרח בישיבה ועושה כן כדי לנוח, מותר, אלא שמכל מקום מסייג הבא"ח שלא יתמיד הרבה בזה אלא מעט עד שינוח.

ויש להעיר קצת שהרי בדברי התוספות בגיטין מבואר ש'דרכו היה לשכב על בטנו' ומשמע שכך היה עושה דרך קבע, ואם כן ממה נפשך או שנתיר לכל אדם לנהוג כן דרך קבע, ואם נאמר שאין כאן היתר אלא לריש לקיש שהיה בעל בשר ואמר 'כריסי כרי' אם כן כיצד נלמד מכך היתר לכל אדם שיכול עכ"פ לעשות כן בשעת מנוחה.

ולכאורה צריך לומר שאכן משם למדנו שאין איסור בדבר, כי אם היה בזה חסרון דרך ארץ בעצם הרי שאף שהיה ריש לקיש בעל בשר לא היה נוהג כן, אלא שמכל מקום מי שיכול ללמוד בלא זה ועושה כן - בזה יש לומר מסברא שיש בזה חסרון דרך ארץ, ולכן סתם אדם שאינו בעל בשר יעשה כן רק במקום הצורך כשצריך למנוחה.

תמיהת התורה תמימה שאין מן המדה לחכם לשכב באופן זה ובפרט בבית המדרש

ובספר גשמי ברכה לרבי ברוך עפשטיין (שיה"ש ה יד) על הפסוק "מעיו עשת שן", הקשה על עיקר פירושו של רש"י שהיה ריש לקיש שוכב על בטנו ופניו לקרקע: ודבר פלא הוא, כי אמנם אין מן המדה הוא לחכם לשכוב בתמונה כזו, ועוד בבית המדרש, בית ועד לחכמים, ולהתעסק אז בדברי תורה, בקושיות והויות. ובייחוד שהיה ריש לקיש מראה נפלאות בלימודו בבית המדרש, וכמו שאמרו במסכת סנהדרין (כד.) הרואה ריש לקיש בבית המדרש, נראה כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה. והוא ציור לגודל חריפותו ושינונו. והנה לומר שכל זה עשה בתכונת שכיבה על בטנו ופניו לקרקע, כמה נפלא הדבר, ולא שמענו מעולם מנהג משונה כזה בבית המדרש בשעת הלימוד. וגם קשה, לאיזה מטרה עשה כן.

ומכח הערות אלו רצה לנטות מפירוש רש"י ולפרש על פי דברי המדרש על הפסוק "מעיו עשת שן", 'מעיו' זה ספר תורת כהנים, ומפרש המדרש הדמיון שבין המעיים לתורת כהנים, מה המעיים הלב מכאן והכרעים מכאן, אף ספר תורת כהנים שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן [שחומש ויקרא קודמים לו חומשים בראשית ושמות, ומאוחרים לו החומשים במדבר ודברים], ועוד דמיונות ביניהם המובאים במדרש. וכיון ש'מעים' הוא כינוי לספר תורת כהנים, על זה אמרו חז"ל שריש לקיש השקיע עצמו בלימוד ספר קדשים, שעיקרם ומקורם בספר תורת כהנים. ובדרך צחות ולשון חכמים אמרו 'רמי על מעוהי [- דהיינו על ספר תורת כהנים] ומקשה'.

מחלוקת הראשונים באיסור פרקדן אם הוא כשפניו למעלה או כשפניו למטה

והנה מלבד הנידון הנזכר אם דרך ארץ לשכב באופן זה ולעסוק בתורה, יש להקשות גם מעיקר הדין. דהנה בגמרא בברכות (יג:) אמרו: אמר רב יוסף, פרקדן לא יקרא קריאת שמע. ומקשה הגמרא: מקרא הוא דלא ליקרי, הא מיגנא [- לישן] שפיר דמי, והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד. ומיישבת הגמרא: מיגנא כי מצלי [- כשהוא מוטה על צדו מעט] שפיר דמי, מקרא אע"ג דמצלי נמי אסור [- שמקבל עליו מלכות שמים דרך שררה וגאוה. רש"י. ושוב מקשה הגמרא: והא רבי יוחנן מצלי וקרי. ומיישבת: שאני רבי יוחנן דבעל בשר הוה. והעולה מדברי הגמרא שאוסר לשכב פרקדן, ובאופן שהוא מוטה קצת על צידו מותר. אמנם ק"ש אסור לקרוא אף באופן זה, אלא אם כן הוא בעל בשר.

ובביאור 'פרקדן' כתב רש"י: שוכב על גבו ופניו למעלה. וכ"כ רש"י בנדה (יד.) אפרקיד פניו למעלה. וכ"כ התוספות שם: אפרקיד, פירש בקונטרס פניו למעלה, וכן משמע בהמוכר את הספינה וכו'. ולא כפירוש הערוך דפירש פניו מטה. וכדעתם כ"כ הרמב"ם (איסו"ב פכ"א הי"ט): לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט.

אמנם הרשב"א (ברכות שם) כתב: פרקדן, פירוש, בין שוכב ופניו למעלה, בין שוכב ופניו למטה. ואף הרמב"ם (ק"ש פ"ב ה"ב) הביא שני הפירושים וכתב: ואסור לקרות קריאת שמע והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע, או מושלך על גבו ופני למעלה. אבל קורא הוא והוא שוכב על צדו. ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו, או שהיה חולה, נוטה מעט לצדו וקורא. וביאר הכסף משנה שהרמב"ם פירש 'פרקדן' בין שהוא מוטל ופניו טוחות בקרקע, בין שהוא מושלך על גבו ופניו למעלה.

ביאור רבי משה שטרנבוך שריש לקיש קרא כשהוא מוטה ומו"מ בדבריו

ובספר זבחי קודש לרבי משה שטרנבוך (זבחים ה.) העיר על דברי רש"י שפירש שריש לקיש היה שוכב על בטנו ופניו כלפי קרקע, שלכאורה היה אסור לריש לקיש לעשות כן משום איסור שכיבה כשהוא פרקדן. וביאר, שרש"י הלך בזה לשיטתו שפירש שפרקדן הוא כששוכב על גבו ופניו למעלה, ואם כן לא קשה כלל כיצד שכב ריש לקיש על בטנו ופניו כלפי הקרקע. אמנם הוסיף שם שגם לדעת הרמב"ם שהאיסור הוא אף כששוכב על בטנו ופניו כלפי מטה, יש לומר שכאן לא היה שוכב עם פניו למטה ממש אלא על צדו קצת באופן שמבואר בברכות להיתר.

ואמנם יש להעיר, שהרי מבואר בגמרא שם שאף שלישן מותר כשהוא מוטה, אבל לקרוא קריאת שמע אף באופן זה אסור כיון "שמקבל עליו מלכות שמים דרך שררה וגאוה" - ואם כן לכאורה היה נראה מטעם זה לאסור גם לימוד תורה שצריך שיהיה באימה וביראה וברתת ובזיע, וודאי לא דרך שררה וגאוה.

ואמנם לפי המבואר בגמרא בגיטין שריש לקיש אמר 'כריסי כרי' ובפשטות ביאורו שהיה בעל בשר, אם כן יש לומר כדרך שישבה הגמרא בברכות שרבי יוחנן אף קרא קריאת שמע באופן זה כיון שאין בכך דרך שררה וגאוה כשבעל בשר נוהג בדרך זו. ואם כן אף ריש לקיש שהיה בעל בשר הותר לו לנהוג כן. ולפי זה ע"כ צריך לומר שלא היה זה מנהג כולן לשכב באופן זה, ורק ריש לקיש דרכו היתה בכך וכדרך שהגיהו האחרונים בדברי התוספות בגיטין, שהרי לשאר אינשי יש כאן איסור שאינו דרך ארץ ללמוד תורה דרך שררה וגאוה. [ואמנם יש לחלק ולומר ש'דרך שררה וגאוה' הוא סתירה רק ל'קבלת עול מלכות שמים', אך לימוד בדרך זו אינו אסור].

טעם ה'חידושין' שנהגו לשכב על בטנם בעת האכילה כדי להועיל לעיכול

ובעץ יוסף על עין יעקב עמד אף הוא על כך שיש להגיה דברי התוספות 'דרכו היה לשכב על בטנו' שהרי הראיה אינה אלא מריש לקיש. אך שוב הוסיף והביא ש"בחידושין איתא שעשו כן משום שהוא טוב לעיכול". ולכאורה דבריהם עומדים בסתירה לדברי התוספות, שהרי בכך אין נתינת טעם אלא למבואר בגמרא בגיטין שהיה אוכל כשהוא על בטנו, ואילו התוספות תלו מנהגו זה במנהגו לשכב על בטנו בשעה שעסק בדברי תורה, וע"כ שאין הטעם משום עיכול.

ובגמרא בפסחים (קח.) איתא: פרקדן לא שמיה הסבה. וכתבו התוספות: פרקדן, פניו למעלה ולא כמפרש פניו למטה דאין דרך לאכול בענין זה. ולכאורה לפי המבואר בתוספות בגיטין שכך היה דרכם לשכב על בטנם, אם כן מה הוקשה להם בפסחים שאין דרך לאכול בענין זה. ומזה משמע גם כן שאין כוונת התוספות שכך היה דרכם, אלא רק דרכו של ריש לקיש היתה כן, ואדרבה מזה נלמד שלא היתה כן דרך כל אדם, ולכן שפיר נקטו התוספות בפסחים שאין דרך לאכול בענין זה.

ביאורו המחודש של הקרבני לחמי שריש לקיש בא לכפר על שכיבתו במארבים

בספר קרבני לחמי (לרבי שלמה פישר אב"ד קרלסבורג, סימן כה אות א) בתשובה לשאלת הרב הגאון מו"ה גרשון שטערן רב דמ' לודאש, שביקש להעיר עינו בגמרא זבחים, רמי ריש לקיש על מעוהי בי מדרשא ומקשי, ופלא בעיני למאי נפקא מינה סיפרה לנו הגמרא הקדושה דכד רמי ריש לקיש על מעוהי הקשה קושיא זו. גם גוף הדבר כמו זר יחשב, דריש לקיש ישכב על בטנו, מה שאין דרך צדיקים וחסידים כמוהו לעשות כן.

ובתשובתו מעלה רבי שלמה פישר מהלך מחודש בביאור הנהגתו של ריש לקיש: וליבי אומר לי אולי כן הקשה ריש לקיש מיד אחרי שהחזירו רבי יוחנן למוטב ואקרייה ואתנייה ושוויה גברא רבה. ורגיל היה לשכב על בטנו בעת היותו רבן של לסטים, כי כן ארחות לסטאה, יתחבא תחת אחד השיחים או בנקרות צורים ובסעיפי הסלעים, יארב במסתור ידכה ישוח, ודבקה לארץ בטנו, שלא יראוהו עוברי דרכים. ופתאום מבמסתור יפול בהם יחטוף יהרוג נקי עיניו לחלכה יצפונו.

וידוע שאחד מדרכי תשובה וכפרה, שיהיה התיקון באותו דבר ממש שנעשה בו החטא, כמו שאמרו 'יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר', 'יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל'. ולכן ריש לקיש אחר שחזר למוטב, שכב גם בבי מדרשא על בטנו בשעה שהיו נושאים ונותנים בהלכה, כמו שהיה רגיל לעשות מקדמת דנא בשעה שהיה מלסטם את הבריות, למען יועיל לו גם זה לכפר על חטאו. דכמו שאז אהני ליה הך שכיבה להאזין יותר קול עוברי דרך למען יפול בהם ללסטם אותם, כן עתה בבי מדרשא, אהני ליה הך שכיבה להאזין יותר קול הנושאים ונותנים בהלכה למען יצליח להעמיד הדבר על בוריו. קסברו דניים ושכיב, כי פניו היו טוחות בקרקע ולא יכלו להרגיש דלא ניים, ופתאום שדי נרגא במשא ומתן של הלכה שהיה להם, ולא היתה להם תשובה ניצחת על קושיותיו, עכ"ד. וגם על דבריו יש להעיר מהמבואר בגיטין שכך היה מנהגו של ריש לקיש גם בעת האכילה, ושם הרי אין טעם זה שייך.

והנה בתוך דבריו נקט שנהג כן ריש לקיש, באופן שהיה נראה לשאר הלומדים שהוא ישן. ועל כך העיר שם בהערה, שהרי אסור לשכב פרקדן, וע"כ שהכירו שהוא ער. וכתב ליישב לדעת הסוברים שאין איסור לשכב כשפניו למטה, ואף לדעת האוסרים כתב ליישב, שיש לומר שאין איסור אלא בשינת קבע ולא בשינת עראי, והרי שינת קבע אסורה בבית המדרש, וגם אין דרך לישן שינת קבע בבית כנסת, ועל כן סברו שריש לקיש ישן שינת עראי המותרת בבית הכנסת ומותר פרקדן.