אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/תמוז/ח

יום חמישי ח' תמוז - רבי מאיר הורוויץ מדז'יקוב

'בקר וצאן' אחד או רבים

"ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם" (במדבר כב מ), ופירש רש"י: דבר מועט, בקר אחד וצאן אחד בלבד.

ובספר אמרי נועם הקשה, שבפרשת וישלח על הפסוק (בראשית לב ו) "ויהי לי שור וחמור", פירש רש"י: קורין להרבה שוורים שור, כמו שאומרים קרא התרנגול ואין אומרים קראו התרנגולים. ואם כן מנין הוציא רש"י ש'בקר וצאן' שזבח בלק היינו בקר אחד וצאן אחד.

עוד קשה, מדוע כתוב כאן 'בקר וצאן' והקדים את הבקר לפני הצאן, והרי בכמה מקומות ראינו שמקדימים הצאן לפני הבקר: 'אבי ואחי וצאנם ובקרם' (בראשית מז א) 'בצאננו ובבקרנו נלך' (שמות י ט) 'גם צאנכם גם בקרכם' (שם יב לב) ועוד.

אמנם יתורצו שתי השאלות זו בזו. כי באמת אז היה חשיבות לצאן יותר מבקר ולעוף יותר מצאן, והטעם - שבשר שור אף שהוא משובח יותר אבל הרי בבקר אחד עושה סעודה לרבים, ואילו בצאן צריך לשחוט כמה כבשים כדי שיספיק הבשר לאותו מנין אנשים, ובעוף צריך להרבות בשחיטה כדי שיספיק האוכל לסועדים. ולכן היה ההוצאה בדמים מרובה יותר בעוף מבצאן ובצאן מבבקר.

והנה כשזבח בלק 'בקר וצאן' היינו שהקדים לזבוח את הבקר, כבר רואים אנו כי קמצן היה ולכן העדיף לחסוף בהוצאה. ואמנם כיון שהיה חסר עוד לאיזה מהקרואים, לכן הוסיף עוד 'צאן' ושלח להם.

ולכאורה צ"ב מדוע לא שלח להם עוד בקר, שהרי בכך יחסוך בהוצאה, ועדיף לו לשלוח מעט בקר מהרבה צאן. אלא ודאי ש'צאן' היינו צאן אחד ולכן העדיף לשלוח צאן אחד מאשר להוסיף עוד בקר אחד - שבשרו מרובה. ואם 'צאן' הוא אחד, הרי ודאי שגם 'בקר' היינו אחד - ולכן פירש רש"י בקר אחד וצאן אחד.