אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/תמוז/ד

יום ראשון ד' תמוז - רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

נבואת גוי לטובה חוזרת ולא לרעה

בפסוק (במדבר כב ו) מובאים דבריו של בלק לבלעם: "כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר".

בספר פנים יפות דקדק בלשון הפסוק, מפני מה לענין ברכה כתב לשון 'מבורך' ואילו לענין קללה כתב 'יואר', והיה לו לומר או 'יבורך' ו'יואר' או 'מבורך' ו'מוארר'.

ויבואר, כי הנה בצד הקדושה בנביאים מצאנו שכל דיבור שיוצא לטובה אינו חוזר, משא"כ נבואה לרעה חוזרת. וכמו שכתב הרמב"ם (יסוה"ת פ"י ה"ד) שנביא שהתנבא ולא בא הדבר, אם התנבא לטובה נהרג, כי בודאי היה לדבר לבוא, ואילו אם התנבא לרעה אינו נהרג, כיון שדבר רע פעמים ומתבטל.

ואמנם כל זה בצד הקדושה, אבל בצד הטומאה באומות העולם הוא להיפך, שלטובה חוזר וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קה:) שכל ברכותיו של בלעם נהפכו לבסוף לקללה, ואילו לרעה אינו חוזר - והטעם, כי כיון שמקורם הוא מצד הרע לכן קללותיהם מתקיימות יותר מברכותיהם.

וזה שאמר בלק לבלעם, שאין הוא מבקש ממנו שיברך את מואב, כי כיון שבמלחמת סיחון ומואב קילל בלעם את מואב שימסר בידי סיחון (כמבואר בפרשת חקת וברש"י), הרי אין קללתו חוזרת. וכל בקשתו היא רק שיקלל את ישראל.

ולכן דקדק ואמר לגבי ברכה לשון 'מבורך' היינו בשעתו, ואילו לגבי הקללה אמר בלשון עתיד 'יואר' - כי קללתו עומדת לעד.