אבקת רוכל/ריג
|
< הקודם · הבא > |
ראיתי מה שכתב החכם ה"ר משה מטראני יצ"ו לחלוק עלי כמה שזה כמה ימים שאסרתי בהמות הנמצאות לקיות במיעהן ואומרים שהוא מצד עשב אחד שאוכלת ומתות וחשש החכם אולי אסרתי אותם מצד שמתות מחמת אכיל' אותו עשב שעל זה דנתי מדעתי שמסתמ' היה נוקב בני מעיה וע"ז כתב שאין לאסור מטעם זה שהרי אכלה סם המות הבהמה כשרה:
וכתב עוד ואם נאמר כי במקום האדמימות עתיד לינקב זה לא נאמר אלא בדרוסה וכתב שאם הייתי אוסר מפני שהייתי סבור שעשב זה הוא חלתית ואמר שמואל הלעיטה חלתית טרפה כבר נתבאר דהלעיטה עלין של חלתית כשרה והכא עלין הוא דקא אכלה עוד טען עלי שעשב זה אינו חלתית ולא הוזכר בגמרא דבר שנוקב אלא קורט של דם:
ומ"ש הרב וכיוצא בו היינו שנוקב ודאי בקורט של חלתית ואם החכם הנזכר האריך זהו תמצ' דבריו את הדברים האלה כתב וחתם ביד מוכר הבשר להבאיש את ריחנו בעיני הגוים בעלי הבהמות שאין דבר נעלם מהם ואויבנו פלילים יאמרו שנעשית תורה כשתי תורות זה אוסר וזה מתיר ומרוב חפצו להודיע כח דהתירא ומהיותו חס על ממונם של ישמעאל לא נזכר מה ששנינו חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וכתב הראב"ד דלא משום כבודו של ראשון נגעו בה אלא משום דכיון דאסרה ראשון שוייא חתיכא דאיסורא ואם התירה שני אינה מותרת ואפי' היה גדול ממנו בחכמה ובמנין והסכימו לדבריו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והרב רבינו נסים רצה לומר דמשום כבודו של ראשון נגעו ואם שמע ראשון טענותיו של שני והודה לו מחזירין הוראתו יראת ה' נוססה בו וחתם בסוף דבריו הנז' לעיל להלכה אבל למעשה אין בי כח לחלוק על אבות העולם. ועכ"ז אשיב ואומר שעם היות ששם העשב הנזכר הוא כל"ך העידו בפני שני יהודים כשרים שהוא נקרא ג"כ חלתית ואע"ג דתניא הלעיטה חלתית כשרה ואוקימנא לה בעלין התם מיירי כשראינו שלא אכלה אלא עלין לבד אבל בנ"ד מי מפיש שאינה אוכלת אלא עלין לבד אדרבא דרך הוא שאוכלת כל העשב עד העיקר ונמצא אוכלת העיקר שבו העלין ובאותו עיקר הוא כח החלתית וחריפותו:
ואפי' אם היה עשב אחר שעושה הפועל שעושה קורט של חלתית דינו כמוהו שלא הזכירו חלתית בגמרא בדוקא אלא בדוגמא דלא כרוכלא ליזיל וליתניה וזהו טעם הרב שכתב וכיוצא בו:
ואפי' אם תמצא עשב שהוא ספק נוקב הרי כתב הרב תבדק והוא כדעת בעל הלכות גדולות שכתב שיש בדיקה לנקב בני מעיים אבל רש"י כתב שאין בדיקה לבני מעיים מפני שאין נקב דק ניכר בהם וכן פסק הרשב"א בת"ה וכן דעת הראב"ד שכתב קשה היא בדיקת הדקים:
ואפי' לדעת הרב בה"ג דיש בדיקה לנקב בני מעיים היינו כשאירע פעם א' במקרה אבל בנ"ד שנמצאי' לקויים במיעיהם ארבע או חמשה בכל יום ולפעמים רוב הנשחטים או כולם מי הוא שיסמוך על עצמו לבודקם ועוד דאפי' בכי האי גוונא שסובר שיש בדיקה לבני מעיים היינו מדינא דתלמודא אבל בזמן הזה הוא סובר שאין אנו בקיאים בבדיקה ויש לנו לאסור הכל כמו שכתבו הפוסקים בשמו. ועוד דעל כרחין לא אמר הרב בספק נוקב דתבדק אלא כשאין נראה שום לקוי במעיים אבל בנ"ד שהמעיים לקויים ונוטים לשחרות הוי כניקב:
ומ"ש החכם ואם נאמר כי במקום האדמימות עתיד לינקב זה לא נאמר אלא בדרוסה עכ"ל אשתמיטתיה מ"ש הרשב"א והרא"ש שרבינו אפרים פירש דהא דאמר רבי יהודה נתמסמס הבשר רואים אותו כאלו אינו לענין בשר החופה את רוב הכרס קאמר שאם נתמסמס רואין אותו כאלו אינו וטרפה וכתב רבינו ירוחם בשמו והטור פסק כן סתם בסי' מ"ח:
וכתבו המרדכי והגהות אשרי בשם ר"ת דכל מקו' שאמרו חכמים שהיא טרפה הכי קאמר אם לא ניקב ובשו' רע וכ"כ הרשב"א בת"ה בחלק הלקוין שכל מה שניקבתו או חסרונו פוסל בו בשנתמסמס פסול ואעפ"י שנתמסמס אמרו בגמרא שהוא כל שהרופא גוררו אין לאומר שיאמר שלקות שבמעים הללו לא הגיע לשיעור זה שהרי כיון שלקות זה נוטה לשחרות הוי בכלל שהרופא גוררו ובמרדכי שכתב ראבי"ה ששמע ממורינו ממיץ שאמר לו ר"ת פה אל פה על הא דכל שהרופא גוררו דאין אנו בקיאים בגררו שהרופאים גוררים לכך ראוי להחמיר כשנשתנה מראית הבשר עכ"ל הילכך הוי לקות זה שבמעים כנקב וטרפה:
ואחר שכתבתי זה העיד אלי אחד מהשוחטים המובהקי' שלקות זה כשמשמשים בו הוא מתמסמס ונמצא המעים נקוב נתבאר ממה שכתבתי שכל שנמצא לקות במעיים כמו זה הנמצא בבהמות אלו בין שיהיה מחמת אכילת עשב בין מחמת סבה אחרת הוי נקב וטרפה ומה' ית' אשאל ינחנו בדרך אמת ויזכנו לעבודתו אמן:
אחר הדברים האלה בראות הקצבים שיש מי שמתיר ותוקע עצמו בדבר לא נתקבלו דברי והאכילו מהבהמות הנז' ויד ה' היתה בעם וחלו כמה וכמה מהאוכלי' מהבהמות ההם מהחולי ההוא בעצמו שהיה לבהמות הנז' כי היה להם שלשול דם ומתו בעונות עשרה נפשות והנשארי' הגיעו לנקודת המות וכראות החכם כי כן חזר החכם הנז' והודה לדברי והסכמנו לאסור כל בהמה הנמצא לקו' במעיה כל שהוא וכן פשט המנהג כמה שנים וכתבתי זה להיות מזכרת לתורות נאם הצעיר יוסף קארו
איכא בהאי מילתא איסורא וסכנתא ויש לחוש אפי' לספק ספקא ולפיכך אני אומר שכל טבח שמאכיל בהמה כזה לישראל הוא שותפו של עמלק ושלוחו של סמא"ל לפי הנסיון הכותב דוד ן' אבי זמרה:
איכא בהאי מילתא איסור בדבר וסכנתא ופריצת גדר נאם הצעיר ישראל בר מאיר זלה"ה:
לשון הרמב"ם וסתירתו עם לשון אחר מיניה וביה מהלכו' ממרים לה' מאכלות אסורות על ענין בשר חיה בחלב תמצא אותו בקונטריס דברי המפרשים קשה ההבנה סי' ה' וסי' ל"ח אנסה הבהמה עצמה או שאנס השוחט הסימנים וסתירתו מיניה וביה תמצא אותו כתוב בקונטריס הנז' בסי' ו' סי' ל"ט:
אם שחט תרבץ הושט או בכרס פסולה סתירתו ג"כ מיניה וביה תמצא בקונטרי' הנ"ל בסי' ז' סי' מ' על מה שכתב הרמב"ם ג"כ על דין נקובת הושט ופסוקת הגרגרת הרי זו נבלה וסתירתו מיניה וביה תמצא בקונטריס הנ"ל ומפני שדינין אלו שייכי לקונטריס זה לכן רמזתי לך מקומם והיה כל מבקש ה' יבא אל אהל הקונט' הנ"ל ותמצא זה הדין הנ"ל בסי' ח' סי' מ"א:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |