אבקת רוכל/רי

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל רי

סימן רי

שאלה להר"ר שלמה לבית הלוי ז"ל על ריאה הדבוקה הנ"ל

כי אמרתי יש לי תקוה אקוה שמך כי טוב בעיני אלהי"ם ואדם להאיר עיני בתורת אמת וענוה צדק ותוריני נוראות ימינך חצי אשי שביבי להבת שלהבת גחלתך עוד היום גדול לא אשכב עד אוכל טרף להניח ברכה אל ביתי וכן אעשה כל הימים וע"כ באתי לשחר פניו כי רציתים בשאלה א' אשר קרא לנו הימים האלה בקרב הארץ ונפל המחלוק' בפסק דינא ועם שאני הארכתי על תשובתה ולא ראיתי להאריך בהבאתה כי בדברי השאלה ריש מילין אומר עליהם תלוי קוטב תשובות הטובה היא אם רעה בעיני אדוניה גם שכבר הארכתי בהבאת פסק תשובתי אל חכם א' משלמי אמוני הארץ ההיא.

שאלה הימים הראשונים היו טובים יותר מאלה נהגו בשאלונקי להכשיר הריאה הדבוקה אל הדופן או אל הצלעות בלי פילוש מבלי נפיחה כנראה מפי מגידי אמת גם ממ"ש הרב כמה"ר יעקב ן' חביב זלה"ה ולא היה פוצה פה ומצפצף נגד המנהג הזה הנהוג בזמנים ההם זולתי הרב כה"ר יעקב הנז' ולא אבו שמוע לו וע"כ פשט המנהג הזה הרבה שנים מבלי מחאה וזה כמו ג' שנים החכמים השלמים הרמים אשר בעיר הזאת שמעו אומרים מרוע הסדר והתיקון הקורא בין הבודקי' והטבחים על כמה דברים ובתוכם שמעו ג"כ על הדבוקה ואמרו להם שהיו מכשירים אותה ולא לבד זה אלא שהיו מכשירים מיני אופני דבקות אחרות כמו דבוקה ברוחב ארבע אצבעות אשר נתפשט הכשרן מהכשר האחרת ונקהלו לעמוד על נפשם ולדעת מה זה ועל מה זה וחקרו ומצאו שהענין היה תלוי על שהיו מכשירים הדבוקה אל הצלעות מבלי פילוש כמו שנהגו משנים קדמוניות והסכימו להצריכה נפיחה משם והלאה הפך המנהג וכן לשון ההסכמה אשר עשו אנחנו ח"מ בהיותנו כולנו יחד במעמד בב"ה קהל סיצילייא יצ"ו לעמוד על נפשנו שלא להטמא בטרפות ונבלות ונודע אצלנו שהבודקים היו מתירים הדבוקה בלי נפיחה וחפשנו וחקרנו מאין בא להם להקל בה ולא מצאנו אדרבא מצאנו שחכמינו הקדושים אשר בארץ המה החמירו על זה ולא התירו רק הדבוקה שהערוגות דבוקות לשדרה ולא שום דיבוק אחר ע"כ הסכמנו וקבלנו פה א' שכל דבוקה שאינה עולה בנפיח' הבשר אסורה וטרפה והאוכל מהבשר ההוא אוכל בשר טרפה זולת הדבוקה שהערוגות דבוקות לשדרה ולא שום דיבוק אחר עכ"ל:

והן אמת שמורי ורבי החכם השלם והרב המובהק כהר"ר יוסף ן' לב נר"ו לא נמצא שם עמהם בעבור כי פניהם היו זועפי' קצת אדרבא שמעתי ממנו שהיה דעתו נוטה להתיר הדבוקה ולרצות בהכשרה אך לא חלק עמהם בדבר זה והניח לעשות ככל אשר חפצו ובעודו בכאן נתנהג עפ"י ההסכמה זאת עם שלא חתם בה עד שתקע אהלו בקושטאנטינא והחכם השלם זקן ונשוא פנים כמה"ר חיים די נוטאל נר"ו לא היה בכאן אאך בעת בואו שמע את כל אשר נעשה וחרה לו להטריף הדבוקה ולהצריכו נפיחה הפך המנהג ועם שהקלו הקהלות על זה לא שוה לו כלל והחכם השלם כמה"ר יעקב שמוט נר"ו צעק אז צעקה גדולה ועשה פסק אחר ארוך להתיר והראהו לכל הארץ וצדד צדדים כדי להחזיר העטר' ליושנה ולא אבו שמוע לו אדרבא הכריחוהו החכמים לחתום עמהם ולהסכי' בהסכמתם ועם שהוא טוען שהיה אנוס ויהי היום לפי שקרו קטטו' ודברי ריבו' בשערינו יולדו עם הטבחים בהרב' ענינים קם החכם השלם כמוה"ר יעקב שמוט נר"ו ושני חכמים אחרים מהחתומים בהסכמת האיסור ג"כ ושנים או שלשה מעיינים וראשי ישיבה והסכימו לחזור ולהתירה כמבראשונה וכל החכמים האוסרים עם חדשים שנתחברו עתה מחדש צווחין ככרוכייא ואומרי' שכבר הסכימו לאסור בהסכמה ושהם רוב מנין ורוב בנין ואיך יכולים הם להתירה:

והנני בא עכשיו לצדד צדדי הבעייא כיד אלהי הטובה עלי מי אמרינן דדנין עם המתירים מכמה טעמי' חדא דכבר אנו מוצאים רב נחשון ורבינו חננאל ואבי העזרי והרוקח ובעל העיטור שהכשירו ועוד כאלה וכאלה הספרים מלאים מהם ועוד שפשט המנהג שנים רבות עפ"י וותיקין ואנשי מעשה כנראה מדברי הרב רבינו יעקב בן חביב ז"ל וכך נמצא כתוב אצל הרב רבי יוסף פאסי ז"ל שדעתו נוטה להתירה מבלי נפיחה גם החכם הגדול רבי שלמה סירילייו נר"ו כתב להתיר בבדיקותיו ועוד דאיך נוצי' לעז על אבותינו שאכלו טרפות ונבלות וכדומה לזה כתב רבי' ירוחם בשם ספר האשכול וכמה החמירו רז"ל כדי שלא להוצי' לעז על הראשוני' אפי' בדבר ערוה כ"ש בדבר קל כזה ועוד שהמנהג שנתנהג זה שלוש שני' היה מנהג בטעו' כי הם חשבו שאין שום פוסק מתיר מבלי נפיחה כנראה בפירוש מדברי הסכמתם דקאמר ולא ידענא מאין בא להם להקל בזה כו' ובודאי דמנהג כזה איקרי מנהג בטעות כאשר כתב הרא"ש ז"ל בריש פרק מקום שנהגו ומהרי"ק בשאלתינו גם הרב המאירי כתב כן בפירוש בספר מגן אבות ובספר אהל מועד אשר לי וכאשר דייקו מהירושלמי ואפילו מנהג כזה איקרי מנהג בטעות מאחר דחשבו שהיה אסור מכל וכל והרי הוא מותר ועוד דמאחר שהוציאו לעז על אבותם הוי מנהג בטעות ועוד דגם הרשב"א ז"ל התיר בדבוקה לשדרה משום דכך נראים הדברים שמתחלת בריאתה כך היא כ"ש שהוספת הדבוקה בצלעות כולה מבלי פילוש ופיצול כלל וזיל בתר טעמא ועוד דאי חזינן דהטו' והריב"ש החמירו בזה יש לחלק בהם ולומר דבענין כזה יתירו ובפרט דיש לדקדק בטו' מדקא מייתי לישנא דהרשב"א תחלה ואח"כ שם ריוח גדול וקאמר ואם כל הריאה כו' ועוד דמצינו לדקדק בטור מה דדייק מוה"ר דוד יחייא בהלכות טרפות שלו:

ועוד טעם אחר כדי להכשירה מבלי נפיחה מדקא חזינן בירושלי' עיר הקדש תוב"ב ובצפת תוב"ב ובמצרים ובקושטאנטינא דנהגו שלא לעשות נפיחה בשום ספק ואעפ"י שהחמירו על עצמם בזה הקלו בדבוקה להכשירה מבלי נפיחה כ"ש אנחנו המקלים לנפוח בספקות דנפקו ממקום איסור למותר דראוי להקל בזאת כדר' שהם עושים מכל הני טעמי יראה להתיר הדבוקה הזאת מבלי נפיחה ולהורות הדין כמו המתירים:

או מי אמרינן דכמו דמצינן דרבוותא פסקו להקל הא קמן הרשב"א בשם הגאונים נראה דהוא מחמיר מדלא נקט אלא דבוקה בשדרה בלחודא והיינו בספר תורת הבית דאין מקום לומר דנשאל על ככה ולא על אחרת גם חזינן להרא"ש והטור דהחמירו בפי' גם הריב"ש החמיר בפי' ומי לנו גדולי' מהם ובפרט מהרא"ש והטור דעל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע בארצותינו אלה וא"כ כפי זה ראוי היה להתפש' המנהג להחמיר מאחר דהוא פלוגתא דרבוותא כי כן המנהג ובפרט כמהרא"ש והרשב"א מן המחמירים ואין לומר שהגאוני' הקלו בזה אדרב' יש לסמוך דקאמרן וכתב הרשב"א בשם הגאונים ואי איתא למה לא פי' הענין שאחר שאמרו הגאוני' ובפרט שהטור לא הביא כלום ועוד דמאי דפשט המנהג משנים קדמוניות לא היה מנהג עפ"י ההסכמה מפורסמת כמו שהיה זה ולא נמצא כתב עשוי לכך אלא הרגל שהורגלו בו הטבחים מעת בואם איפה ואח"כ לא אבו לבטל ההרגל ההוא ועוד דמי לנו גדול בכאן כהרב רבי יעקב ן' חביב ז"ל שמעתי עליו שהפליג להרים קולו על היתר זה וקאמר דלא אבו שמוע לו:

גם הרב רבי יוסף פאסי ז"ל אם כתב שדעתו נוטה להתיר הרי תשובתו בצדו דקאמר דאין ראוי להורות כך וא"כ ע"כ בזמן מנהג ההיתר קאמר הכי מאן יימר לן בזמן שפשט כבר האיסור ועוד דהחכם הגדול רבי שלמה סירילייו אם כתב להקל אולי בזה לא היה אלא כמזכיר המנהג אשר היו אז מנהיגים איפה ובר מדין במה שהסכימו להחמיר לא היה אלא למגדר מילתא בשביל ראותם כמה וכמה פרצות היו יוצאות בשביל היתר זה וכאשר מצאתי כתוב בספר א' מספרי א' מחכמי שלומי המתירים עכשיו שכתב וז"ל הדבוקה בכאן נתנהגו להתירה מבלי נפיחה ואח"כ נתמנו החכמים להצריכה נפיחה בשביל מגדר מילתא עכ"ל:

ואני מעיד עלי שהעיד לי איש משכיל ונבון ושמו נודע בשערים שפעם א' הלך אל בית הטבח ומצא שהיו הבודקים עומדים על דבוקה א' אשר היה בה פיצול ופילוש ומה עשו חתכו בסכינא חריפא עד מקום הפילוש ונפחוה והשאר שערו בה שהיה בה שיעור ארבעה אצבעות והכשירוהו מבלי נפיחה בשביל דבוקה וכאלה רבות היו עושים ואין לומר דמלשון ההסכמה נראה דלא הוה בשביל מגדר מילתא לפי דנוכל לומר דאתחכמו לעשותה סתמית בשביל חוזק לבל ישמעו הטבחים שהיא מותר' לגמרי ובשביל מגדר מילתא אסרוה ולא ירצו בתקנתה כזאת:

ועוד שמעתי שנותנים טעם אחר אין להזכירו איפה ואם כן איך יטעון הטוען שהוציאו לעז על אבותיהם ח"ו או שהוא מנהג בטעות ועוד דראוי לדייק לשון ההסכמה דקאמר כדי שלא להטמא בטרפות כנראה בפי' שהוא למגדר מילתא ועוד דאיך יוכל הטוען לומר דחשבו שאין שום פוסק מתיר הא חזינן דהטעם היותר עצמי שהם אסרוה הוא בשביל ראותם דברי הרב ר' יעקב ן' חביב ז"ל והוא מביא שם כל הפוסקים המתירים איש לא נעדר כפי מה ששמעתי ועוד דהרי החכם השלם כמוה"ר יעקב שמוט נר"ו עשה פסק ארוך להתיר וקראוהו להם ואפ"ה עשו הסכמתם ולא שוה להם ועוד דלא איקרי מנהג בטעות אלא כשחשבו שהו' אסור והוא מותר לגמרי ואין עליו חולק אבל כדאיתא פלוגתא דרבוותא לא איקרי מנהג בטעות דאפשר לדקדק בפי' מלשון המרדכי ריש פרק הפועלים גם מלשון הרא"ש ז"ל ריש פרק מקום שנהגו וא"כ הכא לא איקרי מנהג בטעות חלילה ועוד דהאוסרים בכאן אליבא דכ"ע הם רוב מנין ורוב בנין ואיך לא נפסק מנהג כמותם ונבטל מנהגם כדי לעשות מנהג האחרים כדאיתא ליה בפי' בשאלתות והר"ן ז"ל ובפרט במקום שצווחין הם ככרוכייא ואומרים שראוי לקיים מנהגם ומכריזים על ככה ועוד דהרשב"א ז"ל לא התיר אלא בדבוקה לשדרה דאיכא תרי טעמי חדא דנראין הדברים דכך היה מתחלת ברייתא ועוד דהוי מקום רביתייהו אבל שלא בכי האי גוונא לא ולכך הטור נתחכם לבלתי סמוך לשון ואם כל הריאה אשר בו אשר ללשון הרשב"א להעירנו כמה הפרש יש בין האי להאי והאי כדיני' והאי כדיניה גם הריב"ש לא רצה לבדות דמיון מלבו ואיך נקום אנחנו לבדות מעצמנו הפך דברי הריב"ש וכמו שכתבו הרשב"א ומהרי"ק ז"ל גם אין לשים לב לדברי מהר"ר דוד יחייא ז"ל במה שרצה לומר דכשהיא דבוקה כולה לא יש לה מקום לנפוח וזה הדבר לא מצאנוהו מפורש כי אם בדברי הרופאים אשר אין לנו עסק עמהם איפה:

ועוד יש לי תשובה אפילו כפי דבריו דהנה אם הוא כן דהריאה כשהיא דבוקה כולה לא יש לה מקום לנפוח כלל ועיקר וע"כ היא טרפה א"כ כפי זה ראוי היה שלא יהיה לה מקום חיות אפילו רגע א' כדרך מי שאין לו מקום לנפוח דלא הוי כשאר החלאים הפך הנראה אשר מזה נאמר דאין זה הטעם אלא משום דלא הוי מקום רביתייהו כאמור ומאי דקא חזינן דבירושלים עיר הקדש ובשאר הארצו' הנ' הכשירוה מבלי נפיחה ואף שהם מחמירי' בענין הנפיחה יראה לי דאין משם ראיה דאדרבא ממקום שבאתה נוכיח רצועו דהנה בארצות ההם בשביל דלא בקיאין בנפיחה כשאר העניינים וקים להו דלא הוו בקיאין בה אשר מזה הטעם לא הורגלו לכך יתירו הדבוקה מבלי נפיחה לפי דמה יעשו הם אינם יודעים לעשות נפיחה וא"כ הוה להו לאוסרה מכל וכל או להתירה מכל וכל ואחר דאין ראוי לאוסרה בשביל דלא פסק כך שום פוסק ואין ראוי לנהוג כך א"כ ראוי להכשירה:

ואולי כפי זה רוב מי שהכשירו מבלי נפיחה היה בעבור שבארציהם לא היו בקיאין בנפיחה כאמור אבל הכא בארצנו דאנן בקיאינן בנפיחה ועל פיהם אנו חיים למה גם בזאת לא נתנהג על פיהם כמו בשאר וזה נר' לי טעם ברור כשמש דנן אינון צדדי בעייתא מי אמרינן האי ועם דכבר אפשר לחלק בכל חלוק וחלוק כמה וכמה צדדים כאשר חלקתי בפסקי הגדול הנה בכאן לא ראיתי להלאות כבוד עטרת שם אדוני:

וריש מלין אמרתי לפי שידעתי שבכשכוש עינו הקטן ירד כת"ר אל עומק המושג השמוט ממני ולקוצר המשיג וא"כ יהיה מותר והטרחא יתירא וע"כ חליתי פני תורתו ילמדנו רבינו איזה דרך ישכון אור ונאכל ונחיה לעולם ואני לא ראיתי לגלות דעתי אם לפי שאין ראוי להיות לי דעת מפורסם את פני הוד והדר תורתו שדי לחכימא ברמיזה כדי שלא להתראות מבני כת אחד מהכתות בפרסום מפורסם כי כלם כא' אענדם עטרות לי והיו לי למשיב נפשי:

כי שמע אלהים קולי מארץ ומעפר תשח אמרתי לעלות גבוה מעל גבוה שומר ישפיע יופיע עוד להסתכל בהאי סירכא דנפיק מחיתוך לחודא אי נימא דהוה לה כחתוך לחתוך ולא צריכה נפיחה וכדאפשר לדקדק מלשון הר"ן או נימא דלא הוי כמו חתוך חלילה גם מי אמרינן דהוי בה ספק ספקא ולקולא או נימא דבכי האי גוונא לא איקרי ספק ספקא כל זה נסיתי בהסתכלות הקצר אשר לי בצפייתי צפיתי בעיוני הצר בצר רוחי ומר שיחי והנה הגם ערכתים לפני שלמות רוממות כבודך להודיעני הדברים על אמיתתן כנתינתן מסיני:

ואנא אפלח כי הוא לקצות הארץ יביט בעין שכלו המשוטט בכל הארץ על חלקי האזוב הדקים אשר בקיר מבלי היות ללאות ולעמל ורעות רוח להבין דדים במקום בינה לאשר לשונו בצמא נשתה ישתה וישכח רישו ולא יחוש בראשו ועמלו לא יזכור עוד ואעשה כן גם אני להטריח כת"ר הן עוד היום גדול באגרותי ואם כולם אוגרות ומסוכסכות ושלום מאת האדון אדוני אבי צורי אחסה בו יצ"ו שלום רב כמשפט לאוהבי שמך נאם נרצע באזניו שתים שהן ארבע' לעובדך בלבב שלם ולשמוע בקולך יקר מחכמה ומכבוד ובדלת תסוב על ציר אסירי המלך חכם לבב עבד לכל יודעי דת ודין ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ה' צבאות אף כי לאיש כמוהו הצעיר שלמה לבית הלוי.

כי אראה שמיך החדשים ידידים נכבדים השרידי' אשר אתה קורא את שמך עליהם מעשה אצבעותיך אצבען כי יד אנש עם בישרא לא אייתוה ירח וכוכבי' חברים מקשיבים לקול הדרת יקרת תורת פיך אשר כוננת ה"ה חבירי הישיבה החכמים השלמים הרמים הנשאים מסולאים בפז יצא בארץ שימעם אתפקד בשלומם וטובתם כל הימי' כנרצע באהבתם לעובדם עבודת הקדש עבודת הלויים:

אמר המעתיק נ"ל שתשובת הרב שכתב קודם לזאת השאלה שהשיב להח"ר יעקב שמוט זלה"ה ג"כ שייכא על השאלה הנז' שהיא של הח"ר שלמה לבית הלוי זלה"ה ולכן העתקתיה ביניהם ולחכימא ברמיזא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף