אבקת רוכל/רג
|
< הקודם · הבא > |
א שאלה שתי קהלות בעיר א' קהל א' קטן והאחד גדול ובענין הגאליי"א ועוואר"יץ כתובים בפנקס המלך יר"ה כל קהל לעצמו וכן פורעים למלך יר"ה כל קהל כפי מנין אנשיו הכתובים בפנקס אמנם יש קצת הפסדיות והוצאות הבאות עליהם כגון שובאש"י וזולתו והיה המנהג מקדם שיבררו אנשים בקיאים לשום ולהעריך כל א' מאנשי הקהלות כפי ערכו ואז ידע כל א' קצבתו במס וכן כל קהל וקהל כמנהג ישראל בכל מקומות מושבותם וינהגו עפ"י אותה שומא ב' או ג' שנים כפי מה שירצה לקהלות. והנה עתה נתחדש שהקהל הגדול עוד הגדיל וניתוסף במנין האנשים וגם בנכסים ושואל הקהל הקטן שיוציאו שמאים ומעריכים כמנהג והקהל האחר אינם רוצים ואומרים כי כבר פרע הקהל הקטן י"ז למאה מכמה שנים ואין לגרוע ממנו ועפ"י אותה השומא יפרעו לעולם יורנו רבינו הדין עם מי וגם בענין הגא"לייא והעווא"ריץ שואלים הקהל הקט שיסייעום הקהל הגדול או לפחות בענין השוחד והמנחה שנותנים לשרים שגובים הגא"לייא הואיל ונתוספו בכמות ובאיכות:
תשובה כפי הנחה הראשונה בשאלה נראין דברי הקהל הקטן שכיון שנהגו מקדם להעריך לכל אחד כפי ערכו וכן המנהג בכל קהלות ישראל אזלינן אחר אותו מנהג דבענין המסים הולכים אחר המנהג כמ"ש המרדכי בפ"ק דבתרא ונתבאר יפה בדברי בעל תרומת הדשן כ"ש שהמנהג הזה הוא מנהג ותיקון על הדין ועל האמת:
ומה שבא עוד בדברי השאלה שהקהל הגדול טוענים שאינם רוצים להוציא שמאים ומעריכי' לפי שכבר פרעו הקהל הקטן י"ז למאה מכמה שנים ואין לגרוע ממנו ועפ"י אותה שומא יפרעו לעולם נראה לכאורה שהם מילתא בלי טעמא ואפשר שהם באים עליהם מטעם מחילה דכיון שהיה מנהגם לשום ולהעריך בשום בכל ג' שנים ד"מ ועכשיו עברו ד' או ה' שנים ולא תבעו בני הקהל הקטן לעשות ערך חדש אלא פרעו לפי הערך הראשון שהוא י"ז למאה נראה שמחלו וסברו וקבילו לפרוע י"ז למאה לעולם:
ואם זאת היתה כוונתם אין בדבריהם כלום דאטו מפני שפרעו ב' או ג' שנים יותר מהראוי יפרעו כן לעולם הרי דאין יכולים לתבוע מה שפרעו יותר מהראוי משום דדמי למחילה בטעות דהוייא מחילה מ"מ למה שעתיד לבא לא הוייא מחילה וכדמשמע פרק איזהו נשך וא"כ כשתובעים עכשיו לשום ולהעריך כפי מנהגם הקודם הדין עמהם ואפשר שטענת הקהל הגדול לומר שנתפשרו עם הקהל הקטן שיפרעו י"ז למאה לעולם ואפי' יתוספו בני הקהל הקטן לא יוסיפו לפרוע יותר ואפי' יתוספו הקהל הגדול יותר לא יגרעו בני הקהל הקטן מהי"ז למאה אם זאת היא טענתם טענה טובה היא אם יביאו ראיה עליה דכיון דבדרך פשרה היה בההיא הנאה דאתי לקהל הקטן אם יתוספו בממון ונפשות שלא לפרוע יותר גמרו ומתנו לפרוע לעולם הי"ז אפילו אם יתוספו בני הקהל הגדול יותר ויותר:
הכלל העולה שהדין עם בני הקהל הקטן אלא אם כן יתברר שנתפשרו שתי הקהלות שבין יתוספו בני הקהל הקטן בין אם לא יתוספו לעולם יפרעו י"ז למאה ולא יוסיפו ולא יגרעו שאז הדין עם בני הקהל הגדול:
ולענין מה שתובעים עוד בני הקהל הקטן לבני הקהל הגדול שיסייעום בגא"לייאש ובעוואר"יץ הואיל ונתוספו בכמות ובאיכות אין טענת בני הקהל הקטן טענה דכיון שכתובים בפנקס המלך יר"ה כל קהל לעצמו אינם שותפים ואם קהל זה נתרבו מזלם גרם:
ולענין מה שתובעים שיסייעו בשוחד ומנחה שנותנים לשרים שגובים הגא"לייא כפי הנראה שכל קהל נותן שוחד ומנחה לעצמו וא"כ הוא דינו כדין הגא"לייא שכיון שאינם שותפים אם בני קהל א' שנתרבו מזלם גרם וכשם שאין להם עסק עם בני הקהל הקטן בגא"לייאש עצמה ה"ה לשוחדיות ומנחות שאין להם עסק עמהם ואם מנהגם לפרוע ב' קהלות ביחד השוחד והמנחה באנו לדין הראשון שישומו ויעריכו לכל אחד כפי מנהג הקדום אלא אם כן יביאו ראיה שנתפשרו שבני הקהל הקטן יפרעו י"ז למאה לעולם נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה
קהל שהסכימו לאסור בשר קצבים ואח"כ רצו להתירם תמצא אותו כתוב בקונטריס שבועו' וחרם ונידוי מפני שנשתנית הסכמה זו משאר הסכמות שקבלוה בחרמות ונידויים לכן העתקתיה שם כי שם מקומה תמצא אותה בסימן ט' סי' קפ"ו:
בני הק"ק שקנו כלי הקדש יחד ואחר כך מחמת קטטות נתפרדו איש מעל אחיו אם יש כח בידם לקחת מקצת כלי הקדש או לאו כתוב בקונטריסים חזקת קרקעות בסימן עשרה סי' קי"ב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |