אבקת רוכל/קמד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבקת רוכל TriangleArrow-Left.png קמד

סימן קמד

טו נצו אנשים יחדיו איש ואחיו על דבר שטר היה ביניהם זה תוארו בפנינו עדים ח"מ הודה הר' משה ברור איך חייב להר' משה ן' מאייור וליורשי הר' נסים אלפאנדארי הי"ו שותפו אחר נקיות כל החשבונות תשעים שולטאניש גם הודה בפנינו איך לקח מהשותפים הנז' מאתים וארבעה שולטאניש בגדים לבאש"ה ליפרע לאולפאני חציים על משה ברור מלוה גמורה ואחריותם עליו וחציים שהם מאה ושבעה עשר שולטאנים אחריותם על משה ן' מאיור והיורשים הנז' נמצא חייב משה ברור להר' משה ן' מאיור והיורשים הנז' מאתים ול"ד שולטאניש באחריות גמורה לפורעם שמנה ימים אחרי שובו מדרכו בע"ה האמנם לפי שהשותפים הנז' היו חייבים למשה ברור שמונים שולטניש רצה משה ברור להפרע מהם פה דמשק מהחצי אשר היה האחריות על משה ן' מאיור והיורשים הנז' באופן שלא נשאר על משה ן' מאיור והיורשים כי אם אחריות שלושי' ושבעה שולטאניס כו' ובסוף השטר כתוב לבד השמונים שולטאניש שנתפרע מהם משה ברור שאמר שהיו חייבים לו השותפי' הנז' והאנשים האלה באו בברית האלה והשבועה ונמנו וגמרו לקבל עליהם להיות עושים ככל אשר יורונו מן השמים אנחנו החתומי' בקצה היריעה כאשר כתו' בשטר בירורין אשר ביניהם:

ועתה טוען משה בן מאיור על משה ברור כי השמונים שולטאניש שנתפרע מהם ישיבו לבעליו אחר שכבר הודה בתחלה שהיה חייב מאתים ושבעה שולטאניש וזמן פריעתם אחר שיבוא בשמונה ימים ועדים חתומים בשטר הנז' א"כ אינו נאמן כמ"ש אח"כ שהיה השותף חייב לו שמונים שולטאניש כי ליכא מיגו שהרי הודה בפני עדים וגם לומר פרעתי אינו יכול כי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וזמנו היה לעת בואו וזה מוסכם גם גדולה מזאת כתב הרא"ש ז"ל כלל ק"ו ז"ל אע"פ שאמר לבנו בפני עדים קודם שהראה החפצים שהיו ממושכנים ביותר מכדי דמיהם האי לאו כלום כי הכל תלוי בשבועתו כי ב"ד היו פוסקין לו לישבע שהיו ממושכני' לו בכך וכך במיגו שהיה יכול לישבע שהחזיר' ועתה לא יכול להשב' ע"כ ומה ששתקתי כשנתפרעתי כי לקחתו ביד חזקה שתים אחת שהיה לך יד ושם עם השר שנית כי יראתי פן תאמר לך אתה לקבל המעות שחייב השר והם יותר ממאתים שולטאניש ואין לאל ידי והייתי מפסיד יותר ויותר ולשון השטר כך אומר ורוצה לומר כי לקחתו בחזקה גם בסוף השטר אומר שאמר שהיו חייבים לו נראה שלא בראיה כלל אלא על פיו וכן לא יעשה לכן הבא ראיה בעדים ונפטר:

וישיבהו האיש משה ברור אמת הדבר אשר אמרת כי אתה לא ידעת מזה החוב אבל אני גליתי אזניך ואוזן היורש הגדול מאחיו בעת ההוא שהודאתי לכם בסך המעות והשבעתי אתכם לבל תגלוהו כי ימשך מהדבר נזק גדול ותשעים שולטאניש בידי תפשתים להפרע מהם החוב הלז וכשגליתי לכם הענין אמרתם לי ידענו זה אבל יהיה כמו ששים או שבעים שולטאניש לא שמונים ואמרתי לכם אנכי אשבע ואז נתפשרנו אין זר אתנו בכל זאת אחרי כל התנאים קראתי לעדים לכתוב בכל אשר הסכמנו ויען משה ן' מאיור ויאמר כי כן הדבר גלית לי והשבעתני שלא לגלות אבל לא הודאתי שאני ידעתי בהם אבל אמרתי לך בבואך העירה דמשק לשלום נשפטה יחד ע"כ טענות שני האנשים אשר להם הריב ונגשו אל המשפט:

ושפטנום כי טענת משה ן' מאיור אינה כלום כי אע"פ שהודה ואח"כ טען שהנפטר חייב לו שמצד השותפות נאמן כ"כ הריב"ש ז"ל בשאלת שצ"ב על ריב נשאל לו וקשה מזאת כי התם תפש לאחר מיתה דנאמן כל עוד שלא סתר לטענה קמייתא והביא ראיה מהא דאמרינן כל האומר לא לויתי כו' דרשו מעל ספר ה' וקראו ועבדינן כותיה דהוא בתראה ובודאי ראה שאלת הרא"ש ולא ישרה בעיניו ובנדון הזה אע"פ שנאמ' כי האמת כאשר כת' הרא"ש לא דמי דהתם אמר לבנו בפני עדים קאמר דא"י להכחישה אבל הכא להם לבדם נתפשרו ונתפרע משה ברור ואח"כ קרא לעדים ואע"פ שההודאה כתובה קודם הזכרת החוב אין דין קדימה ואחור בשטר שאי אפשר להדר ולומר הודאה וחיוב בדיבור א' ואדרבה נראה שמפני שנתפשרו שיהיו התשעים שולטאניש שהודה משה ברור הם ואחריותם עליו והפ' יתפרע מהחצי שהיה אחריותם על השותף והיורשים באופן שלא ישאר עליהם כי אם אחרוית ז' שולטאניש ככתוב לכן אחריו החוב שהיה למשה ברור על השותפים עד שחברו התשעים וגם החצי שקבל אחריותו וכבר היה יכול לכפור הר' משה ברור כי לא נכתב השטר כי אם על פי הודאתו והוא טען בחוב שהיו חייבים לו והוא נאמן וזהו אם נתפוס לשון אחרון של השטר אבל לשון ראשון של השטר מורה שהיה ידוע לכל החוב הוא אמת ולא נשאר עליו אלא שבועה שנתחייב בה מפי עצמו האמנם לפי שהר' משה ן' מאיור והר' נסים אלפאנדארי הי"ו היו חייבים להר' משה ברור הנז' וידוע כי יד בעל השטר על התחתונה לדרוש לזכות הנתבע כל לשון שמורה לו זכות שלקח בזבורית מחלק אשר הוא אחריותו על השותפים ואם גברה ידו באשר אמר הר' משה ן' מאיור היה נוטל מאשר הוא חייב באחריותו גם כי אם מפני אלמותו חתו ובשו היה להם לדבר לו ואם לא יחפוץ אז יעשו הם כאשר יאמר וילכו גם הם למסור מודעה ולהודיע אונסם ועוד כי האיש הלוה אינו מוחזק באלמות לגזול ממון אחרים ח"ו גם מילת שאמ' שהיו חייבים אינה ראיה כי יתכן שכתב הסופר כן על כי מפיו חודשו הדברים:

לכן הנר' שישבע הר' משה ברור בנקיטת חפץ כי בירר החוב הזה עם השותף הנפטר והודה לו עליו הודאה גמור' דחוב גמור בלי פקפוק וערעור כלל והתשעים שולטאניש אשר הודה בהם היו תפוסים בידו מחייו כדי להתפרע מהחוב הזה ואשר נתפרע יהיה לו למשה ברור הנז' כי מצד חלק התובע נקרא מודה במקצת הטענה לפי שאומר שחייב כו"כ ונתפרע קצת מהחוב מצד מה שכתוב בשטר שאמר שהיו חייבים לו ממקום אחר והרוצה לעמוד על דין זה יעיין בה' טוען ונטען פ"ד בדין המתחיל מנה לי בידך ועד אחד מעיד והנטען אומר כן הוא אבל אתה חייב לי כנגד אותו מנה כו' ויראה שם מ"ש מ"מ ע"ז ואם מצד יורשים נרא' שאם הודה מעצמו מבלי שיתבעו אותו היורשים בטענת בריא וגם לא היו עדים מעידים בזה שהודה שאפי' שבועת היסת אינו חייב והרוצה לעמוד על דין זה יעיין בפ' הנז' בדין המתחיל וכן האומר לחבירו אמר לי אבא יש לי בידך מנה והלא אומר אין לך בידי אלא חמשים כו' וא"ת והא אמרי' דאין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדלו וי"ל דשאני הכא דתפיס וכ"כ הר"ן ז"ל בכתובות פ"ב דייני גזרות על משנה שנים שהוציאו שט"ח זה על זה דוק ותשכח ועוד שעתה בא לפנינו לדין בלי יראה ופחד וטען עליו כל מה שהיה יכול לטעון ולא נתחייב הר' משה הנתבע רק שבועה בנקיטת חפץ כנ"ל:

ומה שחייבנו אותו שבועה בנקיטת חפץ ולא שבועת הסת דמי שטוען פרעתי שאינו חייב אלא הסת ואף הכא נידייניה כמי שאומר פרעתי דהא הוא מודה בכל החוב רק שטוען ממקום אחר אתה חייב לי קצת מזה החוב והיה מן הדין שלא יקרא מודה במקצת זה הדין תמצאנו בשערי שבועות שחיבר הריא"ף ז"ל ואפי' שזה החוב שטען הנתבע שהיו חייבים לו ממקום אחר יורה שלא היה לו רק השותף האחר מחמת השותפות וזה השותף יכול לטעון אפי' שיהיה אמת לא נתחייבתי אני בו מ"מ יפרע הנתבע מממון השותפות החוב שטען ובשבועה כנ"ל וכן תמצא בתשובת הרא"ש כלל פ"ט דין ג' ומביאה הטור בחה"מ סימן ע"ז והפרעון יהיה מחלק יורשי הר' נסים כנז' שם בתשובה ונר' דבנ"ד שגם השותף הזה יהיה מחוייב לפרוע היתומים לפי שכבר כתוב בשטר ז"ל האמנם לפי שהיו חייבים משה ן' מאיור והר' ניסים הנז' כו' ולאו כל כמיניה של התובע לומר שהיה החוב על הר' ניסים לבד כדי לחייב ליתומים לבדם כיון שכתוב בשטר ששניהם היו חייבים ועוד שהנתבע אמר כשעשיתי השטר כבר גליתי לך מאיזה ענין היה החוב והתובע הודה בפנינו שגילה לו הענין והיה מושבע שלא לגלותו ומה שמכחיש הוא על מה שאמר שהודה שהיה יודע רמז מהענין מהשטר נר' שודאי ידע בענין כי לפי כתבו האמנם שהיו חייבים פ' ופ' כנ"ל א"כ העולה מכל זה הוא שפטור משה ברור בזאת השבועה מתביעת השמונים שולטאניש בין מצד משה בן מאיור בין מצד היורשים כי נתברר לנו פ' היה מורשה של אפטרופוס היורשים הנ"ל: אלעזר בן יוחאי יצחק קארו

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף