אבקת רוכל/צג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן שהיה חולה מושכב על מיטתו ואתפטר בגו מרעיה ובהיותו מיושב בדעתו מוטל על ערש דוי היה מדבר עם שמעון שותפו בעסקיו ובעניניו ובכלל דבריו אמר לו בפני עדים תדע איך לזה הבחור יש לו בנכסי סך ג' מאות פרחי זהב שולטאניש ואז השיב לו שמעון מי הוא זה הבחור לוי השיב לו ראובן הן ילמדנו רבינו אם ע"פי הדברים האלה חייבים יורשי ראובן לתת ולפרוע לבחור לוי סכום הפרחים הנז' אם לאו הואיל ולא היו דברים אלו דרך הודאה כדרך בני אדם שמצווים לביתם וראובן זה לא צוה דבר רק דברים אלה הנזכרים ואתפטר אגו מרעיה וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק יורינו מורינו מורה צדק איזה הדרך ישכון אור ויבא שכמ"ה:
תשובה יורשים אלו אין לפוטרם מטעם דלא אמר אתם עדי מורישם היה יכול לטעון משטה הייתי בך מכמה טעמי חדא מטעם שהיה בשעת מיתה ובפרק זה בורר בעי לה רבא והדר פשטא דאין אדם משטה בשעת מיתה ועוד שהרי כתבו הפוסקים דלא שייך טענת משטה אלא כשאדם תובעו אבל אם הודה לו מעצמו ליכא למימר טעמא דמשטה ובנ"ד לא תבעו אדם ועוד דלהרמב"ם אם מודה בפני עדים דרך הודאה ולא דרך שיחה הוי כאומר אתם עדי וכבר כתבתי בב"י מהיכן למד לומר כן וגם הרמ"ה סובר דאתם עדי ל"ד ואע"ג דמשמע מדבריו בלשון הודאה מיהא בעיא אפשר דלשון הודאה ל"ד אלא דרך הודאה קאמר כהרמב"ם ז"ל ואפי' אם תמ"ל דלשון הודאה ממש קאמר סמכינן אהרמב"ם ז"ל דדיינא הוא וממריה דאתרין ובנ"ד הדבר ברור שלא היה, דרך שיחה אלא דרך הודאה:
וכבר היה אפשר לפוטרם משום דטענינן להו שלא להשביע את עצמו הודה בטענת שלא להשביע את עצמו טענינן בהודה לו מעצמו בלי שיתבענו אדם כדמשמע בעובדא דההוא דהוו קרו ליה קב רשו כדאיתא בפ' זה בורר וכן מבואר בדברי הפוסקים דלא מהניא טענת שלא להשביע אלא כשהודה מעצמו ואע"ג דבשעת מיתה הואי טענינן טענת שלא להשביע את עצמו כדאמרינן בפ' זה בורר בעובדא דההוא דשכיב ואמר פלוני ופ' מסקי ביה זוזי ואסיק רבי חייא דכשם שאדם עשוי אלא להשביע את עצמו כך עשוי שלא להשביע את בניו אלא שהרמב"ם כתב דלא מהניא טענת שלא להשביע אלא שהודה שלא בפני התובע אבל אם הודה בפני התובע א"י לטעון שלא להשביע הודיתי ואע"פ שיש חולקים עליו כוותיה נקטינן כמ"ש ובנ"ד משמע שהודאה זו היתה בפני התובע שהרי אמר איך לזה הבחור ואילו לא היה בפניו לא היה שייך לומר לשון זה ואין לומר שאילו היה שם התובע היאך אמר לו מי הוא דאפשר דהיו שם בחורים אחרים עם הבחור ההוא ולכך נסתפק שמעון על איזה מהבחורים ההם הוא אומר ואין לגרוע כח הודאה זו מפני שלא הזכירו בשם שלא אמר שיש ללוי כיון שא"ל שמעון מי הוא הבחור לוי והשיב הן הוי כאומ' מתחיל' שיש ללוי וראיה לדבר מדאמרי' פ' י"ל ההוא דהוה קא שכיב ואמרו ליה נכסי למאן דילמא לפלניא ואמר להו אלא למאן ואמרינן שאם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה הרי בהדיא שאע"פ שלא הזכירו בשם הוי כאילו הזכירו בשם הכלל העולה שאם הבחור לוי היה נמצא שם בשעה שאמ' בפני עדים שיש לו שלש מאות פרחים בנכסיו חייבים היורשים ליתנם לו זהו הנ"ל הצעיר יוסף בכמוה"ר אפרים קארו זצוק"ל
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |