אבקת רוכל/עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל עא

סימן עא

תשובת ה"ר משה ורנק לאשר פסק הנ"ל על צוואת ש"מ

אחרי כי שאול שאלו את האלוף הגאון המאור הגדול כממש"ל כמוהר"ר יוסף קארו י"א על ענין צוואת האיש הנפטר כה"ר משה בן פורת נ"ע ועל כתב צוואתו מה הוא החזק הוא הרפה ואם יש בו כח לעמוד לפני יושבי על מדין או אם יש פה לבעל דין להשיב עליו והגאון הנז' נמצא להם בהדרשו מבלי היות מונח בר ואמר עם ספר אף ישיב אמרה להם אמרי יושר אמרות צרופות כעצם השמים לטוהר ובבא אמריו אלי והספר אשר כתב אמרתי כבד אכבדם אענדם עטרות לי ואני אבא אחריו ומלאתי את דבריו ואביעה אף אני חלקי כדי לעשות סניף לדברי הגאון הנז' לכן השבעתי אתכם אנשי לבב רואי כתבי זה אם תעירו ואם תעוררו לבבכם הנקי לאמר כי באתי להוסיף על דברי הגאון הנז' דשרגא בטיהרא מאי אהנייא ומי יאיר על אור השמש בגבעון מגבעות אשורנו יוצא כגבור לרוץ אורח חיים ומישור וידו אוחזת כל כלי מגן וצנה בלי השאיר עוללות ומקום לקטרג אזן ותקן משלים וראיות רחבו מני ים מיוסדות על אדני פו ואין פוטר אותם הלא משנתו קב ונקי ובלתי ספק הלכה כמותו בכל מקום ומי יתן והניח טפח חלק להתעתק בו גם אני כי בכל מקום אשר אשא את עיני והנה קטור הארץ כקטור הכבשן כי לחם עבור האיש אדוני הארץ הנז' לאסוף בחפניו כל הראיו' והסברות אשר אמרתי בצלם נחיה אך בראותי קצתם הלית לסבת כי קטנו וקלשו בעיניו לשלוח כתב יד להושיבם עם נקודות הכסף אשר לו את אלה רחמתים ללקטם אלי לחזק ידים רפות ואהי להם לאב ולפטרון להעלות על ספר זכרונם בתוך הבאים:

ואען ואמר ראשית דברי על אשר חלק ה' הגאון הנזכר בפסק אשר קראתי לו נועם אשר כתב אכן יש לבעל דין לחלוק ולומר דכל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא הלא הטעם מזה כמו שפי' רשב"ם בפרק יש נוחלין הטעם משום דאמוד הדעת הוא דאין אדם מניח את בניו ונותן הכל לאשתו ולא נתכוון אלא לעשותה אפטרופא כדי שיחלקו לה בניו כבוד משמע דלאו בנ"ד קא מיירי דבנ"ד מוכח מילתא ה"ר משה הנפטר לא איכוון למעבד האי אתתא שו"ל אפטרופא לבת אחיו אשר בצפת כדי שתחלוק לה כבוד דהא אין דעתה לחזור ותו זיל בתר טעמא דרשב"ם כתב דמשום דאמוד הדעת דאין אדם מניח את בניו כו' הא משמע דוקא בניו דאית להו קרוב דעת לגבייהו טפי מגבי בת אחיו ותו דאמרינן בגמרא פרק יש נוחלין איבעייא להו בת אצל הבנים ואשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא משמיה דרבא בכולהו לא קני לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה רב עוירא משמיה דרבא אמר בכולהו קני לבד מהאשה אצל האחין והאשה אצל בני הבעל ופי' רשב"ם שאין לו בנים ולא אב אלא אחים כיון שאחיו אינם חייבים בכבוד אשתו כלל אינו חושש שיכבדוה ומתנה הוא דיהיב לה או דילמא כיון דאשתו כגופו דמייא רוצה שיכבדוה ואפטרו' שוייא אשה אצל בני הבעל דלא הוו ליה בנים ממנה דנימא אפטרופא שוייא כדי שיכבדוה בניה שחייבים בכבודה אבל יש לו בנים מאשה אחרת ואינם חייבים בכבודה כל כך אלא מיתורה דקרא את אביך לרבות אשת אביך וכל מי שאינם חייבים בכבודו אין מקפיד אם אין מכבדין אותה וגם היא לא תקפיד אם לא יכבדוה אלו והלכך גם הבעל אינו חושש ולמתנה קא מכוין אמר רבינא משמיה דרבא כל הני חמש נשי לא קנו לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה ורב עוירא משמיה דרבא אמר כולהו הנך חמש נשי קנו לבד מאשה אצל אחיו ואשה אצל בני הבעל ובסברות דעלמא פליגי ובת אצל הבנים לבדה איכא בינייהו לרבינא לא קנייא לרב עוירא קנייא משמע הא שאר קרובים שאינם קרובים כ"כ כ"ע מודו דאצל שאר קרובים מתנה הוא דיהיב לה ואע"ג דכתב הסמ"ג אפילו שאר יורשים וז"ל וכן כל הכותב כל נכסיו לאשתו בין בריא בין שכיב מרע אע"ג דקנו מידו לא עשה אותה אלא אפטרופא על היורשין בין שהיו היורשין ממנה בין מאחרת או אחיו או שאר יורשים וכן משמע מתוך דברי הר"ן ז"ל:

מ"מ אני אומר שאפשר דעתם דוקא על שאר יורשים כגון אב כמו שהזכיר רשב"ם על הבעייא זו דאיבעייא להו בת אצל הבנים כו' או שמא משמע בן בנו דבני בנים הרי הם כבנים אבל שאר קרובים שהם רחוקים יותר דלא שייך למימר משום כבוד לא סבירא להו כך נראה בעיני כדי לקיים גירסת רבינא ורב עוירא וכן פירש רשב"ם כצורתו וכשמועתו וכ"ש בנ"ד אפילו אם תמצא לומר שבת אחיו חשוב' כגן כ"ש דליכא למימר שכוונתו היה למעבד מ' שול"י אפטרו' מאחר שנתן לבת אחיו אלפים לבנים ולקרוב אחר ת"ק דיש לי להביא ראיה מהרא"ש ז"ל שכתב בפרק יש נוחלין וז"ל ואם כתב לאשתו ולבנו נראה דלאשתו הוייא מתנה ולבנו אפטרופא דאשתו לגבי בנו כאחר דמייא משמע מיהא דליכא למימר דעביד אפטרופא למרת שולי אע"ג דגבי בת אחיו ליכא למעבד אפטרופא דהא ליכא תו יורש קרוב ממנה מ"מ אית לן ראיה דמכל שכן מרת שולי לא נעשית אפטרופא אלא כל מאי דיהיב לה מתנה קא יהיב

ועוד יש ראיה דמרת שולי אינה נעשית אפטרופא מהא דכתב הר"ן וז"ל ומיהו אם פי' בשטר שהוא מקנה לה בהקנאה גמורה ולא בתורת אפטרופא אי נמי שפירש בשטר שתהא רשאה למכור ולתת לאחרים במתנה ודאי קנתה והא בנ"ד כתוב בשטר צוואה ומפורש הקנאה גמורה כמו שהזכיר ה"ה כמונר"ר יוסף קארו י"א ועוד הא דכת' במרדכי וז"ל ואותם נשים יקרות בנות משא ומתן שכתב להן הבעל כל נכסיו לא עשאה אלא אפטרופא משמע מלשון זה דלא אמרינן עשאה אפטרופא אלא באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ולפי זה במדינות אלו שאין מנהגם לשאת ולתת לא אמרינן דעביד אותה אפטרופא למרת שולי אלא א"כ ידוע בה שנשאה ונתנה כו' ותו בנ"ד לא כתב כל נכסיו אלא שייר לבת אחיו אלפים לבנים ולקרוב אחר ת"ק לא מבעייא לדברי ריב"א שכתב בהג"ה במרדכי בשלהי פ"ב בתשובה המתחלת מעשה בא לידינו ונתעלמו ממנו הלכה וז"ל אפי' אם כתב כל נכסיו לאשתו ושייר רק עשרה ליטרא וספר תורה וטלית לצדקה איקרי שיור לבטל האפטרופוסות ולקיים המתנה אפילו לא יחשוב שום שיור אחר שעשרה ליטרא וס"ת וטלית נשארו ברשותו וברשות יורשיו והוי כמו חוב המוטל עליהם לפרוע מחמת נדרו ובין הוא ובין יורשיו יכולי' לשנותו וליהנות מהם אלא שמוטל עליהם לפרוע כדאיתא בפ"ק דערכין האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותו בין לעצמו בין לאחר בין אמר הרי עלי בין אמר הרי זו ולכאורה אין חילוק בינו לבין היורשים כל זמן שלא באו ליד גבאי ויכול לשנות הכל לכל הפחות חוץ מס"ת דלקריאה קאי דיותר כרעיה דאבוה הוא ובמקומו לכן אמרתי דלא מיבעייא לדברי ריב"א שהזכרתי למעלה אלא אפילו לדברי האומר עשרה ליטרא וס"ת וטלית לא הוי שיור הראוי לבניו דדמייא לההיא דאמרינן בפרק יש נוחלין אשתו משום אפטרופא ולאחר משום מתנה לשניהם ביחד לההיא גירסא שפי' רשב"ם ומתנה שנתן לאחר לא בטל האפטרופוסות מאשתו משום שיור דהא לא שייר ליורשיו כלום כו' משמע לדבריו דבנ"ד הוא מודה דהוו שיור ליורשים ואם כן שולי לא נעשית אפטרופוסא לפי זה ונראה לי עוד יותר דאפילו לא היה כתוב בשטר צוואה אלו אלפים לבנים אלא לאחרים הוי שיור ואין לדחות ולומר והא איתמר התם אשתו ואחר לאחר במתנה ולאשתו אפטרפ' דיש ליישב כמ"ש החכם השלם הנ"ל התם כשכתב כל נכסי לאיש פ' ולאשתי פלונית יטול פ' כך וכך ותטול אשתי כך וכך לא עשאה אלא אפטרופא וא"ת תינח אי כתב תחלה תטול אשתי כך וכך דהשתא לא הוי הכותב כל נכסיו לאשתו אבל בנ"ד דכתיב תחלה שיטלו בת אחיו וקרובו כל אחד הסך המיוחד להם ואח"כ כתב שאר נכסיו לאשתו א"כ הכא איכא ודאי למימר דהכותב כל נכסיו לאשתו הוי:

ונראה לי שעל כרחיך צ"ל בנדון דידן דהוי כמו שכתב בתחלה תטול אשתי כך וכך מאחר שכתב בשטר הצוואה הוו עלי עדים בדבר זה ואף חתמו ותנו לה לאשתי מרת שולי ואח"כ כתב הסך שיתנו לו לבת אחיו ולקרובו ואח"כ חזר וכתב כל נכסי כו' עד הכל נתתי לאשתי הנ' כו' משמע מלשון השטר כאילו כתב לאשתו תחלה א"כ יכול להיות דאפילו אי הוה כתוב שטר זה לאחר הוי שיור כל שכן בנ"ד ואין לומר דהכא בנ"ד על כרחינו לומר דאפט' עשאה למרת שולי ולא מתנה קא יהיב דאי מתנה קא יהב מאי אצטריך שיתננה דרך מתנה וירושה אלפים לבנים לירושתו בת אחיו הא אם אין שום קרוב יותר קרוב ממנה זולתה הוה ליה למיכתב רק לקרובו האחר ת"ק וכל שאר נכסיו לאשתו זולת אלפים לבנים ממילא שמעינן דבת אחיו תטול האלפים לבנים מאחר שאין יורש קרוב יותר ממנה דבשלמא אי אמרינן אפטרופא עשאה הייתה כוונתו שלא תטול היא כתובתה מאלפים אלו דאפילו לדעת רב האיי גאון והמסכימי' עמו דסבר כל היכא דלא עשאה אלא אפטרופא דבר פשוט דלא מחלה כתובתה ולא אמרו דאמרה יומא חדא שתי במנא דיוקרא כו' אלא בנותן לה במתנה גמור' א"כ יש לומר דלפי זה כתב לבת אחיו האלפים לבנים כדי שלא תטול היא כתובת' מאלפים אלו וכ"ש לדברי החולקים על רב האיי ואומר שגם היכא דעבד אפטרופא קא מחלה כו' משום זה כתב לבת אחיו האלפים לבנים שלא תוכל לטלם כלל וכלל שלא יאמרו מגו דנחתא כו' אין להקשות בזה דיש ליישב ולומר דלעולם מתנה קא יהיב ולמה למכתב ליה לבת אחיו האלפי' כדפרי' יש לומר משום הא קא עביד כדי שתטול בת אחי תחלה האלפים לבנים מזומנים:

וא"ת עדיין הו"ל למיכתב הכל יהא לאשתי חוץ מאלפים לבנים מזומנים יש לומר דכוונתו היה שירא שאם יכתוב חוץ מאלפים לבנים מזומנים שיבואו עליו בעלי חובות ממקום אחר ואז יגבו מאלפים ההם מאחר שהם באים מצד הירושה ולא מנכסי אשתו שנתן לה במתנה לכך כתב שבאופן זה נתן שאר נכסיו לאשתו שיתנו מהם מתחלה אלפים לבנים מזומנים משוחררים שלא יגבה מהם שום בעל חוב אך מנכסי אשתו הנותרים וכל זה אני אומר שמשמע מלשון השטר מדקא מתחיל וחתמו ותנו לאשתי ואחר כך אומר שיתנו אלפים לבת אחיו ות"ק לקרובו וחוזר לומר ואח"כ כל נכסי לאשתי כו' מוכח שכל כוונתו היה ליתן לאשתו מתחלה ומפסיק בנתיים בת אחיו וקרובו משום האי טעמא דפרי' ותו אית לן לאתויי דלא עשאה אפטרופא מדקא כתב בשטר צוואתו שלא יהא לאשתו מרת שולי רשות לא להוריש ולא ליתן במתנה אפילו פרוטה לשום אדם זולת להנער אברהם בן בתה משמע דמתנה קא יהיב ולא אפטרופא כמו שכתב החכם השלם הנז':

ואין לדחות דברי החכם ולומר דלעולם עשה האשה אפט' ודעתו שיהיה הנער אחריה אפטרופוס ועוד מצינו מעשה כזה במרדכי בשלהי פרק בתרא דב"ב בהגה"ה דמתחלת מעשה בא לידינו באדם אחד שצוה בעת פטירתו וקרא לאשתו ולבניו שהיו לו מאחרת בפני עדים ונתן לאשתו כל אשר לו בפני העדים ושטר מתנה נתן בידה כמצוה מחמ' מיתה וכן מוכיח מלשון השטר שכתוב בו כל נכסי קרקעות וספרים ומטלטלים נתונים למרת אסתר ואחריה ינתנו לילדי בנות אך היא תתן מנכסי עשר ליטרא וס"ת וטלית לצדקה וכל השאר נתון לה והאשה קיימה דברי המת ונתנה כאשר צוה לה אישה ועתה אומרים היורשים להעמיד' על כתובת' וגם העשר' ליטרה שנתנה לגבות לה מכתובתה השיב המרד' נראה בעיני דהיינו דאמר פרק יש נוחלין דהכות' כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ואפילו לאשה אצל בני הבעל כי הכא סברי להו פרק יש נוחלין בין לרב עוירא בין לרבינא דלא קנתה ולא הוה אלא אפטרופא וכ"ש אם היה לה יורש ממנו דלא עשאה אלא אפטרופא דלכאורה נר' דהוי ככותב כל נכסיו דלאו שיור העשר ליטרא וס"ת וטלית שנתנה לא הוי שיור הראוי לבניו דדמי להא דאמר פרק יש נוחלין אשתו משום אפטרופא ולאחר משום מתנה ושניהם ביחד לההיא גירסא שפי' רשב"ם למתנה שנתן לאחר לא יבטל האפטרופוסות מאשתו משום שיור שהרי לא שייר לאשתו כלום ואע"ג שכתב ואחריה לבנותי אין זה שיור דהא קיימא לן פרק יש נוחלין כרשב"ג דאין לשני אלא מה ששייר הראשון ואם בא הראשון ומכר דאין לשני עליו כלום וא"כ אין זה שיור כדפסק רבי יוחנן התם כו' ע"כ לפי זה נימא דבנ"ד לא עשאה אלא אפטרופא בין לרשב"ג בין לר"י ולאו מתנה קא יהיב: אבל נראה לע"ד דמ"מ יש לומר דהכא בנ"ד כ"ע מודו דמתנה קא יהיב ולשון השטר מוכיח על זה מכמה הוכחות וראיות ובודאי לית דין צריך בשש שדעת המצוה לא הוה שהנער יהיה אפטרופא דהא כמו אחר הוה ואין אחר נעשה אפטרופוס כדאמרינן בהדייא בתלמוד' דלאחר במתנה קאמר אלא בלאו האי טטמא אית לן הוכחות מלשון השטר שלא היה דעת המצווה לעשות אשתו מרת שולי את כל נכסיו הנ"ל שאחרי פטירת אשתו מרת שולי הנ"ל לא יהיה לה שום כח ורשות בעולם להוריש ולהנחיל מכל נכסי עזבוני שנתתי והנחתי לה בתורת שכיב מרע כתיקון חכמים לשום אדם בעולם אפילו פרוטה ולא לינתן במתנה רק להנער אברהם בן נחום הכהן יהיה כל מה שהנחתי ונתתי לה כל הנכסים שלי בתורת שכיב מרע בכלל ובפרט אותו נער אברהם י"ה הוא יירשנה והוא ינחיל אותה כי על מנת כן נתתי והנחתי לאשתי הנ"ל כל הנכסים שלי כנ"ל שאותו הנער הנ"ל יהיה היורש שלה ולא אדם אחר שבעולם עכ"ל השטר בא וראה כמה ראיות ברורות נמצאות בלשון שטר זה שהמצוה נתכון למתנה גמורה ולא לעשותו אפטרופוס חדא דכתב אך בתנאי זה נתתי כו' עד ולא יהא לה כח ורשות כו': הרי לך שאם לא היה נותן לה במתנה לא היה צריך לכל זה דפשיטא דאילו לא נעשית אלא אפטרופא שלא היתה יכולה להוריש וליתן במתנה וגם לשון להוריש ולהנחיל משמע דמתנה קא יהיב לה גם מה שכפל דבריו וכתב נתתי והנחתי וחזר בתור' צוואת שכיב מרע משמ' דלמת' קא מכוין וגם עוד לשונות רבות בשטר מוכיחים על זה ולא רציתי להאריך להעלות זכרונם על ספר ועוד מוכיח ממה שכתב שהנער יירש וינחל אותה משמע מכל הני דלא עשה לא את הנער ולא אותה אפטרופא ובשביל זה הזכיר לשון ירושה אצל הנער אע"ג דלא יש דין ירושה לנער כי אם לאמו להודיענו כי לא מחמת אפטרופא הוא בא לא הוא ולא זקנתו מרת שולי הנ"ל:

עוד מ"ש החכם השלם הנ"ל וז"ל ואין לומר דמ"ש לנער לאו כלום מדכתב והנער יירשנה והדבר ידוע דאין הנער יורשה אלא בתה יורשה וכיון דנקט ביה לשון ירושה דלא שייך ביה לאו כלום הוא דאיכא למימר כיון שהנער הזה אפשר ליירש את זקנתו בהפקד אמו ח"ו שייך ביה שפיר לשון ירושה עכ"ל מה נאוו מה נמרצו אמרי יושר יפה כיון ונאה דרש ואין לפקפק על דבריו מהא דתנן בפרק יש נוחלין האומר איש פ' יירשני במקום שיש בת בתי תירשני מקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי לירושה דבריו קיימים ועל מי שאין ראוי לירושה אין דבריו קיימים משמע דלא אמר כלום דקתני סתמא קאמר בין אם לא מתה הבת בחייו בין אפילו מתה בחייו דאפ"ה לא אמר כלו' ממה שאמ' איש פ יירשני ונ"מ טוב' אם דבריו קיימי אם מתה הבת בחייו דאם יש לו הרבה אחים ועשה אחד מהם יורש במקום הבת ומתה הבת בחייו אז אותו האח יורש את הכל ואם אין דבריו קיימים הכל חולקים בשוה ובודאי ג"כ הדין בבת במקום בן הכי כהאי גוונא דהא נקיט בההיא רבא לישנא סתמא לא אמר כלום ואין לחלק ולומר דלעולם אם מתה הבת או הבן דבריו קיימים דהא דסתמא קא נקט לא אמר כלום משום דהוה מילתא דלא שכיח שימות הבת או הבן בחייו פתאום והוא שכיב מרע ונוטה למות הא לאו מידי הוא דע"כ לומר דסתם תלמודא קא סבר דלא אמר ולא כלום מכל וכל אפילו מת הבת או הבן בחייו מדקא פריך בגמרא טעמא דאמר במקום בת ובת במקום בן הא בן בין הבנים ובת בין הבנות דבריו קיימים אימא סיפא רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים היינו ת"ק ומשני שנוייא דחוקא דאי בעית אימא דקאמר הוא חסורי מחסרא כו' וכ"ש בשינויא קמא דחיקא הוא ואמאי לא קא משני מת הבן או הבת בחייו איכא בינייהו דת"ק סבר לא אמר כלום ורבי יוחנן ב"ב סבר דבריו קיימים והיה יכול לומר ג"כ דייקא נמי דרבי יוחנן בן ברוקא קא סבר דאי מת בחייו דדבריו קיימים מדקא הדר ותני ואם על מי שאין ראוי ליורשו כו' הא שמעינן ליה מדיוקא דרישא בבבא שלו דקאמר אם אמר על מי שראוי לירושה דבריו קיימים ש"מ הא דעל מי שאין ראוי כו' לא אמר כלום אלא ודאי משום הכי קא הדר ותני ואם על מי שאין ראוי כו' לומר לך תידוק מיניה דהא אם נעשה ראוי אח"כ כגון שמת הבת או הבן בחייו הוה ליה ראוי למפרע ודבריו קיימי' א"כ אמאי לא שני תלמודא הכי ושני שנויי דחיקי אלא ש"מ דסבירא ליה לסתם תלמודא דבעינן ראוי לירושה מעיקרא בשעת צוואה ולא מהני מידי הא דהוה ראוי לבסוף דנימא דלחשב נמי ראוי למפרע ודבריו קיימים וא"כ בנ"ד נמי כיון דאמר הנער אברהם הוא יירשנה ואי לא היה ראוי לירש בשעת אמירה אפילו יהיה ראוי בהפקד אמו ח"ו לא מהני מידי מאחר שלא היה ראוי בשעת אמירה הלא יש ליישב דברי הפטיש החזק החכם השלם הנז' כי הם נאמני' ואמיתים ואין להרהר אחריהם דהא מתני' דמייתינן עלה מפרק יש נוחלין שאני טובא ולא דמי כלל לנ"ד דהתם ה"ט דבעינן ראוי מעיקרא משום דש"מ איהו נפשיה קא עביד ליה להאי גברא יורש דקאמר פלוני יירשני אבל הכא דעתיה דש"מ הוא דהאי איתתא שולי קא בעי למעבד ליה להאי נער יורש סמוך למיתתה ושמא אדהכי מיית ליה אימיה ח"ו והו"ל נער שפיר ראוי משעת מעשה דהיינו משעת עשיית זקנתו אותו יורש דהיינו שעה קודם מיתתה:

ועוד נראה לי דאין להקשות כלל מן המשנה שהבאתי דבשלמא התם לא אמר כלום כדמפרש רשב"ם התם שהרי מתנה על מה שכתוב בתורה לעקרו ובע"כ של זה יירש כו' אבל בנ"ד מה שאמר שהנער יירשנה הלא לא אמר שהנע' יירש אותו אלא אמר דבזה התנאי נותן המתנה לאשתו מ' שולי שתעשה היא את הנער יורש סמוך למיתתה:

ולפי זה נראה לע"ד דליכא למימר האי טעמא דרשב"ם דהיכא דאיכא למימר דמתנה לעקור דבר תורה ובע"כ של זה יבואו היורשים ויטלו מאי איכא לה למעבד הרי בעלה לא נתן לה המתנה אלא בתנאי שתעשה הנער יורש לכן נראה לי דליכא פסידא במאי דכתב בשטר לישנא דירושה ואפילו אם תמצא לומר דמה שהזכיר בשטר על הנער לשון ירושה לא' אמר כלום משו' דאין לירשה במקו' אמו מ"מ אין ליורשו הש"מ דהיינו ר' משה הנפטר כלו' אך המתנה מתקיימת לגבי מרת שולי בכל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו דאינו אלא כמפליג בדברים ואפילו מתנה עליה שתעבור על דת א"ה המעשה קיים כי הא דאמר במסכת גטין בפרק המגרש איבעייא להו הרי זה גיטך על מנת שתאכלי חזיר מהו אמר אביי היא היא רבא אמר אפשר דאכלא ולקייא ומכ"ש בנ"ד שיהא המעשה קיים ואין ליורשי הנפטר כלום:

ומ"ש החכם השלם הנז' דלשון יהיה דכתב בשטר לאברהם יהיה כל מה שנתתי כו' הוא לשון מתנה אפריין נמטיה ליה וברוך הנותן טעם וריח טוב בפירוש המלות כי כנים הם דבריו בהכרח מהא דאמר פרק מי שמת אמר רב ששת יטול ויחזיק ויקנה ויזכה כלן לישנא דמתנה נינהו עד איבעייא להו יהנה בהן מהו דניהוי כולה מתנה קאמר או דילמא להתהני מיניה מידי קאמר יראה בהן יעמוד בהן ישען בהן מהו תיקו:

ונראה לע"ד דלית דין צריך בשש דיהא לו יותר לשון מתנה מכל הני דאמר רב ששת דאי תימא דוקא אלו קאמר דהוו לשון מתנה אבל יהיה אינו לשון מתנה א"כ למה לא הזכיר ג"כ זה הלשון דיהיה בתוך בעיותיו אלא ע"כ פשיטא להו לבני הישיבה דלשון יהיה לו לשון מתנה הוא א"כ הדרא קושיא לדוכתיה אמאי לא הזכירו ג"כ ר"ש בתוך הבעיא אלא ע"כ דרב ששת סבר דלישנא יהיה לו משמע יותר לשון מתנה מכל הני ולכן לא הזכירו דלא מיבעייא קאמר ובכן קנצי למילין ושלמא תילי תילין לכל דייני ישראל ותלמידהם בחשקת ובחשק הנגש בקצה היריעה הצעיר הטרוד בסי"ב משה ורנק בכמהר"ר זכרייהו איש ורנק המכונה מהר"ל מטנבל ורנק אשכנזי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף