אבני נזר/יורה דעה/שנב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שנב

סימן שנב
הלכות ספר תורה

א

א) בתשובת שאגת אריה (סי' ל"ה) חקר במ"ש הרמב"ם בסה"מ דאין נשים מצוות בעשה דכתיבת ס"ת וחקר בש"א הטעם בזה. וכתב בזה"ל אפי' לפי משמעות הרא"ש דמצות כתיבת ס"ת כדי ללמוד בה. הא כתבו רבוותא דנשים מברכות ברכות התורה הואיל וחייבות ללמוד מצות הנוהגת בהן. ואי משום שאין חייבין בהרבה מצות כגון מ"ע שהז"ג וכיוצא בהן. א"כ כ"ע נמי יפטרו שהרבה מצות אין נוהגין רק בכה"ג ומלך. עכ"ד:

ב

ב) ותמהני על הגאון הזה דמבואר מדבריו דס"ל שאין אדם מחויב בת"ת רק במצות הנוהגות. ואם ילמוד ישראל מצות הנוהגות רק בכהנים לא קיים מצות ת"ת לדעתו. ובודאי דבר בטל לומר כן. ואפי' למד דינים שכבר עבר זמנם כגון דינים שנהגו במדבר ובשעת היתר הבמות נמי קיים מצות ת"ת. ועוד לפי דבריו דאף אנשים אינם מצווים אלא במצות הנוהגות בהם כמו נשים. א"כ קרא דולמדתם וגו' שאין האשה מצווה ללמוד את עצמה כדאי' בקידושין (כ"ט:) למה אתא. אי במצות שאינן מחויבות בהם. הא אף אנשים כה"ג אינם מחויבים. ואי במצות הנוהגות בהן הא אף הן מחויבות:

ג

ג) אך עיקרן של דברים כיון שכל מצוה איתא בללמוד וללמד ולשמור ולעשות. וללמוד וללמד ולשמור. אף ישראל במצות הכהנים מחויבים. ואין חילוק ביניהם רק בעשי'. אבל נשים אפי' במצות הנוהגות בהן אינם מחויבות מדין חיוב ללמוד וללמד ולשמור. אלא שמחויבות ללמוד כדי שיוכלו לקיים העשי'. וכמו שמחויב לעשות סוכה כדי לישב בה. ויותר מזה יש לומר כיון שא"א שיקיימו העשי' אם לא ילמדו תחילה. ואינו דומה לסוכה שאפשר שימצא סוכה מוכנת. ע"כ חשיב הלימוד תחילת מצות העשי'. וכעין שכתבו בתוס' ישנים כתובות (ל"א.) שאם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' מתחיל האיסור משעת הגבהה. ה"נ הואיל וא"א לעשי' בלא לימוד מתחיל מצות העשי' משעת לימוד ומ"מ חיוב הלימוד משום חיוב עשי' לא מצד חיוב לימוד בעצמותו:

ד

ד) ונראה דמה דפשיטא לי' לשא"ר דמצות שאין חייבין בעשייתם אין חייבין בלימוד שלהם. למד כן מהא דיבמות (ק"ט:) ר"י אומר כו' כל האומר אין לי אלא תורה אין לו אלא תורה. פשיטא. אלא דאפי' תורה אין לו. מ"ט אמר ר"פ אמר קרא ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשי' ישנו בלימודה כל שאינו בעשי' אינו בלימודה. ואיבע"א לעולם כדקאמר מעיקרא אין לו אלא תורה. לא צריכא דמיגמר לאחריני ועבדי מ"ד אית לי' אגרא לדידי' [דעשי'] קמ"ל. וע"כ למד השא"ר מר"פ דמצות שאינן בעשי' דידהו אינן בלימוד דידהו:

ה

ה) אך לי נראה להיפוך דודאי לל"ב דהאומר אין לו אלא תורה ופרש"י לאומר הריני לומד ואיני מקיים ה"ה במצות שאין מחויב בעשייתן מחויב בלימודם. ואין לדחות דשאני הכא דמ"מ מחויב בעשייתם. ליתא שהרי בגיטין (מ"ה:) ס"ת שכתבו מומר פסול מקרא דוקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. אף דמחויב בקשירה. מכל מקום כיון שאין רצונו לקיים חשיב אינו בקשירה. ה"נ אם תמצא לומר דל"ב נמי דריש קרא דכל שאינו בעשי' אינו בלימודה. האומר איני מקיים נמי יחשב אינו בעשי'. אלא ודאי דלא דריש הכי. וא"כ פשיטא דישראל מצווה בלימוד מצות הנוהגות בכהן. אך גם לר"פ י"ל דדוקא מי שאינו בעשי' כלל אבל ישראל שישנו במצות דידי' ואלו הי' מוזהר בלאוי כהונה ג"כ הי' מקיים. אין ראי' מכאן כלל:

ו

ו) ולפימ"ש דישראל מחויב במצות כהנים ללמוד וללמד ולשמור. רק לעשות אינו מחויב יש ליתן טעם למ"ש תוס' יבמות (ה':) דאינו שוה בכל לא נקרא רק מה שהנשים אינם מוזהרות. אבל לאוי דפסולי כהונה הואיל ואף היא מוזהרת נקרא שוה בכל. ואינו מובן הטעם דכיון שאינם רק בכהנים ולא בלוי וישראל איך יקרא שוה בכל ולהנ"ל י"ל משום דעכ"פ ישראלים ולוים חייבים בללמוד וללמד ולשמור. אבל מצוה שאינה בנשים שאין חייבות ללמוד וללמד ולשמור כלל בשום מצוה ובמצוה שאין בעשי' הרי אינן כלל בזאת המצוה. (וכבר נדפס זה באגלי טל בהקדמה בהגה] ובהכי ניחא נמי ליישב לדברי רא"ש שנשים אינן בחיוב ערבות והיינו במצות שאינן מחויבות אינן בערבות על אנשים [כן פי' בס' תוס' רע"ק על משניות במגילה] וקשה מהא דסוטה (ל"ז:) דכל מצוה נכרת עלי' מ"ח בריתות של ששים רבוא וג"א וחמשים וקאמר כל מצוה ואף מצות כהנים בכלל ואף עליהם הי' הערבות. ומ"ש נשים. ולהנ"ל ניחא ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף