אבני מילואים/אבן העזר/ג

אבני מילואים אבן העזר ג

א

ולישא את כפיו. עיין ב"ש שכתב דלישא את כפיו אף על גב דהוא איסור תורה, ומשום דכל דבר שאין לו הנאה מזה לא חיישינן לשום דבר אלא שמא יאכל תרומה ע"ש. וקשה נהי דעכשיו בחוץ לארץ ליכא תרומה אכתי איכא מתנות כהונה של פדיון הבן, ולדעת הש"ע י"ד סי' ס"א מתנות זרוע לחיים וקיבה נוהג בחוץ לארץ.

ב

ואם נשא או נטמא לוקה. והיינו משום שהחזיק עצמו לכהונה נאמן על עצמו להחמיר וה"ל התראה ודאית עיין בהרב המגיד.

ועמ"ש בקונטרס ש"ש (ש"ו) פ"י דהיינו דוקא שהוחזק לכהן שלשים יום אבל אם לא הוחזק לכהן שלשים יום אינו לוקה עפ"י עצמו.

ג

והנבעלת לו ספק חללה. וכתב הרב המגיד (פ"כ איסו"ב הי"ג) ביאורו [והנבעלת לו] מפסולי כהונה וזרעה ספק ע"ש. ובמשנה למלך ז"ל אלא שדברי ה"ה קשים בעיני כפי זה שכתב והנבעלת ספק וזרעה ספק ולפי מה שפירשנו דבהוחזק מיירי נהי דאין האשה לוקית על פיו ממה שהחזיק הוא עצמו בכהן דמהני מה שהחזיק לגבי דידי' מיהו זרעי' ליהוי חלל ודאי דברא כרעא דאבוה עכ"ל. ועמ"ש בקו' ש"ש שם פי"א דלא אמרינן בזה ברא כרעא דאבוה דאמרו בפ' החולץ (דף מ"ז) מעשה שבא אחד ואמר נכרי אני ונתגיירתי ביני לבין עצמו ואמר לו ר' יהודה נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך ע"ש, ומבואר דאע"ג דהוא אסור בישראלית וכמ"ש תוס' שם אבל זרעי' כשר ולא אמרו בזה ברא כרעא דאבוה וע"ש עוד בזה.

ד

הי' עד אחד מעיד עליו נאמן להאכילו בתרומה בזמן הזה. והוא שטת הרמב"ם (פ"כ מאיסו"ב ה"א), והר"ן (כתובות י, ב מדפי הרי"ף) הקשה כיון דע"א נאמן באיסורין למה לא יהי' נאמן ע"א להאכילו בתרומה דאורייתא. ועמ"ש בקו' ש"ש ש"ו (פט"ז) ליישב.

ה

הרי שהי' כתוב בשטר פ' כהן לוה מפ' מנה. עמ"ש בס' קצה"ח סי' כ"ח סק"ז ובסי' מ"ט סק"ז.

ו

אם יעיד א' מהאנוסים שאחד מהם מוחזק בכהונה. כתב בח"מ ז"ל כתב הרשב"ץ דרוב האנוסין נזהרין מלהתחתן בגוים ומיהו קשה דהא בסמוך סעי' ו' כתב דע"א המעיד שאביו כהן אין מעלין אותו לכהונה שמא אביו נשא חללה אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו ב' והעידו שאביו של זה כהן הרי זה בחזקת אביו, א"כ אנוס זה שמעיד שאחד מהם מוחזק בכהונה היינו שאבותיו היו בחזקת כהנים, דאם מעיד עליו א"כ מהיכי תיתי יש לחוש שמא בן כותית הוא, וא"כ יהיו הפסקים סתרי אהדדי כו' ע"כ הי' נראה דהרשב"ץ לא ס"ל כהרמב"ם כו' וכבר כתב הרב המגיד שרש"י והראב"ד פי' הגמ' דוקא שיצא קול על אמו כו' ואפשר דלקרות בתורה אף הרמב"ם מודה דלאו איסורא הוא ע"ש.

ואכתי תיקשי דכיון דס"ל דאפי' בע"א מוקי לי' בחזקת אבהתי' דכהן הוא ואינו בן גרושה וחלוצה, א"כ מה"ט נמי אין לחוש שמא בן כותית הוא כיון דמוקי לה בחזקת אביו דכהן, איהו נמי כהן, ולמה צריך הרשב"ץ להאי טעמא דנזהרין רוב האנוסין מלהתחתן בכותים. וב"ש כתב דה"א הואיל והי' בין העכו"ם רגילין לישא עכו"ם קמ"ל דאין דרך לישא לעכו"ם ומחזיקין אותו לכהן לס"ת ע"ש.

ולענ"ד נראה דוקא בספק בן גרושה וחלוצה כיון דאביו הוא מוקמינן לי' בחזקת אביו אבל אם אנו מסופקין שמא בן כותית הוא וא"כ אינו אביו כלל דישראל הבא על הכותית הולד כמותה לא שייך בי' חזקת אבהתי', לזה הוצרך הרשב"ץ לטעמא דלא חיישינן לספק זה דרוב האנוסין נזהרין בזה אבל בן גרושה דאביו הוא מוקי לי' בחזקת אביו דהוא כהן.

ז

שראיתי לפ' טובל ואוכל בתרומה. בפ"ב דכתובות (דף כ"ו) תנן איש פ' יצא מבית הספר לטבול ולאכול בתרומה ופריך וליחוש דלמא עבד כהן הוא כו' לימא מסייע לי' לריב"ל ע"ש, וא"כ צריך לומר נמי מבית הספר יצא וכ"כ בש"ע סעי' א' וכתב בח"מ הא דהשמיט כאן דסמך אדלעיל.

וב"ש סק"ה כתב ז"ל והרמב"ם שמצריך לומר הוציאני מבית הספר מוכח כתי' הראשון של הרב המגיד דס"ל מי שאין משפחתו ידועה לנו חיישינן שמא עבד או ממזר הוא לכן צריך לומר מבית הספר, והמחבר סתם ופסק כוותי'. והטור ס"ל אפי' מי שאין משפחתו ידועה לנו מכל מקום לא חיישינן שמא עבד הוא ע"ש. וקשה לדעת הטור א"כ למה צריך במשנתינו לומר מבית הספר יצא. ואין לומר דהטור פסק כחכמים דס"ל כל המשפחות בחזקת כשרות ומש"ה לא חיישינן שמא עבד הוא ומתני' אתיא כר' מאיר דס"ל פ' עשרה יוחסין (עו, א) דלא אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות, דהא בר"ן פ"ב דכתובות (י, ב מדפי הרי"ף) כתב דאפי' לר' מאיר אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות.

ולכן נראה דאע"ג דס"ל דכל המשפחות בחזקת כשרות אפ"ה לכהונה חיישינן טפי וכמ"ש הרב המגיד פ"כ מאיסורי ביאה ואפי' לתרומה דרבנן משום מעלת יחוסי כהונה, ואפי' לפי מ"ש קצת פוסקים דאין חוששין אלא לשמש ע"ג המזבח אבל לישא לכהונה אין חוששין משום חללה ועיין ב"ש סי' ב' סק"ז, נראה דמצד הרוב אינו עבד או ממזר אבל לומר שהוא כהן דהוא נגד רובא דעלמא שאינם כהנים א"כ חיישינן הא דאכל תרומה לאו משום כהן הוא אלא משום עבד כהן.

והטור דהשמיט הך דמבית הספר היינו כמ"ש בח"מ סק"ד דבארצותינו לא שכיחי עבדים שמלו וטבלו לשום עבדות ע"ש וכן עיקר וכסתם משנה דתנן יצא מבית הספר.

ח

וישאר כהן בחזקת אביו. והקשו בתוס' (כתובות כו, ב, ד"ה אנן) דהא תרי ותרי עכ"פ ספיקא דרבנן הוא ותירצו דמיירי לתרומה דרבנן ע"ש וכ"כ הרשב"א והר"ן ע"ש. ועיין ב"ש שכתב ז"ל והרמב"ם שכתב דהוא בחזקת אביו כוונתו ג"כ לתרומה דרבנן.

ובקו' ש"ש ש"ו פי"ח שם כתבנו דבתרי ותרי אף על גב דהוי ספיקא דרבנן ולא מהני חזקה אבל תרתי חזקה מהני, ושם ראי' מהא דאמרו בעירובין (דף ל"ה) רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשני כתי עדים עסקינן אחת אומרת מבעוד יום נטמאה והא' אומרת משחשיכה רבא אמר התם תרי חזקה לקולא והכא חדא חזקה. ופירש"י ז"ל רבא אמר גבי נגע באחד בלילה אפי' יש שם שני כתי עדים חלוקים אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת נמי ר' מאיר מטהר ואפ"ה לא תיקשי התם תרי חזקה לקולא נינהו לטהר ומש"ה אזלינן לקולא לטהר כו' דאוקי תרי להדי תרי והעמד מת על חזקתו הראשונה כל הלילה וחי הי' ועוד העמד נוגע על חזקתו הראשונה וטהור, הכא במתני' חדא חזקה היא דאי' למימר העמד תרומה על חזקתו ומשום חזקה לא מרעי סהדי הלכך אזלינן לחומרא עכ"ל. והרי מבואר דבתרתי חזקות מרעינן סהדי ואזלינן לקולא. ובפ"ב דכתובות (דף כ"ו) פירש"י דמוקי לה בחזקה קמייתא דאסיקנא עפ"י העד ע"ש, ובתוס' מפרשי משום חזקת אביו ע"ש, וא"כ איכא תרתי חזקה חזקת אבהתי' וחזקה קמייתא דאסיקני' עפ"י העד ובתרתי חזקה אזלינן לקולא אפי' בדאורייתא ומש"ה סתם הרמב"ם דמשמע אפי' לתרומה דאורייתא וע"ש.

ט

זינתה עם כהן א' ובתוך שלשה חדשים נשאת לכהן. ביבמות (דף ק') כי גזור רבנן בזנות בנישואין לא גזור ופריך ובזנות מי גזור והתנן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת כו' אימא סיפא והוא אונן עליהם כו' אלא הם אוננים עליו היכי משכחת לה אלא בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וקתני סיפא עולה במשמר של זה ושל זה. וכתב רש"י ז"ל אלא לאו בזנות ששניהם באו עליה בזנות ע"ש. ומזה הוכיח בח"מ דוקא שניהם בזנות אבל נישואין אחר זנות תולין בנישואין ומשום דרוב בעילות אחר הבעל וע"ש, וב"ש כתב ז"ל ואינו נ"ל כי רוב בעילות דתולין בבעל היינו בזינתה תחת בעלה אז אמרינן כיון דהבעל מצוי לה בודאי רוב בעילות ממנו אבל אם זינתה קודם הנשואין י"ל דכבר היתה מעוברת, ומה שדייק כן מרש"י כו' י"ל דלא כתב כן אלא לדעת המקשה דקשה מנ"ל להקשות לשמואל דלמא שמואל מודה כשהיה באחד נישואין אע"כ דהקשה בדרך מאי לאו דמתני' מיירי ששניהם באו עליה בזנות, אבל לפי המסקנא קשה למה לא תירץ נשאת היינו נשאת ממש ותלינן בזה והוא כהן ומודה שמואל בזה והיינו לענין חשש כהונה דחששא דרבנן הוא אבל לענין טומאה לטמאות למת דהוא איסור דאורייתא אסור אלא ודאי אפי' היה באחד נישואין הוא אינו כהן וע"ש.

והנה מ"ש ב"ש למה לא תירץ נשאת היינו נשאת ממש ותלינן בזה והוא כהן ומודה שמואל בזה כו' אבל לענין טומאה כו' אסור. ולענ"ד דבריו תמוהין דא"כ היכי תני עלה עולה במשמר של זה ובמשמר של זה. והיכי עולה למשמר קמא כיון שהוא בזנות אינו מיוחס אחריו וע"ש ביבמות דעולה בע"כ משום פגם משפחה, ופירש"י משום שתי משפחות שבושין עליו שיאמרו בני אדם פסול הוא לעבודה ע"ש, ואי נימא דבזנות אינו כהן עכ"פ מדרבנן ואינו כהן אלא משום דתלינן בשני שהוא דרך נישואין א"כ איך עולה במשמר קמא בע"כ כיון שהוא בזנות לקמא אם כן במשמר קמא ודאי אינו ראוי.

ועיין בסוטה (דף כ"ז) תוס' ד"ה רוב בעילות ע"ש דמשמע מדבריהם דלשמואל דאמר ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה משמע דלא ס"ל לשמואל רוב בעילות אחר הבעל וע"ש, וא"כ לא א"ש גם מ"ש בח"מ דלכך פי' רש"י שניהם בזנות דאי בנישואין אזלינן בתר נישואין ומשום דרוב בעילות תולין בבעל, כיון דהסוגיא דיבמות אליבי' דשמואל ולדידה לא ס"ל הכי.

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >