אבן הראשה/לז
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי | |||
|
< הקודם · הבא > |
בדבר האשה שנשאת תוך ימי הבחנה שיש מי שנסתפק לחשוב אותה כמזידה כיון שב"ד הזהירו אותה בשעת הגט שתמתין ימי הבחנה ושיצטרך הבעל לגרשה ודלא סגי בהפרשה. ראיתי בזה לברר הנלע"ד שהדבר פשוט דסגי בהפרשה מכמה טעמים. חדא די"ל דנאמנת לומר ששגגה שנשתכח ממתה זמן הגט או ששכחה מה שהזהירו לה ב"ד ולהעמידה בחזקת כשרוס כיון שלא נשמט טליה שוס שמן פריצות כאשר ישבה עגונה ונעזבה כמה שנים סחס בטלה הראשון ועמ"ש בבאה"ט (סימן י"ג ס"ק ט') וזיל ואם נאק לומר שוגג הייתי נראה דנאמן וראיה מסוגיא ס"ק דב"ס דנאסן לומר מזיד הייתי ט"ש בתים' ומינה מאמן לומר שוגג הייתי עכ"ל. ולטנ"ד צ"ט הוכחה זו דשאני התם שחסרו לו שנים אכלת חלב ובאו לחייבו קרבן שנראה להם שאכל בשוגג ויכול לומר שוגג הייתי כדברי העדים לחייב א"ע קרבן ויכול לומר מזיד הייתי וא"א לחייט קרבן דשמא האמת כדבריו רביא חולץ בעזרה ועמ"ש המל"מ (פ"ד ממלוה ולוה הלכה ו') להסססק אם הסדים נאמנים לומר ידסנו שיש איסור לחסום בשטר שיש בו ריבית ואעפ"כ מחמט דייל דליכאעזה סברת אין אדם משים עצמו רשע כיון שגוף ספשה האיסור ידוע בלא הודאתם אלא שהיה מקום לומר שלא ידעו שיש בזה איסור אפשר דנאסניס לומר שידעו שיש איסור ותמהו סליו מדברי החום' בב"ס שם שהקשו דהיאך נאק לומר מזיד הייתי והא אין אדם מט"ר הרי דכנס שידוע נוף מסשה כאיסור יאכילהו החלב בלא הודאתו שייך לומר אאמע"ר ומסתבר כמ"ש לחלק דשאני ההיא דא"ל שנים אכלס חלב שהעידו הסדים שאכל בשוגג ונראה לפי ראות טיניהס שאכל בשוגג ומש"ה כשהוא אוטר שאכל במזיד אאמט"ר משוס דבלא דבריו כייט מחזיקק אוחו בודאי לשונג משא"כ בנדון המל"ס שאף בלא דבריהם כיינו משתפקיס ולא כיה ברור אצלנו שלא ידטו דלאו דלא השימון קאי אף על העדים. וע"ס •דבריהם יש ליישב לסנ"ד מיש התוס' במטס (דף ב') דיה סעידין אט כאיש סלוני שהקשו דהיאך הס יכולים לחייבו גלות [בימים הקדמונים] בטדוחן והא יטל לומר מזיד הייתי כדאמר גבי אכלת חלב ותמה המהרש"א דהא אאמע"ר ' ונכי אכלת חלב תירצו התוס' דמש"ה לא אמרינן דאין אדם ספיר דייל שרוצה לעשות תשובה ואינו רוצה להביא חב"ט משא"כ גבי הורג הנפש דלא שייך זה. ועסמ"ש יש ליישב דכיון שראו עדים גוף הסטשה ונם • בלא דבריו לא הייט מחזיקין אותו ככייוי לשוגג מש"ה יכול לומר מזיד הייתי ולא שייך לומר אין אדם משים עצמו רשע. ובזה יתיישב מה שתירצו התוס' דמיירי כשראו בו רגלים לדבר שנשמט הברזל מקתו ואיכא למימר דלא נתכוין והא דשונא אינו גולה כה"ג דומיא דאוהב גולה שאגי שונא דיש לנו לומר טסי דבשנאה הכהו ולכאורה קשה דא"כ אוהב אמאי נולה והא יכול לפטור עצמו לומר מזיד הייסי אן! שיש רנל"ד כיון דאיכא למימר מד שנתכוק (וט' סנהדרין דף ל"ז אי נס בד"מ לא אזלינן בסר אומדנא) ועפס"ש י"ל דכיון שיש רנצ"ד שהיה שונג ובלא דבריו היינו מסזיקין אותו בודאי לעונג שוב אינו יכול לומר מזיד הייתי דאאסע"ר ועמ"ם הסוס' ביבמוס (דף כ"ה) והישיש ב"ק (ס"מ אוס כ"נ) והאו"ז ה' סססיס (סימן מיג) ומשיש. ועכ"ס מש"ה יוכל לומר שונג הייסי כדברי הסדים ונם הוא דבר המצוי להתחלף' שאינו־ ניכר אם הוא מלב או שומן וצריך בקי להבמק (וע' כריסוס י"ס וס"ש לסיל סימן י"א) ונאמן כמו"כ לומר מזיד הייסי לסטור סצמו מקרבן כמ"ש הסוס' שסושה סשובה ואינו רוצה להביא מביט משא"כ הכא דיש לחוש שמשקר כדי שלא יחייבו אוסו ־לגרשה ונם בישראל שיטל להחזירה אמר כזמן וסד הזמן בלא"ה צריך הפרשה אכסי אסשר שחושש שמא לא סמפון להנשא אליו שניס או שהוא חס סל שכר הסופר וסדי הגט ונם• גנאי הוא לו לגרשה ולמזור וליפאנה י"ל דלא מהיק ושאני החם דא"א לחייט קרבן דשמא הוא מביט. (וכן גלות א"א לחייבו מספק משא"כ הכא לענין גירושין):
אמנם מצינו בחו"מ (סימן צ"ד סעיף כ"ד) לענין פסול מחמת עבירה שאם ראוהו קושר או מחיר בשבח צריכים להודיעו שזה חילול שבח מפני שרוב הפס אינם יודסיס זה וכן אם ראוהו טושה מלאכה בשבח צריכים להודיעו שהיום שבת שמא שוכח הוא ובריב"ש (חשו' שי"ח) הובא בב"י דאע"ס פאק רוב העולם טופק בזה כיון שהשכחה מצויה אפשר שזה שוכח הוא ועיין או"ח (סימן ק"ח סעיף ח') דשכחה מקרי אונס ובמ"א (ס"ק י"א) שהביא ממ"ש ביו"ד (סי' רל"ב) דכתב מחלוקת בזה ומשיש דיל דשאני החס דהר חמלתו בפשיטה דכיון שנשבע לטפוח ביום סלוני יש לו לעשותו בשחרית כדי שלא יבא לשטח ולעבור טל שבועתו והוא אמר עדיין יש לי סנאי למשותו־ ושכח אמ"כ ולא עשהו לא מקרי אונס דהוי תחנתו בפשיעה ועמשיש מהא דפרש"י. בפסחים (דף נ"ע) דיה וסמו"כ כנון מצורע או זב ששכח ולא הביא כפרתו כו' ומההיא דפסחים (דף סיו) שכח ולא הביא סכין מט"ש ־ מכו כו' וכמה סוניות . ומ"ש הרמ"א (סעיף ה') דמי שבאו עדים שעבר סל פטסחו אינו נאמן לומר שונג או אנוס הייתי להכשיר עצמו והוא מדברי הרשב"א (תשובה תדע) דמי שסופן פונג הייתי אינו נאמן להכשיר את עצמו למסור לו אח השבוטוח דא"כ -אין לך חשוד אפילו בשבועת העדות דיטל הוא למעון שכמחי וכדאמר בכתובוס (דף ל"נ) גבי עדים זומסץ אימת ניסרי בהו מעיקרא אמרי אישתלין כוי. (דכנועה ממירא לסינפי סובא וע' ב"מ (דף ה') והויל לדקדק ולזכור ולא להסיר הדברים מלבו וכיון שאינו מדקדק בזה איך• לסמוך על עדותו ושטעתו לומר שמדקדק שלא יהא בטעות ודוקא אילו היה ידוע ששכח לא היה אפשר לפוסלו משום זה) היינו לענק נאמנות לעדות ולשבועה לגבי אחרים משא"כ הכא שאין הנאמנות אלא על"עצמו ששנג דשפיר מהימן. ועיש בש"כ (ס"ק ז') שכתב דזה קאי לסברא הראשונה וביאר כוונתו בנה"מ דמהא דנקס דינא בסבר על השבועה וצא נקט סתם דמי שבאו סדיס שעבר סבירה אינו נאמן לומר שהיה שונג מוכרח לומר דבשאר סבירות ?הוי זה מילתא דסשיסא ומשום דרמיא עליו למידק בשסת מעשה אם אינו דבר איסור ודוקא בשבוסה שנשבע סל דבר היתר דלא בדיל מיניה ס"ד דנאק לומר שהיה שונג וקמ"ל דא"נ ולזה מוכיח הש"כ דמיירי בשבועה דלהבא שבשעה שנשבע היה .עדיק דבר .היתר ושטסה דלשסבר שצריך ליזהר בשעת מעשה אם אינו נשבע לשקר כשאר איסורי! דמי. ולענ"ד ביאורו מוקשה דהא הרשב"א שס בחשובה כסב שאינו חשוד סל השבועה אלא מי שבשעת השבועה נשבע לשקר אלא שכרמ"א הוכיח מדברי הרשב"א שמבואר בדבריו שאילו יש לו דק משוד גם בשבועה דלהבח אינו יכול לטעון פוגג הייתי והרשב"א הוכיח זה דא"כ אק לך חשוד אפילו בשבועת העדות ס' ולסברת חילוק הנה"ס יקשה דהא לא מוכח מידי דלסולס י"ל גבי שבועת הטדות שנשבע שאינו יודס לו עדות דבהאי שעתא שנשבע עובר סל שבוסס שקר ורסיא סליו למידק בשפת מעשה ולזטר היסב אינו יכול לומר שכחסי מפא"כ בשטסה דלהבא דלא רמיא עליו לסידק כולי האי ומוכרח דלא' מחלק נזה ואדרבה בשבועה צריך לדקדק ולזטר ביותר וכוונת הש"כ פשוט כמ"ש בהנהוס אמרי ברוך דמלשו; הרמ"א שעבר על שבועתו מטאר דמיירי בשבועה דלהבא:
ועמ"ש הגאון ח"ס זצ"ל (תשובה קמ"ו) בעובדא שאמר הבעל שלא ידע שיש איסור בדבר שאמד הורה לו דסני המתנת י"מ חודש בצריך לברר מי הורה לו כן ולמה לא שאל החכם בעירו דנראה מזה בהוא מזיד וקיי"צ- ביו"ד ?נבי טבח שאינו יכול להתנצל ולומר שונג הייתי ודברי הגאון זיל ברורין בלא שוס פקפוק בעובדא דידה. אמנם מ"ש להוכיח מהא דנבי טבח ט' ציס לענ"ד דהא שאני התם כמ"ש הרשב"א (חשובה כ') שכל טבח שיצחה טרפה מתח"י אסיר לאכיל משחיטתו דה"ז פושע או שהוא אינו מושב אם מאכיל אח הטריפות שהוא אינו זהיר וכל זה למיעוט הקפדתו בין היתר לאיסור ולא דמי לההיא דיבמות (דף קכ"א) דאמר סיסעא סעינא דהתה טעה ומשב כו'. אבל כאן שכסריפוס ידוסק ה; ואם לא טדסו לזה אינו ראוי למנותו טבח ולסמוך עליו כלל. ובתשובה (תרל"ב) הוסיף שמצוי הוא־ לשקר ולומר שונג הייתי יס"ש והיינו דלפנק "שאמרים יססט עליו טק שרואין שאינו זהיר בדבר א"א למטתו טבח לפי שפעמים יבא למכשולים כיו; שאינו זהיר ומקפיד משא"כ הכא שאינו לענין להכשיל לאחרים אלא לפנק אם צריך נס בין אי הוי מסעם קנס בץ אי הוי מסעם חשש קלקול כל שנתברר שהוא משוד בדבר ודאי י"ל שנאמן על עצמו לומר שהוא שוגג ושהוא בחזקת כשרוח ונס באני טבח דאמר סוף קדושק הכשר שבטבחים כו' ופרב"י ספיקי טריפות באות לידו וחש סל ממונו ומאכילן וע' ביצה (דף כיה) נסיעה מקטע רנליהון דקצניא ט'(ועיין בטרות (דף ל"ה) כהרס הוא דמשידי אמומי ס' ובסנהדרק דף כ"ו שנחשדו להשהות שביפיח ט' דמות בה היתרא) וכיון שק משודין ביותר והכל צריכק לסמוך פליק טדאי יש להחמיר להעבירו כשיצתה טריפה סתמ"י וכדי שיהא נזהר לדקדק [ועמ"ש הרא"ש בנדרים ריש פרק השוספין דמשמע בירושלמי ביותר ראד לקנוס הנותן לפני מבירו מכשול סהמביא ?את עצמו ליד מכשול יעים) •ואם נאמק לו ששנג לעולם יאמר כן וצא ידקדק בדבר וברוב הפעמים הוא דבר שא"א לברר וצריכי; לסמוך עליו והממונה פ"ז צריך שידע ולא יפלם. ממט דבר וס' ש"כ (סיק קייס ס"ק ל') ומ"ש' (סיק כ"ה) דדוקא לסנין איסורא. אין לו התנצלות לומר שונג הייתי אבל לא להוציא ממון דאפשר שונג היה וא"כ הכא שאינם משודין בדבר ואין צורך הגס נוגס אלא צפצק ונס .הוא דבר שא"צ לסמוך סליהם שבנקל ? יש לברר הזמן שנסגרשה אמר. דרישה וחקירה מעט לראות כתב הפטור וכדומה וכן עניני פיטר והנקה יש לברר ולידע בקל ודאי •י"ל שנאענים וא"צ לנרפה ובנס ממסרין ליה מסוג א נ"צ שכר סיסי יפייס ימ' ב"ק (יף קי"ב) כיון דממונא קא מחסר ליה דקא כעי ליס לפיתב' ליס זוזי לספרא לא ונם איכא דלותא בנירוכץ ופעמים שיסנכיל ויחזור אחד מק • ונם דהסס חיישינן פיפבור כן כזדון ויטריס אכל ככא אין למוש כ"כ שיטבור בזדון ויטרימו דהא יצטרכו להפריש זמ"ז ואיכא להו גם זינותא "ולפמ"ש ככ"י כשם רכינו ירוחם אס טירה ונשאח ר.וך ג"ח בודקין אוחס ככל מיני בדיקוח אם היא מטוברח ואעיג דאמרינן אין בודקין הנשואות שלא תתכנה פל בטלה הכא שנשאת שלא ברפות חחננה ותחננה ולכאורה ט"כ מיירי כשוננת דאל־כ סח צריך שיוציאה עט ומ"־כ בלא"ה לא כיין הא דאין בודקי[ הנשואות כדי פלא מהגנה פל בפניה דהא כבר הוציאה בנס או ברח למקום רחוק וצ"ל דהנס שנאמנת ששגנס לסרן שלא להוציאה בגס מ"מ אי; לחוש לננותה דמ"מ הויא קרובה למזיד קצת פלא דקדקה היטב ומש"ה בודקץ אותה הנם שההגנה טל בטלה שהפריש ממנה וחוזר ובא אליה היכן אמר כג"ח ואז בודקי! חותה 1ח"כ חבא פי"ז ליד בזיו! ושחהננה טל בטלה ומסילה אין לחוש כ"כ שחסרים במזיד להנשא תוך ג"ח וגם בקטנה שאיר לילד וכה"ג שידוס כלא נחטברה מבטלה הראשון שלא יצרכו לבודקה אץ להחמיר בה יותר מבאשה דפלמא דהא כל מה דבטיא הבחנה אינו אלא משום דלא סלוג רבנן ואי! להחמיר בה יוסר פלא תהא נאמנת לומר שונג הייתי:
והגם דאמר בשבת (דף ל"ח) רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאיערומי בשוגג יאכל אבל האי דאתי לאיערומי בשוגג נמי לא יאכל ופרש"י דאיסור רבנן הוא וקילא ליה ואתי לשהויי מזיד ולומר שכחתי הא מפורש התם דמשראו שרבו משהין במזיד ואומרים שכחים אנו חזרו וקנסו על השוכח וגם התם נקטינן לקולא ככטבר ושכח אם נסבשל כל צרכו אלא שמצטמק ויפה לו לדטת הרייף סובא בב"י ושיט או"ח (סיק רניג) ועיש שהרמביד גורס פיר ושהה מאי וכלומר בשוגג שכסבור מותר הוא דקיל פסי משוכח דסשט דבשוכח אפי' נתבשל כ"צ אשור והקשו לשיסח הגורסין דטבר ושכח מאי מהא דקהמר ס"שמהא דכפסלך ר"י לציפורי"מצא ביצים מצומקות שנשתהו ט"נ כירה ואסר להן מאי לאו לאותו שבח ודחי לא לשבת כבאה ואי בשוכח מאי איכא בץ שבח זו לשבח הבאה שהשכחה כסו"כ מצרה בשבח אחרת כמו ששכהו בשבת זו ופמ"ש הכיח. ולכאורה יש ליישב לסמ"ש בביצה (דף ט"ז) בההוא סמיא דלא אוחיב טירוני תבשילץ וא"ל שמואל סמוך אדידי ולשכה אחרת א"ל פושט אה לכ"ט שרי לדידך אסור ופמ"ש הטיז (שימן חקניז ס"ק ס') שנקרא כושס על השנות השכחה ספמיים וס"נ י"ל שאסר להם לשבח הבאה הם"ישכחו טוד הפטם דשוב יהיו נחשבין כסושעין וטכ"ס הסם הוא דנזרו חכמים לסי שראו שמטרימין ועיין בגיסין (דף נ"ד) התם היינו סטמא דר"י משום דאתי לאיערומי ומ"מ קיי־ל כר' יוסי ור"ש מסלו ונחפצעו בשוגג יעלו ובפרס הכא דליכא כ"כ חשש הערמה שבנקל הדבר להחודע ונם לפעמים תפסיד בזה שסנשא תוך ג"ח ומש"ס בודאי י־ל מאמנת לומר ששנגה ושכחה זמן הגס או ששכחו מה שהזהירו לה בשטח הגס ולא ידטס שיש איסור בדבר וכמבואר בש"ט דכשהוח נרה ואינו יודט הדץ פמינקת חבירו אסורה חשיב' כשוגג: ועטיש הס"ז יו"ד (סימן צ"ס ס"ק ט') מדברי התוס' בבכורות (דף כ"ג) דאפילו למיד דקנסיק פונג אסו מזיד בסבסל איסור מ"מ בשונג שקסבר שמוסר לבטל מותר והביא מ"ש בתשובת מהרי"ק באשה שונתה ולא ידטה שיש איסור בדבר אס יחשב שוגג יעיש אמנם כבר תמהו הכויס והסמ"ג טל הס"ז דכוונח התוס' בבכורות הוא לומר דשמא חשיב שונג כשסבור שמוסר לבסל ולמיד בשוע יפלו ה"נ יחבסל ובמטס(דף בס ס"ל לאביי דאוסר סוחר אנוס הוא ורבא ס"ל דקרוב למזיד הוא וייל דלספמייהו במנחות (דף מיס) דאמר רבא ומותבינן אשמעתין הכהנים שפיגלו במקדש מזידץ חייבץ הא פוגגין פסורין ותני עלה סיגולן סיגול כו' אלא לאו דכסבור שלמים הוא וקא ממשב בה לכוס שלמים וקתני סיגולן פיגול אלפא סקירה בספות הויא סקירה ת"ל אביי לעולם דידטדחסאס היא וקא מחשב בה לשם פלמים ובאומר מוסר דרבא למטמיה לא מצי מפרש הכי דלדידיה אומר מותר לח כוי כשוע אלא קרוב למדד. ואין להקפות פל מה שפשק הרמב"ם (סטיו מפשה מיק) שסקירה בכיפות אינה עקירה ופסק דאומר מומר כוי קרוב למזיד [יבודאי ליכא לסימר דדוקח ג"ת שאומר מומר להרוג הוא דהוי קרוב לסזיד לפי שמא חיסור ידוע משח־כ כשאומר מותר לשטח ולחשוב בה לשם שלמים דז"א דגם גבי כהניס בעניני כעבודה שייך לומר שהיה לו ללמוד והוי לפ"ז קרוב למזיד] די"ל דדוקא לסיד היזק שאינו ניכר שמיה היזק ושועי! סטורץ מפני תיקון העולם הוא דשייך ?להקשות ולומד דהוי קרוב למזיד אבל לפי מה בפסק הרמכ"ס כמ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומזידין חייבי! מפני תיקון העולם כסיר ניחא שלא קנסו לחייבם כשאומרים מותר מפום דליש כ"כ מפני תיקון העולם •כלא ירגילום בכך כל שלא הדדי ממש . ועי' או"ז (סימן רכ"ג) ומש"ש:
ולכאורה אינו מובן הא דקאמר במכות (שם) א"ל אביי אומר מותר אנוס הוא א"ל כאני אומר אומר מותר קרוב למזיד הוא דהא כבר הקשה לו כן אביי על הא דהמר לפיל (דף ז') אימא סרס לאומר מוחי והשיבו שחני אומר האוסר מותר קרוב למדד הוא וכבר ידע אביי תשובת רבא ע"ז והגס דייל שהקשה אביי טל שני האוקיסחות שלו והשיבו חשובה אחת ע"ז הוא דחוק קצת וכדי ליישב זה נלעיד דמש"ה חזר והקשה לו אביי אומר מותר אנוס הוא משום דהיי ס"ד דנהי דסכר דבישראל הוי זה קרוב למדד פלא ידמ שיש איסור בדבר מ"מ גבי גיס הוי כאנוס והשיב לו רבא שגם ג"ת סד קרוב למדד ומשום דהו"ל ללמוד. ובזה יתיישב לפנ"ד מה שהקשו התוס' בדיה ור"ס אומר סטור דר"ח סיכי מסק ברייתא דלעיל דקתני פיט צמזיד ואוקיסנא דר"ל לאומר מותר ולדידיה הא אומר מותר לא הוי מדד ילסמ"ש י"ל דסודה ריח דישראל האומר סותר להרוג הוא קרוב למדד ושאני גיח. ונראה שלזה כוון פרש"י. בדיה כסער בהמה ונמצא אדם דה"ז כאומר מוסר שהיה לו ללמוד ואף זה היה לו לעיין ובנית טסקינן דהיינו <הא דכסבור בהמה? ט' לא דמי אלא לאומר מוחי דנית . ומש"ה לא מייסי השים הא דאיתיביה אביי לרבא מקרא דסנוי גם צדיק תהרוג גבי אבימלך אלא הכא ולא מייחי זה לעיל משום דיפראל שאומר סוחר ודאי הוי קרוב למזיד. אמנם כיז הייני. דוקא באומר" מותר להרוג שהאיסור ידוע לכל משא"כ בחיסור שחינו ידוע לכל וכמ"ש הב"י גבי •עבר ושהה בכסטר מומר הוא דקיל סיד ונמיש בחה"ד (<שימן דסיז) להוכיח שאם הוא עם האק כל כך שאינו יודט כלל מן האיסור דמינקח מבירו הוי כשונג מהא דאמר בביק (דף ציה) מאי לאו בעיה דלא ידע דקרקע ננזלח או אינה נגזלת ואפיה קאחי בעל קרקס ושקיל לארעא ושבחה וש"מ בשוע נסי קנים סר דפיה הייס שוגג ולא אמרינן הו"ל צמנמר מיש ועיין בביס (דף צ"נ) ולבית יעקב חסאתם אלו פיס שזדונות נעשות להם כשגגות והנם דמלשון השים י"ל דהיינו דוקא בעיה ממש וע' ברטח (דף מיז) איזהו ע"ה ט' וגבי ס"ח אדרבה שנגס תלמוד עולה זדון ואם שגה בהוראה שלא ידע טעם המשנה הוי קרוב למדד וא"כ י"ל דבחינשי דעלמא שיצא מכלל פיה הוי קרוב למזיד מה שלא ידע שיש איסור בדבר אמנם מהא דסיש"י צבעו שוגג חשיב ליה דאיכא אינשי טובא דלא ידעי דאסור לשנות בדיבור של בעה"ב משמע דגם באינשי דעלמא חשיב כשוגג (ומש"ה קאמר לא בלוקס ח־ח וידע) ונם יש ס"ד דאסי' קרא ושנה ולא שמש ח"ס ס"ז ע"ה . והש"ס גשם הרא"ש כסב דסש"ה קאסר פאי לאו בע"ס ולא קאמר מאי לאו כשלא סכיר בס שאינה שלו דלא קנים ר־מ אלא בשונג שיש ט נדנוד עבירה כסו ע"ה שידע שהיא נזולס אלא שהיה סטר דקרקע אינה נגזלת כי' והרשביא הירן בערן אסר ומטאר דלהרא"ש נרע זס סשונג דעלמא וס"נו לא חשיב כסויד. וכן סציט בב"ס (דף נ"ז) היד איליסא דאוזפיה גזבר סאה במאה ועשרים וכלא מעל הנזבר ט' ופרש"י שהוציא מטח הקדש לחולי; כו' וסוגג הוא אצלו כשטר שמוסר משום שכר הקדש וכן אמר בסמורה (דף י"ז) ס"ד שונג כמדד אסר חוקיה כסבור שהוא מיהר להמיר ט' ובשבס (ס"ח) גבי תינוק שנשבה כו' פרש"י דסברי ר"י ור"ל דאומר סוחר אנוס הוא והיינו דכיון שנשבה בץ הערביים לא הו"ל לידע והא דפרשיי(דף ע"ב) ד"ה אלא באומר מוסר דקרי ליס שנג בלא מסטין דסחם לא משיב אונס דפשיסא דהו"ל לאסוקי אדמחיה איסור ע"ז סשא"כ איסור מלאכה בשבס דמנא ליה לאסוקי אדעחיס האיסור ולשם דפרשיי שם (דף ע"ב) י"ל דכשנחגדל בץ ישראלים אינו בפונג וניחא ההיא דסטח אך י"ל דפרש"י כן משום דכשנחנדל בץ ישראלים לא משכמם שיסעה בזה. ולפמ"ש הסום' במטח שם ובשבת שם ובסנהדרין(דף ס"ב)" ד"ה ורבא אסר לך לא באומר מוסר דוקא בנלוח ממעס אוסר מוסר דכחיב בפננה יחירא מוכח דבפלמא משיב שונג גם כשאומר מוסר להרוג הנס שהאיסור ידוע וסשרסס ולפ"ז בלא"ס אסי הוקימחא דסנמות (מ"ט) באומר מותר ככ"ע ואיש דברי הרסכ"ם (וכן לסירון השני בסוס' דנרס רבה ניחא) וק מוכח ממיש סמהרי"ק כשסברה שסוחר לונוס דכל שהיא מתכוונת למעול בו אסורה וכ"כ הב"ש (פיק קע"ס ס"ק ד') דסש"ס אסורה הנם דאומר מותר הוי כשוגג ומוכח דס"ל דנם באיסור מפורסם כזה דהו"ל לאסוקי אמותיה הויא כשונג וא"כ נאמנת לומר ששכחה מס שסוהירו לה בשמח הגס (מרוב בהלה וצמר בקבלת הנס) ויש לה דין שוננח :
ובפרט ביד שכבעל היה בודאי שונג ומאד כצר לו אשר _ נכשל באיסור ובלשק כשויע סטאר דדוקא שאם הבעל סבר במזיד צריכה נס והעיקר תלוי אם הבעל סיס יחיד וכן סטאר בתשובת מים חיים (סימן פיו) דסדסביא הרס"א דברי סהרייו דאס קדשה בשוגג די בהפרשה והשמים הך דכסב סהרי"ו דדוקא כששניהם שוננץ אבל כשהיא פזידס צריכה גס אלפא דלא סיל כיותיה ולכך השמיסו הביש ודאפשר דסבירא לכו כסברת הגהת מרדכי סוף יבמות גבי מים שאל"ס אשמו אסורה ואסריק בש"ס חבל אי נסיב לא מפקיק לה מיטה והביא בשם סהו/1 דאם רסס ט' עד שיוציא וכתב וזיל יאפי' אם תמצי לומר דלא קנסו לדידה משום דמה דעבדא כדי שלא סתעגן מ"ס לדדיה דשביק הסירא ואכיל איסורא ט' ע"ש וה"נ יש חילוק גבי מזיד בץ דדיה לדידה אלא דנבי הבחנה שהוא רק ג' חדשים ליכא מק סינון וגבי מעוברת ומינקת שהוא זק ארוך דיל דפבדא שלא תתעגן ב' שנים יש לחלק בין סזיד דדיה לדדה והביא ראיה מתשו' כגאק נוד"ב שכתב להתיר באשה שהסתירה הריונה בהפרשה בעלמא מחמת שהבעל היה שוגג יע"ש שלמד מזה להסיר גם בעובדא דדיה שכרעה לילד תיכף אחר החופה •ושסיתס סזידה יע"פ: ולענ"ד מלשון הרמיא שכתב גם גבי רסס תוך ניס שאם הזיר הבעל משסע דנם בזה הוי הפיקר אם הזיד הבעל ואץ לחלק כ"כ בין המתנת נ"ח וזמן ארוך דכא גס זק ארוך לא דמי למפאל"ס דאסשר שססענן לעולם וגם לא דמי להא דמשאל"ס דשאר החם דאם ניסת לא תצא וא"צ הפרשה (דא"כ יפרישו אותם לעולם) ועבדא הכי כדי שיהיה בדיעבד וסוריא היתר בעצמה דלכחחלה הוא דלא חנשא ובדיעבד לא תצא וכדי שלא חחענן אינה מקפדת על איסור שאינו אלא לכחחלה סשא"כ הכא דלא שייך זה דאסו יש לה לעפות איסור כד שלא סתעגן דהא האיסור הוי ודאי ואף אם כבר ניסת בשוגג הא צריכין הפרשה כל הזק עד אמר כיד חדש וא"כ הקדושין והנישואין וכל בעילה ובעילה הוי באיסור וא"כ לא דמי כלל להא דסשאל"ס (ואמר הזמן בלא"ס מוכל להנשא אלא שחשבה שתוכל להעלים ולא יתודס הדבר) ואי רמא דס"ס יש פפי לקנוס להבעל כשהוא מזיד דשביק היחירא כו' שהיה אפשר לו לישא אמרח משאיכ בדדה דיצרה הוא דר,נסה וע' כתובות <דף נ"א ליס ה"נ יש לחלק אף כשניסח תוך נ"ח (ונם אינה יודעת אס אינה מעוברת אלא שמצד זה היה לה להמתין שמא תוכל להנשא בהיתר) והנס דלפמיש החוס' בקדושין(דף כיב) דלסיד בנם ביאה ראשונה לא הומרה אלא להמר כל המעשים סיס נתפייס יצרו שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים הנס שהוא ירח ימים ואליבא דריע נ' חדשים כדי להבחין כו' ומשמע דזען נ' חדשים כוי זמן קצר שיתפייס יצרו בכך ה"נ יש לקונסה ספי מה שניסח תוך נ"ח מ־מ י"ל דקיי"ל כמשמעות השו"ע והכ"ש פלא הזכירו מיש מהרי"ו דכשהיא מזידה צריכה נס וכהא דלא הביא בשיע מיש מהרי"ו שצריך לברוח ולהתרחק ספיר מושבה מהלך ב' ימים ולישבע שלא יבא בעיר עד כלות הזמן וסומכין. להקל דסני בהרחקה לשטנה אמרת ה"נ למנץ אס הבעל שוגג י"ל דקיי"ל כמשמעות השו"ע והב"ש שלא הזכירו מיש סכרייו בזה (וכשלא תמצא סי שישתדך לה וירצה להסחץ ושיחקשר עצמו בקנס ונפוחות שששת שמא לא תמצא אח"כ למי להנשא וליכא פת בסלה ותו יצרה סוקפה). ונם- עמ"ש בבאה"ם ם"ק ש' בשם סהראנ"ח דמה שלא הוזכר מ' לגבי האשה משום דהאשה קרובה יותר לשוגגת (ועי קדושין (דף י"ג) גיטין (כ"א) דאיתתא לאו דינא גמירא):
ולענ"ד י"ל פעמים אמרים לחלק בק אם הבעל עזיד או היא סזידה דהא הפעם דבסזיד יוציא לא הוי משוס קנסא אלא משום דשסא יבא סליה כל כמה דאגידא ביה וכמבואר בתשובת סהר"ם שבשלסי הנבורים שאם קידש תוך ניח ולא הספיקו ט' פד שסברו גיח סו לא כש' ליס להוציא בנס משום דלרבק לית להו קנסא כלל מדלא קאסר דרבק דרים נ"כ אית לש כריא דאין הולד של קיימא יוציא בנס ומשום דרימ ור"א איח להו יוציא אפילו אמר שסבר הזק משום קנסא ורבק ליח להו קנסא והא דאסד יוציא משום נזירה שמא יבא עליה כל כמה דאנידא טה אבל סכי עבר הזק דמו ליכא למיחש למידי לא בסי לאשקה וכיה התוס' והרא"ש בשם הר"י סאורל"נש בא' שקידש מינקת חבירו שלא להצריך נס ט'• טון דבלאיה אסורה ליה דכלה בלא ברכס אסורה ט' ודחו דמאי מומרא דכלה בלא ברכה ממינקת חבירו דתרווייהו מדרבק הרי דהוי רק משום משש שמא יבא סליה ודבשונג אין לחוש שיבא עליה באיסור (ונדה שריא לימודי וע' סופה (דף ז') דהיכא שיש היתד לאיסורה ל"ח אף היכא שלא בפל סדק דתקיף יצריה וס' ריש כתובות רומא (דף י"ח) וגם כשאין היתר לאיסורה עד אמר זמן רב שאסורס בימוד פכים מסר ההפרשה שלא תדור בשטנתו וס"־בב"י (סיק קי"ז) בשם סרמיה גבי רמ"ס שחייב לגרשה ולא דמי לזינסה שמאוסס בעירו ואכתי יוכל"להשהותה עיי שליש) וכ"כ האז"ז ס' יכום(סי' תרכ"ס) דסיכא שכבר עשה איסור חיישיק שמא יבא סליה, והשתא י"ל לפמ"ש ססה"ד (סיק מיב) באשה נדה שבעלה חולה והיא בריאה שמותרת לשמשנו כשאין מי שישמשנו זולתה דכיון דחולה הוא ליכא למיחש להרגל עבירה דאין יצרו מתגבר עליו מפני שתשש כחו ולהרנל לילה לא חיישינן שאינה שבפת בפה (ס' טירובין דף ק') וגם אין בו כח להתאוות ולהתקשות אבל כשהיא חולה והיא כייא איכא לסיחש להרגל סבירה שיחננר מליו יצרו ויפייסנה ואע"ג לבפ"ק לכחובוח משמע איפכא דקאמר כאן באבילות ליליה אסור כאן באבילוח לידה שרי ופרפ"י לבאבילוה לילה אינה שומסח לו אף אס חחגבר יצרו מליו יש לחלק בין מניסה לאבילוס ובין מרמה לחשש כח הנוף מכ"ל והובא בש"כ יו"ל (סימן קציה ס"ק י"נס וכ"נ יש לחלק בין מנימה לאבילוח כבימי אבלה לא ח שמס לו סשא"כ בטילי לחיסורא וסבירה במלסא שנשים למחן קלוח ונוחוח לההפחוח (וכמיש בקלושין <דף פ') שלא יחייחד מם ב' נשיס כאשה שמחיחלח סס ב' אנשים הואיל ונשים למתן קלוח סליה; וס' מ"ג(לף י"ח) בפרש"י ובבטרוח (לף ל') בחשה שנשאת לחבר והיחס קוסמת לו תפילין ט"י נשאת לט"ה וכיתה קושרת לו קשרי מוכס מיי והגס ללחדסים א"צ לקבל ד"ח ס"מ מולו בלמחן קלות) וכשהבמל הוא משול יש לחוש שסי לקלקולא וכמ"ש בחסיד שס לאין הרגל מנירה תלוי אלא בו וסש"ה כשהוא שונג ואינו חשוד לסבור מל האישור ל"ח שיבא סליה הגס שהיא חשודה סיז דהמיקר תלוי בו שהוא תובס בפה ומסחה אותה. וגם לטון שמפרישין אוחס שלא יהיו בשכונה אחח אין לחוש אלא כשהנפל חשול שהוא מחזר אחריה ולא כשהיא חשולה לאשה לא גיילא כמ"ש בנזיר (דף יי"ב) וס' כתובות (ס"ז) וס' כחובות (לף ס"ל) סי שוכר את סי והגס להאילנא אינן כלואות בביתן ס"ס אץ לרכן להחזיר ברחובות כ"כ כל שאינה פרוצה ביותר [וסמיש סש"ס שס בכתובות לכשלא בסל שיצרו מתגבר מליו ירבה להפציר בה וסשמס לו גם באבילות דידה ולסת הרבה מהראשונים לנרסי להיפוך לבאבילוח דידה חיישינן מסי לקלקולא ודלא כפרש"י וקצת פרש"י לסממיה בקדושץ (דף ס') ד"ה ורבק דבשטח ארנות תביר יצריה ולטרוש הסוס' ס"חי מובדא שאפי' בשמח אניטח נתגבר יצרה .עליה אמנם הש"מ כסב גם לפרש"י הא לאפי' בשעת אניטסו יצרו מהגבר עליו וס' סוכה (לף ניב) רש"י ד"ה וססלה וסס"ש בסק"א בשס הראב"ן בהכיא ליבמות (דף קט"ז) ספלי בעליך קרס מאניך סחט מזייך וס"ש הט"א או"ס (סי' מיה סיק נ') סרס"ב לכתובות וס"ש בירוש' כגון אלו שיצאו ביוה"כ כו' ובמפרשים להד כנתינת אפר מקלה ס' סמש"ש. וגם להגירסא שלסטט בלא"ה י"ל למש"ה באבילות דידה שט ומשוס שאינה טסלס וסוקסת ואינה מתקשטת והיא מצובה ואבלה וסחנניח סליו ואינו סחאוה לה כ"כ כסו כשהיא אינה אכילה ואינה נוהגה בפרו אבילות אלא משום כטדו. ומכיס הרגל סבירה אץ תלוי אלא ט ומש"ה דוקא אם הכסל סבר במזיד צריכה נס דחיישינן לקלקולא]:
וגם אי חייב לגרשה מסעם קנס נ"כ י"ל שאינו חייב לנרשם אלא כשהוא פשע בדבר שהזיד לישאה כאיסור וקנסוהו לגרשה ומדינא גירושץ תלוי ברצון הבסל אלא שתקן ריג שלא לגרשה שלא מרצונה סשא"כ כשהוא לא הזיל בדבר אץ לחייט לגרשה שלא ברצונו משום קנסא טלה והגם לפעמים שצריך לגרשה משום קנסא דידה י"ל לטץ שצריך שיאמר רוצה אט וצריך רצוט סה"ס א"צ לגרשה אלא כשסשע בסצמו וגם מיקר הקנס והפסד בגס הוא להבסל שמשלם שכר סופר ומדים וכל מה שקנתה ט' ונם כשתחפוץ לחזור ולמשא לו יפסיד הוצאות הנס והגם דבמלמא אדרבה גירושץ.קשה ספי להאשה ובסיש הד"ס יו"ד (סימן רפיח ס"ק י"ד).גשס סהר"ס פאלווא ללוקא איש; ששה סובה לאשם כי;לזכר סצויוס.נשים ? הרבה לסב. לסיתב סן - דו ם' ולאשם אינם מצויים אנשים ולכך היא צטכה היתר לפרו אבל לא הוא בפטה וס"ש בש־כ וטיק נים) ובביק (דף גף) וש"נ [דש להסיר בזה ססיש החוס' בתענית (לף ח') דיה בהולדה ומשמע החס דל"מ התרה מדהוצרך לגרש אח אשתו לישאה והחם הוא פשה לה סובה והיא לא סשתה לו סובס שנתרצית לו כט שיעלה מוחה מן סבור וצ"ע] וטיין יבמות (לף פיה) רש"י ד"ה זה הוא מרגילה ט' סיא מרגילחו האשה רוצה למשא יותר מן האיש וס"י הגירושץ יכא פססים פלא יחזור דשאנה אכהי לא שייך זה ככא שסלד בלסתו ואס רוצה לגרשה צריכה לקבל הגס כיון שהוא שגג והיא הזילה לעבור ולהכשילו באיסור ורבו המחמיטן אט' בשוגג וכמ"ש סרס" א ונסי דק"יל להקל יוכל לומר לא בסינא להכניס אח סצסי בקולות שאינו אלא משוס צד הדחק וכיון דהוי במקום מציה שרבו ססצריכין גירושין דוקא וגם היא הזילה והכשיצחו לכאורה לא תקן ר"ג ואם רוצה לגרשה (סיפ חוקי הממשלה ירים) צריכה לקבל הגס וגם סיץ (סי' ליס ססיף ה') שהמקדש אשה סתם ונמצא עליה אחד ס; ססוסין ט' או נדרים שדרך ביא להקפיד סליהם היז מקודשת מספק ועיש בפיח בשם הניס דלסנץ איסור רגמ"ה לא החמירו וכיו! שסיא הסעתו ואילו ידס שיצסרך לפרוש ממנה זק מרובה ושהיא מסוכרת פעמים שיצסרך להמתין זק רב לא סיס נושאה הוי כסוס שלא ידס הבעל ושהדרך להקפיד ס"ז ואין לומר בזה דחזקתו ששמס ונתרצה דשאני מומי! דאשיק אדסחים לחקור ולבדוק ס"י קרוטסיו סשא"כ דבר כזה דלא מסיק אדסחיה לחקור משום להוי סילחא דלא שכיחא והוא סומך עליה שלא חנשא באיסור שגס היא יודפת שאח"כ יחייבו אותם להפריש או לגרשה וגם הוא סומך פצש סל משדרי קדושין שעליהם למקור בסילחא דאיסורא בדבר האפשר לברר וטץ שהמסחו ודרך להקפיד סיז ודט הסממיטן אף בשוגג צטכס לקבל הגס כשרוצה לגרשה וסס"ש הביש (סיק קי"ז ס"ק כיל) דגם בשאר שמץ אס היו בס שמץ ולא ילס י"ל לסמייבץ אותה טק לפשתה בלא כמק יע"ש וטץ דבלאיה טדו לגרשה משלא כלטסא שהוא ממוייב לגשם אץ קנס בזה אלא להבסל שאינו רוצה לגרשה וברעש להחזירה אחר הזמן יפסיד הוצאות כס"ש ומש"ה י"ל דכשהגסל שוגג והיא הזילה לא קנסינן ליס והדבר תלוי ט אס לגרשה או לפרוש סמנה סד אוחו הזנק והגס שחיוב כגירושין סוא קנס גם לה ומתוך שיגרשה קרוב. הדבר יותר שלא יחזור וישאנה סיס י"ל דלא קנסינן להבסל ששגג בדבר. ובניד שיש רק איזה ימים לסמחץ וגם טלאי אינה משברת שהיה בעלה הראשון מרוחק סמנה זק רב ממילא ליכא שם וקפילא כ"כ וסיס כשהיא הזילה יטל לגרשה [ס"פ חוקי הממשלה ירים] משום קנס ושיאסר אין רצוט להכניס איס בקולוח וכס"ש וסטסר לאיש מה שא"צ לגרשה כשהיא הזילה משוס דסקנס בחיוב מירושין אינו אלא למעל ונם כבר נתבאר דכבסוא שיד ומשול לסבור סל האיסור מיישיק סט לקלקולא [וסס"ש הרס"א דלמנץ כשבה סיל (סעיף י"ב) ולכאורה לפמיש בשוית הראיש (כלל ניס הססם למשבית חבירו הוא מרגילה ולא היא סרגילש דאשה חסה על בנה אלא ששא אוסר לס שאם סלד יכלכל הילד שלא ימוס וכיון שמא מרגילה יש לס כשבה לא שייך זה גבי רסס שך גיס ובפרס כשמא שגג והיא הזילה לטלאי היא מרגילש וכשהיתה פרושה סבסלה מכבר ידסה שאינה מסוכרת. וגם להסעם שכתב הרא"ש לשאר שרים שעומדת כל ימיה באיסור לכך תצא בלא כשבה אבל משביח אסרו סכשם משם לססם משברת למרקה קיימא ואיסור זה: בשעת נשואץ הוא ועתיד.לפסוק לכאורה הסס סייס כשעבר ונשא במזיד משא"כ כשהיא הטעתו ואילו ידע הבעל מזה לא היה נושאה שיצטרך לפרוש ממנה כ"ד חודש ורוצה לנרשה של' ז שהיא סחסיו אינו יכול ליקח אחרה ולפמיש שא"צ לגרשה אלא כשכזיד כבעל מש"ס צריך לחס לה כתובה]:
ועפמ"ש יתיישב בפשוט מ"ש הב"י בשם רבינו ירוחם שאם עברה ונשאת תוך ג"ח בודקין אותה כו' דהכא שנישאת שלא ברשות חסינה וחחננה דמיירי כשהבעל שוגג והיא מזידה שא"צ לגרשה ומי בהפרשה ויחזור הבעל אליה אחר נ"ח וכיון שהיא הזירה לא קפדיק מה שההגנה על בעלה. שוב ראיסי להגאון ח"ס אה"ע חלק ב' (חשובה קכ"ו) שהביא דברי רי"ו הנ"ל וכתב וז"ל ונ"ל אפילו נישאח תוך נ' בשוגג שלכאורה אין לקונסה שחהננה וחחגנה ס"ס בודקין דלאו מטפס קנס אחינן עלה אלא מסעם מכשול הנ"ל וס"ש ר' ירוחם נישאח שלא ברשוח שוגג נמי נישאת שלא ברשוס קריק לה כמבואר ר"פ האבה רצה ועוד כבר כסבשי לעיל דלא מהימנא לומר שונג הייתי להקל על עצמה ט' עכיל. ולענ"ד צ"ע דלשון רי"ו אס עברה ונשאת משמע דמיירי - כשהזידה ודסש"ה חחננה והתגנה ודכשיש למוש לגטסה אין בודקי! אומה ולא אמרינן דכיון שצריך להבחין אס היא מעוברת לידע הולד של סי ההכרח לבודקה ומעיקרא תקנו המתנת ניס ולא אסרינן שתמתין משהו ותנשא [פרש"י דהייט שבוע והתוס' כתבו דלאו דוקא משכו שצריכה להמתין נ' יסיס של קליטת הזרע ואולי נס טונת הסוס' לא כוי שתמתין ג"י לחוד דהא אי אפשר להכיר ולהבחין במה שיחסר שפה אחת לשלשה חדשים שעי"ו לא יהא ניכר העובר אלא דסוכיח דלאו דוקא משהו ממש דהא צריכה להמתין נ"י של קליטת הזרע והדר י"ל דהיינו שבוע או שבועיים ובלא"ה לא יוכל לבא עליה עד אמר שבוע ויותר סך בגרושה דהא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים דשעא מחמס חיסוד ראתה ט' כדאמר בנדה (דף ס"ס ובש"ע יו"ד' (סימן קציב) וע"ש בסיט וביבמוס (דף יל"!)' וכיון שעכ"פ בימי רב ור"נ כבר נאסר זה. הא דקחמר והפתק משהו היינו שבוע דוחר) וכי סלו ניח לינדקה כדי שלא"יצטרכו לטדקה שההגנה על בעלה אבל השתא שכבר רסס ההכרח לבודקה . ושובר רייו דגס השתא אץ לבדוק אוסה בכל מיר בדיקוס לפי שתמגנה על בעלה והתורה דרטה דרט מעם וע' יבמוס (דף פ"ז) ושבח (דף ס"ד). ה־וקא משוס שעברה והזידה ונשאת באיסור אק לחום לגנותה וכמבואר בלשון רי"ו. וההיא דר"ם כאשה רבה אינו פק לזה דהחס מפרש דהיינו שלא ברשות ב"ד אלא בעדים ומשום דבשניס הדבר ידוע שהיא מוסרת וא"צ לישאל לב"ד להסירה, וכיון דבש"ע ובב"ש לא הביאו דברי רי"ו לא משמע להחמיר יוסר מהמסורש בדברי רי"ו דדוקא כשעברה ונשאת כו' ססננה ותתננה ואם היינו חוששין לגנותה לא היו בודקין אותה וצ"ע לענ"ד לדינא :
ולכאורה היה מקום לומר בטעם הדבר ומשום דפריך הש"ס ונבדקה בהילוכה ומשני רסב"ח אשה סחפה עצמה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה והשתא י"ל דבסקוס שיש לחוש לגנותה אפשר לבדוק אותה בהילוכה ושלא יסטט על הבדיקה לפנק ירושת בנה ולא יירם בנכסי שר כשיוכלו לכסספק שהוא של הראשון. וממילא לא תחפה עצמה בהילוכה כיק שיודעת שלא יסמכו פיז הבדיקה לערן הירושה וכיון:? שלא סחפה עצמה יבחינו. ע"י בדיקת הילוכה זרעו של מי הוא (וכשהראשון עשיר יותר בלא־ה לא שייך זה) ודוקא לכתחלה א"א שתמתין משהו וחנשא וכי מלו נ"ח לבדקה בהילוכה דאק זה תקנה לכחחלה לומר שלא ירם בנה לא בנכסי ראשון ולא_ בנכסי שני, משא"כ כשאירע כן דרך מקרה די"ל. שאין לגנותה בשביל שיירש בנה ודוקא לפי שעברה ונשאת . באיסור אין לחוש לגטתה :
אך זה אינו דהא כמו"כ יש לחוש שתחפה עצמה שלא תראה מעוברת מהראשון כדי שלא תצטרך לפרוש מבעלה כל ימי עיבור והנקה (דהא אם תחפה עצמה חשב תחת הבעל באיסור ומ"כ עיכ היא חשודה לעבור ע"ז האיסור) וכבר הקשה הנוד"ב הא דלא קאסר הש"ס דסמפה עצמה שלא לאוסרה על במלה ותירץ באב־מ דכיון דבחחלה לא אסרו חכמים משוס ספק מעוברת לא היאסר על בעלה אך חס ממצא מעוברת שלא תצא מהיתרה הראשון כיון שניסת בכיסר ולמסקנא שצריכה להמתין ג"ח משוס הבחנה ממילא כשנשאת תוך נ"ח ה"ל נישואין באיסור וצריכה הפרשה משוס עיבור ויניקה יע"ש. וח"כ יקשה דכשחא מיסת באיסור נס . כשניסת בשוגג אס ממצא מעוברת יפרישוה •מבעלה כל ימי עיביר ויניקה והדר ים לחוש שחחפה על עצמה, ואק לומר דכשאץ לכנותה. עדיך טפי להפרישה מבעלה כסה חדשים עד אמר כמה חדשים שיתברר בודאי שאינה מעוברס . וממילא, "יועיל בדיקת הילוכה להבחין בין זרעו של ראשון ט' פלא תחפה עצמה"כיו; שיודעת דהאי חיפוי ל"ס לא להמירה לבעלה ולא לפנין שירם בנה בנכסי השני דז"א דא"כ במה שהיא סזידה ואין נחוש לגנותה ובודקין אותה בכל סיד בדיקות הוי קצת סובה לה דמסילא סוחרת לבעלה סיכך אחד ג"ח ואס תחוש לגנותה תצטרך לפרוש מבעלה זמן ארוך . ובדוחק יש לפרש שבא רי"ו להשמיענו שאץ להמטיר עליה לפרוש מבעלה זמן' ארוך ומשום דקאסר פאק בודקק את הנשואות שלא יחננו על בעליהן ודהוי מילתא דפסיקתא אך אס אירע כן במקרה ומשום דדרכיה דרכי ?נועם ויש לעשות תקנות אחרות ע"י הפרשה, מבעלה זמן רב וממילא ידעו להבחק ע"י בדיקת הילוכה של סי הולד שלא יועיל לה החיפוי, ודטק שניסת שלא ברשות סחננה ותתננה וא"צ לפשות סקטס אחרוס. וזס דוחק (וגס אפשר שסחפה עצמה כדי שיחשוב השני שהוא בט ויח! לו במסנה גם כשלא יירש בדין):
וצ"ל בכוונת רי"ו דמש"ה כשיש לחום לנמחס אין לבודקה בכל נדני בדיקוס משוס דהוי חשש בעלמא שמא נתעברה פתה באלו הימים המעטים (ובזמן קק כזה לא שייך לומר דרוב נשים ממעברות ט') - דדוקא מעיקרא תקנו חכמיס להמתין ומשוס שבכל הנשים שינשאו סוך נ"רו בודאי יהיו מסן נשים שיחעברו מהראשק ונשים שיתעברו מהשד ולא יבחינו בי; זרעו של ראשק כו' משאיכ כשאירע במקרה שדסח תוך ג"ח ובפרס כששגנס דהוי מילחא דלא שטמא , ונס כשהזידה אדרבה י"ל דרחוק ספי לחשוש שמא נתעברה מהבעל השד שמהפכת כדי שלא תתעבר סמנו שיודפס שאס תתעבר עתה ויתוודע אחר כמה חדשים שהיא משברם יפרישוה מבעלה כל ימי עיבור והניקה שיהא הדבר בספק של מי העובר ויהא הריעותא לפנינו ונס שניסח באיסור וכיון שאין טדקין הנשואות כו' יחושו שמא הוא של הראשק. ואם לא תתעבר לא יפרישו אוסה מבעלה נס אסר שימוודע לב"ד שניסח באיסור אלא עד אחר נ"ח (ובפרט כשהבעל שונג) ומבואר בש"ס דנשואה נסי מתהפכת כדי שלא סחפבר כשרוצית שלא להתעבר . והגס דאפשר דלא איכפת לה מה שתתעבר או דשסא לא נתהפכה יפה. אכתי סו ליכא אלא חשש רחוק בעלמא וממילא כשנבדוק אותה בהילוכה יהיה החשש רחוק מאד למום שלא יבחיט בין זרש של ראשון ט'• ודוקא משוס ,פאק -לחום לננוסה בודקין' אותה בכל שד בדיקוס [ועמיש הנ"ב דסש"ה לא קאסר הש"ס טפס המתנת נ"ח שמא ישא משברת חנירו דדוקא כשברור לו שחיט בט לא חייש עליה משא־כ כשישא מוך נ"ח ויהיה ספק אס הוא בנו. וקפה למ"ד דטון שאפשר לידע של ש כולד ע"י בדיקה אלא שאין טדקין הנשואות כדי שלא לגטתה יש לחוש שידע הבעל שאינו בנו ע"י בדיקה אחר ג"ח והוא יעלים מאתנו כדי שלא יפרישו אותו וכשידע שאינו בנו לא חייס עליה וצ"ל כמ"ש הראשונים דאין לחוש לספק מעב"ח]:
ועמ"ש הרמב"ם בטעם איסור מעב"ח שמא יזיק כולד בשטח- סשמיש שאינו מקפיד טל בן חבירו. וכבר חמסו עליו שלא כתב כדמסיק הש"ס טטמא משום דססס מעוברה למניקה קיימא ט'. וצ"ל שהוצרך לזה הטעם משום דבלא כך סעמא כיה יכול ליבמה בימי טיבורה ולפרוש ממנה לכשסלד טד אחר כ־ד חדש דהא אם שגג ולא ידע שהיא מניקה או כלא ידע כאישור סגי בהפרשה בלא גט וגם להגירסא דים מחמירין אך בשוגג? היינו משוס דס"ל דקנסו שוגג אטו מזיד והכא כישאה בהיחר בודאי סגי הפרשה ובסרט למ"ש סרמביס שאם אירס סעוברח הו מניקה אין מחייבי! אוהו להוציא ולא יכנום מד אמר זמן היניקה . ומדאסור לישא אוחס בימי עיבורה ע"כ הטעם שמא יזיק הולד כו' [וכמי שביארו דיש לחוש ספי לדחסה דאסשר שיטין להזיק כדי בלא יצטרך לסרוש אחר לידה]. וי"ל דס"ל להרמב"ם דהא דמשני הש"ס סתם מעוברח למניקה קיימא ט' ההיא כווהיה דרב אחא דכשקדשה חיך ג' וברח לא אמרינן דעירוקיה משהייה וחייב להוציאה בגט הגם דגלי דטחיה דלא בעי לכנוס עד זמנו וסו י"ל דכ"ז שהיא אסורה לו ל"מ הסרשה אף כשניסח בהיחר ודלאו דוקא משום שנשאה באיסור. ואפשר לחיש ג"כ שמא יבא טליה שיהקסנו יצרו כיון שמין לה כיהר עד אחר זמן ארוך כד חדש, וכיון שאחר לידה יצטרך לגרשה אסרו לישאה בימי עיבורה . והנם דשרי לישא אשה ודטחו לגרשה כשהוא מודיע אוהה שנושא אוהה לימים וכמ"ש הרטבים וטוש"ט וכדמוכח בש"ס , י"ל דמש"ה אסרו לישאה בימי עיבורה דחששו שמא לא יגרשנה אחר שתלד. ולפמ"ש הרמב"ם (פכ"א מאיסורי ביאה) דמשום שאכיר להוציא שיז לבטלה לא ישא קטנה שאיר לילד ה"נ יש קצס איסור כשנושאה בימי עיבורה שאיר לילד כשצריך לגרשה סיד אחר שחלד. משא"כ לסוס דקיייל כרפרם דעירוקיה ססחייה ומליש הרמב"ם אירס וברח טיק פסק שהם נשא מעוברס או מטקה וברח ולאחר זמן בא וישב פס אבסו אין בכך כלום וא"צ לגרשה אלא כשעבר ונשא וכוא עמה דכיון שהוא עבריין ח"שינן שיבא טליה ממילא כבטשאה בהיסר סשיסא דסגי בהפרשה בעלמא ואין למוש שמא לא יפרוש ממנה אח"כ כיון שאינו עבריין ונושאה בהיתר דלכך מיד ל"ח שמא יבא טליה כל שאינו עבריץ. וס"ש כרמבים המארס בחוך צ' יום ט' היינו מפני שעבר על גזירה חכמים ומש"ה עירוקיה ססחייה כס"ש הה"־מ משום שגלוס מכסרח טון ותו גם בלא ברח אין הקנה אלא מל מה שעבר. משא־כ לרב אחא דלא מסגי מה שברה י"ל דמפרש הרמב"ם דלדידיה מחייבי! אותו לגרשה משום דלא סגי בהפרשה ובריחה למוד ואין הקנס טל מה שעבר לחוד ודלדידיה גם כשנשאה בהיתר ל"מ הפרשה:
ועמ"ש המשנה למלך שהרא"ש והתוס' בשם הר"י מאורליינש חולקים על הא"ז ותה"ד וסוברין שאין להקל בשוגג בהפרשה דאל"כ איך הוכיח דקידש א"צ לגרש מדלא מצינו לאביי בכתובות (דף ס') שהצריך לאריסיה לגרש דהרי האריס שוגג גמור היה שעשה ע"פ הוראת חכם. והנוד"ב (תשובה י"ח) האריך לבאר וליישב דבהא פליגי אביי ורבא דרבא ס"ל ובשוגג לא קנסינן וגם לא חשדינן ליה שיבעול אחר שנודע לו האיסור ומש"ה פסק האו"ז לחלק בץ שונג למדד כרבא דקיייל טוסיה לגבי אביי וגם הר"י מאורליינש מצי סבר כדברי האו"ז ואעפ"כ הביא ראיה דקידש א"צ להוציא בגס סדלא צוה אביי לאריסיה לגרש דהרי אביי לשיטתו אין חילוק גץ שוגג למדד יט"ש. וכתב כן לפי שלא היה לפני כגאון ט"ב זצ"ל טף דברי ההו"ז וראה רק מה שהעתיק כחה"ד בשמו בקצרה. אמנם כעת שזכינו לאור בהיר ונדפס גוף התשובה הנ"ל בהאו"ז (תשובה תש"מ) ושם נמצאו הדברים שהעתיק התה"ד בשמו וסיים וז"ל עוד קצח ראיה כי בפ' אע"פ כשהתיר אביי לאריסיה לארס בט"ו חדש מינקת חבירו וא"ל רב יוסף דרב ושמואל מצרכי להמתין לקדש עד כ"ד חודש רהט אביי בתריה תלתא פרסי ולא אדרכיה כדי שלא יהיה מקדש אותה וכיון שהלך וקידש מה שעשה עשוי ולא סציט שהצריכו לו לגרש והיינו משוס שהיה אנוס ושוגג בהוראתו של אביי ונס שלא היה רוצה לישאנה עד לאחר כ"ד חודש ט' מכיל כרי שכתב בהך אריסיה דאב" שלא הצריכו חוחו לגרש לסי שהיה אנוס ושוגג. ועיש בסימן (חרכ"ט) שהביא בשם הריי דאורליינש שהוכיח מהך פובדא דקידש א"צ לגרש . [ומולי י"ל דשסיר הוכיח דכשקידש מניקח חבירו סגי בהפרשה בעלמא דל"ח שמא יבא טליה קודם נשואין באישור ושאני נשא מניקח חבירו שצריך להוציאה בגט לפי שכבר עשה איסור שכבר בא עליה וכן כשנשא ולא בא טליה דסחם נשוחין לביאה. דכיון דמוכח דכששגג ולא נחשד לעכור על איסור אין כאן גזירת גירושין ממילא לסי סברתו דכשקידש לחוד משיב לא טביד איסורא אלא קדושין בעלמא ה"נ סגי בהפרשה] ובמק"א הארכתי. בזה ובדברי הנודיב טמיש הגמיי שס. ונתבאר מכיס בנ"ד דסגי בהפרשה כיון שהבעל היה בודאי שוגג וגם היא אפשר ששגנה וששכחה וכמים, ובנ"ד שהיחה פרושה מבעלה הראשון זמן רב אף בדיקה א"צ ודוקא לענין המתנת ג"ח הוי גזירת חכמים בלא פלוג. וכתבתי הנלע"ד יום א' י"ח שבט שנת תרמ"ו לפ"ק.
אליהו באאמ"ו הרב הג' רנ"ה שליט"א.