אבן הראשה/ז
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי | |||
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה ב' כסלו תרמ"ו ברעזי. להרב מהרח"ד שלמה נ"י.
הגיעני מכתבו ודבר מה שנסספק אם מחוייב להתענות ביום תענית הח"ק דפה באשר אביו הרב המאה"ג שי' בהיותו רב דפה זה כחמשים שנה כתבו לסגולה בילדומו בפנקס כח"ק דסס . ומשום דקיי"ל איש סדיר אח בט בנזיר ויש סוברים שלא בטלה ממנו הנזירוח אף אימי שיגדיל. כנט להשיבו סנלע"ד כי לדינא אק מקים למוש לחייט להספנוח דוקא ביום חעניח החיק דהה שהוא ביום הכניסה שממר מנוכה אס בעירו מסענק סמ"ק בט"ו כסלו כנהוג ברוב כקהלוח והא דאיש מדיר את בנו בנזיר הנכס היא בנזיר דוקא ולא בנדר סעניח וכס"ג וכמ"ש בס' רס"א והביא מלשון הרסנים ודגם געס צרה ומולי ל"ס ובזה מיושב הא דפי' רשיי מכיס כ"ב שאין הבן יכול לשאול עליו. ובירוש' פ' מקום שנהגו מפורש דמכני שאלה דהיינו משוס דגני נדר לא הוי נדר משוס קכלח אכוחיס; למוד אלא לסי שהסכימו על זה בעצמן ומשיה יכולין לשאול על ססכמחן משאיכ גבי נזירוח דאביו יטל להזיה ופיק שבס דף קל"א דאין דנק קו"ס מהלכה וס"ש הפיס אי גס יוכיח לא אמדנן מהלכה . ופמיש הטיב מהדס יו"ד ח' ק"נ שאם אביו הזירו לא מסיה יכו לה/יח לסצאק שההלכה שהאב סדר אס נט היינה מע?? שלימה אבל חצי נזירות הוא רק נדר בעלמא ואין האב יטל להדיר אס כנו כמורה נדר. והנם דמסוגייס סשיס משמט דהוה ניסא ליה שהדירו אפיו כנזיר הגם דאיטמי למסים . ומוכה דההלכה הוי ככל נווד דנזירוס אכחי אינו אלא כנזירוס וכגון! הדין מ"ש הסוי"ס ספיג דסוטה מפירש"י שם דחלה הסירוס טליו אפילו לכשיגדל ט"ש דיש לפרש לכשיגדל ויבא למונח נדרים. אכל כ' שטרוס מכטלס הסירוס כמ"ש כסוספחא הוכא כחום' נזיר כיח ובירושלמי חני פניזרי מרחם [פי' הקיט כנזירוס שסידרן חכם ששמו מרחם. ואולי יל"פ בסירוס מבטן שהזירו אפיו] איח דפטי סימר טד שיביא פ' שטרוח איח דפטי מימר טד שיפא לטונח נדרים הנל מודין שסם יבא לטונח נדרים שאינו סזירו . ופי' הקיט דפליני כשהזירו קודם שהגיט לטונס נדרים אי טונח נדרים מפסקס וב' שטרוח בודאי מפסקס. וטמיש הסוס' דאף סי הגלחח ומחאה ספטלץ לאחר שמיטה ניחא דלא חנא דבפליגתא לא קמיירי דפציגי ר"י וריביי והיינו כהירוש'. דלפמיש הסוס' לקמן דן! ל' לטונס נדרים ודאי אינה סוסרח. ולכאורה סך דבטי סיטר טד שיבא לטונס נדרים י"ל דסיר כר"ל דכדי לחנט פמצוח שאיט אלא סדרפק ומשיה גס כשסגיט למונח נדרים פקט הגם דלא הוי אלא מדרבנן משאיכ לר' יוחנן . וי"ל ג*כ כוונס הסוס' דפפלוגחא לא קמיירי דגוף הטנין הוי בפלונסא אי אינו מדירו משיגיט לטונח נדרים ' הגם דלכ"ט אינו סוחר הסירוס שקדם מד שיביא ביש . והשגיא סימן ס' כסב חיל אבל ט"י אביו לא מככחס לה אט"ג דחק האיש סדיר אח בנו בנזיר ומהיח הוא כדאר"י שם הא אין מדירו בנזיר אלא טד שיגדיל. ולמיד מופלא סמוך לאיש סה"ח נדרו נדר אין אביו יכול להדירו אלא טד אוסו זמן ואפי' בהדירו קודם לכן כשמגיט מוחו זמן בסלה סירוס אביו מטליו יט"ש. ודבריו ציט לכאורה. וי־ל דדמחו זיל דביון דכל מ" ש החום' דטונח נדרים אינה סוחרח היינו משום דלא הוי כיא דרבנן ממילא למיד דמופלא סמיל מה"ס נדרו נדר מבטל וסוחר נזירוח אביו, אמנם לכאורה מוכח דחלס הסירוס מליו לכשינדיל ויביא ב' שטרוח מס"ש בסיר דן! ד' ושמשון לאו סיר הו ה והכהיב כי סיר אלהיס יהיה הנטר סן הכסן. ופרשיי וחוס' דקס"ד דמנוח קאסר להא מילחא דהו"ל דבר הנדור דאדס סדיר אח בנו בסיר. ובסוס' דקס"ד שהמלאך היה אומר לאביו שיזירנו לכשיולד דמדיר בנו בנזיר. הרי דלהסיד היה סיר כל ימיו טייז ואי בסלה הסירוס נגדלוסו מאי פריך טל הא דאמר ר"ש האומר נ"ש לא אמד כלום שלא מצינו בשמשון שיצאח נזירוח מפיו. וגס אי נימא דפריך אמאי לא אמר כלום דדלמא כוונתו לסירוס שהיה שמשון כקסנוסו דהוי דבר הנדור ולמולם בגדלוחו נהג הסירוס מטצמו ומה שאמר מורה לא טלה טל רחשי כי נזיר אלהים אני מבטן אמי הייט שנהג אח"כ מעצמו באוחו הנזירוס אכסי מאי קאמר ומנלן דאיסמי למסים אינימא מדכחיב בלחי החמוד וגו'. דהא י"ל שבגדלוחו שנתבטל הנזירות לא הנהיג טל טצמו אלא איסור גילוח ושחייה "ן ולא טימאה למתים לפי שרצה להלחם בפלשחים . ולטולס בקטנוחו הזירו אביו לגמרי ונאסר אף בטומאה למסים. והגם דמסיקהחס מלאך הוא דקאמר. כבר כתב הכ"מ בישוב דברי הרמב"ם דפ"ג. הי"ג דלר' יכודא הא דחייל סירוס שמשון כוי משום דסיל דהוי דבר הנידר דמאי דכחיב כי נזיר אלהיס יהיה הנער מנוח הוא דקא"ל. ומוכח שמדירו אף כשאינו נזירות שלימה. וס"מ הוי כפי להוכיח שמוסר לטמא למסים ממס שנטמא כנדלותו. וייל דכיון שכגדלותו טכ*פ לא מסר כאיסור טומאה כאומר סיר שמשון מכוון ג"כ לנהוג כן. והא דפריך מעיקרא אמאי לא אמר כלום היינו ד כיון שבא כנזירות ט"י אביו ואח"כ בגדולחו נהג וקיבל הנזירות מפצסו אכחי הו"ל דבר הגדור . ולולא פרשיי וסוס' היה מקום לפרש דככא עדיף משאר הדרח בנו בנזיר דהכא הדירו סוד קודם שנולד ומבטן אמו הזירו אותו וגם כאם היסה נזירה כל ימי סיפורה וכיו! דעובר ירך אמו יכולה לכזירו שהוא כחלק מגופה והאב וכאם שוחפין בולד והוא פצמם ובשרם ויכולין להזירו כמו שיכולין להזיר טצמם וחל הנזירוח לטולם סשא"כ כשמזירו אחר שנולד שהוא כבר נוף נפרד בפ"ע. והוה סחיישב בזה מחני' דסוף נזיר נזיר היה שמואל כדברי ד נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה טל ראשו כו' מה מורה כאמור כשמשון סיר אף מורה האמורה בשמואל סיר ונם ר' יוסי לא פליג אלא דס"ל דאין מורה אלא של כו"ד ויקשה הא דכחיכ וחדר נדר וגו' ונמחה לאמתך זרס אנשים ונחסיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יטלה טל ראשו דכא אץ אשה מדרס אח כנה כנזיר ואין כנדרה כלוס-ולפמיש י"ל דטדיף לפי שנדרה עוד קודם הריון הגס דהוי דשלב"ל ועיין ב"ב קס"א שכח קל"ה היינו לטנין זכיה ומהנה וכה"ג שצריך להקנוח לסי שישנו כטולם. משאיכ הכא כשם שיכולה לכזיר לצמה יכולה להזיר הולד שיהא יצירחו מכחה וגופה וכעין ולדות קדשים שקדושין מאיליהן וטיין חמורה י"א כ"ה. וגם אי ליס נדרה קודם הדון יכולה להמירו עכ"פ כשטח הריון שהוא ירך אמו וכבר הוא כמו שבא למולם ונדרה לקבל ולהזירו בשטח הריון. ובפרס שעיי הנדר הוא שנטשה נס הריון ולידה ולולי זאת לא בא לעולם ודאי מהני קבל חה. והגס שאין הטובר נפשה סיר מאיליו כשכאב וכאם נזידס היינו לפי שאין דעחס טל העובר משא"כ במפישס שיחול טליו הסירוס . וטפ"ז היה מקום לומר בההיא דפשחיס דף נ' גבי בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במפל שבחא כו' כבר קיבלו אבוחיכם עליהן נו' • ומיין סימן רי"די סטיף ב' קבלת הרבים חלה טליהס ופל זרעם כו'. ומ"ש בשם החו"י שאין סחוייב לנהוג בחסידוס שנהג אביו. ד^פנולדו המר שככר נהגו ה&בוח וקיפלו עליהם ועל בניהם אחריכם חלה סליהם משא־כ כשקיבלו טליהם האבוס סייג ונדר אחר שכבר נולדו אלו הבנים אין חייבין לנהוג כן. והוי מס"שב ג"כ הא דאמרי' בסלמא מושבט ופוטו הואי מהי סיד (והחס נלא"ז כל נשמח ישראל עמדי על סיס כפ"ש פבס דף קע"ויע"של"ה) אמנם כשו"ע סימן רכ"ח סעיף ליה מבואר דא"א להשכיט הנולדים אחר זמן כמ"ש בחשו' הרח"ש ופטיש בזה הנויב מהד"ת חיו"ד ת' קס"ו מדברי מהרים גבי שבוטח נשיאי העדה לגבעונים . וכן מוכח מהא דשבופות דף כיד שבועה דאיח לה שאלה לא קחני • וכ"כ הסוס' בכריחוח דף י"גוכסבו דמוקדשין השחא שנשחטו ומרקו דק כהלכסן ל"ס6 כשחלה. וככר כיאד כסשו, הגרע"א זצ"ל שאינו סוחר לסוגיא דשבוסוח דכסם קאי אליבא דרבא ואיהו דס"ל אכלה כולם אין נשאל עלי' משכחס גם בשבוטה דליחיה כשחא כשאלה (ילכא־רה אנחי נשעח אטלס ישגו נשאלה עשא"כ מקישיו) משא"כ לפוס דקיי"ל כאמימר ומדלא קחני שכועה כה"ג שהשכימו אכיו ומח דחו ליתני' כשאלה שיט שאין השכועה חל. [אמנם לא מוכח מזה דליכא איסור אלא דליכא קרב; כהיג]. וכן מפרשיי וחוס' הכה משסע שאין עדיפות כמה שהזירו קודם שנולד. והנה מפרשיי מכוס דף כ כ ד ה נזיר שמשון שכתב ואית דמפרשי ניש סיר מן הכס; וקשיא לן ההוא נמי כשאלה איתיה שהיה אכיו יכול לישחל עליו ואפי' סח אכיו כשאלה מיהא הום ההוא שמתא מוכח דקייס סירות אכיו גם לכשיגדל. דאליכ סיפוק דלא משכסס שילקה כגדלוחו עיי נזירות אכיו ומי שכנדלוחו קיבל טל עצמו ג"כ סו ישנו בשאלה שכבר נתבטלה סירוס אביו. [ולפמשיל י"ל דכשהזירו מן הבטן עדיף שקיים מירוסו לסולם]. ופיש"י סוטה ציע למאי הוצרך לפרש כן ואי דסשמעליהדוסיא דהאיש מקדש את בחו ודמשו"ה לא מייחי הש"ס אלא הא דר' יוסק דהלכה נמיר ולא דעס ר"ל דכדי לחנכו דלדידיה ודאי במל לכביגדיל כא י"ל דומיא דמוכר אח בהו שיוצאה בסימני נערות ואולי משמע לכשיס"מזה דקו־ה כבאה ב' ^פרוח גא נסכסל ככזירוס ומשיה מייהי כא דר' יוסק וכה"כחא דלר"ל ^גם פונה נדרים מבפלח יכמ"ש ונס מדקחני לה ברישא כ"מ דכוי מכיס יפיץ נדרים דף ג' פסח בכיטיין דאי' בריכא כו'. (ובהרים פי"בפלירו מינדל דנא למג,-! נלרים וציע דמה לו נרשיי להכניס א"ע נפלוגסא). אמנם לד פב־סא דלא דמי לנזירוח וכמ"ש נם דההס אוחו כגדרות נפ"מו כוי חד מילהא ומש"ה י"ל כצריך לכבלים אף בכנד־נ נינתים משא"כ ככא דכג תפנית וחפניח מופסק זה מזה כנה ואינו הכנמס כספרח הקודם אנא חפניח בפיט ופיין ספנית דף י"ב ואם גזרתנו קודמה לנדרו חבפל נזירסנו אס נדרו ובפרש*' דמבגזרו אפ"פ שכחחיל חפניוסיו קודם כזמניס כלייו" לא דהו. ובלקנו כקמח בכם דב"ש באב שהדיר חס בנו" הקטן בפס חניו להשיאו בזמנו ליתומה אסח בס פוביס. שאץ כח הרב יפה להכביט ולכדיר אח ברו הקשרם כי אה בנזירוח פס הסנאים הנצרכים ומ*מ אס כבן אסר כהנדיל וידט גדר אביו בתק וקיימו בדבריו הוי כאילו כוח פצמו בגף מהחלה בכפסיו וחייב מהית לקיים כנדר . ובפרס בנ ד ,-לא כהבו אלא נסנולה והין כוס פדיפוח להחפנוח כימנכג כח"ק דפה מלכהטנות בפיו כסלו כמנהג כח"ק דפירו ויוכל נקיים מנכני כח"ק והספניס כלהם כנהוג בפירו דאדרבה פדיף ביהפנה נשוה פס כל כצביי כמתקבל יוסר ואין בזה מכוס סייג ומדיפות אנא גריפות להספנוח ביום אחר ונפרוש מן כציבור ולא כוון אביו הרב שי' כלל לזה לחייבו להתפנות כל ימיו כמנהג כחיק דפה דוקח אף ה-יצא למקום אחר ובפרט כמנהגם להתפרס ביום ככניסה שאחר חנוכה דפפמים הר יום שלאחריו ולדפת כרי"ף כפיק דמנילה אסור לכתפנוס גם לאחריהם ופמ"ש בביאוה־נ סי' תרפיו להקכוס ט"ד כרי"ף ובביח כס וא"כ אדרבה פדיף להתעמת מיו כסליו כנהוג בטירו ורוב הקהלות וס"כ מדינא לכאורה אין מקום לחוש לזה (וההיא דנגי ניישן מי פרי ס"ג ונדר ומנהג קניע שקינלו כל הכיר ונם אאשר שנם הנרם כנר נהגי בזה קודם שנאו לשאול סשא"ב כשמדר בעלמא אח נני) הס לא מצד מה שרוצה מטיל להחמיר טל טצמו דחו אפשר שיש בזה רזשש מנץ נדר שקיבל מל טצמו להחפנוס דוקא כמנהג הסיק דפה אף שאינו ידוט לו יום החפניס וגס בזה יש ? ? מקום לדון: