אבן האזל/שכנים/ט

אבן האזל ‏ שכנים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא יחפור אדם בור ולא שיח ולא מערה ולא יביא אמת המים ולא יעשה בריכת המים לשרות בה בגדים לכבס בצד כותלו של חבירו, אלא אם כן הרחיק מכותל ג' טפחים, ויסוד בסיד לכותל בור זה או מקוה המים זה או כותל האמה מצד חבירו כדי שלא יבליעו המים ויזיקו כותל חבירו.

המ"מ כתב משנה פ' לא יחפור ובגמ' מתבאר, וקשה דבגמ' מבואר דמתני' מכותל בורו שנינו, וכבר כתב כן הטור על דברי הרמב"ם וז"ל, ובגמ' מסיק דמכותל בורו שנינו, וכו' ומ"מ מסתברא שצריך להרחיקו גם מכותל חבירו דטפי מזקי הנך ממימי רגלים שצריך להרחיקו עכ"ל, אבל דברי הרמב"ם לא יתיישבו בזה, דבהל' ב' לא כתב הרמב"ם שצריך לסוד בסיד וגם בגומא של מ"ר סובר דא"צ לסוד ועמש"כ בבאור הגר"א סי' קנ"ה ס"ק ט"ו, ולהטור לשיטתו אין נ"מ דגם כאן סובר כהרא"ש דקיי"ל דא"צ שניהם, ובדעת הרמב"ם צ"ל כמש"כ בבד"ה בב"י דמה דאמר בגמ' מכותל בורו שנינו אינו למעוטי שאר כותלים אלא לבאר לשון המשנה דפתח בבור וע"ז אמר דכותל בור נמי כמו כותל בנין, וצריך להוסיף דמה דאמר נ"מ למו"מ היינו במה דעריב תנא דין בור עם דין כותל, אח"כ ראיתי שכבר כתב כן הרשב"א הובא בש"מ והוכיח מלשון המשנה ע"ש אלא שתחלת דבריו צ"ע שכתב דכותל חצר ו"ט ואולי הוא ט"ס ע"ש, ולפי"ז אני תמה מאוד על הכ"מ שכתב בהל' י' דגבי בור סובר הרמב"ם דא"צ לסוד בסיד ודבריו תמוהים כיון דתרווייהו נכללו ברישא דמתני' דסובר הרמב"ם דצריך גם לסוד, ומה שלא הזכיר הרמב"ם שם זהו משם דסמך על מש"כ כאן דכתב דיני הרחקה מכותל, ושם כתב דמכותל בור ג"כ צריך להרחיק, ובעיקר בא שם הרמב"ם לחלק בין שדה עשויה לבורות בין אינה עשויה לבורות, אבל לא הוצרך לכפול דין וסד בסיד והוא פשוט, ועיין בהל' י' שהוכחתי לפימש"כ כאן לבאר דברי הרמב"ם שם.

-השמטות ומלואים-

לעיל בארתי שם דמה שאמרו מכותל בורו וכו' אינו ממעט שאר כתלים ומה שלא הזכיר הרמב"ם בהל' י' גבי בור דין וסד בסיד הוא משום שסמך ע"ז שפירש כאן ע"כ, ואיברא דכן כתב הב"ח אבל אינו פשוט והוא דחוק בדעת הרמב"ם ויש לומר דכיון דסתם בור הוא של מים לא מהני סיד כיון דשל חברו אינם בסיד ודוקא בכותל בנין צריך סיד ואף דבמשנתנו נכללו בחד בבא, מ"מ יש לומר דמה דתנן וסד בסיד קאי על סיפא דתנן אא"כ הרחיק מכותלו והרמב"ם מפרש דזה כותל בנין ומה דאמרינן מכותל בורו שנינו זהו דקאי גם על רישא דמתני' אח"כ ראיתי בביאור הגר"א ח"מ סי' נ"ה ס"ק נ' שכתב דלדעת הרמב"ם צריך סיד גם סמוך לבור עי"ש.

ט

ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון כמין גם ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל שמעון עד שיעשה השלשה כותלין כמין בית הרי שמעון מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ד' אמות כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב כדי שידושו בו רבים ותתחזק הארץ, בד"א בכותל גינה או בכותל חצר בעיר חדשה אבל בעיר ישנה כבר נתחזקה ובונה כנגדו בלא הרחקה, וכן אם לא היה באורך כותל שמעון שבונה כנגדו ד' אמות אינו מרחיק אע"פ שמונע הרגל מלהלך שם שהכותל שהוא פחות מד' אינו צריך חיזוק הארץ.

השגת הראב"ד ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון עד ותתחזק הארץ, א"א לא מחוור לענין הגמרא, שאם ראובן סמך לשמעון כמין גם אמאי אקשי בגמ' וקמא היכי סמיך והלא מן הצד ליכא משום דוושא כדאיתא בשמעתא עכ"ל, בד"א בכותל גינה עד חיזוק הארץ, א"א סברא יפה היא עכ"ל.

כתב המ"מ ליישב השגת הראב"ד דמעיקרא הוי ס"ד דגמ' דכותל ראובן לא היה סמוך לכותל שמעון כמין גם אלא כנגדו ממש ותירצו בגמ' שלא היה אלא כמין גם ולא ביאר המ"מ היכן מבואר בתירוצא דרבא שהיה כמין גם, והכ"מ הקשה זה בשם המגיה דבגמ' לא נמצא שהיה כמין גם רק שמוסיף רבא על המשנה "ונפל" והנה בגירסת הגאונים כפי מה שהובא בש"מ ליתא "ונפל", וגירסת הר"י מיגש הוא מי שהיה כותל סמוך לכותל חבירו בד' אמות ופי' הר"י מיגש שהיה רוחב כותלו סמוך לאורך כותלו של חבירו, וכן ראיתי בדק"ס בגירסת כת"י אלא דמ"מ צריך לבאר היכן הוזכר בתירוצא דרבא שהיה כמין גם.

והנה בדברי הרמב"ם מבואר דכל הך דינא אינו אלא דוקא באופן זה, אבל לסמוך כותל לכותל לא צריך הרחקה ד' אמות, וכן כתבו הלח"מ והלבוש, ואף שהסמ"ע חולק אבל הדבר פשוט ומבואר כדבריהם, ולפי"ז חשבתי לבאר שנוייא דרבא לפי גירסת הרמב"ם, ונאמר דמה שהוסיף רבא בד' אמות קאי על כותל ראובן, והיינו שכותל ראובן היה לרוחב החצר בד"א, וטעמא דצריך זה משום דאם כותל ראובן הוא פחות ואפי' קרוב לג' אמות א"כ גם כשירחיק פחות מד"א יש מקום לעבור בין הכתלים, ועיקר ההלכה אינה אלא אם כשיסמוך יהיה כמין בית שלא יהיה שום מקום לעבור ביניהם לכן תנן שהיה כותלו בד"א דאז צריך להרחיק ד' אמות, ובזה מיושב דבתירוצא דרבא מבואר שהיה כמין גם.

אכן לא אוכל לקבוע מסמרים בזה בשביל שהגר"א בחו"מ סי' קנ"ה כתב דמש"כ הרמב"ם דדוקא אם כותל שמעון הוא ד"א זהו משום דמפרש מה דאמר רבא בד' אמות זהו על כותל שמעון, ואם נפרש דקאי על כותל ראובן נצטרך לומר כד' הראב"ד שכתב סברא יפה היא והיינו שהרמב"ם כתב כן מסברא דנפשיה מה שאין כן דרכו, ואולי נמצא כן בתשובות הגאונים, ולשון בד' אמות משמע לי יותר על כותל ראובן, והמעין יבחר.

והנה הלח"מ הקשה על שיטת הרמב"ם דכל דינא דמתני' הוא כשכותל הראשון היה כמין גם דא"כ מאי מקשה בגמ' מהא דהחלונות טעמא דשלא יאפיל הא משום דוושא לא דהא התם לא מיירי שהיה מקודם כותל כמין גם ונשאר בקושיא, ונראה דהרמב"ם מפרש דהא דאמר בגמ' תנן ואח"כ אמר ת"ש זהו הכל קושיא על רב יהודה דתי' הבא לסמוך והוא לא סבר דמיירי כמין גם וכדעת המקשה וכמו שכתב המ"מ, ואליבא דרב יהודה הוצרך בגמ' לתרץ בבא מן הצד, אבל לרבא באמת לא קשיא כלל מהא דהחלונות, וכן מוכח מדברי הרמב"ם פ"ז הל' ב' שכתב להדיא ואם בא לבנות כנגד החלון וכו' צריך להרחיק וכו' כדי שלא יאפיל, ומוכח דדוקא שלא יאפיל ולא משום דושא ומכאן מוכח להדיא כמש"כ למעלה בדעת הרמב"ם וכד' הלח"מ והלבוש.

עוד הקשה הלח"מ על מש"כ הרמב"ם דדוקא אם היה כותל שמעון ד' אמות דא"כ מאי פריך מהא דהחלונות דלמא אשמעינן דצריך להרחיק גם כשהכותל פחות מד"א משום שלא יאפיל ונשאר בקושיא, ויש לומר דמה דחידש הרמב"ם דאם היה הכותל פחות מד"א א"צ להרחיק שאינו צריך דושא זהו בדין כותל שאפשר בכותל גינה ובכותל חצר, אבל חלונות שהוא דוקא בכותל בית בזה פשיטא דבית שאינו ד"א על ד"א אינו בית וכדאיתא בסוכה דף ג' ואמר שם דאפי' רבנן דפליגי בסוכה בבית מודו דאי אית ביה ד"א על ד"א דיירי ביה אינשי ואי לא לא דיירי ביה אינשי, וכיון דלא דיירי ביה אינשי ליכא ביה דינא דחלונות.

י

מי שבא לחפור בור בסוף שדהו לסמוך למצר חבירו, אם שדה חבירו אינו עשוי לבורות סומך ואינו יכול למחות בידו, ואם ימלך חבירו לחפור בור בצדו צריך להרחיק מן כותל הבור ג' טפחים עד שיהא בין חלל ב' הבורות ו' טפחים, ואם היתה שדה חבירו עשויה לבורות אינו סומך עד שירחיק מן המצר ג' טפחים ויחפור וכשיבוא חבירו לחפור ירחיק גם הוא ג' טפחים בתוך שדהו ויחפור.

כתב המ"מ ומש"כ המחבר ואם ימלך חברו וכו' צריך להרחיק ששה לא נתבאר בגמ' אבל כך הוא סברת רבו וקצת מן המפרשים, אבל יש חולקים ואומרים דאינו מרחיק אלא ג' כדינו, והנה המ"מ מפרש בכונת הרמב"ם דתמיד מרחיק ששה אפי' אם הששה טפחים הם כולם בתוך שדהו שהראשון סמך למצר, וכן מפרש הרמב"ן וכן משמע לכאורה פשטות דברי הרמב"ם וכן הוא דעת התוס' והרא"ש, אבל לדעתי א"א לפרש כן בדעת הרמב"ם, דאם נימא דצריך השני להרחיק ו' טפחים ע"כ צריך לומר דעיקר ההרחקה הוא מהבור, ומשום דשיעור הרחקה מבור לבור הוא ו' טפחים דאף שהראשון סמך למצר מ"מ א"א שלא יהיה משהו קרקע בצד הבור של בעל הבור, ולכן צריך להרחיק בין אי נימא משום חפירה בין אי נימא משום מיא שלא יפול צד זה של הבור שהוא של בעל הבור, דא"א לומר דמה דצריך השני להרחיק ו' טפחים דעיקר ההרחקה אינה אלא ג' טפחים, רק דצריך להרחיק מכותל הבור דאף דאין הכותל של בעל הבור מ"מ הוא משועבד להבור וכדין דושא, דא"א לומר כן דהא בשדה שאינה עשויה לבורות קיימינן ולא היה לכל אחד זכות על חפירת בור, ובשדה העשויה לבורות הא מחוייב כל אחד להרחיק מן המצר ואין לומר דעכ"פ כשחפר הראשון סמוך למצר החזיק בג' טפחים של חברו שיהיו לו לכותל הבור דהא כללא הוא דהיכי שאינו יכול בעל הרשות למחות לא יוכל המחזיק להחזיק, וכיון דאין השני יכול למחות היכי אפשר שהראשון יחזיק שיהיה שדה של השני לכותל בור שלו, וע"כ לשיטה זו צ"ל דעיקר ההרחקה הוא מהבור, וזהו שכתבו בתוס' לפרש הא דאמר וליתני אא"כ הרחיק מבורו של חבירו דהכונה דליתני ו' טפחים והיינו דאין ההרחקה מהכותל כלל, כיון דהכותל אינו שלו, וע"ז אמר דלהכי תנן אא"כ הרחיק מכותלו של חבירו ג' טפחים, שגם הראשון הרחיק ג' טפחים וזה נקרא כותל בור ונ"מ למו"מ, אבל לדין הרחקה אין נ"מ דעיקר הרחקה הוא ו' טפחים מהבור.

והנה לפי"מ שכתב הרמב"ם בהל' א' בדינא דלא יחפור סתם כותל דסובר הרמב"ם דמה דתנן מכותלו של חבירו קאי בין על כותל בנין בין על כותל בור א"כ ע"כ דהוא חד דינא ודין הרחקה ג' טפחים גבי בור הוא ג"כ רק הרחקה מכותל הבור, וא"כ כשסמך הראשון למצר א"א לומר דיצטרך השני להרחיק ו' טפחים, כיון דא"א שיתחייב להרחיק מכותל הבור שהוא שלו ואינו של בעל הבור.

אלא שצריך לבאר דברי הרמב"ם במה שכתב עד שיהא בין חלל ב' הבורות ו' טפחים, ולכאורה הוא על מה דפתח שהראשון סמך למצר ומוכח כדברי המ"מ דהשני צריך להרחיק ו' טפחים, אבל באמת כונת הרמב"ם פשוטה דודאי אין השני צריך להרחיק אלא ג' טפחים מכותל בורו של חבירו, וכדין כותל בנין וכמו שכתב הרמב"ם להדיא כאן שצריך להרחיק מכותל הבור ג' טפחים ובודאי אין ההרחקה מכותל בור שלו אלא מכותל בור של חבירו, ומה שכתב עד שיהא בין חלל ב' הבורות ו' טפחים זהו דלא נימא דאם הרחיק הראשון ד' טפחים ממצר צריך השני ג"כ להרחיק ג' טפחים, שהראשון יאמר אני צריך לכותל בור חזק ואין לך רשות לקלקל הכותל שלי, ולזה כתב דצריך להרחיק מכותל הבור ג' טפחים עד שיהיה בין חלל ב' הבורות ו' טפחים והיינו דיותר אינו צריך להרחיק, ואם הרחיק הראשון ד' טפחים א"צ השני להרחיק אלא ב' טפחים וגם שלא נאמר דכיון שכבר חפר הראשון בור א"כ יוכל לטעון שארחיב את בורי ויהיה דינו כמו עשוייה לבורות דגם בדליכא בור אינו סומך, ולזה כתב הרמב"ם דא"צ להרחיק אלא עד שיהיה בין ב' הבורות ו' טפחים, והדברים ברורים, ועיין מה שכתבתי בהל' א' על ד' הכ"מ כאן דא"צ לסוד בסיד דלדעת הרמב"ם ע"כ חד דינא כותל בור וכותל בנין ע"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.