אבן האזל/שחיטה/ח

אבן האזל ‏ שחיטה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

נתחלפו האונות ונמצאו שלש מן השמאל ושתים מן הימין בלא ורד, או שהיה הורד עם השלש בצד שמאל הרי זו טרפה שהיא חסרה מצד הימין.

נ"ב עיין בפמ"ג בש"ד ס"ק ג' ומה שהביא מדברי הכנה"ג להגיה ולפי הגירסא שלנו ג"כ נראה דשתים בימין ושתים בשמאל וגם הורדא בשמאל טרפה וכן מוכח מדברי הר"ן וכן כתב הפר"ח בסעיף ז', ומה שכתב הרמב"ם עם השלש היינו דבהכי קאי לבאר דין חליף דהפי' או בלא ורד או ביש ורדא והוא בשמאל, ומה שלא כתב דין זה בהלכה ב' במה שכתב ואם נמצאו שתים מימין וזאת הורדא ה"ז מותרת לומר דאם היא בשמאל טרפה, יש לומר דכבר דייק לכתוב וזאת הורדא היינו שכבר כתב שהיא בצד ימין, ומה שלא כתב שם להדיא נראה דשם כתב דין חסר ואם היה ורדא בצד שמאל והי' ב' בימין הוי נמי חליף ושם לא מיירי בחליף.

ה

אוזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה מותרת. ואם נסמכו שלא על הסדר כגון שנסמכה ראשונה לשלישית טריפה.

בשיטת הרמב"ם שכתב הא דשלא כסדרן גבי חסרה כתבתי מכבר דמוכח שסובר דסירכא אינה ודאי נקב וכמו שכתב גבי סרוכה לדופן דמעיקר הדין אנו אומרים אחר בדיקה דלא הי' נקב בריאה או דניקב קרום העליון וממילא גם מאונא לאונא שלא כסדרן נוכל לומר דעלאה אינקב, ויסוד דברי הרמב"ם דאמרינן עלאה אינקב הוא מריאה דאוושא דאמרינן תתאה אינקב.

והנה אחר העיון מצאתי שכתב כן הפרי תואר וב"ה שכיונתי לדעתו, אכן בהא דאמר רב אשי אלא הכא אי האי אינקב אי האי אינקב כתב הפ"ת דרב אשי לדבריו דמר זוטרא קאמר, אבל באמת אינו מיושב דאיברא דזה נוכל לומר לדבריו דע"כ דמר זוטרא לא סבר דהוא מטעם חסר הוי ע"כ משום הך גופא דכיון דאפשר לומר דעלאה אינקב א"כ לא מיטרף בסריכי וע"כ דוקא בסמיכי ומשום חסרה, וכיון דנימא לסברא ברורה דעילאה אינקב א"כ איך אמר לו רב אשי אלא הכא אי האי אינקב דהא אפשר לומר דעלאה אינקב.

ובדוחק אולי יש לומר דכיון דרבא אמר לית להו בדיקותא לכן אמר לו דלדידך דלא חשבת מטעם חסרה ע"כ מוכיח מכאן דרבא לא סבר סברא דעלאה אינקב וממילא לא דמי לסרוכה לדופן משום דאי האי אינקב, ובאמת לא נסבור כרב יוסף בריאה דאוושא אבל לדידן דקיי"ל כרב יוסף בריאה דאוושא וגם קיי"ל כרבא ממילא ע"כ דהוא מטעם חסרה.

אך באמת כפי מה שראיתי בדק"ס אין הגירסא אמר רב אשי אלא א"ל וקאי על רבינא יש לומר דרבינא לשיטתו דסבר והוא דסביך בבישרא ומוכח דסובר דאף דאי לא סביך טרפה מ"מ אם נעשה סביך כשרה ואפשר דסובר כדעת הרא"ה דהי' עומד לכך, או דבאמת סובר דאפשר לטרפה שתעשה כשרה, וממילא יש לומר דתרי אוני דסריכי אף בכסדרן אף דודאי היה נקב מ"מ כיון שנסרכו כשרה אבל לדידן קייל"ן דלא בעינן סביך לשיטת ר"ש גאון והרמב"ם נסבור דא"א כלל דטרפה חוזרת להכשרה וכיון דאמר רבא דבכסדרן כשרה ע"כ דלא קאי על סריכי אלא על סמיכי וסרכא אינה פוסלת כלל דלא אמרינן אין סירכא בלא נקב.

ואף דלגירסת הרמב"ם הני תרי אוני דסמיכי ליכא דין סריכי ונוכל לומר דבשלא כסדרן אמרינן דסמיכות הוא מחמת נקב ובכסדרן הסמיכות אינו מחמת נקב, נוכל לומר דגם לשיטת הרמב"ם דגורס סמיכי מוכח ע"כ דלענין חשש נקב אין נ"מ בין סמיכי לסריכי דהא גבי ריאה הסמוכה לדופן דמפרש הרמב"ם ג"כ סמוכה ולא סרוכה והסמיכות עשה חשש נקב וכמו שכתב בפ"ז הל' ה' האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן, ומ"מ כתב בפי"א הל' ו' וז"ל מן הדין הי' על דרך זו שאם נמצאת הריאה תלוי' בסירכות כמו חוטין אם הי' מן האום של ריאה ולדופן וכו', אלמא דכמו שהוא בסמוכה כן הוא בסרוכה וא"כ אם תרתי אוני דסמיכי הוא משום חשש נקב א"כ ה"נ תרתי אוני דסריכי, וא"כ גם בכסדרן צריך להיות מחשש נקב, איברא דהראב"ד בהשגות בפ"ז הל' ד' כתב דכיון דהוי רביתייהו בזה ליכא חשש נקב, אבל אפשר דהרמב"ם אינו סובר כן ומוכיח מזה דבאונות הסרוכות זל"ז ליכא חשש נקב לפ"מ דקיי"ל דלא בעינן סביך ודלא כרבינא.

והנה הקשה הפרי תואר במה דסובר הרמב"ם דכשמפרקין את הסרכא ונופחין הוי בירור שלא ניקבה ואמאי לא ניחוש שהסירכא סתמה הנקב, וכתב בשם חכם אחד דאפשר דסובר הרמב"ם דצריך לעקור שרשי הסרכא, והקשה בעצמו דא"א לומר כן מפשטות הלשון, וכתב בזה דכיון דאפשר לומר דהסרכא הוא מהדופן או שניקב קרום העליון לא איכפת לן לחשוש שמא נסתם דאין אנו צריכין אלא לברר שעכשיו אינה נקובה ואח"כ אנו מתירין משום ס"ס.

ולפ"ז יקשה מאונא לאונא שלא כסדרן דמוכח ג"כ דסובר הרמב"ם דמותר דכתב בפי"א שכל אלו הדברים הוא משום מנהג ואמאי אינו אסור מן הדין כיון דליכא ס"ס.

והנה כבר עמדו הראשונים בזה לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב היאך הוא בסרכא תלוי', והרא"ש כתב דסירכא גמורה היתה נסרכת למק"א, והרמב"ם כ' דסרכא תלוי' צריך נפיחה אבל לא כתב דצריך לחתוך את הסרכא, [הגה מכ"י באמת זה טעות דאינו מוכח כלל דכונתו במש"כ חותכים אם הסרכא הוא אצל הריאה וגם בזה לא הי' מיושב דשמא נשארו שרשים כמו שהק' הפרי תואר למעלה].

ונראה דהך סברא דסירכא גמורה נסרכת למקום אחר אין לזה מקור מנין לנו לומר כן אבל אפשר לומר באופן אחר דכמו דכתבו הראשונים בשם מר יעקב גאון דכשמתנתקת הסרכא בנענוע אינו סרכא שהוא ריר בעלמא, ולפ"ז נוכל לומר דאפילו אינה מתנתקת אפשר דבמשך זמן הרבה גם ריר נתחזק ונעשה כמו סירכא, אבל כשהיא תלוי' לדופן א"כ ע"כ בחיי הבהמה היתה תלוי', וכיון דיש לה כח להיות מדובקת בשני האברים ולא התנתקה ע"כ שהיא סירכא אמתית, ואף דאפשר לומר דכשנעשה סרכא עבה אז נתדבקה ובאמת מעיקרה היתה ריר בעלמא, אפשר לומר דבאמת סרכא גמורה אינה מתדבקת להיפוך ממה שכתב הרא"ש אלא דכשיש בריאה נקב והיא יכולה להתדבק לדופן מתדבקת לדופן כדי שיסתום הנקב דטבע החי לתקן בעצמו הקלקול שבו, וכיון שמתדבקים ונעשה סרכא אח"כ תתמשך הסרכא אבל סרכא עבה אינה מתדבקת.

ונראה דאפשר לומר דענין סירכא אינו דסירכא גמורה נדבקת למקום אחר אלא דהריאה מתדבקת למקום אחר דטבע החי לתקן קלקולו וכיון שנעשה נקב נסמך לדופן ונעשה שם סירכא ובמשך הזמן הסירכא נמשכת ונעשית סירכא ארוכה, ואף דע"כ סירכא מתדבקת מסירכא ממקום למקום, יש לומר דאה"נ דסירכא שמונחת במקומה מתדבקת אבל סירכא מאבר אחר אינה מתדבקת כיון שאינה מונחת תמיד במקום אחד, ולכן סירכא תלוי' חשבינן לה שהיא ריר בעלמא דאין הוכחה שהוא מנקב, וכן סירכא ממקום למקום בריאה עצמה, אבל סירכא שהיא תלוי' משאר אברים יותר יש מקום לחשוב שהוא מנקב ושבשביל הנקב נסמך לאותו מקום ונעשה סירכא שנדבק לשני המקומות ונמשכה ונעשית סירכא ארוכה, ורק דמאונא לדופן תלינן מדופן ולכן בסירכא מריאה לשאר אברים שפיר יש לדון ס"ס אבל סירכא מאונא לאונא אפי' שלא כסדרן לא הוי ודאי דהוא מחמת נקב.

ובזה יתיישב מה דכתב הרמב"ם דסירכא תלוי' צריך נפיחה ולא כתב דצריך לחתוך הסירכא, והפוסקים הוכיחו משיטת הרמב"ם דסובר דסירכא הוא מחמת נקב ולא משום עשוי להתפרק ולפיכך מצריך נפיחה בסירכא תלוי' אבל א"כ למה לא הצריך לחתוך הסירכא.

אבל לפמש"כ א"ש דסירכא תלוי' כיון דאפשר דהוא ריר הוי כמו מכה בדופן דשם אפי' נמצא נקב מתירין לשיטת הרמב"ם [הגה מכ"י זה לא ברור אלא דהוי כמו סרוכה לדופן דמתיר הרמב"ם בבדיקה] דאמרינן ע"י החתך נעשה הנקב, וה"נ נאמר דיותר מצוי דהוא ריר בעלמא ולכן שם צריך לחתוך דדילמא ליכא מכה דאז כי איכא נקב טרפה ולא תלינן בדופן.

ובעיקר הקושיא שהבאנו למעלה מהפרי תואר היכי מהני בדיקה שמא נסתם נראה דל"ח שמא עלה קרום ולא חיישינן אלא שמא עלה סירכא בצד אחד ונשאר נקב ולא צריך אלא בדיקת נקב משום דאפשר עילאה אנקב, ורק דיש לעיין במה נחלק מישב לו קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא וניקב ונתרפא, והנה הפמ"ג כתב בסי' ל"ג שני טעמים למאן דחייש בושט שמא נתרפא למה לא חיישינן בבית הכוסות שמא נתרפא וכתב תי' אחד דלהכי לא חיישינן בבית הכוסות דמי החזירו ולא דמי לוושט דאוכלין ומשקין החזירו וזה כתב ההג"א ולפ"מ שבארנו למעלה בדעת הרמב"ם לא יתכן תי' זה דכתבנו דשמא נעשה קרום מלמעלה, ותי' ב' לפי שקרומי הושט דקים ולפ"ז יקשה מריאה דג"כ הקרום דק ונראה דהתם אמרינן דמצוי שהקוץ נקב שני הקרומים אבל בריאה שניקב מחמת חולי אפשר שלא ניקב אלא קרום א'.

והנה בדברי הרמב"ם בפ' י"א מוכח דלהלכה מחמיר בריאה הסמוכה לדופן יותר מבדבוקה דבדבוקה מתיר בסירכא דחליש פומי' בבדיקה ובסירכא כתב דלא ראינו מי שיעשה מעשה להתיר והיינו דסובר דסירכות לא נעשית מדופן אלא מריאה, (חסר).

ז

וכן אם חסר גוף הריאה אע"פ שלא נקבה הרי זו כמי שחסר מנין האונות וטריפה, לפיכך אם נמצא ממנה מקום יבש עד שיפרך כצפורן הרי זו כחסר וטריפה אפילו הי' כל שהוא.

פשוט דדעת הרמב"ם דאפילו חסרון מבפנים שמיה חסרון, ומה דקשה מהגמ' נראה דסובר דאוסר חסר באונות מוכח דאוסר חסרון, וזה נקרא חסרון מבפנים, דחסרון מבחוץ היינו נקב כדמוכח בגמ' ולא כתוס', וחסרון דאונות לא היה אסור משום ניקבה אף דכתב הרמב"ם דכל מקום שנקב אסור חסר אסור הא כתב להדיא אם חסר כל האבר וזהו שלא כתב הרמב"ם בדין חסרה חסרה הריאה דזהו בכלל ניקבה, ודוקא חסרו אונות דלא הוי בכלל נקובה והוי בגדר חסרון מבפנים וכנ"ל.

וע' נוב"י סי' ה' שהקשה במש"כ רש"י דמ"ג דחליף דאונות מטעם חסרה ובשני קרומים דושט כתב דהוא משום נקובה, וכ' הנוב"י משום דהגמ' מוקים אליבא דר"ש ולא משמע כן ברש"י אלא משום דחסרו דאונות לא חסרה כל הריאה ולא הוי משום ניקבו וכנ"ל משא"כ בחליף דושט דהוי חסר לגמרי והוי משום דניקבה וכנ"ל, ובזה מבואר מש"כ הרמב"ם לפיכך יבשה מקצתה וכונתו ביבש הבשר ולא העור ומיושב קושית הכ"מ ומצאתי שכתב כן התבו"ש, ומבואר דמש"כ הלבו"ש דבכל אופן לא הוי לי' למימני בח"י טריפות משום דכל היכי דניקבה טרפה, חסר טרפה, אבל לפמש"כ א"ש דבזה דוקא משום חסר.

וביאור שיטת הרמב"ם הוא דסובר דהסוגיא דריאה שנשפכה כקיתון וכן במחט שנמצאת בריאה באמת סברי דחסרון מבפנים לא שמי' חסרון אבל רבא דאוסר בחסרון אונות ע"כ דאוסר בחסרה ולא סבר דמתני' אליבא דר"ש, וריאה שנימוקה או נשפכה כקיתון כתבו האחרונים דיש לומר דאין זה חסרון כיון דהריאה היא ספוגה וכשבטל הספוג נתמעט שטח הבשר ונעשה מקום פנוי, אבל אין זה חסר, ומה שניקב הבשר זה אינו פוסל כדאיתא בסוכה בפ' לולב הגזול דהדרא בריא.

ובאופן אחר נראה יותר לומר דמה דהוי סבר הגמ' דריאה שנשפכה כקיתון הוי חסרון אין זה משום מש"כ רש"י דכיון שנשפכה מצד זה לצד זה ע"כ שחסר בשר דזה בודאי סברא פשוטה דכיון דהיא מלאה ספוגין אם נימוקה מתרוקן מקום, אלא דגמ' הוי סבר דכיון שנימוקה זה גופא הוי כמו חסר וכמו דאמרינן נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו, אבל רבא דאמר בסוכה דהדרא בריא א"כ אין ראיה דסובר חסרון מבפנים לא שמיה חסרון אלא דכיון דלא שלט אוירא הדרא בריא, ובנתמסמס הבשר אפשר כיון דאינו מכוסה בעור כמו הריאה לכן גם בתוך החלל לא שלט אוירא וזהו החילוק מאתרוג דאף דגם לו יש עור אבל הוא מגולה.

ובזה יש לבאר מה דלא הביא הרמב"ם דין ריאה שנימוקה דאיתא בברייתא אפי' מחזקת רביעית, וכתב אוהל מועד דמוכח דיותר מרביעית אסורה ועיין בביאור הגר"א ובט"ז. ונראה לחלק מהא דמול וטרפא דאסא דאפי' טרפא דאסא הוא השיעור היותר קטן אבל יותר מרביעית לא שייך לומר דזהו שיעור, ולכן ע"כ דאמר רביעית דרביעית הוא שיעור חשוב בכ"מ, אבל עכ"פ זה מוכח דנימוקה כולה אסור דאל"כ למה לי' למימר אפי' רביעית לימא אפי' כולה כדאמר ר"נ, וע"כ דר"נ לא מיירי מדין חסרון כלל אלא מדין נימוקה דהדרא בריא, והברייתא מוסיף דאפי' חסר ברביעית דהוא שיעור חשוב כשרה אבל כ"ז במיעוט אבל יותר ממיעוט ע"כ דאינה משום דהריאה נמסה ומתוך שמלא ספוגין חסר כמש"כ לעיל אלא דחסר בעצם ובזה ודאי טרפה כדעת הרמב"ם ומזה מוכח דעת הרמב"ם.

ובצד הגליון ע"ד הכ"מ כ' מרן פשוט דלדעת הרמב"ם אפילו אם העור אינו יבש אלא הבשר מ"מ טרפה, אח"כ מצאתי שכן כתב התבו"ש סי' ל"ו ס"ק מ"ד והוא ברור בדעת הרמב"ם ולא כהלבו"ש בס"ק צ'.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.