אבודרהם/סדר תפילות פורים
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סדר תפילות פורים
ליל י"ד באדר מתפללים ערבית כשאר הימים ומכריז ש"צ לקהל לומר על הנסים ואומר אותו בתפלה בהודאה. יש אומרים אותו כשמגיעין עד שבכל עת ערב ובקר וצהרים, וי"א אותו בכי מעולם קוינו לך. וכן הוא בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה.
על הנסים וכו' עד בזמן הזה כבר פירשנוהו למעלה. בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה כשעמד עליהם המן הרשע על שם ביום עמדך מנגד הנאמר בעשו זקנו. בקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וכו' כך הוא מפורש במגלת אסתר. ואמר בקש להשמיד כלומ' המן בקש להשמיד את ישראל אע"פ שהיה בידם זכות. והקב"ה ממתין להשמיד את הגוים עד שלא ימצא זכות בידם כדאמרינן בתנחומא והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם, אמרו ישראל לפני הב"ה רבונו של עולם מי ממחה בידך עד שאתה אומר אבקש, אמר להם כשאבקש להם זכות ולא אמצא אשמידם באותה שעה. בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז יש לשאול כיון שהפיל פור והגיע לחדש אדר למה המתין עד י"ג בו ולא כתב בספרים להיות עתידים בראש אדר או לשבעה בו שמת משה. ויש לומר לפי שתגבורת האבל ביום שביעי על כן אמר בי"ג באדר שהוא שביעי למיתת משה. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו על שם מפר מחשבות ערומים. ואמר עצתו על שם דכתיב בתריה ועצת נפתלים נמהרה. וקלקלת את מחשבתו לשון חכמים הוא. והשבות לו גמולו בראשו על שם כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך הנאמר בעשו זקנו של המן. ואמר גמולו כי המן בקש להשמיד את כל היהודים ביום אחד כמו שכתוב במגלה והשיב לו הבורא יתב' גמולו מדה כנגד מדה שנא' אשר נתן המלך ליהודי' אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם וכתי' בתריה ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורו'. ועוד והשבות לו גמולו בראשו על שם וגולל אבן אליו תשוב כמו שמפרש והולך. ותלו אותו ואת בניו על העץ וזהו על העץ אשר הכין לו כלומר כאלו הכינו לעצמו כי לבסוף הוא נתלה עליו ועליו הכתוב אומר ופושע מבטן קרא לך קרי ביה קורה לך בה"א כלומ' שהקורה שהכין למרדכי לו היתה, לך עולה למנין חמשים לרמוז יעשו עץ גבוה חמשים אמה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וכו' כמו שפירשנו למעלה. וחוזר למקום שפסק וגומר התפלה.
ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא ואינו אומר תתקבל לפי שצריך לומר סדר קדושה אחר קריאת המגלה ואז יאמר תתקבל. ואחר כך קורא את המגלה ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגלה על שם ונקראים בספר. ואחר כך מברך שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו. והטעם שאין מברכין לשמוע מקרא מגלה כמו לשמוע קול שופר או מברכין על תקיעת שופר כמו על מקרא מגלה מפני שבשופר צריך לברך לשמוע ואין לברך לתקוע לפי שצריך שישמע התוקע קול ואם לא שמע לא יצא כדאמרינן התם ומנין דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור והיה אדם תוקע בבור ואדם שחוץ לבור אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא נמצא שהשמיעה עיקר ולא התקיעה שאין הבנת הלב תלוי בה אבל במגלה יוצא בה בקריאה לבדה אע"פ שלא השמיע לאזנו כדאיתא בברכות נמצא שהקריאה עיקר שהבנת הלב תלוי בה בלא שמיעה כק"ש. ויש אומרים טעם אחר כי בשופר צריך לברך לשמוע ואין לברך לתקוע מפני שיש שם תרועה ושברים שאינן נקראין תקיעה וגם אין לברך להריע בשופר מפני שיש שם תקיעה שהיא פשוטה אבל במגלה אם היו מברכין לשמוע יש לספק שצריך שיבינו השומעים כי לשון שמיעה הוא לשון הבנה כמו כי שומע יוסף, וש"מ נשים שאינן מבינות לא יצאו ואנן קיימא לן דיוצאות אע"ף שאינן מבינות וכן עמי הארץ יוצאין אע"ף שאינן מבינים דהא אמרינן הלועז ששמע אשורית יצא. אע"ף שאינו מבין ולכן מברכין על מקרא מגלה כי די להם בקריאה בלבד אע"ף שלא יבינו.
ולאחר קריאת המגלה מברך בא"י אמ"ה הרב את ריבנו ויש קורין האל הרב. ורב נחמן כתב דלא אמרי' האל הרב אלא הרב דהא אמרינן אלקינו. וכן הוא בסדר רבינו סעדיה. וכבר פירשנו בברכת התורה למה ברכה זו פותח בברוך כיון שהיא סמוכה לברכה שלפני המגלה. והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו כבר זכרנו זה למעלה. והנפרע לנו מצרינו בא להוסיף ולומר שמראה לכל העולם שהפורענות באה לצרים בשביל שמריעין לישראל ולכן אמר לנו. והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו כלומר מדה כנגד מדה על דרך כי בדבר אשר זדו עליהם. בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע כלומר כי בפורענות צרינו מושיע אותנו כי לפעמים תהיה נקמה שלא תהיה בשבילה ישועה לאיש שלקה אך לישראל באה ישועה על ידי הנקמה כמו זאת שע"י הנקמה מהמן וממשפחתו ועוזריו באה ישועה לישראל. ואמר האל המושיע כלומר חוזקו של שם ה' הושיענו מצרינו ונקמנו מהם וזהו שנא' אלקי ישראל מושיע.
כת' בעל משמרת המועדות יש לשאול למה לא חתם במשלם גמול שהרי יותר הוא סמוך לחתימה וקיימא לן שצריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה. ויש לומר כי רצה לחתום בלשון שהוא כולל יותר שלשון נפרע הוא לשון נקמה מלשון בפרוע פרעות בישראל. ועוד כי הלשון הזה מורה יותר שהפרעון שנפרע מן הצרים הוא לטוב עמו ישראל.
ויש אומרים שתקנו בברכה זו ששה לשונות כנגד ששה מישראל שנלחמו בעמלק. הרב את ריבנו על ידי יהושע שנא' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. והדן את דיננו על ידי אהוד בן גרא בן הימיני שהרג את עגלון מלך מואב והיו עמו עמון ועמלק שנאמר ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל וכתי' ויקם ה' להם מושיע את אהוד בן גרא. והנוקם את נקמתינו על ידי גדעון שנאמר שם וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו. והנפרע לנו מצרינו על ידי שאול שנלחם בעמלק. והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו על ידי דוד בצקלג שנאמ' שם והעמלקי פשטו אל הנגב ואל צקלג. והחתימה הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם כנגד הנס של מרדכי ואסתר. האל המושיע לימות המשיח.
ואומר ובא לציון גואל וכל סדר קדושה. ואומר קדיש תתקבל. ואם חל במוצאי שבת אומר ההבדלה קודם קריאת המגלה. וויהי נועם וסדר קדושה ויפתח ה' לך אומר אחר קריאת המגלה.
תנן בפרקא קמא דמגלה קראו את המגלה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני, אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים. כת' הרא"ש נראה לפרש דסיפא ארישא קיימא דהיכא דקראו את המגלה בי"ד ונתעברה השנה אז אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים שאע"פ שעשאן בראשון צריכין לחזור לעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאום בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור ולעשותן בשני אבל אם נתעברה השנה קודם אדר הראשון אז הוי אדר הראשון כמו שבט ואהא קאמ' תלמודא אבל לענין פרשיות זה וזה שוין כלומר שאם קראו באדר כל ארבע פרשיות ושוב ראו שיש צורך לעבר השנה אין צריך לעשותן בשני אבל לא מסתבר כלל שבכל שנים מעוברות יקראו הפרשיות בשני אדרים, ושוין בהספד ותענית שאסורין בזה ובזה פי' אם קראו את המגלה בארבעה עשר ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ובתענית אבל בשאר שנים מעוברות מותר בהספד ובתענית עד כאן דבריו.
ואם תאמ' למה מעברין חדש אדר יותר משאר החדשים. ויש לומר מפני שצריך שיהא תשרי שביעי שנאמ' בחדש השביעי באחד לחדש. וטבת גם כן צריך שיהיה עשירי שנא' בחדש העשירי הוא חדש טבת. ושבט גם כן אין מעברין משום שנאמ' לחדש שנים עשר הוא חדש אדר. אי נמי דומיא דחדש מה חדש מעברין אותו באחד ממנויו דהיינו יום אף שנה באחד ממנוייה דהיינו חדש ומה חדש מעברין אותו ביום אחרון אף שנה בחדש האחרון. אינמי מפני שחדש אדר הוא סמוך לאביב ובו יהיה נודע אם צריך לעבר מפני האביב או לא.
ואמרינן בפרקא קמא דמגלה שכהנים מבטלין עבודתם ותלמידי חכמים דברי תורה כדי לשמוע מקרא מגלה. ויש רמז לזה מהמסרה כי תמצא שלשה ונשמע במסרה ואלו הן ונשמע קולו נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך והרמז שמבטלים השנים מפני האחד שנאמר בונשמע דבמגלה כי רבה היא כלו' שהוא גדול מן השנים האחרים. והטעם משום פרסומי ניסא.
ואמרינן התם אמר ר' חנינא בר פפא כל השירות כלן אריח על גבי לבינה ולבנה על גבי אריח חוץ משירה זו של עשרת בני המן שהיא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבנה מאי טעמא אמ' ר' אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים. וכן בשירת האזינו ובמלכים דיהושע שאומר במס' סופרים שהם לבינה ע"ג לבינה ר"ל שלא תהא תקומ' לשופכי דם נקי שנא' כי דם עבדיו יקום. ופירש רבינו תם אריח הוא חצי לבינה כדאיתא בפרקא קמא דערובין ובבא בתרא דהיינו ואת שהוא מיעוט כתב, לבינה רוב כת' דהיינו פרשנדתא. וכן פירש בעל הלכות גדולות ודלא כפרש"י שפירש אריח כת' לבינה חלק.
ואמרינן בירושלמי אמ' ר' יוסי בר אבין צריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופה שניץ ונחיץ כהדין קנטירא. והכי איתא במסכת סופרים. ואמרינן בפרקא קמא דמגלה אמ' ר' יונה א"ר זירא ו"ו דויזתא בעי לממתחא בזקיפה מאי טעמ' כלהו בחדא זקיפא אזדקיפו. יש מפרשי' מותח בקריאתה ויש מפרשים בכתיבתה והיא מאלפא ביתא של אותיות הגדולות והכי איתא בירושלמי ואמ' ר' פנחס וא"ו דויזתא צריך למזקפיה כמוריא דלברות דכלהו בחדא זקיפא אזדקיפו. מוריא משוט של מלחים כדאיתא בפ' השוכר את הפועלים פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן אמ' רב האלקים צריך ואו כמוריא דלברות. לברות שם נהר.
ואמרינן בפרקא קמא דמגלה א"ר חמא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כלהו בהדי הדדי נפקא נשמתיהו. ונהגו העולם לומר איש שהוא למעלה בנשימה אחת עמהן. ונראה שאם הפסיק בהם שאינו צריך לחזור.
כתב אבין הירחי נהגו בצרפת ובפרובינציא לומר שליח צבור התחלת ארבעת אלו הפסוקים במגלה והצבור משלימין אותם בקול רם ואחר כך חוזר שליח צבור אותם איש יהודי, ומרדכי יושב, ליהודים, כי מרדכי, וכל זה להרבות השמחה לילדים ולכל. וכן כתב בעל משמרת המועדות ופירש כי הטעם הוא כדי לעורר הלב אם יתנמנם אחד מהם שלא ירדם, ואומרים אלו הפסוקים מפני שהם כתובים גבי מרדכי ומשום כבודו ושענין הנס היה על ידו. ואף המקרא שהוא בסוף צריך לעורר משום כוונת הברכה האחרונה ומשום כבודו של מרדכי ע"כ. ורבינו סעדיה לא הזכיר אלא שני פסוקים בלבד ליהודים היתה אורה כי מרדכי היהודי וכן נוהגין ברוב המקומות בספרד.
שחרית מתפללין כשאר הימים אלא שמוסיפין על הנסים בהודאה. ואין קורן את ההלל דקריאת המגלה זו היא הלילא. וכתב רב עמרם מנהג בשתי ישיבות ליפול על פניהם בפורים כיון שהוא יום נס ונגאלו בו צריכין אנו לבקש רחמים שיגאלו באחרונה כמו בראשונה. ובתשובה לגאון שאן נופלין על פניהם. וכן המנהג. ואומר קדיש עד לעילא.
ואומר אתה הראית לדעת עד ורעם ונשאם עד העולם ומוציא ספר תורה וקורין שלשה בפרשת ויהי בשלח מן ויבא עמלק עד סוף הסדר. ונהגו שלוחי צבור להחזיר שני פעמי הפסוק האחרון של פרשה זו מפני שאין בה אלא תשעה פסוקים בלבד וצריך להשלים לעשרה פסוקים. ואע"פ שאין לחוש לזה כמו שאמרנו למעלה בענין קריאת ספר תורה בצבור. ואומר קדיש עד לעילא.
וקורא את המגלה דאמרינן בפרקא קמא דמגלה אמר ר' יהושע כן לוי חייב אדם לקרא את המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמ' אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. ומברך על קריאתה הברכות הכתובות למעלה. וכתב הרמב"ם שמאחר שבירך שהחיינו בלילה אינו חוזר ומברך אותו ביום. אבל רבי' תם כתב שחוזר ומברך ביום שהחיינו שעיקר הקריאה ביום שנאמ' והימים האלה נזכרים ונעשים וגם עיקר פרסום הנס הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביוני' ועוד דאמרינן בגמרא מאי מברך מנ"ח ולא קאמ' בלילה מברך מנ"ח וביום מברך מ"נ כדאמרינן גבי נר חנוכה יום ראשון מברך שלש מכאן ואילך מברך שתים.
ואחר קריאת המגלה אומ' אשרי ואינו אומר יענך ה' ביום צרה ואומר סדר קדושה ומחזיר ספר תורה למקומו. ונהגו לומר כשמחזירין אותו שיר המעלות לדוד לולי ה' מפני שמדבר מענין מה שרצה המן לעשות לנו. ואומר יהללו וגו' ואומר קדיש תתקבל. ואומ' למנצח על אילת השחר שמדבר מענין אסתר כדאמרי' במגלה למה נמשלה אסתר לאילת מפני שרחמה צר כאילת וגו' וגם יש בו רמז לשם המן שנא' הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי ראשי תיבות המן מכי. ואומר קדיש יהא שלמא רבה.
כתב בעל משמרת המועדות מפני מה אין אנו קורין שני ימים מגלה מספק וי"ל מפני שאינה מן התורה אלא מדברי קבלה והם אמרו לעשות יום אחד והם אמרו חשבון המולדות ועוד יש לומר כי לא יעבור כתוב וכיון שעיר שדינו לקרות ביום ארבעה עשר אין לו לקרות ביום ט"ו כ"ש הקורי' בט"ו שאין להם לקרות ביום י"ו משום לא יעבור ועוד יש לומר ממה נפשך הוא יוצא ידי חובתו אם היום י"ד כבר יצא. ואם י"ג הכי נמי דיצא כיון שקראה ע"כ.
וביום שני של פורים מתפללין כשאר הימים אבל אין נופלין על פניהם לא בשחרית ולא במנחה ואין אומרין יענך ה' ביום צרה. ובמקום תפלה לדוד אומ' למנצח על אילת השחר וגומ'. ואם חל ביום שני אין אומרים תחנונים. וכשמוציאין ספר תורה אומר אתה הראית לדעת במקום אל ארך אפים. וגם הנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה. והטעם בכל זה מפני שהוא פורים שושן דכרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר שנא' על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר ומדפרזי' בארבעה עשר מוקפין חומה מימות יהושע בט"ו. ושושן אע"פ שלא היתה מוקפת חומה מימו' יהושע בן נון קורין בט"ו הואיל ונעשה בה נס שהרגו בשונאיהם בשלשה עשר וארבעה עשר ונחו בט"ו. ואמרינן בירושלמי למה תלו הדבר ביהושע לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותן הימים. וכתב בעל משמרת המועדת ועוד יש לומ' לדעת הירושלמי למה תלוי הדבר ביהושע ולא במשה ודוד לפי שעל יד יהושע היתה תחלת מפלתו של עמלק שהמן היה מזרעו של עמלק ויהושע כבש וחלק הארץ לפיכך תלו הדבר בו ע"כ.
ואם תהיה השנה מעוברת בארבעה עשר ובחמשה עשר מאדר ראשון מתפללין כמו ביום שני של פורים שאמרנו. וגם הנשים נוהגות שלא לעשות בהם מלאכה.
כתב הראב"ד שחייב אדם להניח תפלין בפורים. אבל למלאכה במקום שנהגו הדבר תלוי. עכשיו אין אנו רואין מי שלא נהג כמנהג הזה כי חביבה המצוה הזאת עלינו. ואמרינן בפרקא קמא דמגלה רבה בריה דרבא אמ' משתה ושמחה קבילו עליהו מלאכה לא קבילו עליהו, מעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתי' לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואלו יום טוב לא כתיב. וכתב בעל הלכות גדולות דוכתא דלא נהיגי למעבד מלאכה בפוריא לא ליעביד יחיד מלאכה אלא ליבטיל בהדיהו דרב חזייה לההוא גברא דזרע כיתנא בפורייא ולטייה ולא צמח כיתניה ומקשי מיכדי מלאכה לא קבילו עליהו אמאי לטייה ומתרץ דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור הואי דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ומנא לן דמנהגא מילת' היא דאמ' שמין בר אבא אמ' ר' יוחנן דאמר קרא שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.
ואמרינן בירושלמי שצריך לומר אחר קריאת המגלה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורי' כל הערלים ברוכים כל ישראל גם חרבונא זכור לטוב משם שנאמר זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב.
וכת' אבין הירחי שנוהגין בצרפ' ובפרובינסי' התינוקות לקחת אבנים חלקים ולכתוב עליהן המן וכשמזכיר הקורא את המגלה המן הם מקישין זו על זו למחוק את שמו משום שנאמר ושם רשעים ירקב וכן אומר במדרש תמחה את זכר עמלק אפי' מעל העצים ומעל האבנים. כתוב בערוך שמנהג בבבל ועילם כל הבחורים עושים צורה בדמות המן קודם פורים ותולין אותה על גגותיהם ימים ובימי הפורים עושין מדורה ותולין אותה הצור' לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להם טבעת תלויה בתוך האש שתולין בה הצורה וקופצין מצד האש לצד האחר. וטבעת זו נקראת משוורתא כדאיתא בסנהדרין בפרק ארבעה מיתות הנותן מזרעו למולך א"ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה, היכי דאמי אמר אביי שירגא דליבני בי מיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא, רבא אמ' כי משוורתא דפורייא. פירוש שורה אחת של לבנים באמצע וחלקה היתה והאש מכאן ומכאן ומעבירו על אותה השורה וחוזר ומעבירו עד שתופס בו האור ונופל לתוכו פירוש משוורתא קפיצה כדאמרינן בפרק חלק שוור בן שוור פירוש קופץ בן קופץ.
ואמרינן בפרקא קמא דמגלה מחייב איניש לאבסומי בפורייא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. יש מפרשים עד שיתחלף לו המן במרדכי ומרדכי בהמן. ויש מפרשי' כי ארור המן עולה למנין ברוך מרדכי ור"ל עד שלא ידע לכוין החשבון. ובעל המנהגות כתב ונראה בעיני שפיוט היה שעל הבית האחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין ברך מרדכי וצריך צילותא שפעמים שאין אדם מתכוין וטועה והרב ר' יצחק עשה פיוט בדוגמא זו, או שמא מפני שלא היו רגילין לשתות יין כדאמרינן בירושלמי ר' יונה שתי ד' כסי בלילי פסחא וחזיק רישיה מדבחא ועד עצרתא, ר' יהודה בר' אלעאי שתי ארבעה כסי וחזיק רישיה עד בי חגא, ועל כן היו מתבסמין ומרגישין במעט יין אבל אנחנו שרגילין בו ואין אנו משתכרין מהרה אין לשתות יין כל כך ע"כ. ואם תאמר היאך חייבו חכמים להשתכר בפורים והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. ויש לומר מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה כי בתחלה נטרדה ושתי מן המלכות על ידי משתה היין שנאמר ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי וגו'. ובאה אסתר תחתיה על ידי משתה שנא' ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וגומ'. וכן ענין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה. ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין.
תניא הימים הכתובים במגלת תענית הם ולפניהם ולאחריהם אסורין שבתות וימים טובים הן אסורין לפניהם ולאחריהם מותרין מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין צריכין חזוק והללו דברי סופרי' וצריכין חזוק. והאידנא בטלה מגלת תענית כדאי' בפרקא קמא דראש השנה. ומה שנהגו להתענות בשלשה עשר באדר והוא יום שלפני פורים וחנוכה ופורים לא בטלו. יש לומר כדאמרינן בפרקא קמא דראש השנה גבי תענית של צום גדליה דדברי קבלה כדברי תורה דמו ואין להם פנים ואחור הילכ' הוי פורים כדברי תורה ומלפניו מותר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |