אבודרהם/סדר הפרשיות וההפטרות
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סדר הפרשיות וההפטרות[עריכה]
סדר הפרשיות וההפטרות שקורין ומפטירין בכל שנה ממוצאי סכות ועד מוצאי סכות אחר בכל שבת פרשה אחת והפטרה אחת
בראשית[עריכה]
בראשית, כה אמר האל ה' עד ואחרי לא יהיה והיא בישעיה.
תולדות נח, רני עקרה עד ולקדוש ישראל כי פארך והיא בישעיה.
לך לך, למה תאמר יעקב עד בקדוש ישראל תתהלל והיא בישעיה.
וירא אליו, ואשה אחת מנשי בני הנביאי' עד ותשא את בנה ותצא והיא במלכים.
ויהיו חיי שרה, והמלך דוד זקן עד ותכון מלכותו מאד והיא במלכים.
תולדות יצחק, משא דבר ה' עד כי מלאך ה' צבאות הוא והיא בתרי עשר בתחלת מלאכי.
ויצא יעקב, ועמי תלואים עד בארץ תלאובות והיא בתרי עשר בהושע.
וישלח יעקב, חזון עובדיה עד סוף ספרו והיא בתרי עשר.
וישב יעקב, על שלשה פשעי ישראל עד מי לא ינבא והיא בתרי עשר בעמוס.
ויהי מקץ, וייקץ שלמה עד מלך על כל ישראל והיא במלכים.
ויגש אליו, ואתה בן אדם קח לך עץ אחד עד בהיות מקדשי בתוכם לעולם והיא ביחזקאל.
ויחי יעקב, ויקרבו ימי דוד למות עד ותכון מלכותו מאד והיא במלכים.
שמות[עריכה]
ואלה שמות, דברי ירמיהו עד רעה תבא אליהם נאם ה' והיא בתחלת ירמיה. ויש מפטירין בן אדם הודע את ירושלם עד בהררי אשר שמתי עליך נאם ה' אלקים והיא ביחזקאל. ויש מפטירין או יחזק במעוזי עד המאמין לא יחיש והיא בישעיה.
וארא, בקבצי את בית ישראל עד בפנותם אחריהם ידעו כי אני ה' אלקים ומסיים בפסוק ביום ההוא אצמיח וגו' והיא ביחזקאל.
בא אל פרעה, הדבר אשר דבר ה' עד ונקה לא אנקך והיא בירמיה. ויש מפטירין משא מצרים הנה ה' רוכב על עב קל עד ונחלתי ישראל והיא בישעיה.
ויהי בשלח, ודבורה אשה נביאה עד סוף השירה והיא בשופטים.
וישמע יתרו, בשנת מות עד וקראת שמו עמנו אל והיא בישעיה.
ואלה המשפטים, הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' אחרי כרות עד מאין יושב, ומסיים אם לא בריתי יומם ולילה וגומ' והיא בירמיה.
ויקחו לי תרומה, וה' נתן חכמה לשלמה עד ולא אעזוב את עמי את ישראל והיא במלכים.
ואתה תצוה, אתה בן אדם הגד את בית ישראל עד ורציתי אתכם נאם ה' אלקים והיא ביחזקאל.
כי תשא, וישלח אחאב בכל בני ישראל עד ה' הוא האלקים והיא במלכים.
ויקהל, וישלח המלך שלמה ויקח את חירם עד אלפים בת יכיל והיא במלכים.
אלה פקודי, ויעש חירם עד היא ציון והיא במלכים.
ויקרא[עריכה]
ויקרא, עם זו יצרתי לי עד ובישראל יתפאר והיא בישעיה.
צו את אהרן, עולותיכם ספו על זבחיכם עד ונכרתה מפיהם ומסיים אל יתהלל חכם בחכמתו וגומ' והיא בירמיה.
ויהי ביום השמיני, ויוסף עוד דוד עד וילך כל העם איש לביתו והיא בשמואל.
אשה כי תזריע, ואיש בא מבעל שלישה עד כברת ארץ והיא במלכים.
זאת תהיה, וארבעה אנשים היו מצורעים עד וירמסו אותו העם בשער וימת והיא במלכים.
אחרי מות, הנה ימים באים עד סוף הספר והיא בתרי עשר בעמוס. ויש מפטירין ואתה בן אדם התשפוט התשפוט עד וידעת כי אני ה' והיא ביחזקאל.
קדושים תהיו, הלדרוש אותי אתם באים עד לדעת כי אני ה' אלקיכם והיא ביחזקאל.
אמור אל הכהנים, והכהנים הלוים עד לא יאכלו הכהנים והיא ביחזקאל.
בהר סיני, הנה חנמאל עד הממני יפלא כל דבר, והיא בירמיה.
אם בחקותי, ה' עוזי ומעוזי עד כי תהלתי אתה והיא בירמיה.
במדבר[עריכה]
במדבר סיני, והיה מספר בני ישראל עד וידעת את ה' והיא בתרי עשר בהושע
נשא, ויהי איש אחד מצרעה עד ובין אשתאול והיא בשופטים.
בהעלותך, רני ושמחי עד חן חן לה והיא בתרי עשר בזכריה.
שלח לך, וישלח יהושע בן נון עד וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו והוא ביהושע.
ויקח קרח, ויאמר שמואל עד לעשות אתכם לו לעם והיא בשמואל.
זאת חקת התורה, ויפתח הגלעדי עד ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל והיא בשופטים.
וירא בלק, והיה שארית ישראל עד והצנע לכת עם אלקיך והיא בתרי עשר במיכה.
פנחס, ויד ה' היתה אל אליהו עד ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו והיא במלכים.
ואמרינן בפסיקתא מבראשית ועד י"ז בתמוז מפטירין לענין הפרשיות דומה לדומה. משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע תלת דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא. וסימנם דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש.
ראשי המטות, דברי ירמיהו עד רעה תבא אליהם נאם ה' והיא בתחלת ירמיהו.
אלה מסעי, שמעו דבר ה' בית יעקב, עד היו אלהיך יהודה והיא בירמיה.
דברים[עריכה]
אלה הדברים, לפני תשעה באב חזון ישעיהו עד ושביה בצדקה והיא בתחלת ישעיהו.
ואתחנן, שבע דנחמתא, נו"ע אר"ק ש', נחמו נחמו עד איש לא נעדר והיא בישעיה.
והיה עקב, ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני עד תודה וקול זמרה והיא בישעיהו.
ראה אנכי, עורי עורי עד את ישועת אלקינו והיא בישעיה.
שופטים ושוטרים, אנכי אנכי הוא מנחמכם עד ומאסיפכם אלקי ישראל והיא בישעיה.
כי תצא למלחמה, רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי עד ולקדוש ישראל כי פארך והיא בישעיה.
והיה כי תבא, קומי אורי עד בעתה אחישנה והיא בישעיה.
אתם נצבים, לפני ראש השנה, שוש אשיש עד וינשאם כל ימי עולם והיא בישעיה.
וילך, בעשרת ימים שבין ר"ה ליום הכפורים, תרתי דתיובתא ד"ש, דרשו ה' עד אקבץ את ישראל לנקבציו והיא בישעיה. והיינו דאמרינן במסכת ראש השנה דרשו ה' בהמצאו ביחיד ומי כה' אלקינו בכל קראנו אליו בצבור, ויחיד אימת בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
האזינו, לאחר יום הכפורים, שובה ישראל עד ופושעים יכשלו בם והיא בסוף הספר בתרי עשר בהושע. ומסיים מי אל כמוך שהוא בסוף ספר מיכה. ואם תאמר מה מועלת התשובה לאחר יום הכפורים וי"ל משום דאמ' ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.
וברוב המקומות בספרד מפטירין שבת של עשרת ימי תשובה שובה ישראל ושבת שלאחר יום הכפורים וידבר דוד לה'. ולא יתכן כי ההפטרה זו אינה מענין תשובה וצריך לומר בסוף תרתי דתיובתא כמו שאמרנו וכן כתוב בסדר ר"ת וכן שמעתי שנוהגין בצרפת ובפרובינסא. וכתב רבינו סעדיה שצריך להפטיר בשבת שבין ראש השנה ויום הכפורים דרשו ה' בהמצאו.
וזאת הברכה, ויהי אחרי מות משה עד בכל אשר תלך והיא בתחלת יהושע.
ודע שיש מאלו ההפטרות שמתחלפות לפעמים בהפטרות אחרות כגון אם חל ראש חדש בשבת או ביום ראשון. אבל הפטרות דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש אינן מתחלפות באחרת לעולם.
ואומר במדרש על דרך צחות כי תקנו לומר בתחלת הפטרות הנחמות נחמו נחמו עמי כלומ' שהקב"ה אמר לנביאים נחמו נחמו עמי. על זה משיבה כנסת ישראל ותאמר ציון עזבני ה' כלומ' איני מתפייסת מנחמת הנביאים, ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כי מי קדם. ובמקומות שמפטירין במקום ההפטרה זו עניה סוערה לא נוחמה כלומ' הנביאים חוזרים ואומרים לפני הקב"ה הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו, על זה חוזר הקב"ה ואומר אנכי אנכי הוא מנחמכם ואומר עוד רני עקרה לא ילדה ואומר עוד קומי אורי כי בא אורך. על זה משיבה כנסת ישראל שוש אשיש בה' כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע וגומ'.
כתב רבינו סעדיה שבת שיהיה בו הספד לחכם מפטירין פרשת גלה כבוד מישראל. ומצאתי כתוב בתשובת שאלה לה"ר שמואל ב"ר גרשון וזה לשונו ומה שהוגד לך כי כשנפטר הרמב"ם ז"ל שנכנסו הקהל לבית הכנסת וקראו ברכות וקללות והפטירו בנביא משה עבדי מת כן שמענו גם כן, גם אבא מרי ז"ל כתב בהלכות אבל ששמע כי כשנפטר רבינו שרירא אביו של רבינו האיי קראו באותה שבת בפרשת יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגומ' והפטירו ויקרבו ימי דוד למות ובמקום פסוק ושלמה ישב על כסא דוד אביו קראו והאיי ישב על כסא שרירא אביו ותכון מלכותו מאד. ע"כ.
שבת שקורין בה שתי פרשיות כגון ויקהל עם אלה פקודי או אשה כי תזריע עם זאת תהיה נוהגין ברוב המקומות בספרד שמפטירין ההפטרה של הפרשה הראשונה כלומ' ההפטרה של ויקהל או של אשה כי תזריע. ויש מקומות שמפטירין ההפטרה של הפרשה שנייה משום דסליק מיניה וכן כת' הרמב"ם ז"ל.
ואם אירע מועד ביום שבת קורין בענין המועד לא בסדר השבת וגם כן קורין הפטרת המועד. ואעפ"כ אין לקרות במנחת שבת שעברה ולא בשני וחמישי תחלת פרשת אותו מועד אלא תחלת פרש' השבת ויהיו חוזרין גם כן תחלת הפרשה בשבוע שאחר המועד אחר שקראו אותה בשבוע שקודם המועד. ולכן יארע שיקראו תחלת פרשת ויהי ביום השמיני שבעה פעמים וזהו כשיבא פסח ביום שבת כי קורין תחלת הפרש' במנחת השבת ובשני ובחמשי שהם קודם הפסח ובמנחת שבת של יום טוב ראשון ובמנחת שבת של יום טוב אחרון ובשני ובחמשי שאחר כן. וגם יארע שיקראו תחלת פרשת וזאת הברכה ארבעה פעמים וזהו כשיבא סכות ביום שבת כי קורין תחלת הפרשה במנחת השבת ובחמישי שהם קודם סכות כי בשני אין קורין אותה מפני שהוא יום הכפורים וגם יקראו אותה במנחת שבת של יום טוב ראשון ובמנחת שבת של יום טוב אחרון שיהיה יום שמחת (ראשון) [תורה] יום ראשון אחר כן.
אלו הן הפרשיות שיש שנים שמתחברות ויש שנים שאינם מתחברות[עריכה]
הראשונה ויקהל עם אלה פקודי. והשנית אשה כי תזריע עם זאת תהיה. והשלישית אחרי מות עם קדוישם תהיו, והרביעית בהר סיני עם אם בחקותי. והחמישית שלח לך אנשים עם ויקח קרח. והששית ראשי המטות עם אלה מסעי. והשביעית אתם נצבים עם וילך. ופרשה זו אחרונה יש לה זמן קצוב שהיא מתחברת בו ומתפרדת והוא שבכל השנים היא מתחברת אלא אם יבא ראש השנה ביום שני או ביום שלישי היא מתפרדת. והסימן בזה פת בג המלך כלומ' ב"ג המלך פת וילך. פי' אם יבא המלך דהיינו ר"ה בב"ג פת וילך תפריד וילך מלשו' פתות אותה פתים. אבל הששה הראשונות אין להן זמן קצוב אלא בסימני השנים יהיו נודעים.
נשאל רבי נסים למה מחלקין אתם נצבים מן וילך שהם קטנות כשיש שתי שבתות בין ר"ה לסכות וקורין קודם ר"ה אתם נצבים ואחר ר"ה וילך ולא היה יותר טוב לחלק ראשי המטות מן אלה מסעי שהם גדולות. והשיב לפי שיש באתם נצבים קללות שקלל משה את ישראל ורוצים לסיימם קודם ר"ה. והקשו עליו שאינן קרויות קללות מה שבאתם נצבים כדאי' במדרש דלא חשיב קללות שקלל משה אלא עד ואין קונה שהוא בסוף פרש' כי תבא. אלא הטעם לפי שרוצים להפסיק בפרש' אחת בין קללות לר"ה וכן קורין במדבר סיני בין קללו' שבת"כ ובין עצרת.
והנה אכתו' לך לוח א' לדעת ממנו חבור הסדרי' וחלוקם בשנים הפשוטות ובמעוברות.
לוחות[עריכה]
וזה מעשה הלוחות
לוח חבור הסדרים וחלוקם בשנים הפשוטות[עריכה]
לוח חבור הסדרים וחלוקם בשנים המעוברות[עריכה]
לעולם קורין בשנה פשוטה פקדו ופסחו, פי' צו את אהרן בשבת שלפני הפסח, מנו ועצרו, פי' במדבר סיני שיש בו מנין ישראל בשבת שלפני עצרת, צומו וצלו, פי' שבת שלפני תשעה באב קורין ואתחנן ומתרגמי' וצליתי, קומו ותקעו, פי' אתם נצבים בשבת שלפני ראש השנה. ובמעובר' במקום פקדו ופסחו קורין סגירו ופסחו, פי' זאת תהיה תורת המצורע בשבת שלפני הפסח. וכדי שיקראו אלו הפרשיות בעונתן תקנו לקרות בשבת אחד שני סדרים כמו שכתבנו למעלה. וטעם פקדו ופסחו מפני שבצו את אהרן מדבר מהלכו' הגעלת כלים וצריך להזהיר עליהם קודם הפסח שנא' וכל כלי חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בושלה וגו' ואמרי' בזבחים בפרק דם חטאת שאנו צריכין לעשות מריקה בחמין ושטיפה בצונן בכלים שנשתמשו בהן הקדשים להכשירם מדין נותר כמו שאמ' הכתו' בגיעולי גוים כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכו' והגעלת כלים הנבלעים מאיסור החמץ אנו למדין גם כן מגיעולי גוים. וגם במעוברת שקורין סגרו ופסחו מדבר בפרשת זאת תהיה בענין טהרת כלים שנא' וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וגו' שהוא כעין הגעלת כלים. מנו ועצרו כדאמרינן במגלה בפרק בני העיר תניא ר' שמעון בן אלעזר אומ' עזרא תקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת כדי שתכלה שנה וקללותיה שעצרת ראש השנה לאילן הוא דתנן ובעצרת על פירות האילן. ונהגו לקרות גם פרשת במדבר סיני קודם עצרת כדי להפסיק בפרש' אחת בין קללות לעצרת כמו שאמרנו למעלה. צומו וצלו מפני שכתו' בפרש' ואתחנן כי תוליד בנים ובני בנים וגו' העידותי בכם היום וגו' ומפרש בשלהי גטין שרמז להם שיגלו ממנה לסוף תתנ"ב שנה כמנין ונושנתם והוא הקדים והגלם לסוף תת"נ כדי שלא יתקיים בהם כי אבוד תאבדון וזש"ה וישקוד ה' על הרעה ויביאה וגו' צדקה עשה הב"ה עם ישראל שמיהר להביאה שתי שנים לפני זמנה. קומו ותקעו כדי שתכלה שנה וקללותיה קודם ר"ה ונהגו לקרות גם פרש' אתם נצבים קודם ראש השנה כדי להפסיק בפרש' אחת בין קללות לראש השנה כמו שאמרנו למעלה.
והנה אכתוב לך לוח לדעת סדר הפרשיות בשנים הפשוטות והמעוברות על דרך סימן פקדו ופסחו
- הפרק הראשון ממוצאי סוכו' ועד ערב פסח
פשוטה סימנה פקדו ופסחו
בח"ג בש"ה גכ"ה הכ"ז זח"א זש"ג
השבתות כ"ה והסדרים כ"ו. חבר ויקהל עם אלה פקודי
הש"א השבתות כ"ה והסדרים כ"ה. אין שם חבור ולא חלוק
מעוברת סימנה סגרו ופסחו
הח"א הש"ג השבתות כ"ט והסדרים כ"ח. לכן יש מקומות שמחלקים ואלה המשפטים מן אם כסף תלוה או וכי תשא מן ויפן וסימני' העגל אשר כרתו לב'
בח"ה בש"ז גכ"ז זח"ג (זש"ג) [זש"ה]
השבתות כ"ח והסדרים כ"ח. אין שם חבור ולא חלוק
- הפרק השני ממוצאי הפסח עד ערב שבועות
פשוטה סימנה מנו ועצרו
כל שבעת סימני שנים הפשוטות
השבתות ו' והסדרים ט'. חבר בשלש שבתות שני סדרים בכל שבת ושבת והם: אשה כי תזריע עם זאת תהיה ואחרי מות עם קדושים תהיו ובהר עם אם בחקותי.
מעוברת כל שבעת סימני השנה המעוברות
השבתות ו' והסדרים ששה. אין שם חבור ולא חלוק
- הפרק השלישי ממוצאי שבועות עד ערב ט' באב
פשוטה סימנה צומו וצלו
בח"ג הש"א זח"א הכ"ז זש"ג
השבתות ט' והסדרים י'. חבר שלח עם ויקח קרח
גכ"ה בש"ה השבתות ח' והסדרים י'. חבר ב' שבתות ב' סדרים ואלו הן שלח וויקח ראשי המטו' ואלה מסעי
מעוברת הח"א (בש"ג) [בש"ז] גכ"ז זח"ג הש"ג
השבתות ט' והסדרים י'. חבר שלח עם ויקח קרח
בח"ה זש"ה השבתות ח' והסדרים י'. חבר ב' שבתות ב' סדרים בכל שבת ואלו הן שלח וויקח ראשי המטות ואלה מסעי
- הפרק הרביעי ממוצאי ט' באב עד ערב סוכות
פשוטה סימנה קומו ותקעו בח"ג (בש"ג) בש"ה גכ"ה
השבתות ט' והסדרים ח'. חלק אתם נצבים מן וילך
הכ"ז הש"א זח"א זש"ג
השבתות ח' והסדרים ח'. אין שם חבור ולא חלוק
מעוברת הח"א הש"ג זח"ג זש"ה
השבתות ח' והסדרים ח'. אין שם חבור ולא חלוק
בש"ז גכ"ז בח"ה השבתות ט' והסדרים ח'. חלק אתם נצבים מן וילך
וכל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב חוץ מפרשת האזינו דאמרינן בפרק הקורא את המגלה עומד שמתחילין סימן הזי"ו לך שקורא הראשון מן האזינו עד זכור ימות עולם והשני מן זכור ימות עלם עד ירכיבהו והשלישי מן ירכיבהו עד וירא ה' וינאץ והרביעי מן וירא ה' עד לו חכמו והחמישי מן לו חכמו עד כי אשא אל שמים ידי והששי מן כי אשא עד סוף השירה. והטעם שפוסקין בענינות אלו מפני שהיא תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה. והטעם שנתנו חכמים סימן להפסקות פרשה זו יותר משאר פרשיות התורה כדי שלא יתקוטטו עם שליח צבור העולים לקרות בעבורם מפני שהם הפסקות רעות.
ונהגו שלא להפסיק בקריאת שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה אלא אחד קורא אותם. ואע"ג דאמרינן במגלה בפרק בני העיר אין מפסיקין בקללות ומפרש שם אמר אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא אמר אביי הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורא אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן אעפ"כ נהגו שלא להפסיק בשניהן. ויש סמך למנהגנו מדאמרינן בירושלמי דמגלה בפרק בני העיר אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה. והכי איתא במסכת סופרים.
וגרסינן בפרקא קמא דבבא בתרא ובמנחות בפר' הקומץ רבה אמר ר' יהושע בר אבא אמר רב גדל אמר רב שמנה פסוקים אחרונים שבתורה יחיד קורא אותם בבית הכנסת דלר' יהודה יהושע כתבן ולר' שמעון בן יוחאי משה כתבן בדמע ואליבא דתרויהו הואיל ונשתנו משאר תורה נשתנו לקרותן יחיד. וכתב הר"מ במז"ל יחיד קורא אותם בבית הכנסת ואין צריך עשרה. והשיג עליו הראב"ד וזה לשונו א"א לא ראינו מעולם מי שאמר זה ומה שאמרו יחיד קורא אינו אלא שלא יפסיק בהן והכי איתא בירושלמי דמגלה ונהגו העולם שהעולה הוא קורא והחזן שותק ומה שכת' ענין זרות מאד והצבור היכן הלכו עכ"ד. וכן פר"ת יחיד קורא אותם שלא יפסיק בהם לקרות זה ארבעה פסוקים וזה ארבעה פסוקים והכי איתא בסוף מימרא דירוש' שהבאנו למעלה ר' יוסי בר' בון בשם רב תמניא פסוקים אחוראין שבמשנה תורה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם פי' מפני שאין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא אותם והכי איתא במסכת סופרים.
ונהגו בקריאת התורה שאומר ש"צ התחלת פסוקים ידועים והצבור משלימין אותם בקול רם ואחר כך חוזר ואומרם ש"צ. וכת' רבי' סעדיה כי הם עשרה פסוקים ואלו הן ה' ילחם לכם, ויאמינו בה', ה' איש מלחמה, מי כמוכה באלים, מקדש ה' כוננו ידיך, ה' ימלוך, כי מחה אמחה, שוב מחרון אפך, ה' ה' אל רחום וחנון, תמחה את זכר עמלק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |