אבודרהם/אבלות
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ברכת מזון לאבל
ת"ר כל האמור בפרש' כהנים שכהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם, אלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו בתולה ואשתו, הוסיפו עליהם אחיו ואחותו מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו.
וכל ז' ימי האבלות נהגו להוסיף בברכת המזון מענין האבלות. ומתחיל ואומ' נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו ועונין השומעים ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו. ורב פלטיו כתב שאין לומ' נברך מנחם אבלים מפני שלא תקנוהו חכמים. ובסדר רב עמרם ישנו. וכן כתב הרמב"ן שאומר אותו.
וברכה ג' כשיגיע עד במהרה תחזירנה למקומה אומ' ונחם ה' אלקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלם ואת האבלים המתאבלים באבל זה נחמם מאבלם ושמחם מיגונם ככתוב כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנוחמו בא"י מנחם לב האבלים. ובסדר רב עמרם חותם בה מנחם אבלים ובונה ירושלם. וקשיה לי לדבריו דהוי חותם בשתים ולכן חתימה ראשונה עקר. ויש מתחילין ברכה זו נחם ה' אלקינו וכו' ואין אומרים תחלה נוסח הברכה וטעות הוא כי אין להניח המטבע שטבעו חכמים בעבור מה שנהגו להוסיף בה מעין האבלות שאם לא אמ' אותו לא מפסיד כיון שלא תקנוהו חכמים. ועוד כי רבינו סעדיה כת' יש מוסיפים בבית האבל בבונה ירושלם נחם ה' אלקינו ואין בכך הפסד. והנכון כמו שכתבנו וכן כתוב בסדר רב עמרם.
ובברכה רביעית כשיגי' עד רוענו רועה ישראל אומר המלך החי הטוב והמטיב כלו' אע"פ שדור הולך ודור בא הב"ה הוא חי וקיים לעולם כי שלו הם החיים שנא' אלקים חיים ומלך עולם אבל אנחנו כולנו מתים. ואמרי' בירושלמי אין אומרי' החי אלא בבית האבל. אל אמת ע"ש אל אמונה. דיין אמת ע"ש והיה ה' לדיין. שופט בצדק ע"ש צדיק וישר הוא. לוקח נפשות במשפט ע"ש ולוקח נפשות חכם. ואתיא כמאן דאמ' בשבת בפ' במה מדליקין דאין מיתא בלא חטא ואין יסורין בלא עון. ושליט בעולמו לעשו בו כרצונו ע"ש ואין שלטון ביום המות. כי כל דרכיו משפט פסוק הוא. ואנחנו עמו ועבדיו ע"ש כי ידין ה' עמו ועל עבדיו וכו'. ובכל אנחנו חייבים להודות לו לברכו הן על דין עבדיו הן על דין עמו שמברכין על הרעה כמו על הטובה כדא' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. גודר פרצות על שם וקורא לך גודר פרץ. הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ע"ש אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. ומעל האבל לחיים ולשלום והוא יגמלנו חן וחסד ורחמים וכל טוב וגו' הברכה. ובה"ג כת' שאין לומ' לוקח נפשות במשפט. וגם רב עמרם והרי"ף הרמב"ם ז"ל לא כתבוהו משום דאמרי' בשבת בפ' במה בהמ' יוצאה דיש מיתה בלא חטא ויש איסורין בלא עון. וכת' הרא"ש מי' נראה שאין למוחקו בכך וכן עמא דבר.
ובשבת אין לומר אל אמת דיין אמת אלא המלך החי הטוב והמטיב בלבד מפני שאין לומ' צדוק הדין על מת בשבת. וכן כת' רבי' סעדיה.
ונוהגין לאחר שקוברין את המת שמתקבצים הכל רחוק מבית הקברות ואומר ש"צ פסוק והוא רחום וגו' ואחר כך אומר קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא וכו'. וכת' רבי' האיי מנהגנו לומ' קדיש על המת בי"ט שני ולומ' תתכלי חרבא. והרי"ץ גיאט כת' ואנו נהגנו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צידוק הדין אחרי המת בראש חדש ובמועד ובחנוכה ופורים ולא עדיף צידוק הדין דהדיוט מצידוק הדין של משה רבינו ע"ה דמסלקי ליה בשבת שחל להיות במועד ואפי' בר"ח ובחנוכה שחלו להיות בשבת דהללו ימי שמחה נינהו שנאמ' וביום שמחתכם במועדיכם ובראשי חדשיכם ובכל א' אומ' בו הלל וזה היום נגילה ונשמחה בו לפיכך מבטלין בו צדוק הדין. ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאומ' צידוק הדין בחולו של מועד שאין זה הספד וחלול י"ט אלא הודאה וקבלת דין שמים. וכן כת' הרמב"ן שאו' בחולו של מועד צידוק הדין וקדיש בדרבנן ובן בי"ט שני אבל בי"ט ראשון כיון שאין מתעסקין במת אין אומרים בו כלום.
ונוהגין להתפלל בבית האבל כל ז' ימי האבלות מפני שאינו יוצא מפתח ביתו כל ז'. ובאישביליא אין אומרים בסדר קדושה ואני זאת בריתי אותם ולא יענך ה' ביום צרה כמו בט' באב ושם כתבנו הטעם. ובשבת במנחה אין אומרין ואני תפלתי מפני שאומרין אותו בניגון ואין לנגן בבית האבל. ובליל מוצאי שבת אין אומ' ויהי נועם ולא יושב בסתר עליון אלא מאורך ימים אשביעהו והטעם שאין בדין לומ' שירה בבית האבל. וגם אינו מברך על הבשמים כמו בט' באב. ועל זה הדרך נוהגין בטוליטולא אלא שאומ' פסוק ואני זאת בריתי ויענך ה' ביום צרה. וגם נהגו בב' המקומות האלו שלא לומ' איזהו מקומן. ונ"ל שאין נכון לעשות כן מהטעם שכתב הרמב"ן בט' באב ושם כתבנוהו.
מה שנהגו לשפוך המים בית שמת שם מת איפשר שהוא משום טומאה וטהרה. וי"א מפני שמלאך המות משפשף סכינו במים שבאותו בית. ויש רמז לשפיכת המים מן התורה שנא' ותמת שם מרים ותקבר שם, ולא היה מים לעדה כי כולם שפכו מימיהם.
ומה שנהגו להשליך העפר והצרורות בקבר המת מכל צד לאחר שנקבר י"א שלא תאמר הארץ למת אין עפר גופך משלי ואנו רואים כי האדם מד' פינות העולם הוא כדאמרינן בפרקי ר' אליעזר התחיל הב"ה מקבץ עפרו של אדם מד' פינות העולם אמ' הב"ה שאם ילך אדם מן המזרח ויגיע קיצו ליפטר מן העולם שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי חזור למקום שנבראת אלא ללמדך שבכל מקום שאדם הולך ובא והגיע קיצו להפטר מן העולם משם הוא עפר גופו ולשם הוא חוזר לעפר שנא' כי עפר אתה ואל עפר תשוב. והנכון שנהגו כן כדי להראות שהכל זכו בקבורתו ועל דרך שארז"ל מה הב"ה קובר מתים שנאמ' ויקבור אותו בגאי אף אתה עשה כן.
ומה שרוחצין ידיהם כשבאים מבית המת או מבית הקברות איפשר הוא משום נקיות. וי"א שהוא לרמוז למה שנאמ' ידינו לא שפכו את הדם הזה כלומ' שידינו נקיות ממיתתו כי לא הרגנוהו כי בחטאו מת. ורבינו האיי כת' נטילת ידים לבתר הכי ליכא אלא למי שנשאו במטה. וכתב הרמב"ן ובמקומות הללו נהגו לקנח בעפר ולתלוש עשב מן המחובר לאחר קדיש ולרחוץ ידיו במים ואומרים שהם רומזים ליצירת האדם כענין שאמרו בהגדה ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר וגו', למה מים ועפר מפני שתחלתה מן המים וסופה לעפר ולפי' נבדקת במים ובעפר אם היא טהורה כבריתה ואם לאו חוזרת לעפרה, וכן המים והעפר אלו רמז ליצירה ולמיתה הם והעשב רמז לתחיית המתים כענין ויציע מעיר כעשב הארץ, ומפי א' מרבותי שמעתי קבלה שבידו שהוא לטהרת הטומא' לו' שאין טומאה זו נטהרת אלא בכעין ג' דברים הללו במים ואפר פרה ואזוב וזה טעם יפה עכ"ד. וכתו' בתשובת הגאונים מה שמקנחים ידיהם בעפר לאחר שקוברין המת דבר זה אין עושין אותו בכאן אלא שמא נהגו שם לעשותו כדי להפסיק מדבר מיתה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |