רש"י/פסחים/סו/ב
והא עביד מלאכה בקדשים. ועובר משום לא תעבוד בבכור (דברים טו):
דעבדי כהלל. דלא מקדשי לקרבנן עד דמייתי להו לעזרה:
לא מעל. שלא היה שהות בין הקדישה לשחיטה שיבאו בה לידי מעילה:
דתנן לא מקדישין וכו'. במסכת ביצה והיאך הקדישו פסחיהן אלו בשבת:
הני מילי. דאין מקדישין:
חובות הקבוע להן זמן. לבו ביום שפיר דמי דהואיל ונשחטין היום יכול להקדישן היום:
פסחו. ליכא למימר ביום טוב דאין פסח קרב ביום טוב וחגיגה ליכא למימר בשבת:
מחמר לא קרי אלא בבהמה הנושאת משוי והוא מנהיגה קרי לי' מחמר ומוזהר עליו בפ' מי שהחשיך:
כלאחר יד. שאין דרך טלה לשאת משוי:
שיש לו היתר מן התורה. כגון זה שאינו מחמר גמור אלא כלאחר יד ואין כאן אלא שבות ואפילו שבות דידיה לא חמיר כשאר שבות דכל כלאחר יד לא שכיחא:
במקום מצוה. כי האי גוונא דמעכב מפסח:
עד שקמתי דבורה. יוהרא שהיתה משפלת המנהיגים שלפניה ומתפארת לעצמה:
עורי עורי דבורה. שנשתתקה מחמת סילוק נבואתה:
קחו לי מנגן. להעביר כעסו שכעס על יהורם:
ותהי עליו יד. מכלל דאסתלק:
לא בחר. משמע מעולם אבל מאסתיהו משמע השתא מאסתיהו מפני שהוא רגזן מאסו מכלל שמתחלה נבחר ואע"ג דהאי מעשה דמשיחה קדים לרגזנות מיהו לא מצינו בו דופי אלא זה בלבד ומפני שגלוי לפניו שהוא רגזן מאסו:
דדחו טומאה מנא לן. הואיל ומועדו לא משמע (להו) מנא לן דדחו ואנן קיימא לן דדחו טומאה בכיצד צולין (דף עו:):
פסח אקרי קרבן ציבור דאתי בכנופיא באידך פירקין (דף עו:):
זבין ומצורעין. חמורין מטמאי מתים שהרי טומאה יוצאה עליהן מגופן אלא על כרחיך כי איצטריך זב ומצורע להיכא דאין טמא מת משתלח איצטריך: