בבלי/ברכות/יט/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף | |||
|
תלמוד בבלי
מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א אבן עוזר פני יהושע צל"ח פתח עינים רש"ש בית נתן לקוטי שלמה מראי מקומות |
העומדים בשורה וכו': ת"ר שורה הרואה פנימה פטורה ושאינה רואה פנימה חייבת רבי יהודה אומר הבאים מחמת האבל פטורין מחמת עצמן חייבין: אמר רב יהודה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטן אפי' בשוק[1] מ"ט אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כ"מ שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב מתיבי קברו את המת וחזרו ולפניהם ב' דרכים אחת טהורה ואחת טמאה בא בטהורה באין עמו בטהורה בא בטמאה באין עמו בטמאה משום כבודו אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' תרגמה רבי אבא בבית הפרס דרבנן דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך ואמר רב יהודה בר אשי משמיה דרב בית הפרס שנדש טהור ת"ש דאמר ר' אלעזר בר צדוק מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כדרבא דאמר רבא דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן ת"ש גדול כבוד הבריות שדוחה [את] לא תעשה שבתורה ואמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור אחיכו עליה לאו דלא תסור דאורייתא היא אמר רב כהנא גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור ומשום כבודו שרו רבנן ת"ש והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם הא כיצד אם היה כהן והיא בבית הקברות או היה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכתו מרובה משל חברו לכך נאמר והתעלמת אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' שאני התם דכתיב והתעלמת מהם וליגמר מינה איסורא מממונא לא ילפינן ת"ש ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יחזור ויטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא
- ↑ בטור יורה דעה (סי' שג) הביא מחלוקת הרמב"ם ואביו הרא"ש לענין מי שרואה כלאים דאורייתא בבגדו של חבירו בשוק, שהרא"ש פסק דדינא דגמ' נאמר רק בבגדו שלו אבל בבגד חבירו שהוא שוגג ישתוק משום כבוד הבריות, אבל הרמב"ם כתב (הל' כלאים פ"י הכ"ט): הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו עליו מיד ואפילו היה רבו שלמדו חכמה. [בשולחן ערוך פסק הב"י כהרמב"ם והרמ"א הגיה כשיטת הרא"ש, ויעו"ש בנו"כ]. הבית יוסף שם שיער שמקור שיטת הרמב"ם הוא שינוי גירסא בגמ'. וז"ל: נראה שטעמו מפני שהוא ז"ל גורס בההיא דרב יהודה המוצא כלאים פושטו אפילו בשוק ואינו גורס בגדו והמוצא כלאים על חבירו קאמר דמפשיט אותו אפילו בשוק. ע"כ. השערתו זו של הב"י נתקבלה אצל פוסקים ומחברים מאוחרים שכותבים בפשיטות שכן היה גירסת הרמב"ם בגמ'.
בעיון בכתבי היד נראה שצדק הבית יוסף שיש כאן שינו"ס אבל לאו מטעמיה, הב"י שיער שלהרמב"ם ליתא תיבת 'בבגדו' ובכל כתה"י שלפנינו נמצא תיבת 'בבגדו'. לעומת זה נמצא נוסח יחידאי בכת"י פריס שגורס כך: הרואה כלאים בבגדו של חבירו! פושטו אפילו בשוק. (ולפלא על בעל הדק"ס שמציין בהערות לכת"י זה לא העיר כלום בזה). אם נדייק בלשון הרמב"ם הרי שגם הרמב"ם מתחיל "הרואה" כלאים וכו', כנוסח כת"י זה וא"כ יתכן שגם לפני הרמב"ם היה נוסח זה בגמ' ומכאן מקורו. [כת"י פריס הינו מאוחר לתקופת הרמב"ם אבל לא מסתבר שהושפע מלשון הרמב"ם ולכן הלך ושינה הנוסח בגמ'] (מפורום אוצה"ח).