עריכת הדף "
משנה למלך/עבדים/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''אמה העבריה היא הקטנה וכו'.''' בפרק המוכר את שדהו (דף כ"ט) תניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר והקשו התוס' בפ' נערה שנתפתתה (דף מ"ז) דלמה איצטריך למילף מק"ו תיפוק ליה מדאיצטריך לאמה ללמד על מעשה ידי הנערה שהיא לאביה ואם איתא דמוכרה כשהיא נערה למה לי קרא דלאמה פשיטא השתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מיבעיא ותירצו בשם הר"ם דמהכא נמי לא ידעינן אלא מכח ק"ו דהשתא זבוני מזבין לה עוד תירצו דאי לאו ק"ו הוה אמינא דמצי מזבן לה והוה דרשינן מלאמה דמעשה ידיה לאביה אפילו בבוגרת. והרא"ם ז"ל כתב בפרשת משפטים בד"ה אמרת ק"ו דאי לאו ק"ו הוה מוקמינן לקרא דלאמה ללמד שאם מכרה על מנת שתהיה לאמה לא ליעוד שתנאו קיים כדאיתא בפ"ק דקידושין לרבנן מוכרה לפסולין אע"פ שאינן ראויין ליעוד ולר"מ על מנת שלא לייעד. ויש לתמוה דא"כ לפי המסקנא תיקשי דמנא ליה לרב הונא ללמוד דמעשה הבת לאב מקרא דלאמה שהוא מיותר הא איצטריך למר למוכרה על מנת שלא לייעד ולמר למוכרה לפסולים. וע"כ אית לן למימר דרב הונא ס"ל דאיכא תרי יתורי חדא למ"ד דלאמה ואמה גופה דלא איצטריך ומאמה דרשינן שמעשה ידיה לאביה ומלאמה דרשינן שיכול למוכרה לאמה בלבד ואע"ג דליכא יעוד וכההיא דאמרינן בריש פרק אלו נערות נערה הנערה וא"כ הדרא קושיית התוספות לדוכתה דלמה לי ק"ו דהשתא מכורה כבר. ואפשר לתרץ בעד הרב דס"ל להרא"ם דרב הונא ס"ל כרבנן דרבי מאיר ולא פליגי ארבי מאיר אף בעל מנת שלא לייעד אבל כי היכי דסבירא ליה לר"מ דמוכרה לפסולין מקרא דנפקא ליה לר"א דהיינו אם רעה הכי נמי סבירא להו לרבנן ואייתר לן לאמה למעשה ידיה וכמ"ש מהרימ"ט עלה דההיא ורבנן האי לאמה מאי עבדי ליה והברייתא רצה להוכיח דאליבא דכ"ע אינו מוכר את בתו כשהיא נערה ומש"ה יליף לה מק"ו דאי מקרא דלאמה לר"מ ולרבנן דר' אליעזר ולר' אליעזר ליכא הוכחה מהאי קרא: ויש להסתפק היכא שמכר את בתו כשהיא נערה אי הוו המעות מתנה משום דאדם יודע שאין מכירה כשהיא נערה וגמר ונתן לשם מתנה וכההיא דאמרינן בפ"ק דמציעא (דף ט"ז) המקדש את אחותו שמואל אמר מעות מתנה משום דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם מתנה. ונראה דלדידן דקי"ל כרב באידך פלוגתא דהכיר בה שאינה שלו וקי"ל כשמואל במקדש אחותו ע"כ אית לן למימר דיש חילוק בין נכרי לאחותו דדוקא לגבי אחותו גמר ונתן לשם מתנה אבל גבי נכרי לא וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם וא"כ במוכר את בתו כשהיא נערה נמי קי"ל כרב דהמעות חוזרין. ומ"מ אכתי איכא לספוקי אליבא דרבינו דס"ל דלאו דוקא אחותו אלא ה"ה כל העריות וא"כ לסברתו אין חילוק בין נכרי לאחותו וכמו שהכריח הרב מהר"מ אלגאזי בנכ"ג ח"ב וא"כ במוכר את בתו כשהיא נערה יש להסתפק היכי לידיינוה דייני להאי דינא ונראה דאליבא דכ"ע במוכר את בתו כשהיא נערה המעות חוזרין משום דע"כ לא קאמר שמואל דהמעות מתנה אלא במקדש אחותו משום דליכא איניש דטעי בהכי שהקידושין תופסין באחותו וע"כ גמר ונתן לשם מתנה אבל מוכר את בתו כשהיא נערה אינו כל כך פשוט דהא אליבא דרב דס"ל דהמוכר את שדהו בשנת היובל דהוי מכורה וכדאיתא בערכין (דף כ"ט) ע"כ האי ברייתא דיכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה היא דוקא אליבא דר"ש דס"ל דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות אבל לת"ק דר"ש דס"ל לשפחות ושונה לא עבדינן ק"ו והוי מכורה ויוצאה וכמו שפירש רש"י בערכין וא"כ כיון דאיכא מאן דס"ל דהוי מכורה ליכא למימר אדם יודע שאין מכר בנערה וכ"כ התוס' במציעא ובערכין דאף לשמואל דס"ל דהמקדש אחותו המעות מתנה מ"מ במוכר שדהו בשנת היובל אף דס"ל שאינה מכורה כל עיקר מ"מ המעות חוזרין משום דליכא למימר אדם יודע שאין מכר ביובל דאין זה פשוט דהא אמר רב מכורה ויוצאה. ועוד נ"ל לומר דאפילו אליבא דתוספות דס"ל דברייתא דיכול ימכור הוא אליבא דכ"ע ואפילו אליבא דמאן דס"ל לשפחות ושונה מ"מ נראה דהמעות אינם מתנה משום דליכא למימר אדם יודע שאין מכר בנערה שאין זה דבר פשוט דאפשר דטעה דכיון שעדיין האב זכאי בקידושיה ובמעשה ידיה דה"ה שזכאי במכירתה אבל גבי מקדש אחותו ליכא שום דבר למיתלי בה ולומר דאפשר דטעה בה וסבר דקידושין תופסין באחותו ומ"מ במוכר את בתו כשהיא בוגרת יש להסתפק אליבא דרבינו דס"ל דאין חילוק בין נכרי לאחותו אם המעות חוזרין או הוו מתנה והדבר צריך תלמוד: אף הקטנה שהיא אילונית בסימניה וכו'. פ"ק דקידושין (דף ד') ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות אמר רבה בא זה ולמד ע"ז מידי דהוי אתושב ושכיר א"ל אביי הכא חד גופא היא כי נפקא לה מנערות בגרות מאי בעיא גביה אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לבגר דאילונית סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק קמ"ל מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק"ו היא אלא אמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית סד"א דאתיא סימני נערות הוי זביניה זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוי זביניה זבינא קמ"ל והתוס' הקשו דבקטנות איך נדע שלא תביא סימני נערות דסימני איילונית היינו כשהיא בת עשרים ולא הביאה שערות ואע"פ שיש סימני איילונית שאפשר להכיר בקטנות הא אמרינן גבי סריס עד שיהא בו כולן ומסתמא ה"ה באיילונית. ודבריהם תמוהים הם מאד בעיני משום דאף דנימא דבסימן אחד סגי או שיהיו ניכרים כל הסימנים בקטנותם מ"מ אינה נקראת איילונית אלא כשהיא בת עשרים ולא הביאה שערות וקודם לכן עדיין קטנה היא משום דאפשר שתביא שתי שערות ואם הביאה שתי שערות קודם עשרים יש לה ימי נערות וכמ"ש רבינו בפ"ב מהלכות אישות. וכ"ת דהיינו דוקא אליבא דמ"ד דבעינן שיהיו כל הסימנים אבל למ"ד דבסימן אחד סגי לא בעינן שיבא הסימן לאחר עשרים אלא אפילו קודם עשרים משום דאחד מן הסימנים הוא עשרים בלא הבאת שתי שערות הא ליתא וכמו שיראה המעיין וא"כ הדרא קושיית התוספות לדוכתה דבקטנות איך נדע שלא תביא סימני נערות. ואפשר לדחוק ולומר דאי אמרת דבסימן אחד סגי או שכל הסימנים היו ניכרים בקטנות הוה ניחא מאי דאיצטריך קרא לומר שיכול למוכרה משום דסד"א דכיון שהביאה סימני איילונית ומסתמא לא תביא שתי שערות א"כ לא יוכל למוכרה ואע"פ שהוא תחת האפשרות שתביא שתי שערות מ"מ משום ספק דלמא תביא שתי שערות אינו יכול למוכרה כיון שהביאה סימני איילונית אבל כיון שצריך שיהיו בה כל הסימנים וכולם אינם ניכרים בקטנות פשיטא שיכול למוכרה כיון שעדיין לא הביאה כל הסימנים דמהיכא תיתי שלא יוכל למוכרה משום דדלמא למחר תביא שאר סימני אילונית ואם נחוש להא א"כ נימא ג"כ שלמחר תביא שתי שערות א"ו מילתא דפשיטא היא שיכול למוכרה כיון שעדיין לא הביאה כל סימני איילונית וא"כ למאי איצטריך קרא לומר שיכול למוכרה ותירצו דהכא לא הוי זביניה זבינא וצריך האדון להחזיר מעשיה והאב יחזיר הכסף וגם אין שייך בה דין ייעוד אם יעדה. ורבינו ישעיה ז"ל הוקשה לו ג"כ קושיית התוס' הלזו והאריך בתירוצה וכתב דקרא איצטריך היכא דנמכרה בעודה קטנה שנה או שנתים קודם לעשרים והוחזקה איילונית והיא יוצאה מרשות האדון ה"א כיון דלא באה לכלל נערות איגלאי מילתא למפרע שלא היה מכרה מכר ואינה יוצאה בחנם אלא מחזרת לו כל הדמים שנתן בה ומנכה לה שכר פעולתה להכי איצטריך קרא לומר שיש בה דין מכר ויוצאה בחנם וכל הדמים שנתן בה עולין לו באותו זמן מועט שעבדתו ע"כ. ויש לתמוה דא"כ דמיירי שמכרה לאחר י"ב שנה התינח אליבא דשמואל דס"ל דמבן עשרים ואילך נעשה גדול וקודם לכן היה קטן ולא אמרינן נעשה גדול למפרע וכדאיתא בפרק הערל (דף פ') אבל אליבא דרב דס"ל דנעשה גדול למפרע תיקשי לאביי היכי קא ס"ד דבבגרות לא תיפוק הא איגלאי מילתא למפרע דבשעה שמכרה היתה גדולה ולא היה לו רשות בה ופשיטא דלא הוי זביניה זבינא וכן נמי למר בר רב אשי קשה דמשמע דלפי האמת הוי זביניה זבינא ואינה מחזרת לו הדמים וזה דבר תימה כיון שאיגלאי מילתא למפרע דבשעה שמכרה לא היה לו רשות בה ודוחק לומר דהך שקלא וטריא הוא אליבא דשמואל דהא קי"ל דהלכה כרב וכמ"ש הריב"ה בח"מ סי' רל"ה בשם הרמ"ה ז"ל ועיין במ"ש רש"י בפרק אלו נערות עלה ל"ה דאיילונית אין לה קנס לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שתי שערות לעולם כל עשרים שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת וצ"ע דנקטיה למילתיה כשמואל. ועוד דלרב תיקשי לכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות. וליכא למימר דשאני הכא דגלי קרא שיוצאה בבגרות ומש"ה לא אמרינן נעשית גדולה למפרע אלא קטנה היתה באותה שעה דאלת"ה היכי משכחת לה שיוצאה בבגרות דאי כשמכרה קודם י"ב הרי יוצאה בשש קודם הבגרות דא"כ נילף מהכא דלא נעשה סריס למפרע ומנ"ל דחידוש הוא שחידשה תורה באמה ועוד דלמה איצטריך אביי לומר דקס"ד דבבגרות לא תיפוק אימא דאיצטריך קרא דקס"ד שלא היה מכרה מכר כיון שמכרה בעודה גדולה וכן נמי מר בר רב אשי לא איצטריך לטעמיה. שוב ראיתי בחידושי הריטב"א שכתב בשם הראב"ד שהוקשה לו דלמה לי קרא דהאי גברא אימת קא זבין לה אם כשמכרה בעודה קטנה קודם י"ב הא נפקא לה בשש קודם בגרות ואם כשמכרה כשהיא בת י"ו שנה למ"ד נעשה גדול למפרע היכי קא ס"ד דלא תיפוק דהא איגלאי מילתא למפרע דזביניה לאו זביני דכי זבנה כשהיא בת י"ו גדולה הוה ותירץ דלא אמרינן נעשה גדול למפרע אלא מאותה שעה שהביא סימני סריס וא"כ משכחת לה היכא שמכרה כשהיא בת י"ו ולא הביאה סימני איילונית עד י"ז וא"כ נמצא שבעת המכירה קטנה היתה וסד"א בבגרות לא תיפוק. ולפי זה אפשר לתרץ בעד רבינו ישעיה דאיהו נמי ס"ל כהראב"ד ומוקי לה כשמכרה קודם שהביאה סימני איילונית והריטב"א כתב דהכא מיירי כשמכרה כשהיא קטנה כשהיא בת עשר ומפני שלא הביאה סימנים עבדה עד י"ו וכשהגיע לכ' ויודע שהיא איילונית נעשית גדולה למפרע ואיגלאי מילתא שהיה דינה לצאת בשנת י"ב ומחצה דהויא בוגרת ויש לאדון לשלם כל מה שנשתעבד בה מי"ב ומחצה ומעלה עד י"ו וכן נמי למר בר רב אשי מיירי בכה"ג שמכרה כשהיא בת עשר שנים וסד"א דלא הוי זביניה זביני ובטל המקח ויחזירו זה לזה קמ"ל דהוי זבינא ומ"מ צריך לשלם האדון שכר פעולתה שעבדה מהבגרות ואילך ע"כ. ונראה מדבריו דס"ל דלא אמרינן נעשית גדולה למפרע אלא מי"ב ומחצה ולמעלה ולא ידעתי מנ"ל הא דהא מפשטא דלישנא דפרק הערל דאמרינן מקטנותה יצתה לבגר משמע שבימי הנערות הויא בוגרת וכן נראה מדברי רש"י שם וצ"ע. ונ"ל דהראב"ד ג"כ מודה לדיניה דהריטב"א ואם מכרה כשהיא בת י"ו ובי"ז הביאה סימני איילונית דצריך לשלם האדון שכר פעולתה מי"ז עד כ' כיון דאיגלאי מילתא למפרע דבי"ז הויא בוגרת והיתה ראויה לצאת. ויש להסתפק להריטב"א ולהראב"ד אם יש כח באב למכור את בתו מבת י"ב שנה ומחצה והביאה סימני איילונית דאפשר דאמרינן לאב אייתי ראיה דלאו איילונית היא וזבנה דדוקא היכא שמכרה כשהיא קטנה עובדת על הספק עד תשלום השש שנים משום דהויא האמה מוציא מחבירו ועליה הראיה דאיילונית היא אבל כשבא האב למוכרה הוי איהו מוציא מחבירו ועליו הראיה דלאו איילונית היא או דילמא לא שנא ורבינו לא זכר דין זה דמה שכתב יש לאביה למוכרה כל זמן שהיא קטנה אין הכוונה אלא על קיום המקח שהוא דין הגמרא ומש"ה נקט קטנה דאי גדולה אין כאן מכר אבל אם יכול למוכרה על הספק לא נתבאר בדבריו. וכתב רש"י בפירוש התורה ויצאה חנם שתצא בסימנין או אינו אומר שתצא אלא בבגרות ת"ל אין כסף לרבות יציאת בגרות ואם לא נאמרו שניהם הייתי אומר ויצאה חנם זו בגרות לכך נאמרו שניהם שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק. וקשה דהא דחו בגמרא תירוץ רבה דאמר בא זה ולמד על זה משום דחד גופא היא וכי נפקא לה מנערות בגרות מאי בעיא גביה והרא"ם ז"ל נדחק בזה וכתב דכיון דבמכילתא תניא בהדיא כוותיה דרבה לא סמכינן על דיחוייא דאביי ונראה דרש"י נמי ס"ל דקרא איירי בבגר דאיילונית ולא איצטריך לתירוצא דאביי דסד"א בנערות תיפוק ולא לתירוץ מר בר רב אשי משום דכיון דמשכחת לה שתצא בבגרות אע"ג דנפקא מכ"ש דנערות אין זו קושיא מידי דהוי אתושב ושכיר דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אבל אביי ומב"ר אשי רצו לבקש טעם אמאי דאיצטריך קרא למימר בגרות משום דכיון דאיכא למדרש דרשינן וכיון דהמכילתא לא איצטריך לבקש טעם על הבגרות וליכא קושיא עלה תפס רש"י לישנא דמכילתא ולפי זה קשיא לי דלמה הקשו בגמרא ולמר בר רב אשי דאמר ולאו ק"ו הוא הא אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ולמה לא הקשו ג"כ לאביי למאי איצטריך למימר סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק דאף דלא הוה ס"ד הכי ליכא קושיא משום דהויא מילתא דאתיא בק"ו וטרח וכתב לה קרא. והקשה הרא"ם דלשתוק קרא מאין כסף וע"כ קרא דויצאה חנם אינו אלא בנערות דאי בבגרות א"כ קרא דכי ימכור איש את בתו מצינן לאוקומי אף בבתו נערה דהשתא ליכא למדרש ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר וא"כ קרא דלאמה דילפינן מינה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בתו נערה מעשה ידיה לאביה למה לי השתא זבוני מזבן לה מעשה ידיה מיבעיא י"ל דהוה מוקמינן ליה לקרא דלאמה בבוגרת כמו שתירצו התוס' בפרק נערה שנתפתתה (דף מ"ו) א"נ לפעמים שאינו מוכרה אלא לאמה ולא ליעוד כדאיתא בפ"ק דקידושין כגון לפסולים או בע"מ שלא לייעד ע"כ ותמהני דאכתי קשה דלשתוק קרא מאין כסף וע"כ קרא דויצאה איצטריך לנערה דאי בבגרות למה ליה ויצאה תיפוק ליה מלאמה שבא ללמד על מעשה הבת שיהיה לאב ואם איתא דאף בבגרות אינה יוצאה א"כ יכול למוכרה אף בבגרות דהשתא ליכא למידרש ק"ו וא"כ למה לי קרא דלאמה השתא זבוני מזבן לה מעשה ידיה מיבעיא ואין תירוץ התוס' עולה לקושיא זו וכן במה שתירץ הרב דהוה אמינא דאיצטריך לפעמים שאינו מוכרה אלא לאמה קשה דא"כ לפי המסקנא מנא ליה לרב הונא ללמוד שמעשה הבת לאב מקרא דלאמה הא איצטריך לפעמים שאינו מוכרה אלא לאמה ואם נפשך לומר כמ"ש לעיל דרב הונא ס"ל כרבנן דר"מ ולא פליגי אר"מ אלא בע"מ שלא לייעד אבל כי היכי דס"ל לר"מ דמוכרה לפסולים מקרא דנפקא ליה לר"א דהיינו אם רעה ה"נ ס"ל לרבנן ואייתר לן לאמה למעשה ידיה א"כ לרב הונא תיקשי למה לי אין כסף וכ"ת דר"ה ס"ל כאביי דקאמר סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק או כמר בר רב אשי דקאמר דקרא איצטריך לעיקר זבינא דאיילונית א"כ תיקשי על רש"י דאיך כתב בקרא דויצאה חנם דבא זה ולמד על זה נגד ר"ה דהלכתא כוותיה וצ"ע. ומ"מ לעיקר קושיית הרב נ"ל לומר דאי לא כתב קרא אין כסף הוה אמינא דקרא דויצאה חנם אינו אלא בבגרות ומדאיצטריך קרא דלאמה הוה שמעינן דאינו מוכרה כשהיא נערה אבל אה"נ דאם מכרה בעודה קטנה אינה יוצאה בסימני נערות ואין זה מן התימה לומר דא"כ שאינו רשאי למוכרה כשהיא נערה א"כ למה אינה יוצאה בסימני נערות דמה מכר האב כל זכות שיש לו משום דא"כ תיקשי דלמה אין אמה יוצאה במיתת האב שהרי במיתת האב יצאה מרשות אב כדנפקא לן מקרא דוהתנחלתם וא"כ נימא מה מכר האב כל זכות שיש לו וכמו שהקשה מוהרימ"ט (דף מ"א) וא"כ ע"כ אית לן למימר שיש כח באב למכור את בתו לזמן שאם לא היתה מכורה לא היה לו רשות בה וא"כ ה"נ דכוותה דאף דבנערות יצתה מרשות אב ואין לו רשות למוכרה אפ"ה אם מכרה כשהיא קטנה יש לו כח למוכרה אף לימי נערות שאין לו זכות בה להכי איצטריך אין כסף לומר שיוצאה בנערות וכן נמי מה שהקשינו מיתרצא בהאי פירוקא משום דאי לא כתב קרא אין כסף הוה אמינא דויצאה איצטריך לבגרות דמלאמה לא הוה שמעינן אלא שלא יוכל למוכרה בבגרות אבל היציאה לא הוה ידעינן אי לאו דכתב קרא בפירוש: אבל הטומטום והאנדרוגינוס וכו'. תוספתא דבכורים. ודע דהא דאמרינן שאינו נמכר בעבד עברי הוא בין מכרוהו ב"ד ובין מוכר עצמו שהרי כתב רבינו בפ"א דאין האשה מוכרת את עצמה אבל לדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דהאשה מוכרת את עצמה לא נתמעטו טומטום ואנדרוגינוס אלא מנמכר בגנבתו שאינו נוהג באשה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף