משאת המלך/במדבר/כג
ח[עריכה]
ומה אזעם לא זעם ה' (כג ח)
פרש"י אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה כו'. והנה נראה דכמו"כ מה שמצאנו ענין עת רצון זהו נמי באותה מדה ולהיפך, היינו שיש שעה אחת שהיא העת רצון ואזי מתקיימים הברכות, וכיוצ"ב דהכא שבעת זעם ה' מתקיימים הקללות.
ועפ"ז נראה לפרש הא דאמרו במגילה (כ"ז:) דרב בירך לר"ה שיתכסה בשיראין, ונתקיים זה כשר"ה ישן במטה ובנותיו וכלותיו פשטו בגדיהן והניחו עליו, ושמע רב ואיקפד מפני מה בעת שברכו לא החזיר לו ר"ה בברכה וכן למר, ופרש"י שמא היה עת רצון ותתקיים אף בי, ויש להבין מנ"ל לרב לתלות שמא היה עת רצון, ולא בפשיטות דבודאי ברכת רב מתקיימת, דמי זוטר הוא רב שברכתו לא תתקיים.
ונראה פשוט, שהרי אדרבה יקשה היכן נתקיימה כאן הברכה, והרי הברכה היתה שיתעשר עד שיתכסה בשיראין ולא כיסוי בעלמא כפי שאירע, וצ"ל דאכן נכון מה שאמרנו שמברכה אין עושים חוכא ואיטלולא, אלא שענין עת רצון שאני שענינו הוא שכל דיבור שאומרים מתקיים, ולכן אף שאין כל ברכה בעטיפת שיראין זו, אבל עת רצון גורם שהדיבור מתקיים ואינו ענין של ברכה, ולכן שפיר הקפיד רב כשראה שאין זה מכח ברכה אלא מכח עת רצון.
כא[עריכה]
ותרועת מלך בו (כג כא)
בתפילת מוסף של ר"ה אמרינן כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה. ויש להבין מה שייך כאן ענין שומע ומאזין לתרועה, דבפשטא התקיעות הרי הן מ"ע והקב"ה רואה בקיום מ"ע זו ע"י ישראל, ואילו לישנא דשומע ומאזין זהו שייך לתפילה ולא למעשה מצוה.
ואמרתי לבאר דאינו כן דאמנם שופר הוי בגדר תפלה, והוא תפילה ע"י קול שופר, ולכן שפיר נופל בזה לישנא דשומע ומאזין כיוצ"ב דתפילה, וכן בויק"ר (פכ"ט ג') אר"י כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אין אומות העולם יודעים להריע וכו', אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה וכו', ע"ש, ומשמע נמי דזהו פיתוי ורצוי ומענין תפילה כמש"כ, ושמעתי שאף מרן הגרי"ז ביאר כן, וביאר בזה הכתוב ותרועת מלך בו, דשניא תרועה מתפילה, דענין תפילה מסור לכל הגויים כמבואר בקראי, משא"כ קול שופר ותרועתו זהו מסור אך ורק לישראל, וזהו שאמר הכתוב ותרועת מלך בו כלומר לישראל בלבד.
והבן לפי"ז ענין שומע כעונה בתקיעת שופר, דלכאורה ענין שומע כעונה שייך רק היכא דאיכא אמירה, אבל באם אינו אלא מעשה מצוה מה שייך ע"ז שומע כעונה, אולם למבואר שאף זו תפילה בהשמעת קול שופר, הלכך שפיר נופל ע"ז ענין שומע כעונה.
כה[עריכה]
ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו (כג כה)
הנה לכאורה לא מצאנו שקלל לישראל ומהו זה שאומר לו גם קב לא תקבנו, וצ"ל דכוונתו על הלהבא כלומר שמוותר אני על מה שאתה עומד לקוב אותם באם אתה גם מברכם. אמנם נראה דיש לבאר ע"פ גמ' דסנהדרין (ק"ה:) על הכתוב כארזים נטיו וגו' שמתוך ברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו וכו' וכולם חזרו לקללה וכו', וא"כ יש לבאר זאת בכוונת מאמר בלק שאם רצונך לברכם ועי"ז לקוב אותם, מ"מ ג"כ אין רצוני בכך, שאין שוה לי ברכה זו אף שכפול בתוכה גם קללה.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א