עריכת הדף "
חמדת ישראל/מלכים/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יג == '''כז) שם ''' בר"מ ז"ל הי"ג ''' כל שאסור על ישראל משום אבמה"ח אסור על ב"נ ויש שב"נ חייבין עליו ולא לישראל וכו'''' עי' בכ"מ שכ' דכוונת רבינו ז"ל להורות דבשני דברים אלו יש לב"נ חומר יותר מישראל. א' במה דאסורין באבמה"ח גם מטמאה וב' דגם מפרכסת אסור להם משום אבמה"ח. וראיתי להג' במנ"ח שהעיר שיש לחשוב עוד חומר שיש בב"נ לפ"מ דפסק הר"מ ז"ל דכ"מ שנאמר ל"ת א' איסור אכילה וא' איסה"נ במשמע א"כ גם בב"נ דנשמע בהם אזהרת אבמה"ח מקרא דאך בשר בנפשו ל"ת צריך להיות אבמה"ח אסור להם בהנאה ואע"ג דלישראל מותר מטעם דאבמה"ח איתקש לדם זה ל"ש בב"נ והר"מ ז"ל אינו סובר מא"מ א"כ איכא עוד חומר דבב"נ אסור אבמה"ח בהנאה עי' בד' במצוה י"ד. והנה בפשיטות בדעת הר"מ ז"ל אין לדבריו מקום כלל דהר"מ ז"ל פסק כר"א אליבא דר"י וילפינן איסה"נ בכל איסורין שבתורה מאותו וא"כ ז"ד בישראל אבל בב"נ אמרי' כפשטא כיון דלדידי' לא תאכל משמע רק איסור אכילה וז"פ ובלא זה י"ל לפ"מ שהעיר רעק"א ז"ל דאיך אפ"ל דאבמה"ח אסור בהנאה דא"כ איך מותר לעשות מלאכה בבע"ח וצ"ל דקושיות הש"ס למ"ד בהמה בחי' לאו לאברים עומדת א"כ ל"מ לפמ"ש הג' בית יצחק נ"י הבאנו דבריו לעיל אות כ"ה דבב"נ לכ"ע לאברים עומדת א"כ בב"נ ע"כ מותר בהנאה מדנתן הקב"ה את הבהמות לנח ובניו למלאכה אמנם בל"ז לפ"ד רש"י ז"ל דאע"ג דלאו לאברים עומדת מ"מ לבשר עומדות ואיכא בשר מה"ח על הבהמה בחי' וכיון דבב"נ תרוויי' מקרא דאך בשר בנפשו ל"ת נשמע א"כ הוכרח דלא באה התורה לאסרה בהנאה לב"נ כיון דב"נ מוזהר גם על במה"ח ובחי' עה"ת פ' בראשית כתבתי בזה ד"נ ואעתיק אותם כאן וז"ל שם בסנהדרין (דף נ"ט ע"א) מבואר דתנא דבי מנשה יליף לה אזהרת אבמה"ח מן קרא דאך בשר בנפשו דמו ל"ת ומקשינן בגמ' ואידך ותי' האי למישרי שרצים הוא דאתי ועי' לקמן (ד' נ"ט ע"א) בתוס' ד"ה אף דם מה"ח שהקשו דמכאן נראה דרבנן מודים דעל אבמה"ח צריך קרא זה והא רבנן ילפי מאכל תאכל: ''' ולכאורה ''' עלה בדעתי להעיר לת' קו' התוס' עפמ"ש התוס' פסחים (דף כ"א ע"ב) ד"ה כ"מ שנאמר דאע"ג דס"ל לר"א כ"מ שנאמר ל"ת ל"ת א' איסור אכילה וא' איסה"נ במשמע אבל היכא דל"כ בי' אזהרה אין ראי' לפרש איסה"נ א"כ לכאו' י"ל דלנח הוסיף הקב"ה איסה"נ באבמה"ח ולכן אמרו בלשון אזהרה משא"כ מאכל תאכל ל"נ איסה"נ באבמה"ח וצ"ל דהכא מקשה הגמ' ואידך לחזקי' דס"ל דל"ת לא משמע הנאה אבל הגמ' לקמן (ד' נ"ט) י"ל דאזיל אליבא דר"א ושפיר צריך הך ל"ת אזהרת אבמה"ח לאסרו בהנאה אך לקושטא דמלתא ז"א דמלבד דבב"נ כיון דנתחייב מיתה מקרא דאכל תאכל הו"ל לדידי' אזהרה והוי כמו דכתיב בישראל בלשון אזהרה ופרט לפ"ד הכו"פ דאם ילפינן מאכל תאכל אמרי' דעיקר איסורו מקרא דישראל וא"כ גם בב"נ כתיב אזהרה: ''' אמנם ''' מלבד זה כ"כ המהרי"ל בת' סי' קס"א דאפי' לר"א דל"ת הוא איסה"נ מ"מ אבמה"ח לב"נ ע"כ לא אסרה רחמנא בהנאה דא"נ דהי' איסה"נ א"כ יקשה דאף לקושטא דמילתא דילפינן מהיקש דאבמה"ח לדם דמותר בהנאה מ"מ לב"נ יהי' אסור דלב"נ ל"ש להתיר מכח ההיקש וא"ל מצד מא"מ כיון דאסור עכ"פ לישראל באכילה ל"ש מא"מ עיי"ש וא"כ הקשו תוס' שפיר דלרבנן ל"צ כלל הך אזהרה דאך בשר בנפשו לאבמה"ח כיון דב"נ אינו אסור בהנאת אבמה"ח כלל: ''' אך ''' לפי"ז ק"ל קושיא גדולה דהנה לכאו' יש להעיר דמאי מקשינן בגמ' שם על אבמה"ח למה נשנית הא י"ל דנשנית להורות דאבמה"ח אסור בהנאה דאזהרת ב"נ ל"ה אלא על אכילה כנ"ל אך ז"א דהרי באמת אבמה"ח מותר בהנאה ומקשה הגמ' שפיר אך לפ"ז תקשה בפסחים דמקשינן לר"א והרי אבמה"ח דכתיב ל"ת הנפש עם הבשר ותניא מניין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמה"ח לב"נ ת"ל לפ"ע לת"מ הא לכלבים שרי וקשה עפ"י הנ"ל דלמה מצריך הגמ' להקשות מדיוקא אמאי לא מקשה דעדיף מני' כיון דאמרת דאסור להושיט אבמה"ח לב"נ א"כ אבמה"ח אסור לב"נ וא"כ ע"כ דנאמרה ונשנית וא"כ ע"כ דמותר בהנאה. דאל"כ אמאי אסור לב"נ הא י"ל דנשנית לגופו לאיסה"נ דאבמה"ח והיא קושיא גדולה לענ"ד. [שו"ר בת' מהרי"ל בפנים במ"ש לת' את ד' השואל שכ' ג"כ להעיר מהך דנאמרת ונשנית ואולי כוונתו לדברינו וצ"ע הרבה בדבריו ואין הפנאי מסכים אתי כעת להעמיק בדה"ק]. אך יש לת' בפשיטות עפ"מ דמבואר בב"ק (ד' מ"א) דמקשינן בגמ' וממאי דהאי לא יאכל את בשרו וכו' להיכא דסקלו מיסקל דאסר בהנאה כדר"א וכו' ותרצינן אי ס"ד האי לא יאכל איסה"נ הוא וכתב רחמנא לא יהנה עיי"ש א"כ הכ"נ אפי' א"נ דאבמה"ח אסור בהנאה הוי ג"כ נאמרה ונשנית דל"ל דנשנית רק לאיסה"נ דא"כ לכתוב לא יהנה אך באמת יש עוד לעי' בזה דהנה האחרונים הקשו בהא דמקשינן התם לכתוב לא יהנה הא נפ"מ לענין מלקות דמצד הלימוד דאותו אתה משליך לכלב אינו לוקה כיון דהוא רק לאו הבא מכלל עשה משא"כ אם הי' כתיב בפירוש לא יהנה הי' לוקה וא"כ י"ל דלכך כתבה התורה בלשון אכילה שלא ילקה בהנאת שור הנסקל אך באמת א"ש לפמש"כ הה"מ בטעם הר"מ ז"ל דאין לוקין על הנאה כיון דהוי שלא כדרך הנאה בדבר העומד לאכילה דהנאתו אכילתו וא"כ אפי' אי יכתוב לא יהנה ג"כ לא ילקה ומקשה הגמ' שפיר. ומעתה ז"ד בשור הנסקל משא"כ באבמה"ח דחייב על משהו בשר גו"ע ואכילה הוי שלכ"א וא"כ פשיטא דאם יכתוב לא יהנה יהי' לוקין על הנאה כיון דגו"ע אין עומדין לאכילה א"כ הנאה הוי כדרך הנאה א"כ הדרה ק"ל דמנ"ל דנאמרה ונשנית דילמא נשנית לאיסה"נ וא"כ מדאסר לב"נ ע"כ דמותר בהנאה ואולי י"ל דזה באמת מה שדחקו להשטמ"ק ב"מ (ד' ל"ד) ולהשואל בת' מהרי"ל שם בקושיות הגמ' הא לכלבו שרי היינו כלבו של נכרי והכוונה דקושיות הגמ' הוא באמת עד"ז כיון דנראה דרק לעכו"ם בעצמו אסור אבל לכלבו שרי וא"כ ע"כ דאזהרת אבמה"ח לב"נ אינו כולל הנאה וא"כ ממילא מוכרח דגם אבמה"ח לישראל מותר בהנאה דאל"כ צריך להיות אבמה"ח לנכרי מותר לגמרי כיון דל"נ ונשנית דצריך קרא על איסור הנאה לישראל ועי' בהגהות הג' מוהר"ב פרענקיל ז"ל בסוגיין שציין לד' השטמ"ק ות' מהרי"ל הנ"ל ובת' מהרי"ל שם בפנים ותראה שיש להעמיס זה בכוונת דבריהם הק' ובח' לסוגיא דחזקי' הארכנו בזה ואכ"מ: ''' כח) והנה ''' ראיתי לגדולי מחברים שנתקשו בר"מ ז"ל שלא זכר כלל דיש איסור לב"נ לאכול מיתה מאליה והביאו מדברי חולין (דף צ"ב ע"ב) לפי פירוש ב' ברש"י שם ד"ה במקילין ומדברי תוס' שם (דף צ"א ע"א) סוד"ה כמאן דאמר והנה כ"כ בחי' על ס' המצוות להר"מ ז"ל שנראה דעתו להיפוך דב"נ מותר בבהמה שמיתה מאליה ורמזתי שם לעי' בח' עה"ת פ' נח ולזאת אמרתי להעתיק כאן מ"ש שם בזה וז"ל שם ק' ט' ג' כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה בפסיקתא מובא בעשרה מאמרות מאמר חוקר דין דייק מדקתני כל רמש אשר הוא חי לאפוקי נבילה שמתה מאליה עיי"ש והוכיח מזה רבינו רמ"ע ז"ל דב"נ מוזהר על הנחירה ומיתה מאלי' אסור לי' וכנראה שזה מקור דברי התוס' חולין (דף צ"א ע"א) שכ' לחד תירוצא דב"נ מוזהר על הנחירה ומקור מקומם מד' פסיקתא הנז' אמנם כבר תמהו בזה כל המפורשים הא מפורש בתוה"ק לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וכו' מבואר להדי' דנבילה מותר לעכו"ם באכילה וצריך לדחוק דנהי דל"ת כל נבילה כולל כל איסור נבילה הן שנתנבלה מאלי' והן ע"י אדם מ"מ העשה קאי רק היכא שנתנבלה ע"י בן אדם אבל מיתה מאליה אה"נ דאסורה לב"נ ולגר תושב אך מלבד שזה דוחק מלבד זאת ק"ל בהא דס"ל לריה"ג ביומא (דף ל"ו ע"ב) דלאו דנבילה הוי לאו הנל"ע עיי"ש א"כ אמאי הוי נל"ע הא השתא כולל הלאו יותר מעשה דהלאו כולל גם שנתנבלה מאלי' והעשה ל"ש בזה וא"כ ל"ה נל"ע: ''' וע"ד ''' פילפול י"ל דהנה כ"כ במק"א לדחות ד' בעל כסא דהרסנא שכ' להמציא דבר חדש דעבדים מותרין באכילת נבילה ותו"ד כיון דכתיב בתוה"ק ל"ת כל נבילה וכו' כי עם קדוש אתה לה"א מבואר דאיסור נבילה לישראל היא מצד שנקראין עם קדוש. ומעתה י"ל לפ"מ דמבואר בגיטין (דף ל"א ע"ב) אמר רבה אמר רב המקדיש עבדו יצא לחירות מ"ט גופו ל"ק לדמי' לא קאמר דליהוי עם קדוש קאמר ועיי"ש ברש"י ז"ל מייתי הקרא מבואר מד' הגמ' דעבד אינה בכלל עם קדוש וא"כ ממילא אינו מוזהר על נבילה אמנם אני כתבתי שברור הד' דלתני' להני מילי דאם כוונת התוה"ק באמרו כי עם קדוש אתה היא טעם על אכילת נבילה הו"ל למכתב לא תאכלו כל נבילה כי עם קדוש אתה וכו' לכן לענ"ד נראה בביאור המקרא דהנה החינוך כתב דאע"ג דקי"ל דנבילה מוסרחת מותרת באכילה מ"מ ז"ד מצד נבילה אבל מ"מ מצד בל תשקצו אסור לישראל. והנה איסור בל תשקצו היא מצד דישראל הם עם קדוש ע"כ אסרה להם התוה"ק הדברים המאוסין כמו שמפורש בתורה כמה פעמים בכמה מקומות ומעתה נראה דכוונת הקרא אחר שאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לעכו"ם שלא יקשה לך למה לך כ"ז הא אתה יכול להחזיק לך עד שתהיה מוסרחת ותאכלנה אח"כ ע"ז אמר כי עם קדוש אתה וגם אח"כ יהיה אסור לך משום בל תשקצו וא"כ שפיר אין לך עצה אלא או בנתינה או במכירה וזה נראה נכון בס"ד: ''' ומעתה ''' י"ל דזה דווקא לישראל אבל עכו"ם וגר תושב דהם אינם מוזהרין בבל תשקצו וא"כ נבילה מוסרחת מותר להם וא"כ י"ל דגם העשה קאי על כל נבילה אפי' מיתה מאליה והפירוש דקרא כך הוא דל"ת כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי והיינו כל נבילות אפי' מיתה מאלי' וע"ז היה קשה הא במיתה מאליה גם לגר אסור וע"כ דיחזיק עד שתסרח וא"כ שוב יכול הישראל להחזיקה עד שתסרח וע"ז תי' כי עם קדוש אתה וא"כ לך יהיה אסור תמיד משא"כ להם יהיה עכ"פ מותר משתסרח: ''' אך ''' באמת ז"א דהרי כ"ז דנבילה מוסרחת מותרת היא מדילפינן מדכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ונבילה הראוי לגר קרוי נבילה שא"ר לגר אינה קרי' נבילה וא"כ א"א לומר דקרא כולל גם מה שמיתה מאלי' הא זה באמת אסר לו קודם שתסרח ומשנסרחה שוב אינה בכלל ואכלה וא"כ ע"כ העשה לא קאי עלה וא"כ הד"ל קשיותינו הא הלאו כולל יותר מעשה ואיך הוי לריה"ג לאו הנל"ע וע"כ דגם מיתה מאלי' מותר לעכו"ם ומדריה"ג נשמע לרבנן: ''' שבתי ''' וראיתי בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ל"א ס"ק י"ד שכ' לת' הקושי' דאיך אפ"ל דמיתה מאלי' אסור לב"נ הא קרא סתמא כתיב כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה נראה דקאי על כל נבילה אפי' מה שנתנבלה מאליה וכ' היא ז"ל לת' דבאמת בלא נחירה לא נזהרו מחדש כלל במתן תורה דבזה באיסורייהו קאי מקודם מ"ת דמיתה מאלי' היה אסר להם והלאו דל"ת כל נבילה כולל רק בנתנבלה ע"י שחיטה וע"ז קאי העשה דלגר אשר בשעריך תתננה והקרא לא קאי כלל על מיתה מאלי' דבזה נשארו באיסורן הקדום את"ד ולד' מיושב דל"ה לאו הכולל יותר מעשה כלל ונהי דהם מוזהרין גם במיתה מאלי' הא זה אינה מכח לאו זה כלל אלא מאיסור הקדום וז"ב לפ"ד הגז"ל: ''' אבל ''' תמהני מאוד עליו האיך יצא דבר כזה מפיו הא א"נ כן ממילא ב"נ מותר במיתה מאלי' כיון דהאיסור נאמרת ול"נ ורק לישראל נאמרה ולא לב"נ וא"כ קשה ממנ"פ דאם הלאו זה כולל אפי' מיתה מאליה א"כ הרי בפירוש התירתו תורה לב"נ ואי דלאו זה אינה אלא בדבר שנתחדש דהיינו על נחירה אבל באיסור דמיתה מאלי' הוא מצד איסור הקדום א"כ ממילא פקע האיסור לב"נ מצד דנאמרה ול"נ ומלבד זה גוף דבריו דישראל לא הוזהרו במ"ת על מיתה מאלי' לא יתכנו לענ"ד דא"כ לא יהיה מיתה מאלי' יותר כ"א לאו הבא מכלל עשה כמו שנתבאר במכילתא או דנימא דנשארו בחיובן הקדום ויהי' חייבין ע"ז מיתה כמו ב"נ עכ"פ מנ"ל דהוי לאו שיב"מ. וכן יקשה באמת מנ"ל דמיתה מאלי' מותר בהנאה כיון דכל איסורין שבתורה אסורין בהנאה רק דצריך שיפרוט לך הכ' היתר כמו בנבילה וכיון דהיתר דקרא לא קאי רק על נתנבלה בשחיטה מנ"ל להתיר מיתה מאלי': ''' לכן ''' לולא דמסתפינא הייתי אומר דבאמת אין כוונת התוס' כלל דב"נ אחר מתן תורה מוזהרין על הנחירה רק דכוונת התוס' דקודם מ"ת היו מוזהרין על נחירה מכח ד' הפסיקתא הנז' אמנם אח"כ כשנתנה התורה ונתחדשה הלכה דנבילה מותר להם ע"כ כל הנבילות מותר להם דא"נ דהפירוש דקרא כמ"ש הבר"א ממילא מותר להם מצד דנאמרה ול"נ וא"נ דהפירוש דקרא דכולל כל נבילות הרי התורה התירה בפירוש איסור נבילות לגר ולעכו"ם אפי' במיתה מאלי'. אך התוס' כ' שפיר דקודם מ"ת הי' ב"נ מוזהרין על הנחירה וכד' הפסיקתא הנז' ואה"נ דגם הפסיקתא מודה דלאחר מ"ת אינה אסור לב"נ בשר שמיתה מאלי' כלל:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף