ישועות יעקב/אורח חיים/רנג

ישועות יעקב ‏ אורח חיים רנג

א

(א) כירה קודם שאבאר דיני ס' זה אבאר שיעור בישול כמאב"ד דשיטת רש"י דהוא שליש בישולו ושיטת שאר פוסקים שהוא חצי בישולו ותמהו על הטור בשנותו את טעמו דכאן בסי' זה כ' שהוא שליש בישולו וביו"ד כתב שהוא חצי בישולו לענין מליחה והב"ח כ' דכאן החמיר לענין שבת ודבריו תמוהין לכאורה מה חומרא הוא לענין שבת אדרבה אי נימא דחשיב כבר נתבשל כמאב"ד אתי לידי קולי' וכאשר בינותי בדבריו תוכן כוונתו דכל זמן שלא נתבשל כמאב"ד חשוב חי וחתיכה חי שרי דלא שייך שמא יחתה וא"כ תשו' חומרא דבשליש בישול שייך חשש מיתוי בגחלים לשיטו' הפוסקים דלא כחנניה וס"ל דאף בנתבשל כמאב"ד שייך חשש חיתוי בגחלים ואמנם באמת צריכא אין דעתי מסכמת לדבריו וכמ"ש הט"ז דחי לא מיקרי רק חי ממש וגם לא ידעתי למה כאמור כדעת המחמירין והא כל עיקרו אינו רק חשש דרבנן ואמנם גם לענין הך מילתא דמבואר בהלכות מליחה דבמקום שאין מלח מצוי אצלה הבש כדי שיעור מאב"ד דהיינו חצי צלייתו ושם גם כן הוא מדרבנן דדם שבשנו אינו עובר עליו לשיטות רוב הפוסקים ואמנם באמת זה אינו דשם קודם שנצלה הי' אסור בוודאי לבשלו והי' ברור לנו שיש בו דם ועתה אנו אומרין שכבר יצא ממנו הדם הראוי לצאת ומעמידין אותו מספיקא על חזקתו שעדיין לא יצא הדם והיכי דיש חזקת טובה אף בדרבנן מחמירין דיצלה חצי צלייתו וכאן לענין שבת וכמו כן ביו"ד סי' קי"ג לענין שלקות מקילין בדרבנן דדי בשליש בישולו ואמנם לדעת הסוברים דנתבשל כבר כמאב"ד אין בו איסור תורה בנתבשל בשבת א"כ יש כאן איסור תורה ואיסור דרבנן כאחד ידבקו ולענין איסור תורה בוודאי בעינן חצי צלייתו א"כ אף בדרבנן ראוי להחמיר כמ"ש כמה פעמים בחיבורי זה בחלק או לענין בישול בשר בחלב דאינו אסור מן התורה עד שהבשר נתבשל כמאב"ד יש לי מקום עיון גם נראה לי לשיטו' הב"ח דפחות מן מאב"ד חשוב חי א"כ יש לנו שני ספקות להקל ודו"ק:

ב

(ב) להשהותו בסימן זה נתבארו דיני שהיה בשבת ודיני חזרה בע"ש ובשבת עצמו וחזרה בשבת צריך לומר דאייר באופ ן שאין בו משום בישול שמבשל התבשיל דא"כ אין חילוק בין גרופה או אינה גרופה אלא דאיירי באופן שאין בו משום מבשל אלא חשש שמא יחתה בגחלים וענין גרף וקטום היינו שע"י מעשה זו לא יבא עוד לכלל חיתוי בגחלים ונחלקו הפוסקים אי גרף היינו שהוציא הגחלים חוץ לכירה או די אם גרף הגחלים לצד א' והמה מונחים בכירה ודעת הרמב"ם שצריך שיוציא כל הגחלים לחוץ והר"ן כתב דדי כשגרפן לצד אחר ובירושלמי אמרו צריך לטאטאו לחוץ ומבואר כדברי רבינו ולי נראה דלחנניה דס"ל כל שהוא כמאכל בן דרסאי מותר להשהותו על גבי כירה אע"פ שאינו גרוף וקטום משום דלא חיישינן שמא יחתה בגחלים ומ"ט חזרה אסרינן באינו גרוף והיינו מטעם דבשהיה שהיא בע"ש א"כ בעת שיתן הקדרה לתוך הכירה באותו שעה וסמוך לאותו שעה אף אם יחתה ליכא איסורא וצריך לומר שיחתה בגחלים לאחר זמן ולזה לא חייש אצלנו אבל בחזרה חששו כיון דאיירי בשבת או בע"ש סמוך ללילה כ"כ שאין שהות שיתחמם קודם שבת חיישינן שמא יחתה תיכף בגחלים והנה באמת לשיטת הר"ן עיקר הטעם דמהני גרופה כיון דעשה מעשה לא יחתה עוד בגחלים ובאמת לכאורה מה בכך שכעת עשה מעשה הא מ"מ יש חשש שיחתה בגחלים לאחר זמן ונשכח ממנו שגרף הגחלים אמנם מהכ"ת נחוש לזה הא חזינן דלשהות משהין אעפ"י שאינו גרוף משום דל"ח לחיתוי שלאחר זמן אלא דחייש לחיתוי בעת הנתינה על האש או סמוך לזה וע"ז מהני מה שגרף הגחלים דעכ"פ בשעה מועטת מידכר דכיר שגרף הגחלים לצד אחר אבל למאן דס"ל דאף לשהות אין משהין אא"כ גרוף או קטום ע"כ דחייש שאחר זמן יחתה בגחלים דהרי אסרינן אף אם רצונו ליתן הקדרה לתוך הכירה אף בע"ש בבוקר א"כ מה מועיל שיעשה דבר שמורה שלא יחתה בגחלים לאחר זמן ישכח ממנו מה שעשה ויבוא לחתות בגחלים גם כיון דאינו גורף בשבת בעת נתינת הקדרה לא החמירו חז"ל שיגרוף יותר ודי אם כבר גרוף לצד אעחר אבל בשהייה דהיינו בע"ש למאן דאסר החמירו חז"ל שיגרוף עוד כל הגחלים לצד חוץ וזה ברור ובזה אין ראיה מדברי ירושלמי דהוא ס"ל כרבנן דחנניה. אבל למאן דפסק כחנניה ועיקר הטעם דבעינן שיגרוף הגחלים הוא לענין חזרה דברי הר"ן נכונים כנ"ל הכרעה טובה בין הדיעו"ת ודו"ק ועיין ס"ק הסמוך:

ג

(ג) לסמוך עיין מ"א ס"ק ה' הביא בשם הרמב"ם ז"ל דבשבת אין סומכין אבל לדיעה שני' אף בשבת מותר לסמוך כוונת דבריו דלרבינו דוקא להשהות מותר ע"י סמיכה אבל לא להחזיר וכ"ש לסמוך לכתחילה בשבצת אבל לדיעה השנית דמתני' להחזיר תנן מ"מ מותר לסמוך ה"ה בשבת מותר לסמוך וכן נראה דעת הרי"ף דדייק דמתני' להשות מהא דמותר לסמוך ותמה עליו הרז"ה דילמא לענין להחזיר קמבע"ל אי מתירין סמיכות ואמנם דעת הרי"ף כדעת הרמב"ם דבחזרת אסור לסמוך וזה פשוט ואמנם קשה לי ע"ז דבש"ס דשבת בהא דמבעיא לי' אי לשהות תנן או להחזיר בעי הש"ס לפשוט מהא דתנן שתי כירות המתאימות זו לזו האחת גרופה ואחת שאינה גרופה משהין על הגרופה ואין משהין על שאינה גרופה וכו' עקר ד"ה לא יחזור א"א בשלמא לשהות תנן מתני' ר"י הוא אלא אי אמרת להחזיר תנן קשי' לב"ש בחדא ולב"ה בתרתי והיינו דכאן קאמר הש"ס עקר לא יחזור על הגרופה ובמתני' תנן אף מחזירין וקשה מאי ראיה מייתי דהרי לעיל בא דמבעיא ליה להש"ס אי סמיכה מותר פשיט ליה מהך דשני כלרות המתאימות משהין על הגרופה ש"מ דמותר לסמוך ודחי הש"ס שאני הכא דמדלי' ושליט בה אוירא והיינו דלא נפשט מכאן להתי' סמיכה אבל לפי האמת דסמיכה מותר אין אנו צריכין לחלוק זה דמדלי' ושליט בה אוירא ומעתה מה הקשה על הך דעקר לא יחזור אף על הגרועה דילמא הטעם משום דהוי כמו סמיכה לשאינה גרועה דלענין שהיה מותר סימכה ולענין חזרה אסור סמיכה לשיטת רבי' והוא קושי' הצריכה לפנים ובחידושי הארכתי בישוב קושיא זו והנראה לי בזה עפ"י מ"ש בס"ק א' מחלוקו' הפוסקים אי הך גרף היינו שיוצא כל הגחלים חוץ לכירה או די שיגרוף הגחלים לצד אחר בכירה עצמה והנה לכאורה קשה לשיטות הפוסקים דמהני גרף לצד אחד ואף דהגחלים המה בתוך הכיר' ושייך חיתוי צ"ל כמ"ש הר"ן דכיון דקעביד מעשה וגרף הגחלים מורה דחושש שלא יחתה בהם ושאינו צריך לחתות בגחלים לכך מיזהר זהיר שלא יחתה ואם כן מה ראיה מייתי מהך דמשהין על הגרופה לענין דמותר לסמוך לשאינה גרופה שאני הכא דכיון דעביד מעשה וגרף הגחלים של מקום עמידת הקדירה מיזהר זהיר שלא יחתה עוד בגחלים ואטו מי גרע מה שהכירה האחרת יש בה גחלים ממה שגורף לצד אחר באותו כירה עצמה דמותר אבל לסמוך בחוץ לכירה שאינה גרופה שלא עשה בה מעשה לגרוף הגחלים באמת אסור ואמנם כבר כתבתי לעיל להכריע דלמ"ד דאף שנתבשל כמאב"ד אסור לשהו' ואף שמעמיד הקדירה בע"ש מבע"י חיישינן שיבוא לחתות בגחלים אחר זמן א"כ לזה לא מהני מה שגרף ועשה מעשה דעדיין יש חשש שמא אחר זמן יחתה אבל לחנניה דס"ל כל שהוא כמאב"ד מותר להשהות על גבי כירה ואינו אסור רק חזרה סמוך לשבת או ביום השבת בזה מהני מה שגורף בעת ההוא ועביד מעהש מעתה שפיר דייק הש"ס דמותר לסמוך לכירה מהך דשתי כירות כיון דעכשיו קיימינן דלא כחנניה א"כ מה דקעביד מעשה לגרוף אינו מועיל כלום לאחר זמן א"כ שפיר מדמי הש"ס הך דשתי כירות המתאימות להך דסמיכה אבל לענין הך דאסרינן סמיכה לענין חזרה חלוק גדול יש בין ב' כירות המתאימות דשם כבר עשה מעשה שגרף הגחלים וכיון דעיקר האיסור בחזרה הוא משום שהוא בסמוך לשבת או בשבת עצמו לזה כיון דמהני מה שעשה מעשה לגרוף הגחלים לצד אחד וכ"ש מה שגרף הכירה האחת והדבר ברור כשמש בצהרים ועיין מה שכתבתי בס"ק א' ודו"ק היטב. ועיין ס"ק הסמוך:

ד

(ה) שני כירות המתאימות בש"ס דשבת ל"ז בהא דמבעיא ליה אי מותר לסמוך בעי למיפשט מהך דשני כירות המתאימות משהין על הגרופה ואע"ג דסליק הלא מאידך ודחי הש"ס שאני התם כיון דמדליא שציינו בה אוירה וכיון דאנן קיי"ל דאפילו סמיכה מותר כ"ש בהך דב' כירות המתאימות ולא הוצרכו הפוסקים להשמיענו דין דב' כירות וכן בעל ש"ע לא הי' צריך לכתבו וכבר הרגיש בדבר הט"ז כאן:

ונראה לי דהרי"ו ואחריו בעל ש"ע סברו דזה רבותא גדולה דהנה כבר כתבתי לעיל מחלוקות הפוסקים אי בעינן שיהיה גרופה וקטומה כל צרכה דהיינו שיגרוף כל הגחלים לחוץ וכן לקטום כל הגחלים עד שא"א לחתות בו עוד או ד' שיכסו הגחלים באפר למעט החום ויגרוף לצד אחר הגחלים ומסקנת הרב בש"ע כאן כשיטת הרשב"א דענין גרף היינו שיוציא כל הגחלים לחוץ ובקטום סגי שיכסה באפר למעט חומו טעם הענין דמהני קטימה כל שהוא כיון דחזינן דעביד מעשה למעט החום שוב לא אתי לאתויי דנראה מתוך מעשיו שא"צ להרתיח הקדרה כ"כ כיון שעושה מעשה לקטום האש' וס"ל להרי"ו והש"ע דבאמת בסמיכה הטעם להקל דלא חיישינן לחיתוי גחלים שלא במקום מושב הקדרה וכיון דבמקום הקדרה ליכא גחלים מהיכ"ת לחוש שמא יחתה בגחלים שבמקום אחר אבל מ"ע אין כאן ראי' שא"צ כלל להרתיח הקדרה מחמת שקוטם הכירה כיון דמ"מ מסיק הבל מאידך כירה שאינה גרופה וקטומה יש די בעיניו ברתיחת הכירה שאצלה שאינה קטומה וכיון שכן אם הכירה האחת גחלים שלה לא נגרפו ונקטמו כלל והכירה השנית נקטמה אבל לא נקטמה כל צרכה רק כיסה קצת באפר למעט החום בזה חיישינן שמא יחתה בגחלים במקום מושב הקדרה כיון שאינה קטומה כ"צ יש חשש חיתוי בגחלים ומה זנתן קצת אפר על הגחלים היינו משום שבצדה יש כירה שאינה קטומה ומסיק הבל ממנה לכאן. והיינו דדייק הש"ס בלשונו אע"ג דמסיק הבלא מאידך ועיין ברשב"א שנתקשה בלשון זה ובזה א"ש והבן ומעתה הא דקאמר הש"ב הטעם משום דסמיכה מותר אף דאין זה דומה לסמיכה כמ"ש דאף דסמיכה מותר מ"מ בזה דגם בכירה השנית יש גחלים אלא שקטום קצת מהראוי שלא יהי' מועיל דכיון דמסיק הבלא מאידך אין הקטימה שקוטם קצת ראי' שאין רצונו לחתות בגחלים כיון דמסיק הבלא מאידך אלא דבאמת לא היה יכול להקשות דנוכל לומר דבאמת איירי בקטם כ"צ ודומה ממש לסמיכה אבל לפי המסקנא דמסיק הש"ס דמדליא ולא אזיל הבל מאידך א"כ אף שהאחת היא קטומה קצת והשנית אינה קטומה כלל שרי כמו במשהה רק על קטומה לחוד ודבר זה השמיענו בעל ש"ע ודו"ק היטב כי זה דרך נחמד:

ה

(ה) ותנור אפי' כו' גרוף יקטום. תרב"י כ' שהכל בו בשם ספר ההשלמה התיר בתנור גרוף וקטום וכתב הרב"י דאיירי בתנורים דידן ולא בתנור שבימי הש"ס והנה המעיין בס' כלבו בעינו יראה דאיירי בתנורים שלהם אלא דפסק כאביי דס"ל דגם תנור גרוף וקטום מותר ואין חילוק בין תנור לכירה רק לענין לסמוך ע"ג באינה גרופה דתנור אסור לסמוך וכירה מותרת לסמוך אבל בגרף תנור וכיריים שווים הם והטעם הפוסקים האוסרים בתנור אף כשהוא גרוף נלענ"ד דלא כמ"ש הרבנים כאחרוניםן דס"ל דהלכה כר"א דמפרשים למתני בגרופה דבאמת למה לנו להחמיר כר"א ובענין דרבנן שומעים להקל אלא דנראה לי דהם מפרשים דלפי המסקנא אף אביי מודה דתנור אסור אף בגרופה דבש"ס שבת דף ל"ח סבר ר"י למימר תוכו ממש על גביו ע"ג ממש אבל לסמוך שפיר דמי איתבי' אביי כופח שהסיקו בקש וגבבא הרי היא ככירי' בגפת ועצים הרי הוא כתנור ובמאי אי בשאינה גרופה אלא כירה שאינה גרופה מי שרי והלשון תמוה בהא דקאמר אלא שאינה גרופה מי שרי דמשמע דלאביי איירי בגרופה זה אינו דלפי האמת לאביי איירי באינה גרופה ועיקר החילוק בין כירה לתנור הוא לענין סמיכה וכבר תמהו בזה רבותינו בעצי תוס' ואמנם הדבר נכון מאוד דבאמת אי נימא דבעינן שיגרוף כל הגחילים בזה קושי' אביי עומדת כחומה דבגרף אף בתנטור מותר ואמנם אי נימא דלא בעינן גרופה כל הגחלים אלא שיגרוף אותם לצד א' כמש"ל ומטע' דחזינן דאינו רוצה לחתות בגחלים דחזינן דמעמיד אות' במקום שא"ז שם גחלים בזה שפיר נוכל לומר דבתנור שחומו רב כשיחתה בגחילים אף שלא במקום הקדרה ירתיח הקדרה ולכך אף שגרף לצד אחד אסור משום שמא יחתה וכן למדתי מלשון הקדמונים בענין זה המעיין ימצא אותם במקומות למושבות והנה בענין סמיכה בתנור פשיטא דלא נחלקו במציאות אם יש חום סמוך מורה שאינו רוצה שיתחמם הקדרה לתוך הכירה רק סמוך מורה שאינו רוצה שיתחמם הקדרה יותר ועל כן לא חששו לשמא יחתה ואם כן כל שכן כשגורף התנור לצד אחר נראה דאינו רוצה שיתחמם הקדרה יותר ומהראוי שיהיה מותר אף בתנור כיון שגרף ומעתה אביי שרצה לדחות דברי רב יוסף דסובר סמיכה מותרא ף בתנור א"כ ה"ה בגרף הגחלים לצד אחד מהראוי שיהיה מותר אף בתנור אבל לפי אביי דסמיכה אסור בתנור שפיר נוכל לומר דאף בגרוף התנור אסור כיון שחומו רב והדבר ברור שזה טעם הפוסקים דאין לנו הכרח מדברי אביי לפי המסקנא ודו"ק.

ו

(ו) ואם שכח ושהה וכו' בש"ס דשבת דף ל"ח בעי מני' רבא מר"נ שכח קדרה ע"ג כירה ובישלה בשבת אמר ליה המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ול"ש וקאמר הש"ס דפליגי אמוראי אי נ"ש להיתרא או ל"ש לאיסורא והנה לכאורה הדבר תמוה דנקט מלתא לר"מ ואנן קיי"ל הלכה כר"י בשלמא למאן דמוקי לה לאיסורא שפיר נקט דאפי' ר"מ דעיקל במבשל בשכח מודה אבל למאן דאמר להיתרא יותר הוי ליה למינקט דברי ר"י וכבר ראיתי להרשב"א ז"ל שתמה בזה ונראה לי דרבותא השמיענו דהנה בש"ס לעיל דף י"ח אהך דלא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין ואם עשתה כן למוצאי שבת אסורים בכדי שיעשה כתב הרב מוהר"מ לובלין אף דלא קעביד איסורא דהרי עיקר החשש שמא יחתה בגחלים וכל זמן שלא עבר על זה לא קעביד איסורא מכל מקוטם כיון דהדבר רגיל שיחתה בגחלים חיישינן שמא כבר היתה באמת בגחלים ומעתה הא דקאמר הש"ס כאן להיתרא צ"ל משום דלא חיישינן שמא חיתה בגחלים לאסור התבשיל כיון דאף אם בישל בשבת אין כאן רק איסור דרבנן וספיקא דרבנן לקולא והנה באמת אם נימא דכבר חותה בגחלים וחשוב מזיד כיון דאסור להשהות וקנסו רבנן כאילו עבר במזיד על איסור בישול בשבת הי' בדין שיהיה אסור לעולם לר"י דמבשל בשבת במזיד לר"י אסו"ל לעולם וכיון דאסו' לו לעולם ואנו מסופקין ואם כבר היתה בגחלים מהכ"ת נמי' בספיקא אבל לר"מ דס"ל אף במזיד יאכל למוצ"ש א"כ כיון דעיקר הספק אם כבר חיתה בגחלים היינו שיהיה אסור בשבת ולמוצאי שבת מותר ח"כ כשאנו מסופקין אם היתה בגחלים הוי דבר שיש לו מתירין ואזלינן בספיקו להחמיר וכיון שכן אתי שפיר דכיון דמבשל במזיד בשבת ג"כ אינו נאסר רק ביום הש/בת ואחר כן חוזר להיתרו א"כ חשוב דשיל"מ וה"א דיהיה נאסר מספק שמא חיתה ומ"מ אינו אסור רק ביום זה קמ"ל דמותר ודו"ק. ואמנם לפי"ז הי' נראה בעיני דאם מצטמק הרבה ורע לו אפשר דלא חשוב דשיל"מ כיון דאסור ביום השבת באכילה אסור בטילטול ג"כ והקדרה ג"כ אסורה בטילטול א"כ יהיה מוכרח שתשאר על הקדרה עומדת כך והיכי שהמאכל מתקלקל לא חשוב דשיל"מ והטעם דקדירה אסורה משום דנעשה בסיס לדבר האיסור ובזה יש מקום לחלק בין שכח שעבר ושהה דבשכח לא נעשים בסיס ובמניח נעשה בסיס (ובזה אמרתי הא דקאמר הש"ס) אהך דברייתא דלא תמלא אשה קדרה עססיות ותרמסין דאתי' כבה"ש דסובר שביתת כלים והקשו התו' דהא הטעם לאסור אף לב"ה משום שמא יחתה וגם מה מהני הא דאסור לב"ש משום שביתת כלים הא הש"ס קאמר גיגית נר וקדרה אפקורי מפקר ובזה א"ש דבאמת חיישינן שמא כבר חיתה ומספק אסור דהוי דבר שיש לו מתירין ואמנם לזה קשה הא המאכל מתקלקל וצריך לומר שיוכל לטלטלו אגב קדרה ואמנם במניח לעשה בסיס לדבר האסור ואמנם לב"ש דמפקר להו ובדבר הפקר דלית ליה בעלים לא שייך דנעשית בסיס לדבר האסור והיינו דקאמר ב"ש דלב"ה לא מפקר להו כ"כ בחידושי ופלפלתי הרבה בזה אריכות וקצרות בפלפול מתוק לחיך אח"ז הראה לי א' מתלמידי הרי"ף הגדול החסיד מ"ה רצל מטיסמניץ זלה"ה שגם הוא העיר כן בישוב קושית הרשב"א הנ"ל בגלל כן קצרתי ועשיתי לו מסגרת סביב למען יהיו שפתותיו דובבות כו' לזכר עולם יהיה לו).

ובזה אפשר ליישב הא דנקט הש"ס בתחלה שכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת ואח"ז נקט עבר ושהה מאי דבעבר ושהה אפשר לומר דנעשית בסיס לדבר האסור ויש להתיר יותר ודו"ק היטב ולענין דינא עיין ס"ק הסמוך:

ז

(ז) ומצטמק ויפה לו. כתבו הפוסקים דהטעם דמשום שכבר נתבשל כ"צ לא מיקרי כ"כ נהנה ממלאכת שבת ובלא נתבשל כל צרכו אסור ובמה דמבואר בש"ע כאן דאם עבר ושהה אסור בשניהם בכדי שיעשו היינו דגבי עבר ושהה אין חילוק בין נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו ובין לא נתבשל כל מרכו ומדכתב לשון זה ובעינן כדי שיעשה בסיפא בעבר ושהה משמע דבשכח דלא גרע מן בשל בשבת ממש דבשוגג אסור עד מו"ש ובמ"ש מותר מיד לענין מזיד קיל מן מבשל דמבשל אסור לעולם וכאן מותר במ"ש אחר שיעור כדי שיעשה. ואמנם מלשון ההגהת אשר"י מבואר דאף בשכח בלא נתבשל כ"צ דאסור עד מ"ש בעינן שימור כדי שיעשה והטעם כמו גבי נכרי שהביא דורון לישראל בעינן כדי שיעשה דלפי שהוא איסור קל חיישי' שלא יאמר לעשותו ה"ה בזה ולדינא צריך עיון:

ח

(ח) דכל שהוא סמוך לחשיכה וכו' הגם כל חיבורי זה נתייסד רק על דברים הנוגעים לדינא להלכה ולמעשה. עכ"ז כאן מוכרח אני להאריך בסוגי' הש"ס וממנו נקח אח"כ לבאר דברים להלכה בש"ס דמס' שבת ר"פ כירה בש"א נוטלין ולא מחזירין. ובה"א אף מחזירין וקאמר הש"ס שם לדברי האומר מחזירין אפי' בשבת ופרש"י שם אף ביום השבת דל"ת דוקא בלילה מחזירין והתו' פירשו דעיקר פלוגתתן איירי בחול ובזה פליגי בגרוף ובאינו גרוף אף לב"ה אין מחזירין אף אי נימא דמותר לשהות. ואמנם לא ביארו לן כל הצורך. ואמנם הרא"ש ז"ל יצא לחלק דאם התבשיל מבושל כל צרכו דאז אסור אפי' בע"ש דגזרינן ע"ש אטו שבת עצמה אבל כשאינו מבושל כל צרכו שרי סמוך לחשיכה דתו ליכא למיגזר ע"ש אטו שבת דבוודאי לא יטעה בזה לבשל בשבת. דכ"ע יודעין דאסור לבשל בשבת את"ד הרא"ש לפי כוונת הרב"י ואני תמ' בזה שהרי התוס' הוכיחו דע"כ אייירי בחול עד דקתני עד שיגרוף או עד שיתן אפר וע"כ בחול דבשבת האיך יגרוף והו"ל למימר אא"כ גרוף. והנה שם הביא הש"ס ברייתא כירה שהסיקוהו בגפה ועצים משהין עליה חמין שלא נתבשלו כל צרכיו וכו' עקר דברי הכל לא יחזור עד שיגרוף או עד שיתן את האפר ולשיטת התוס' שם איירי הברייתא ג"כ בחול מדקתני עד שיגרוף וחזינן דאף דמותר לשהות מ"מ להחזיר אסור אף בחולי ואף דשם איירי בלא נתבשל כל צרכו ואסור בשבת מן התורה ותו ליכא למיטעי מ"מ גזרינן ע"ש אטו שבת באינה גרופה. עוד נלענ"ד להביא ראיה באף דלא נתבשל כל צרכו מ"מ אסור בע"ש דגזרינן אטו שבת למ"ש הר"ן דטעמיה דב"ש דאף בגרופה אסור להחזיר אף בחול משום דלטעמיה אזלי דס"ל לעיל דכל המלאכות אסור להתחיל מבעוד יום ושתהא נגמרת בשבת וה"ה בזה אסור להחזיר מבעוד יום שתתבשל בשבת ולקמן אבאר דבריו באריכות. והנה בש"ס שם דף י"ח ושוין אלו ואלו שטוענין בקורת בית הבד וקאמר הש"ס מ"ש הני ומשני הני דאי עביד בהו בשבת לית בהו חיוב חטאת לכך לא גזר ב"ש מבע"י ג"כ בלא נתבשל כל צרכיו דאז אי עביד בשבת יש בהו חיוב חטאת לכך גזרו ב"ש מבע"י ג"כ וב"ה דס"ל דמותר להחזיר דלא גזרו מבע"י כמו דלא גזרו בכל המלאכות ושמא יחתה ג"כ לא שייך בזה כיון דגרופה ולזה קאמר הש"ס לדברי האומר מחזירין אפי' בשבת היינו היכא דלא שייך בישול רק משום שמא יחתה בזה לב"ה אף בשבת מחזיר דל"ת דוקא בחול אבל בשבת גזרינן שמא יחתה אף בגרופה קמ"ל זהו המתבאר מתוך שיטת הר"ן ז"ל עכ"פ מבואר דאף בלא נתבשל כל צרכו באינה גרופה אסור אף לב"ה וזה דלא כשיטת הרא"ש ז"ל. ובזה ישבתי על נכון הך מילתא דקשאי בה כמה עידנין בהא דקאמר הש"ס שם בע"ב אמר ר"י כירה שהסיקו' משהין עלי' חמין ותבשיל שלא נתבשל כל צרכו עקר לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן את האפר וקאמר רבא תרוויהו תנינהו לשהות תנינא ולא חררה על גבי גחלים עד שיקרמו פניה הא קרמו פניה שרי להחזיר תנינא וב"ה אומרין אף מחזירין ועד כאן לא שרי ב"ה אלא בגרופה אבל בשאינה גרופה והוא תמוה למה ליה למידק מדוקא הא בפי' תנינא במתני' לא יתן עד שיגרוף ועכ"פ לא מחזירין עד שיתן את האפר. ואמנם לפמ"ש אתי שפיר דמתני' הווא אמינא דאיירי בנתבשל כל צרכו ולכך גזרינן מע"ש אטו משתחשך כיון דנתבשל כ"צ גזרינן כמ"ש הרא"ש אבל בלא נתבשל כ"צ ה"א דלא ניגזור משום דכ"ע יודעין דאסור לעשות מלאכת תבשיל בשבת לכך אשמעינן ר"י דאף בלא נתבשל כ"צ גזרינן ואסור להחזיר עד שיגרוף אבל בהא דפליגי ב"ש וב"ה בגרופה וב"ש אוסרין אף בגרופה אף דל"ש שמא יחתה וע"כ הטעם משום דגזרו ע"ש אטו שבת כמ"ש הר"ן וקשה הא ב"ש מודים בטעינת קורת בית הבד משום דליכא חיוב חטאת וא"כ ה"ה בזה אמאי גזרו ב"ש בגרופה וע"כ דאיירי בתבשיל שלא נתבשל כ"צ דבזה יש חיוב חטאת בשבת ומ"מ באינה גרופה גזרו ביה והיינו כמ"ש הטעם דלענין חשש שמא יחתה בגחלים לא שייך לחלק בין נתבשל כל צרכו ללא נתבשל וא"כ קשה מאי קמל"ן ר"י ודו"ק היטב:

ואמנם לכאורה פליאה דעת ממני מה חילוק יש בתבשיל שלא נתבשל כל צרכו בין גרופה לשאינה גרופה דאי חיישת שאם נתיר מבע"י יבאו להתיר גם משתחשך א"כ אף בגרופה דל"ש חשש חיתוי בגחלים מ"מ הרי הבישול בעצמו הוא אסור מה"ת ואי לא גזרינן מבע"י אטו משתחשך א"כ אף באינה גרופה למה נגזור בחזרה יותרמבשהייה ועוד הרי חזינן דבכל המלאכות לב"ה מותר להתחיל מבע"י והם נגמרים בשבת ולא גזרינן ע"ש אטו שבת ולמה יגרע מלאכת תבשיל משאר מלאכות שנגזור בזה ע"ש אטו שבת אמנם הדבר נכון דבאמת לא חיישינן שאם נתיר בע"ש תבשיל שלא נתבשל כ"צ יבאו להתיר אחר שהחשך תבשיל שלא נתבשל כ"צ דזה בוודאי אין חוששין כמו בכל המלאכות אלא שאם נתיר בע"ש ולא ניחוש לשמא יחתה א"כ אף בשבת יתירו להחזיר תבשיל שמתבשל כ"צ בשבת ולא יחוש לשמא יחתה כן צ"ל וזה ברור מאד ועיין ס"ק הסמוך.

ט

(ט) סמוך לברכו. עיין מ"א ס"ק כ"ו הקשה מהא דפרק ב"מ דף ל"ה וממתין כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותקע ושובת ופרש"י והר"ן שמותר להדביק פת בתנור שיקרמו פניו קודם שתחשך דמבואר מזה דמותר להדביק פת בתור אף שיקרמו פניה בתוס' שבת דהיינו אחר שלש תקיעות והנה הגם כי לדעתי אין ראיה מלשון הר"ן ורש"י דאפש' דהא דקאמר ששוהא כדי שידביק היינו שיקרום פניו ג"כ קודם התקיעות אלא דאף אי נימא בפשטו של דברים בלא"ה אין הענינים דומין דבודאי מה דגזרו חז"ל חזרה בע"ש אטו שמא יעשה כן בשבת וכיון דתוס' שבת לכל הדברים דינו כשבת עצמו בודאי יכול ליכלל זה שיעשה כן בשבת דאף דתו' שבץת איסורו אינו חמור כמו שבת עצמו אבל כיון שאנו דנין שאם נתיר לעשות חזרה סמוך לשבת באופן שאין שהות להתבשל קודם שבת יבוא לעשות כן בשבת וה"ה אם נעשה כן סמוך לתוספת שבת באופן שאין שהות שיתבשל קודם תוספת שבת בודאי יעשה כן בשבת כי בעיני כל אדם תוס' שבת דינו כשבת עצמו וכשיעשה כן בשבת ויחתה גחלים יבוא לידי חיוב חטאת או סקילה אבל בזה שמדביק פת בתנור ויש שהות שיקרמו פניו בתנור קודם חשכה א"כ עיקר מחשש שמא יבוא לחתות בתוספת שבת וכיון דליכא חיוב סקילה בתוספת שבת אף אם אסור מן התורה לא גזרו שמא יחתה דבשוגג במקום דליכא חיוב חטאת ליכא איסורא כמו שכתבתי כלל זה לעיל סי' י"ג ובמזיד ג"כ כיון דליכא איסור גדול כ' לא גזרו בי' וזה ברור מאד בטעם הענין כפתור ופרח.

י

(י) ויש מקילין בזה זהו דעת הר"ן הובא בב"י דאין לגזור ע"ש אטו שבת ואין ללמוד מב"ש לב"ה דב"ש לטעמייהו דאוסרין בכל המלאכות להתחיל בע"ש שיהיו נגמרים בשבת אבל לדידן קיי"ל כב"ה דאין גוזרין ע"ש אטו שבת והרב"י כ' שגם דעת רש"י להתיר בחול והיינו דלקמן דף ל"ח קאמר הש"ס לדברי האומר מחזירין מחזירן אפי' בשבת ופרש"י אפי' ביום השבת דלא תימא דווקא בלילה ומדלא פי' מחזירין אפי' בשבת משום דפלוגתתןו בחול ש"מ דבחול לא פליגי ואף באינה גרופה מותר לב"ה וכשאני לעצמי הייתי אומר דמדברי רש"י אין ראיה דהא דלא פי' רש"י מחזירין אפי' בשבת כפשוטו ומשום דפלוגתתן בחול משום דקשי' ליה לרש"י דקאמרו ב"ש נוטלין אבל לא מחזירין ומה קמ"ל דנוטלין ע"כ בשבת איירי וא"כ ע"כ דמחזירין אפי' בשבת וא"כ מאי קא משמע לן אפי' בשבת מחזי' וע"כ פרש"י דמחזירין אפי' בשבת היינו ביום השבת וא"כ מאי קא משמע לן דאפי' בשבת מחזירין וע"כ פרש"י דמחזירין אפי' בשבץת היינו ביום השבת וזה פשוט מאד ובתשובות שכתבתי בענין זה להרב הגדול מוהר"ר יצחק ז"ל אבד"ק טיסמנין הוכחתי דרש"י על כרחן סובר דאף בחול אסור להחזיר וכשיטת התוס' דבאינה גרופה אסור להחזיר בחול דהנה בש"ס דף ל"ז מדייק שם דמתניתין להחזיר תנן אבל לשהות משהין אף שאינו גרוף ואינו קטום מהא דאמר רב חלבו ל"ש אלא על גבה אבל תוכה אסור אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכת לע"ג אלא אי אמרת להשהות תנן מה לי תוכה מה לי על גבה ומשני מי סברת רב חלבו ארישא קאי אסיפא קאי וב"ה אומרים אף מחזירין ואמר ר"ח ל"ש אלא על גבה אבל תוכה אסור אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכח לע"ג אלא אי אמרת הלשהות תנן מה לי תוכה ומה לי על גבה ומשני מי סברת רב חלבו ארישא קאי אסיפא קאי וב"ה אומרים אף מחזירין ואמר ר"ח ל"ש אלא על גבה אבל תוכה אסור להחזיר והנה רש"י פירש אי אמרת להחזיר תנן אבל לשהות משהין אע"פ שאינה גרופה היינו דשני בין תוכה לע"ג דבאינה גרופה שייך יחלק בין תוכה לע"ג אבל אי אמרת לשהות תנן ואף לשהות בעינן גרופה וקטומה וכשגרף מה לי תוכה ומה לי ע"ג והנה הא דלא פרש"י כפשוטו דלהחזיר שפיר יש לחלק בין תוכה לע"ג ולשהות לא ניחא ליה לחלק בין תוכה לע"ג עכצ"ל דלרש"י אין סברא לחלק בין תוכה לע"ג רק באינה גרופה ותמהו רבותינו בעלי תוספת דא"כ מה משני הש"ס אסיפא קאי ובה"א אף מחזירין ואמר ר"ח ל"ש אלא ע"ג אבל תוכה אסור עדיין כיון דסיפא איירי בגרף מה לי תוכה או על גבה ובאמת הדבר תמוה וחלילה לומר על מאיר עינינו שיהיה בהעלם עין ממנו סיפא דסוגיא אמנם דברי רש"ינכונים דבאמת יש לנו שני טעמים על איסור תוכה או משום דמחזי כמבשל יותר כשנותן הקדירה לתוכה מאשר נראה כשנותן הקדירה ע"ג או דכשנותן הקדרה לתוכה יש חשש יותר שיחתה בגחלים מאם נותן על גבה והנה לפי טעם דמיחזי יותרכמבשל כשנותן לתוכה אינו שייך לגזור בע"ש דהרי אף מלאכה גמורה מותר להתחיל בע"ש והיא נגמרת בשבת וא"כ הא דאסרינן כאן באינה גרופה בע"ש לשיטות הרא"ש דוקא כבר נתבשל נ"צ דאז חייישנן שמא יעשו בשב' דלא מיחזי כמבשל ויבוא לחתות ולפי מה שבארתי אף בלא נתבשל כ"צ חיישינן שמא יבא להחזיר בשבת תבשיל שנתבשל כ"צ ויבוא לחתות אבל לחוש שמא יבוא להחזיר תבשיל שלא נתבשל כל צרכו ויעבור על איסור תורה בזה לא חיישינן באמת כמו דלא אסרו כל המלאכות בע"ש ולא גזרו לב"ה שמא יעשה כן בשבת וכיון שכן שפיר קשה מה לי תוכה ומה לי על גבה אף לענין חזרה גיון דבגרופה לא שייך חשש חיתוי בגחלים וחשש נראה כמבשל פשיטא דלא שייך בע"ש דאדרבה אם נראה כמבשל פשיטא דלא גזר ע"ש אטו שבת דלא יעשה בשבת מלאכה וע"כ הוצרך רש"י ז"ל לומר דבאמת קאי על דיוקא דאמר אין מחזירין עליו באינה גרופה אבל לשתות משהין ולא חיישינן שמא יחתה בגחלים אף באינה גרופה אבל תוכה אסור דחיישינן שמא יחתה בגחלים כיון שהקדירה אינה גרופה אבל א"א לאסור בגרופה בחול ומתני' איירי בחול מדקתני עד שיגרוף ולא קתני אא"כ גרף וכיון דאיירי בחול ע"כלא משום חשש מבשל דאיך נגזור בע"ש אטו שבת בדבר שיש חשש איסור תורה אבל לפי המסקנא דמסיק אסיפא קאי ובה"א אף מחזירין והיינו בשבת מדקתני נוטלים כמ"ש התוס' ובשבת פשיטא דשייך לחלק בין תוכה לע"ג דאף בנתבשל כל צרכו מ"מ כשנותן הקדרה לתוכה מיחזי כמבשל בשבת היה ברור בדעת רש"י ז"ל וזה כוונת מאורן ורבן של ישראל בלי ספק. עכ"פ למדנו מזה דגם רש"י סובר דאף בחול אסור להחזיר באינה גרופה וכשיטת התוס' והיינו מטעם שמא יחזור בשבת תבשיל שנתבשל כל צרכו ואתי לאחויי בגחלים ולא חלקו בין נתבשל כ"צ ללא נתבשל וכל מה שכתבתי בזה הם דברים ברורים מאד:

יא

(יא) והמנהג להקל אך טוב להחמיר וכו'. וכל זה באינה גרופה אבל בגו"ק מותר בוודאי. ואמנם לפמ"ש לעיל לענין להחזיר בשבת בגו"ק דיש חילוק בין עודה בידו להניחה ע"ד קרקע יש להסתפק אם גם בע"ש במקום שאין שהות להרתיח קודם השבת אי יש לחלק בין עודה בידו להניחה על גבי קרקע וראיתי ברא"ש שכתב בפשיטות דכל הני חילוקי דינים שנאמרו בזה לחלק בין עודה בידו להניחה על גבי קרקע ובין דעתו להחזיר וכו' היינו לענין להחזיר בשבח אף בגו"ק אבל מבע"י אין חילוק בגו"ק דאף שהניח' מידו ולא הי' דעתו להחזיר מ"מ מותר ויבואר לקמן טעם הדבר. ואמנם הרא"ש עצמו בפ' במה טומנין ר"פ כ' וז"ל על אותן אנשים שגורפין הכירה ומחזירין הקדירה ומכסין אותה באפר קר והי' דעת הרא"ש לאסור משום דחשוב כהטמנה ואח"זדחה דאין זה הטמנה אך מה שאינן מדקדק ומניחין אותה ע"ג קרקע ובש"ס לעיל מבואר ל"ש אלא שעודן בידו א"כ בהך עובדא ליכא חשש כלל כיון דמבע"י הם עושים ומחלפי' שיטת הרא"ש והוא תימא רבתי ובימי ילדותי הרביתי דברים בישוב דברי הרא"ש ואח"כ חפשתי בספרים ומצאתי להרב בעל ברכת הזבח בספר תפארת שמואל שהרגיש בה ותמה על הרא"ש ומעתה לדינא אין אתנו יודע אם להתיר מבע"י כדברי הרא"ש בפרק כירה שכפי הנראה כן דעתו להלכה במקומו ובפרק במה טומנין כתב רק דרך פילפול והנה בטעם הדבר דמבע"י אין חילוק בין הניחה על גבי קרקע או עודן בידו נראה דבאמת הרא"ש בעצמן כתב דהא דגזרינן ע"ש אטו שבת היינו במקום דלא שייך חשש בישול בשבת דהיינו בנתבשל כ"צ וא"כ כיון דליכא חשש מבשל ומשום חשש חיתוי קאתינן עלה בגרופה ליכא חשש כלל ומה בכך שהניחה עג"ק ואף דלקמן כתב דדבר קר שמרתיח חשוב כמבשל אף שנתבשל כבר כל צרכו ואם כן יש לחוש אם נתיר בהניחו עג"ק אולי יעמידנו עג"ק עד שיתקרר ואח"ז יחזירנו ויבוא לכלל בישול וצ"ל דגם בזה אין חשש דבודאי לא יעשה כן בשבת כיון דתשו' בישול ואפשר דהרא"ש בפ' ב"ט כוונתו ג"כ דבאמת עיקר ההיתר שמטמינין בזו משום דתחילה לא נתן לשם הטמנה כיון שמבשלין קדרה אלו כל היום וכיון דאסרינן הניחו עג"ק משום דחשוב כנתינה חדשה בשבת א"כ אף בזה חשוב בנתינה חדשה לעת ערב משום הטמנה ליום מחר וע"כ תירץ דסמכינן עך הך לישנא דדעתו להחזירה לא חשוב כנתינה מחדש וא"כ ה"ה בזה לא חשוב כמטמין כעת. ויהי' איך שיהיה כוונת הרא"ש כיון שהעולם נהגו היתר בדבר ודברי הרא"ש בפ' כירה מפורשים להיתר אין בנו כח למחות בידם והנה להם לישראל כו':

יב

(יב) אבל לסמוך. המ"א כת' דאפי' נצטנן לגמרי ולכאורה לפמ"ש הרא"ש דדוקא היכי דליכא חשש בישול גזרינן ע"ש אטו שבת אבל היכי דאיכא חשש בישול לא שייך למיגזר כמו בכל המלאכות דמתירין ב"ה בע"ש ולא גזרינן שמא יעשה זה בשבת ריש איסור עשי' בשבת מן התרה א"כ בנצטננה לגמרי דקיי"ל דיש בו בישול דבר תורה א"כ מותר לעשותו בע"ש ולא חיישינן שמא יעשה כן בשבת וא"כ אף ליתנה ע"ג כירה שרי:

יג

(יג) פנאדיש הרב במ"א ס"ק ל"ג כ' דכיון שאין בו רוטב אין בו חשש בישול ומשום חיתוי ליכא למיחש כיון שאין דרך בישול בכך היינו כמבואר לקמן סי' שי"ח דמותר להניח דבר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שאצל האש כיון שמפסיק אין זה דרך בישול ואף דלקמן הביא הש"ע ב' דיעות בזה ודעת י"א דאסור אמנם כאן שהר"ן התיר להניחו על גבי כירה ממש דכיון שאין דרכו לאפות ע"ג כירה שהדבר מוכיח שאינו עושה בשביל אפי' רק כדי שיתחמם לחוד אמנם הש"ע לא התיר רק עפ"י קדרה שהקדרה מפסק' דבזה יש לנו שני צדדין להקל והוי כס"ס במידי דרבנן דאזלינן לקולא אף היכי דקרוב לבוא לידי איסור תורה:

יד

(יד) לכן נוהגין שהעכו"ם מוציאין הקדרה. בתה"ד כ' להקל בזה כיון שכוונת העכו"ם להבעיר האש בשביל היסק בית החורף והתבשיל ממילא מתחמם הוי דבר שאינו מתכוין ואף דהוא פ"ר מ"מ במידי דרבנן מותר פ"ר והט"ז כאן כתב דדין זה אין לו מקום סמיכה עיין בדבריו והנה זה לי ימים רבים הקשתי מהא דקאמר הש"ס במסכת סוכה ל"ג גבי הדס שענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטים ביום טוב משום ראב"ש אמרו ממעטין והא מתקן מכא ביו"ט וקאמר כגון שליקטן לאכילה והוי דבר שאינו מתכוין ואקשינן עלה והא פ"ר ולא ימות הוא והנה הך דתיקון מנא אינו רק איסור דרבנן דמיזחי כמתקן דבוודאי מה שלוקט מדבר התלוש ומתקן שיהיה ראוי להדס של מצוה אינו מתקן מנא דבר תורה אלא דאסור מדרבנן משום דמיחזי כמתקן וכן פי' רש"י להדיא עבר וליקטן דאסור משו' שבות דמיחזי כמתקן וא"כ מה הקשה הש"ס דהוי פ"ר דהא באיסור שבות דרבנן לךא אמרינן דפ"ר אסור ואני תמה על האחרונים ביחוד על הט"ז שלא הרגיש בזה על דברי התה"ד והנראה דבאמת יש לחלק בענין זה דשבות דאמירה לנכרי לא על מעשה שעושה הנכרי קאתינן לאסור דהרי הנכרי יכול לעשות לצורך עצמו מה שירצה ואף לצורך הישראל לבלי חשש שמא יאמר לנכרי לעשות הי' מותר רק דאמריה של ישראל לנכרי לעשות מלאכה אסרו חכמים ונסמך על קרא ודבר דבר ומעתה כשאומר לנכרי להניח הקדרה על האש קודם בישול לא ציוהו לעשות מלאכה וכשציוהו להבעיר בית החורף לא קעביד איסורא ואף שהקדרה תתבשל מאליו ע"ז לא צוהו דדבר שאינו מתכוין הו' ואינו בכלל האמריה ואף דפ"ר הוא היינו דפ"ר אסור דחשו' מלאכת מחשבת אבל אין אמירתו לנכרי עלך עשיות מלאכה והדבר ברור כשמש והאמת כי לא ידעתי למה יאסור בהעמידה הישראלית קדירה על התנור קודם הסקת התנור דהרי עמידה זו אין בה איסור להעמיד על תנור קר והנכרי המסיק לצורך צנה מה קעביד הרי היתרא הוא אלא דכיון שיודע שהנכרי יסיק אחר כך הוי כמכוין לבשל אבל בכלל האמירה ליכא איסורא ואף שמהרהר שהנכרי יעשה מלאכה מותר כנ"ל ברור דאין בזה חשש איסור ואמנם הדין באמת נכון הוא אך לישנא דהתה"ד שכתב דלא אסרינן פ"ר במידי דרבנן ע"כ צריך לחלק ולומר כיון דשם מחשש דיבא לתקן כלי קאסרינן לה אף פ"ר אסו' דיש בזה חשש איסו' תורה ובזה א"ש לפי המ דנשמני דאית להי הושענא אחריתא וכתבו התו' דהוי משאצ"ל והקשו דהא מדרבנן אסור ובזה א"ש כיון דאף בתיקן גמור כשהוא משאצ"ל אינו רק מדרבנן כשלקטן לאכילה הוי דשא"מ ופ"ר במידי דרבנן אינו אסו' וזה ברור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף