בית מאיר/אורח חיים/תלח

בית מאיר ‏ אורח חיים תלח

סעיף א כתב הח"י משמעות הש"ס וכו' כדאי' להדיא דף ט' ע"א א"י איך לא עיון שם בתוס' ד"ה כדי מבואר פשטות דעת התוס' כדעת הראש יוסף ע"ש וק"ל:

סעיף ב כזית חמץ מה שהאריך פה הט"ז להשיג על הב"י בפי' הטור:

גרם לו שנלאה לעיין הב"י עד תכליתו. כי כבר מסיק הב"י בעצמו הכי ואולם מה שפי' הב"י בכונת הראב"ד צ"ע תחילה כתב ועכ"ז יש חילוק בין דעתו לדעת הראב"ד דלהראב"ד כל שמצאו קודם זמן איסורו אעפ"י שביטלו להוציאו דכיון שבשעת שחל זמן איסורו יודע בו ואז אינו מוציאו הו"ל מטמין דביטול לא מהני אלא לחמץ שלא היה ידוע לו בשעה שחל זמן איסורו אלא כשבדק וביטל קודם זמן איסורו ולא נודע לו מחוץ זה עד אחר זמן איסורו הוא דמיבעי לי' דהשתא כיון דבשעת שחל זמן איסורו לא היה ידוע לו חמץ זה והוא כבר ביטל איכא למימר דשוב אינו עובר עליו ומותר שכשנודע לו חמץ זה לא היה ברשותו כלל ודברים אל' כמשמען דביטול לא מהני לחמץ ידוע שחל עליו שעת איסורו אי אפשר כדמבואר בסי' תמ"ד דלפחות מכביצה חמץ ידוע אין צריך לחזור מפני שיש לו תקנה בביטול הרי דביטול זה מהני לו לחמץ שידוע לו בשעה שיחול עליו האיסור:

אמנם לבסוף כתב ומה שטען רבינו על הראב"ד שאין כאן הטמנה דכיון שביטלו אינו שלו אינה טענה משום דהראב"ד לא אמר דהוי מטמין ממש אלא דהוי כמטמין כלומר כי היכי דמטמין אעפ"י שביטלו אחר הטמנה עובר על מצות חכמים שציוו לבערו אף זה כן שאע"פ שבטלו עובר על מצות ביעור וא"כ א"י להפריד בין מצאו אחר ביטול קודם זמן איסורו לבין מצאו אחר ביטול אחר זמן איסורו וצ"ע וע"כ דלמסקנתו בפי' הטור דכל שנודע לו בשעה הראוי' לביטול אפילו נודע לו קודם ביטול די בביטול חזר נמי מפירושו בהראב"ד ואינו משיג הראב"ד אלא על ההיתר לבטל ושלא להוציאו דזה חשוב לו כמטמין אבל אם מצאו אחר הביטול אפילו קודם זמן איסורו באמת מודה הראב"ד ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף