ראשון לציון/ביצה/לג/א

ראשון לציון ביצה לג א

אין סומכין בבקעת וכן הדלת כו' ע"כ. דוקא בעצים לפי שהם מוקצים כאבנים אמרו בהם דהגם דאית בהו דין מוקצה לענין הסק' עודן באיסוריהו לענין שאר דברים משא"כ דבר דתורת כלי עליו מטלטלין אותו לכל מאי דבעי בין לתשמיש הקבוע לו בין לכל דבר זולת ר' נחמיה הוא דסבר אין כלי ניטל אלא כו' ולית הלכתא כוותיה ודין זה דבקעת הוי ענף מעקר הדין דביום טוב קי"ל כר' יהודה לאסור מוקצה ורש"י מתיר ולית הלכתא כותיה בי"ט וכאוקמתא דרב נחמן. וא"ת אמאי לא מייתי רב נחמן ראיה ממשנתינו זו דאין סומכין הקדירה בבקעת וכן הדלת דסתם לן תנא בי"ט כר"י. יש לומר דמהכא איכא למידחי דלא סתם לן תנא כר"י ומאי דאסר בבקעת לסמוך הקדירה משום דלא ניתנו עצים אלא להסקה אבל מלתא דחזיא למלתא דידיה כקורה שנשברה דמאתמול נמי להסקה חזיא אי הוה בעי להסיקה הוה מצי אימא דלא סתם לן כר"י בהא לזה אצטריך לאתויי מההיא דולא מן הקורה שנשברה ביום טוב דהגם דמקמי שבירה הויא חזיא להסקה והשתא שנשברה חזיא נמי אעפ"כ אסר. ודע דהך קורה שנשברה דקתני במתני' איירי בקורה דלאו מוקצה כקורות דקתני רישא אין מבקעין כו' ופשוט:

שם גמרא אין מנהיגין את הבהמה במקל. פי' אפילו מקל שתור' כלי עליו דאם לא כן תיפוק ליה דאיסור מוקצה הוא וטעמא דאיסור כדמסיק דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא אלא דקצת קשה אמאי תנא ליה מתני בהדי הקפת חבית וסמיכת קדירה בבקעת דמינה ס"ד תלמודא למימר דר"א כאבוה ס"ל וליכא למימר דמאי דדחי תלמודא דבהא אפי' ר"ש כו' דיחוייא הוא ולעולם משום מוקצה הוא והגם דכבר השמיענו תנא אין סומכין בבקעת כו' אצטריך דלא תימא דעצים להכי קיימי נמי לנהוג בהם בהמה מה דלא קיימי הכי לסמיכת קדירה ודלת קמ"ל וכפי זה נפק לן דינא דשרי לנהוג בהמה בי"ט במקל דתורת כלי עליו הא ליתא דא"כ אמאי קתני במתני' במקל הכי הו"ל למתני אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת וכן אין מנהיגין בהמה אי נמי חש לפרושי הול"ל בבקעת ולמה שינה את לשונו אלא ודאי דמאי דקאמר תלמודא משום דמיחזי כמה דאזיל לחינגא לאו דחוי הוא אלא שינויא עיקר וטעמא דתני ליה הכא הגם דטעמא בפני עצמו משום דאין לו בן זוג קבעו הכא ובפני עצמו קאי:

שם גמרא חזרא ר"נ אסר ור"ש שרי עד הלכתא כו' דרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים כו' ע"כ. הרי"ף ז"ל בהך דחזרא פי' וז"ל פי' עצים ממיני קוצים ונקראים חזרא רב נחמן אסר ליטול מהם עץ להכניסו בבשר כעין שפוד לצלות בו כו' הלכתא יבישתא שרי רטיבא אסיר עכ"ל והך דדרש רבא לא פי' כלום אלא הביא לשון הש"ס לבד ופי' הר"ן ז"ל אור לעשות אור לתנור פורנון בלעז כו' אלא אם כן נעשה כלי מבע"י עכ"ל וכך הם דברי רש"י. והרמב"ם בפ"ב מהל' י"ט הלכה י"ב כתב וז"ל אין מבקעין מן הקורות כו' וכן כלים שנשברו ביום טוב אין מסיקין כו' קוץ רטוב הרי הוא מוקצה מפני שאינו ראוי להסקה לפיכך אסור לו לעשות כמו שפוד לצלות בו בשר ע"כ היינו דינא דחזרא דפלוגתא דרב נחמן ור"ש וכהלכתא דקאמר בש"ס אלא דבפ"ד הלכה. י"א כתב וז"ל לא תכנס אשה בין העצים ליטול מהם אוד לצלות בו ע"כ:

משמע דהיינו דינא דדרש רבא לא תכנס אשה כו' ליטול כו' ומפרשה באוד לצלות בו וקשה הרי כבר פסק הוא עצמו דיבשתא שרי ואי איירי רמב"ם הכא ברטיבתא. קשה תרתי חדא דסתם קאמר ועוד הרי כבר השמיענו איסור דרטיבא בפ"ב והרב המגיד פי' דאוד ר"ל לדעת רבינו לח ורטוב נתכוון לתרץ קושיתינו ראשונ' דסתם קאמר אבל קושיא שנייה לא זזה ממקומה. ואני אומר דדעת רבינו בפי' דברי רבה היא עזה"ד דהגם דחזרא יבישתא שרי רטיבתא לבד הוא דאסיר ה"מ חזרא כמו שפי' הרי"ף ז"ל שהוא מיני קוצים שנקראים חזרא דהני קיימי להסקה וקיימי נמי לצלות עליהו והגם דעקרם להסקה קיימי והראיה דלא שרינן אלא ביבישתא עכ"ז להכי נמי קיימי אלא כל דרטיבא לא יהיב איניש דעתיה עליהו משום דחזו לצלות בהו וביבישתא דחזו להסקה האי נמי דלצלות לא מפלגא מהסקה וכדקאמר הש"ס משא"כ דיר העצים דלא חזרא נינהו לא קיימי אלא להסקה דוקא ולא להכי לזה אמר רבא לא תכנס אשה לדיר העצים לבקש אם יהיה בהם איזה עץ דחזי להכי ולזה רמב"ם ז"ל נמי תפס האי לישנא ולא אמר אסור לצלות על האוד אם לא הכינו מעי"ט דכל דיר העצים להסקה קאי ומופלג הוא בדעתו למעבד מנייהו שפוד והו"ל כסמיכת קדירה ובקעת לא שנא יבש לא שנא רטוב אסור:

שם גמרא למימרא דרבא כר"י סבירא ליה והא אמ' ליה רבא כו'. פי' רש"י וז"ל אם יניחנו לצורך מחר והיום לא היה צריך להם. והתו' הקשו וכי בשביל שאיני אוכל מהם היום יהיו מוקצים כו' יעש"ד והעלו דמיירי שהסריחו. מוכח מזה דהגם דקי"ל ביום טוב כר"י מותר לטלטל בני מעים לבהמה משום דמסרחי. וקשה אמאי השמיט הרמב"ם האי דינא דהא סתמא דתלמודא הוה ס"ד דלר"י אסיר אלא דמכח הך עובדא דרבא ממה שדרש רבא הכא דמוכח כר"י ס"ל מזה הוכרח לומר דשאני כו' א"כ הו"ל לרמב"ם להשמיענו דין זה גם הרי"ף השמיטו בשני מקומות בשבת ובי"ט. ונראה לומר דהרי"ף והרמב"ם מפרשי מאי דקאמר הש"ס כיון דמסרחי כו' בפי' רש"י דפי' דאי מצנע להו לאחר י"ט מסרחי והיום לא חזו ליה כו' ומה שהקשו התוס' לדבריו הכא במכילתין מההיא דשרינן לטלטל בשר חי משום דחזי לאומצא כו' לאו קושיא היא דבשר לאומצא חזי טפי מבני מעים בי"ט והגם דאית ליה הרבה לאכול כו' דאיכא איניש דאכל ליה לאו מוקצה הוא. ולדרכם ז"ל קשה הו"ל לש"ס לשנויי הב"ע שנשחט מעי"ט אלא ודאי דבכל גוונא קאמר וכדברי רש"י וכך הבינו הרי"ף והרמב"ם. והוקשה להם מההיא דאמרי' בפרק במה מדליקין דף כ"ט וז"ל מסיקין בתמרים אכלן אין מסיקין בגרעיניהן דברי ר"י כו' ע"כ. וקשה השתא בני מעים דבר אווזא דמסרחי אנו אומרים מן הסתם דעתיה עילוייהו גרעיני תמרה דודאי להסקה קיימי כ"ש דאמרי' דדעתיה עלויהו והתוס' גם כן תמהו בזה ונדחקו לתרץ לשיטתם דהעלו דבנשחטה מעי"ט מיירי ושאני בני מעים דלא צריכי לאווז משא"כ גרעיני תמרה דצריכי' לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים לכך חשיב להו נולד ולא מהני דעתיה עלויהו עכ"ל ואפילו לדבריהם ז"ל ק"ל דבכל ערי פראנקייא וכן ראיתי כל הסוחרים הבאים משם נוהגים להניח האווז שחוט כמות שהוא שלם בלא הסרת בני מעיו עד למחר ופותחין אותו ומוציאין מעיו ואז אוכלין אותו ואומרים שע"י כך מעלי טפי א"כ הא הוי ג"כ צורך האווז ותדע שכן הוא דהך בר אווזא דרבא דכך הניחוהו ולא פתחוהו מעי"ט לדבריהם ז"ל שמעי"ט נשחט ומה גם לגירסת רמב"ם שגורס בדברי ר' יהודה שקדים שכתב בפ"ב מהל' י"ט וז"ל כיוצא בו אגוזים ושקדים וכו' אם אכלן בי"ט אין מסיקין בקליפיהן ע"כ. הרי דבשקדים אין צורך גם כן בקלופיהן ודמיא לבר אווזא ועכ"פ לדברי רש"י דבנשחעו בי"ט נמי מיירי קשה מאי שנא מקליפי אגוזים ושקדים והראיה שהשקדים אין צורך לקליפיהן שהרי כך נמכרין בלא קליפה ואעפ"י כן אסיר להסיק בקליפיהן ואמטו להם מוכרחים לומר דמשני הש"ס שאני הכא כיון דמסרח דעתיה עילויה לדע' רבא קאמר דהגם דסבר כר"י כדמשמע מההיא דלא תכנס אשה וכו' עכ"ז בהא לא סבר כר' יהודה מטעמא דמסרח כו' וה"ה בהסקת גרעיני תמרה וקליפי אגוזים ושקדים ואין הכרח לומ' דהאמורא סבור או כר"י בכולה מלתא או כר"ש בכולה מלתא. ותדע דכמה אמוראי סברי כר"י בחדא וכר"ש בחדא וכההיא דרב אחא ורבינא דפסקו הלכה כר"ש חוץ ממוקצה מחמת איסור דסברי כר"י והרבה כיוצא בזה. ומהשתא לרי"ף ורמב"ם דפסקו כר"י בי"ט דאין מסיקין בקליפי אגוזים מינה נשמע דאסור למשדי מעים לחתול אם נשחטה בי"ט ולהכי השמיטו מהלכות הא דבני מעים ואם נשחטה מעי"ט חזינן אם הניחו בני מעים בה לתיקון דבר אווזא ג"כ הו"ל כגרעיני תמרה שאכלן ביום טוב ואם לאו מחלקינן כדעת התו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף