שער אפרים/קיד

שער אפרים קיד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קיד

המעשה שהיה כך היה איש א' נסע מכאן ונקרא שמו ראובן וקראו אותו כן לס"ת בשם זה וקצתם אמרו שבמדינת פולין קראו אותו בשם אחר ואמר שבאמת השם הזה עם השם השני הוא שמו והנה קודם נסיעתו מכאן באשר שהיה נחפז ללכת מכאן ובאו אלי האיש הנז' וחמיו שלא יניח את אשתו עגונה באשר שכל הדרכים בחזקת סכנה שיתן גט לאשתו על איזה זמן ולא היה אפשר בעולם לסדר לו גט כראוי ע"פ ד"ת כי היה נחפז ללכת ויהי בעומדו על פרק הנסיעה אמרתי לו שיעשה פה שליח שיעמיד במקומו איש א' וימנה אותו שיתן גט לאשתו ויצוה להסופר ויכתוב גט הנ"ל ויצוה לעדים שיחתמו גט הנ"ל ויצוה להרב ולהב"ד שימסרו לו גט כראוי מא' ועד מאה עד שיהיה כשר לדעתינו והנה מחמת הלחץ זו הדחק ציוויתי להסופר לכתוב לו כתב ועשיתי קצת הגהות לכתב הנ"ל והעיקר שכחתי להגיה בתוך הכתב הנז' והעדים חתמו על הכתב הנ"ל שלא בפני ונשאר בידו והנה כאשר נסע מכאן ראיתי בהעתק הכתב אשר היה ביד הסופר כאשר אני שולח למעל"ת ההעתק ממנו וראיתי שאותו הכתב העיקר חסר כו' האיש הנז' מינה לסופר ולעדי' שיכתבו ויחתמו גט מא' ועד ק' גיטין כנ"ל והתנה עם השליח הנ"ל שהגט יכתוב הסופר ויחתמו העדים בלי שום תנאי אך בשעת שיתן השליח הגט לאשתו שמחויב להתנות עמה בתנאי כפול שתהיה מגורשת מעכשיו ע"פ תנאי זה שבאם אבוא פה מהיום עד כ"ט יום בחודש אלול תל"ט לפ"ק אזי יהיה הגט הזה בטל ומבוטל כחרס הנשבר כו' ולא אוכל לומר שהייתי פה אם לא שאבא בפני ראשי וממוני הק"ק ויתנו לו כתוב וחתום שהייתי פה כו' והנה באמת ראיתי שאותו הכתב השליחות והמינוי הוא כשר לגרש בו ע"פ דעת הפוסקים הרמב"ן ובעל המאור והרשב"א וסיעתו שסברי דמ"ש בגמ' פרק המגרש הא דאמר רבא ל"ש אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו ע"פ נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטא שתקוה שתוקי לבעל עד דכתביתו לתורף כו' היינו דוקא בתנאי הפוסל בגט כגון בחוץ לפלוני ולא בע"מ וכמבואר בגמ' דהמגרש הנ"ל ועיין בהמ"מ פ"ח מה"ג ובב"י אמנם לפי דעת הרמב"ם וסיעתו דסברי דאם התנה בע"פ קודם כתיבת התורף הוי ספק גירושין שפירשו הא דאמר רבא שתוקי שתקי לבעל איירי בכל התנאים בעלמא וכן הוא דעת רש"י שכתב נזפו בו שלא יזכיר שום תנאי ועיין בתוס' שם וא"כ לפ"ז גם בנ"ד מאחר שהתנה הבעל עם השליח קודם כתיבת הגט שיתן הגט לאשתו על תנאי הנ"ל הוי ספק גירושין אף שיש לחלק דמבואר בכתב הנ"ל שצוה להסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו הגט בלי שום תנאי אכן מ"מ אינו יוצא מידי ספיקא לפי דעת הרמב"ם מאחר שעכ"פ קודם כתיבת הגט התנה עם השליח שיתנהו לאשתו ע"ת הנ"ל ואין זה כריתות:

וראיתי בתשו' ה"ה מהרי"בל ח"ב סי' י' שכתב בנדון כזה בראובן שרצה להרחיק נדוד כו' וקרובי אשתו שאלו ממנו גט זמן ונתפייס ראובן כו' והיה נחוץ ללכת וצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולשליח שיתן אחר שילך ושאל השואל אי שרי למעביד הכי כו' וכתב שם שיש סברא להקל בזה דמקרי כמו ספיק' כו' מ"מ מסיים שם דמ"מ לא מלאו לבו להקל בזה אם לא שיש עוד טעם אחר וע"ש:

באמת ראיתי מ"ש הב"י על ה"ה המזרחי שהפריז על המדה במה שמחמיר שמאחר שרבו המתירים כדי הם לסמוך עליהם בדיעבד כו' וכ"ש בשעת ואפילו היה במידי דאוריית' וכ"ש במידי דרבנן כו' ע"ש ואפ"ה לא מלאני לבי להקל בזה כי ראיתי עוד בתשו' ה"ה הרדב"ז ח"א סי' ק"ה וז"ל ראובן שאמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו ויתנו גט לאשתו ע"מ כך וכך ואמר אחד מבעלי ההוראה כיון שיש כמה פוסקים מקילים בזה להזכיר תנאי ע"פ קודם כתיבת הגט ראוי לסמוך עליהם כו' והשיב הרדב"ז וז"ל הגם לכבוש את המלכה עמי בבית דאתריה דהרמב"ם הוא זה והוא מחמיר בדבר איך נקל בזה כו' וכתב עוד שאחד מבעלי ההוראה שרצה להקל שמא בשעת הדחק אמרה וכדאי הם בעלי המחלוקת דהיינו הרמב"ן והרז"ה ושאר פוסקים המקילים לסמוך עליהם בשעת הדחק ומכ"ש שהרמב"ם אמר שהיא ספק מגורשת וכיון דאיכא ספק ומחלוקת ושעת הדחק נסמוך ומשום חומר' דא"א לא סמכתי לעשות מעשה להקל כו' ע"ש. ומצאתי ראיתי שכתב בתשו' ה"ה מהר"ת ן' יחייא סי' ק"ג על מעשה כזה בראובן שהיה על הפוסקים המקילים ושמא זה היה דעת בעל ההוראה הנז' נשוי אשה בשאלוניקו ורצה ללכת למצרים כו' וצוה ג"כ לעדים ולסופר לכתוב גט זמן כו' והשיב ע"ז הרב הנז' שלדעת הרמב"ם וסיעתו אין לגרש בגט זה ואע"פ שהדבר זה זר דא"כ אין לנו תקנה במגרש ע"י שליח ע"ת אלא שיכתוב הגט קודם ומעשי' בכל יום שכל חכמי ישראל העוסקים בטיב גיטין וקדושין מסדרים במי שנחוץ ללכת שיאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולשליח שיתן גט ע"מ כך וכך והולך לו הבעל וכותבים הגט והעדים חותמים בו והשליח נותנו לאשה בתנאי. תמיה אני ע"ז דבשלמ' היכא דמקרי דעבדי הכי ואיכ' עיגונא דאיתת' נימא שנטרח להתיר האשה ולסמוך על גדולי האחרונים הרמב"ן והרשב"א והנמשכים אחריהם דסביר' להו דאין תנאי דאם באתי כו' פוסל בגט אף קודם כתיבת התורף כו' אבל אותם המסדרים לכתחלה שיעשו כן אין דעתי נוחה מהם כו' ע"ש ובאמת נלע"ד לישב דאפשר מ"ש הרב הנ"ל בתשו' שמעשי' בכל יום כו' שמסדרי' גט כזה לפי שראיתי בתשו' ה"ה מהריב"ל הנ"ל בתשו' י' בסופו דאפשר לצאת ידי כולם שיאמר ראובן לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו כו' ולא יזכיר להם שום תנאי אלא סתמא וכשיתנו הגט ביד פלוני שהוא ממנה שליח ליתן הגט לאשתו ואח"כ יאמר לשליח בפני עדי' אחרים הרי שאמרתי להסוכר ולעדים שיכתבו ויחתמו ושיתנו הגט לידך ליתן אותו לאשתי והריני עושה וממנה את השליח לך ליתן הגט לאשתי ע"מ שאם לא אבא עד זמן פלוני שיהיה הגט משעת נתינה כו' ומסיים שם כיון דאין התנאי ידוע לסופר ולעדים אלא לאחריני אית לן להקל כו' ע"ש וא"כ לפ"ז אפשר שזהו דעת חכמים בישראל שמסדרים גט זמן כמ"ש מהרת"י הנ"ל דהיינו באם שאין התנאי ידוע לעדים ולסופר כנז' אז מעשים בכל יום שמסדרים גט זמן וא"כ תמיהת מהרת"י אינו תמיה על שחכמי ישראל עושים מעשה בכל יום ומסדרים גט זמן כפי מה שכתב הרב מהריב"ל הנ"ל. ואף שה"ה מהרת"י הניח התמיה במקומה אבל כד מעיינת בדברי המסיים את התשו' שלו הוא ה"ה מה"רר יוסף שלום שכתב וז"ל ואני הבא לסיים האי פיסק' אי מקילינן בהאי גיטא למיהב יהיב אי לא הנלע"ד דמקילינן משום עיגונא דמקילינן אפי' לעד מפי עד כו' וסמכינן בכל כה"ג אהרשב"א ובר ששת שכתבו דאנן סהדי דכדעתי' דמגרש משוי להו שליח דלעבדו גיט' מעלית' לפום דינא וכתקחז"ל ולא לעיגונא דאיתת' מכוין ודאי כשאמר לשליח ליתנו ע"מ דעתיה הוי לפום דינא דהיינו לבתר דלכתבו ית גיטא בלי שום תנאי בתר הכי ליתני שליח' ההוא תנאה כו' עד וזהו פשוט בדלוסקמי דגברי רברבי כמו הריב"ש ז"ל במאי דכתב גבי ואו"י גוצי דלורכי יתהון דאנן סהדי דניחא ליה דליהוי גיט' מעליא כי היכי דליפקי' מספיק' יוסף בכהר' יאודה שלום עכ"ל. וא"כ לפ"ד היה לנו ג"כ להקל בנ"ד:

והנה במ"ש לעיל והמלצתי בעד חכמי ישראל המסדרים גיטי זמן אשר תלונות הרב בעל ת"י עליהם ורציתי לעמוד לימין צדקם שהמה נוהגי' ע"פ סברת הרב הריב"ל הנ"ל:

אמנם ראיתי בתשו' המבי"ט ח"א סימן מ"ז דף ק"ג שכתב שנשאל ה"ה מהר"י בי רב אם יש הפרש בין כשהתנאי אומרו לסופר עצמו ובין כשאומר לסופר כתוב גט בלי תנאי ולשליח אמר קודם שנכתב הגט אותו הגט לא תתניהו כ"א על תנאי כך וכך יהיה הגט. כשר או לא שלדעת הרמב"ם הוי ספק מגורשת כו' ופסק הר"י בי רב שאין לחלק בזה ואין הפרש ביניהם כו' דזיל בתר טעמיה כו' דמ"ש דהוי ספק מגורשת הוא ממ"ש הירושלמי כו' שפסול התנאים הוא מטעם אם יש ברירה דהיינו שאחרי שיתקיים התנאי נסתפקו בירושלמי אי אמרי' דהוברר הדבר למפרע שהגט היה גט כריתות כו' וא"כ מה לי אם אמרו לשליח או לזולתו כו' ע"ש. באמת כד מעיינת בתשובת הרי"בל הנ"ל שכתב וז"ל אחרי שכתב התיקון הנ"ל דאפשר לצאת ידי כולם וכתב וכן ראיתי לקצת מגדולי שאלוניקו שהיו נוהגים בכך והרגיש ג"כ במ"ש הר"י בי רב הנ"ל דהמ"מ כתב דטעם הרמב"ם הוא משום ברירה כו' ומסיים שם ואפ"ה מסתברא להקל כו' ע"ש ובאמת יש להקל בנדון זה מטעם ס"ס ועיין בתשו' ה"ה הריב"ל הנ"ל וביותר לפי מה שמצינו מחלוקת בפוסקים אי אמרינן דספק דאוריית' לחומר' אי זהו מדאוריית' או מדרבנן וכמ"ש הר"ן בקידושין וגם בתשובותיו וכבר כתב בזה הכ"מ מהל' טומאת מת פ"ט שאין הספיקות להחמיר אף בדבר שהוא מדאוריית' זהו רק מדברי סופרים וגם הראב"ד מודה לו ועיין ברמב"ם סוף ה' כלאים ועיין בזה בתשו' מהרי"ט ח"ב סי' א' לטי"ד שלו וגם בתשו' מהרש"ח כאשר הארכתי בזה בפסקי בכמה מקומות וא"כ יש כאן להקל בנ"ד מטעם ס"ס אמנם לא באתי למדה הזאת בנ"ד מחמת גודל האיסור ערוה החמורה וחשש ממזרים חלילה ועיין בתשו הראנ"ח סי' נ"ב דף פ"ה ע"ג ודף פ"ז שם עוד בתשו' הנז' סי' נ"ט בנדון כזה שנוטה קצת להקל ומביא סברת מהריב"ל הנ"ל ולא מסיק אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא ואין ולאו ורפיא בידיה:

וראיתי בתשו' ה"ה מהרי"ט ח"א סי' ס"ו וז"ל ראובן רצה להרחיק נדוד אל ארץ רחוקה ובהיותו על אם הדרך הזכירהו החכם הש' כמהר"ש לנייאדו להניח גט זמן לאשתו וצוה לסופר לכתוב כו' שיתנהו לה אם בא בתוך שני שנים כו' וכתב שיש לפקפק בגט זה לפי שצוה לכתוב גט זה ע"ת קודם שיכתוב הגט כו' והרמב"ם ורש"י הוא מהמחמירי' ומסיים שם מהרי"ט וז"ל ורחש לבי לתקנת דבר זה ב' דברים הא' שהגט עצמו יצוה עליו לכותבו בלי שום תנאי לא בכתיבה ולא בנתינה אבל במינוי השליח יכול להתנות ולומר הרי צויתי לכתוב גט לאשתי שינתן לה בלי שום תנאי ואתה פלוני אני ממנה אותך שליח ע"ת אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש שתהא שלוחי מעכשיו ואם באתי בתוך י"ב חודש אי אתה שלוחי וכשהשליח יתן הגט לאשה יתן לה בלי שום תנאי אלא שתהא מגורשת ממנו מיומא כשיבוא בתוך הזמן בטל השליחות למפרע ואגלאי מילתא שלא קיבלה הגט מיד שלוחו של הבעל אלא מאינש דעלמא ונמצאו הגירושין בטלי' מאיליהן ולא מחמת התנאי וצריך להודיע לאשה שאינה יכולה להנשא אא"כ לא בא לבסוף הזמן שאם יבא אינו שלוחו של בעל והגט לעולם הוא כשר כו' וכתב עוד תיקון אחר בזה למי שהוא נחפז לילך בדרך ויניח גט זמן לאשתו וכתב בח"ב בטא"ה שלו סי' י' עוד בזה וז"ל ורחש לבי לתקנה זו בשתי דרכים והיינו הדרכים הנז' ומסיים שם בסוף התשובה וז"ל והחכם הש' הר' דוד דיקאריש נר"ו הרצה דברי בשאלוניקו לפני הרב כמהר' אהרן חסון ז"ל ושמח בהם והוחזקו להיות נוהגין כן בשאלוניקי עכ"ל ורציתי ג"כ להגיה בתוך הכתב הנ"ל התיקון הלז ע"פ תשו' ה"ה מהרי"ט ועדותיו נאמנה מאד במ"ש והוחזקו להיות נוהגין כן בשאלוניקי. רק שנטרפה השעה שנסע האיש לדרכו והעדות חתמו בלי ידיעתי והנה לא רציתי לסדר הגט לאשה הנז' אף שהפצירו בי מאד כי ירא יראתי על כן אני כותב כל זה למעל"ת באם שיעבור דרך קהלתכם שתעכבו אותו כי יש לחוש שהבעל יהי' סבור שנתגרשה אשתו ויקח אשה אחרת ככלות הזמן הזה ובשוגג יעבור על חרם דרגמ"ה:

והנה אף שאיני צדיק בעיני נתקיים בי המקרא לא יאונה לצדיק כל און כי כמו שמונה ימים אחר זה סיבב בעל הסיבות איזה סיבה שהוכרח הבעל לחזור לביתו ונתתי שמחה בלבי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף