שער אפרים/נז
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה נז
נשאלתי ראובן שמחויב ליתן בשר לגוים או לחיילות וגם לשחוט הבהמות והוא אינו בקי בהל' בדיקה וגם אין שם איש מי שבקי בבדיקה אם רשאי לשחוט בברכה הואיל ואין סופו לאכול ממנה:
תשובה הנה קצת משמע ממה שהביאו הפוסקים גבי כיסוי הדם שלא יברך עד שיבדוק כו' ומקשים שם משחיטה ומתרצים דמכל מקום מוציא מידי נבילה ועיין ב"ח סי' כ"ח בי"ד ופרישה דרישה שם ע"ש אם כן משמע דצריך לברך כדי לטהרה מידי נבילה:
אבל אינו ראיה משם ויש להביא ראי' מגמ' דע"א פ"ק דף י"ג גבי אין מקדישין בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תעקר ופריך ונשחטה משחיט (פי' אף שאינו ראוי לאכילה) ומשני אתי ביה לידי תקלה דלמא אתי למיכליה ע"ש א"כ מוכח מזה דשרי למשחט דאל"כ מאי מקשה ונשחט משחט הלא אסור לשחוט כשאין סופו לאכול ממנה אבל יש לדחות די"ל שזהו תירוץ התרצן שאמר אתי לידי תקלה ר"ל מאחר שרואים ששחטה מוכרח שראוי לאכילה דאל"כ אינו רשאי לשחוט( ויבדוק איש אחר ויאכלנו) וגם י"ל מה שמקשה ונשחטה משחיט היינו בלא ברכה כי הברכה אינו מעכבת ודוק ועיין בב"ח בא"ח סי' תקנ"א גבי אי רשאי לנחור התישים עבור העורות ועיין בתשובות משאת בנימין סי' ס"ח ודברי הב"ח צ"ע לשם ועיין בתוס' בע"א דף י"א ד"ה עיקור שיש בה טריפה:
[הג"ה מבן הרב המחבר זצ"ל וזאת ליהודה ויאמר. מ"ש אמ"ו הגאון זצוק"ל אבל אינו ראיה משם נלע"ד מטעם ששם סמכינן אחזקה דרוב בהמות בחזקת כשרות וכמ"ש הרב ש"ך בסי' כ"ח ס"ק כ"ו ע"ש ואפילו אם ימצא טריפה אהני לטהרה מידי נבילה בדיעבד מה שאין כן בנ"ד שבודאי לא יאכל הישראל ממנה ודמיא קצת למ"ש הא"ז והובא בש"ע סימן י"ט וז"ל ואם שחט דבר דאיתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה ישחטנו בלא ברכה עכ"ל ע"ש הרי להדיא שלכתחלה אין מברכין על דבר דאיכא לספוקי אם יאכל ממנו אי לא אף שי"ל דאהני שחיטה לטהרה כו' ומכ"ש בנ"ד שבודאי לא יאכל הישראל ממנה פשיטא שלא ישחוט בברכה אף דאהני שחיטה לטהרה מידי נבילה. וכן מצאתי און לי בדברי הרב בעל ט"ז סי' כ"ח ס"ק ט"ו שכתב וז"ל ובדרישה כתב בשם רש"ל דברכת שחיטה שאני דמהני לטהרה מידי נבילה ותמוה הוא דאם כן למה אמרו בשוחט דבר דאתיליד ביה ריעותא דשוחט בלא ברכה כדאי' בסי' י"ט כו' הא מטהרה מידי נבילה אלא ע"כ דלא מברכינן אלא על מה שמותר לאכול ממנה עכ"ל ואם כן ה"ה בנ"ד אסור לשחוט בברכה מאחר שאינו אוכל ממנה אף שיש לסלק תמיהת הט"ז הנז' מן הרש"ל דמ"ש דברכת שחיטה מהני לטהרה כו' היינו כשאין ריעותא בבהמה ואחר כך אשתכח שהיא טריפה אפילו הכי שוחטין בברכה ולא קפדינן מטעם שכתבתי לעיל שסמכינן ארובא ומשא"כ בשוחט דבר דאתיליד בו ריעותא שוחטין בלא ברכה אף שי"ל דאהני ברכת שחיטה לטהרה כו' כי בשביל זה אין אנו סומכין לברך לכתחלה ברכ' מספק ולפ"ז דברי הרש"ל ודברי הא"ז הנז' שניהם בקנה א' עולים אמנם דברי הרש"ל מצד עצמם תמוהים היכן מצינו שברכת השחיט' מטהרה מידי נביל' וכמ"ש אמ"ו הגאון זצו"קל לקמן בסוף התשו' זו על הגמ' דסנהדרין ע"ש:]
ואין להביא ראיה מגמ' דביצה דף כ"א וז"ל והתניא מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לב"ה כו' עד א"ל בולשת באה לעירינו ושחטנו להם עגל והאכלנום כו' ומסיק דעגל טריפה הוי וזה היה בי"ט ואמר להם שיצא שכרם בהפסד' הואיל ושחטו לעכו"ם הלא בלא"ה אסור לשחוט לעכו"ם כשאין ישראל אוכל ממנו וגם לפי מאי דמסיק עגל טריפה הוי אמנם יש לדחות דשם איירי בלא ברכה אבל לא משמע כן מדמשני עגל טריפה הוי דהאיך יעשו ברכה על הטריפ' ואין לומר שאח"כ מצאו טריפה ולא בשעת שחיטה וז"א דהאיך אמר שיצא שכרן בהפסדן שהרי אמרה תורה לכם ולא לעכו"ם וקשה קושית המקשה ואמאי והא חזי למיכל מיניה מאי אמרת שהי' טריפה הלא מתחלה לא ידעו שהיא טריפה והיה ראוי לאכול מזה ע"ש ודוק:
אבל יש להביא ראיה מגמרא דסנהדרין דף קי"ב בעי רב חסדא בהמת עיר הנדחת מהו דתתהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא ל"ש שחט' משחט ל"ש קטלה מקטל או דילמא כיון דשחטה מהני לה שחיטה מאי תיקו וא"כ מוכח מזה דיכול לשחוט אף שלא יבא לידי בדיקה וגם אינו ראוי לאכילה דהלא בהמת עה"נ אסור בהנאה ואפ"ה יכול לשוחטה אבל מ"מ אין להוכיח מזה לענין ברכה וגם עיין בקידושין ובפ' ד' וה' גבי שור הנסקל אע"ג דעבדי' כעין בשר ששחטה משחט ע"ש והנלע"ד כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |