שו"ת מבי"ט/ג/קלה
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן היו לו בני' קטנים משרה ומתה ואחר כך נשא רבקה שהיתה אלמנה ועשה לה תוספת בכתובת' שלא כמנהג שאר אלמנות ואחר ימים נתרצית רבקה לבעלה ומחלה לו התוספות ונתנה לו שטר מחילה על זה כדת וכהלכה ומת ראובן ולא היו לו בנים ממנה והנה בשעת מיתת ראובן היה הכל ביד רבקה ובניו של ראובן קטנים לא ידעו מאומה מכל אשר לאביהם ורבקה מצאה השטר מחילה קרעה אותו ותובע' עתה כל כתובתה עם כל התוספת משלם ויורשי ראובן טוענים שהוא ידוע שעשתה מחילה מהתוספת ושהיא קרעה השטר והיא משיבה שקודם שמת בעלה ראובן נתרצה לבקשת' והוא בידו קרע שטר המחילה והיורשי' טוענים מאחר שנפגמה שטר כתובתה בשטר מחילה אפילו אם היה כדבריה שבעלה קרע השטר מ"מ במה חזר ונתחייב התוספת בלי שום קנין ועדים ושטר אחר והוא התל ושחק בה ולהפיק דעתה קרע השטר שהיה יודע שלא יועיל קריעת השטר לחזור ולגבות בכתובה כיון שנפגמה והויא כמלוה ע"פ שאינה נגבית מיתומים גם אפשר שראובן מעולם לא קרע השטר אלא היא שמצאה אותו והיא באה להוציא מן היתומים יורינו מורינו:
תשובה אם המחילה היתה כדת אינה נאמנת רבקה כיון שהיה שטר המחילה בבית ברשות היתומים היתה והרי הוא כמי שחטף שטר חוב מיד חבירו וקרעו ואפי' היתה אומרת שהחזיר לה שטר המחילה אין חזרת השטר מבטל המחילה או המתנה אפילו לרשב"ג שאמר פ' גט פשוט הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו השטר חזרה מתנתו ה"מ בשטר קנית השדה שכתוב בו שדי נתונה לך כמו שכתב הרא"ש ז"ל בכלל ס"ח אבל המתנה שהוא בקנין סודר והשטר לא נכתב אלא לראיה בעלמא בחזרת השטר לא חזרה המתנה אפילו לרשב"ג וכל שכן דאין הלכה כרשב"ג אלא כרבנן שאמרו מתנ' קיימת כמו שכתב הרא"ש ובנ"ד שטענה האלמנה שלא החזיר אותו לידה אלא שהוא קרע אותו אפי' לרשב"ג דסבר השטר קנית שדה שכתב שדי קנויה לך חזרתו חזרה היינו כשהחזירו לנותן אבל לא החזירו אלא שקרעו לא נתבטלה המתנה דכיון שקנאו במסירת השטר שכתוב בו שדי קנויה לך והחזירו הוי כמי שכתב לו שדי קנויה לך כמו שכתוב שם לדעת רשב"ג ואם קרעו ולא החזירו הוי כמי שקרע שטר א' שלא הפסיד אלא שעבוד השטר ולא המלוה אם יש לו עדים או שאינו מכחש הלוה וכן במתנת השדה אפילו שנקרע השטר כיון שיש עדים שנתן לפניהם השטר או מודה הוא אין קריעתו חזרת המתנה ששטר כזה אינו לראיה ואינם שומרין אותו והרי הוא כמי שקנה קרקע בחזקה שאע"פ שיחזור בו צריך המוכר להחזיק בו ואם קנאו בכסף חזרת הכסף אינו מבטל הקנין אלא אם כן אמר כשחזר המוכר הכסף לקונה אתה מוכר לי השדה שמכרתי לך בכסף זה והרי האשה שנקנית בשטר פשיטא שאין חזרתה השטר למקדש חזרה עד שיכתוב לה גט ואפ"ה חזרת השטר לרשב"ג בשדי קנויה לך הוי כמי שכותב לו שדי קנויה לך ולא בשטר ראיה אבל לרבנן אפי' שטר שדי קנויה לך אין חזרתו חזרה ושטר של ראיה אפילו לרשב"ג אין חזרתו חזרה ובנ"ד הוי כשטר ראיה כי המחילה בדבור היא העיקר והשטר הוא לראיה ובחזרתו לא נתבטלה המחיל' או המתנ' לכולי עלמא וכ"ש קריעה בלא חזרה דאפי' בשדי קנויה לך לא נתבטלה המתנה או המחילה אפי' לרשב"ג כמו שכתבתי וא"כ אפי' נאמין לאשה המחילה קיימת ולא נתבטלה לא בחזרה ולא בקריעה נאם המבי"ט:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |