דרכי משה/יורה דעה/צו
(א) ובארוך כלל ל"ח הביא דברי הרשב"א וכ"ה דעת הר"ן פכ"ה:
(ב) ונ"ל לומר דנקט בצלים דדי להן בעומק מקום וה"ה לצנון דהרי כתב לעיל דדי לו בנטילת מקום בצנון שחתכו בסכין של בשר לאכול בחלב וה"ה כאן דאין לחלק בהא לסכין של בשר שרוצה לאכול בה חלב או לסכין של איסור מיהו אינו בולע יותר ממה שבולע בסכין של בשר ודוקא לענין לשער נגד כל הצנון איכא לחלק משום דבסכין של איסור חנ"נ משא"כ בסכין של היתר דלא אמר ביה חנ"נ כמבואר לעיל וכן מוכח בהדיא מדברי אשיר"י והביאו ב"י דאין לחלק בהא בין סכין של איסור לסכין של היתר וע"ל בסמוך ובארוך משמע דצנון ובצלים כולו אסור:
(ג) ולפי מ"ש ריש הסימן דאין לאסור רק כדי נטילה אפי' נחתך בודאי בסכין של נכרי ולכן המנהג פשוט לקנות קרין אע"פ שבודאי נחתך ראשו בסכין של נכרים ואוסרין כדי נטילה בראשו שמסירין משם קודם שמתקנין אותו אבל בצנון אוסרין כולו כמ"ש ונ"ל הטעם המנהג אע"פ שאין לחלק בין חריפות צנון לחריפות התמכא ואדרבא התמכא יותר חריף מ"מ בצנון שאפשר להחמיר כי אין דרך למכור אותן חתוכין ואפשר להחמיר החמירו אבל בתמכא שקורין קרין שרובו חתוך לא חששו להחמיר ואוקמא אדינא כן נ"ל עוד כתב הארוך ודוקא בדבר שהוא חריף ולח קצת אבל בדבר יבש לגמרי אפי' חריף מותר בהדחה ומטעם זו מתיר בסמ"ג הזנגביל שעשאו נכרי בסכין שלהם מטעם דסתם כלי של נכרים אינו ב"י עכ"ל וצ"ע דהרי קורט של חילתית אין בהם לחלוחית יותר מזנגביל ואפ"ה אסור ע"כ נראה דמאן דמתיר זנגביל מטעם דסתם כלים של נכרים אינן ב"י ס"ל דדוקא קורט של חילתית ולא שאר דברים חריפים כסברת מהר"ם ושאר גדולים אבל לדברי ס"ה דמדמי כל דברים חריפים להדדי אין חילוק ג"כ בין בדבר שיש בו לחלוח לאין לו וע"ל סימן קכ"ב בטור ובמרדכי פ' כיצד מברכין דטעם שאוכלין זנגביל מרוקח משום שיש להם כלים מיוחדים לכך או מטעם שסתם כלים של נכרים אינם ב"י ובודאי לא נחתך[1] בסכין של נכרי אלא נתלש כך דלא גרע מקורט של חילתית עכ"ל משמע בהדיא כדברי דאם נחתך בו אסור רק שתלינן שנתלש ומה שהוצרך לטעם דסתם כלים אינן ב"י היינו באותן שמבשלים בהן המרקחת אבל זו לא מהני לענין אם נחתך בסכין של נכרי' ואפשר שגם דעת הסמ"ג כן ולא כמו שהביא בעל הארוך כן נ"ל:
(ד) וכתב בארוך כלל ל"ח ומה שאנו אוכלין שומין ובצלים ודומיהן שנחתכו זנבותיהן בסכין של נכרי' לפי שהזנבות אינם חריפין ולא בלעי מהסכין כי אם קצת ובקליפה סגי וכן צנון שנחתך בסכין של נכרי רק למעלה בירק שלו שהוא רק קצת חריף אם נשאר בירק על הצנון אפילו כרוחב קש חטין זורק הירק והצנון עצמו מותר עכ"ל משמע מדבריו דאם נחתך הצנון או הבצלים עצמן שנאסר כולו ואפשר דהוא לטעמיה אזיל דפ' בצנון שחתכו בסכין של בשר שכולו אסור לאכלו בכותח ולכן גם כאן כולו אסור אבל לדברי ב"י שכתב לעיל דסומכים להתיר בנטילת מקום גם כאן די בנ"מ אמנם המנהג שראיתי הוא לאסור כולו. ועוד כתב בהגהת או"ה וז"ל ולפעמים מביאים הגוים לשוק צנונות שנראין חתוכות אף למעלה מזנבותיהן ואומרים שחותכין בברזילי המרה וחצינא כשחופרין אחריהן ומוציאין אותו מן הקרקע ונראה שכל החתיכות שהן לצד הזנב אפי' אינו בזנב עצמו אלא אף למעלה ממנו עד שליש או מחצה בצנון ואפי' בצדדין עד מחצה תלינן בברזל כשחופרין דדרכן לחותכן בהא אבל למעלה מזו לא תלינן עכ"ל:
(ה) וכן כתב בארוך דדגים מלוחים שחותכים הנכרים בסכינם לאחר המליחה צריך קליפה מיהו אם הם הרבה חתיכות הראשונים בטילים ברוב. כתב מהרי"ו[2] בתשובה סימן מ"ט וכל הכרוב דפרמי נכרים הוא אסור והנכרים אינן נאמנים לומר דיש להם סכינים מיוחדים לכך דלהשביח מקחו אומר וכרוב שלם דשלקי גוים במקומות הנוהגים בו היתר צריך לחתך או למגרר בי פסקי ובניר"ן בער"ק נוהגין לאכלו היכא דשלקו שלם אבל דפרמי גוים נוהגין בו איסור עכ"ל וכן המנהג במקומות וראיתי מקצת מקומות שנוהגין בו היתר אף באותו הפרום ואפשר דסמכינן על דברי ש"ל וארוך דס"ל דהראשונות שבלעו איסור בטילים ברוב כן נ"ל אמנם בכלבו בשם הראב"ד כתב כדברי מהרי"ו וז"ל פת שחתכו בסכין של נכרי צריך לגרר מקום החתך ואם חתך בו בשר דק [כולו][3] אסור דלא יוכל להדיחו או לגררו יפה עכ"ל מיהו יש ליישב דברי הראב"ד דמיירי שלא חתך כ"כ הרבה דהאיסור בטל בהיתר כן נ"ל וע"ל סימן קי"ד מדינים אלו:
(ו) וכתב בארוך דאנו נוהגין לאכול תפוחים יבישים מחותכין בסכין של נכרי אפילו בלא הדחה דהואיל ואינם חריפים מותרין כולם ואפילו הראשון והשני דבעי הדחה בטל ברוב המותרים: