תפארת ישראל - בועז/פאה/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־23:46, 20 באוקטובר 2021 מאת ממרחק (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפארת ישראל - בועזTriangleArrow-Left.png פאה TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
ר"ש
מלאכת שלמה
הון עשיר
יש סדר למשנה
זרע יצחק
רש"ש


מראי מקומות


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) ואילה"ק מ"ש אילנות מזרע אחר דמפסיק (כפ"ב מ"א) והרי הכא כשנטועות י' אילנות על קרקע שהיא נ' על נ' אמה. יהיה כל אילן מרוחק מחבירו יותר מרובע. והוא הוא המלבן שבין כל אילן ואילן. והרי בכה"ג אמרי' התם דזרע אחר מפסיק בכ"ש. י"ל שאני התם דמדזרע הכל כאחת והפסיק ביניהן במין אחר. ש"מ שהתכוון לעשות כל א' כשדה בפ"ע. משא"כ הכא דבשעת זריעת התבואה כבר היו האילנות נטועות. להכי י"ל אולי מקום האילנות הכריחוהו לעשות התבואה מלבנות מלבנות ולא משום שהתכוון לעשות כל א' שדה לבד. ועוי"ל דהתם הזרע אחר שמפסיק בכל אורך השדה בלי הפסק. משא"כ הכא כל גזע וגזע שמפסיק בין מלבן לחבירו אינו רחב רק כ"ש:

(ב) ורלח"ש פי' דאע"ג דאין לו קרקע כאורה וסלו. עכ"פ יש לו מקום האילן. ובמח"כ אין דבריו מובנים. דממ"נ אי בשעה שהאילן קיים. גם כאורה וסלו יש לו. ואי אחר שנעקר האילן גם מקום האילן אין לו (כח"מ רט"ז ס"ט). ותו דא"כ בבכורים דסגי להו בקרקע כ"ש כלקמן (מ"ו) ולמה קיי"ל בקנה ב' אילנות דמביא ואינו קורא (כבכורים פ"א מ"ו). ועד כאן לא ס"ל דעכ"פ יביאן. אלא משום קדושת בכורים מדמספקי להו אם קנה קרקע. אבל פאה דממונא הוא. אע"ג דגם בפאה דינו כלקט. דבספק חייב (כס' פ"ד). ה"מ כבלקט דמצוי בקצירה. והו"ל כחיוב וודאי ופטור ספק. אבל הכא דספק אם קנה קרקע. דקרקע בחזקת בעלים עומדת הו"ל כחיוב ספק. ופטור:

(ג) כך כ' הר"ש. וסמיכתו על סוגיא דב"ב (דכ"ז א'). אמנם הרמב"ם בהל' בכורים (פ"ב) לא הביא זה. ע"כ משום דס"ל דרק דרך דחוי קאמר הש"ס התם הכי. ולפי מאי דמסיק הש"ס התם. אלא כי אתא רבין וכו' לא קיי"ל כדחוי הנ"ל. וכן פשטות המשנה משמע דגם בבכורים בכ"ש סגי:

(ד) ואשתמיטתיה לרסמ"ע (ח"מ ר"נ סקט"ז) שכתב דסבירא ליה לרא"ש דוקא בקרקע צריך פרנסת ב"ב והרי הרא"ש כאן כתב בפירוש דאפי' במטלטלי צריך כן. [אב"י ועי' ל' רא"ש כאן ובטור ח"מ]:

(ה) והקשה הקשה כברזל אאמ"ו הגאון הצדיק זצוק"ל. וז"ל למה שתיקה כהודאה. נימא דלא להכעיס לחולה שתקה. כי"ד סרל"ב בהבטיח לחולה. ואת"ל התם במבטיח בלי הנאה לדידיה. משא"כ הכא מדכבדה לשתפה בין הבנים מחלה. עכ"פ למה יועיל בשתק לצוואת שכ"מ (כח"מ ספ"א ס"ב) וי"ל דבי"ד בהבטיח להבא. ולא בהודה על חוב דלעבר. דלא הו"ל לשתוק. מדיחשבו שכן האמת. עי"ל דבי"ד שהוא נדר. קמי שמיא גליא שבטל בלבו. משא"כ בחוב שנמסר לב"ד. עכלה"ט:

(ו) כתב הר"ב דטעם דת"ק דל"פ דבוריה. וכתב עלה רבינו הגאון מוה' עקיבא שליט"א [‏אות לט] וז"ל כ"כ רש"י גיטין (דמ"ב א') ותמוה כו'. עכת"ד הקדושים.

ובעניותי עדיין העני עומד בחוץ. דלפי דברי רבינו רק דברי רש"י מתורצים. משא"כ דברי הר"ב נשארים בצ"ע. דהרי כתב להדיא דלא כמסקנת הש"ס. אמנם לא על הר"ב לבד תלונותינו. כ"א גם על הר"מ ור"ש. דכולן כתבו בדת"ק משום לא פלגינן דבוריה. וח"ו שנאמר. דלכל רבותינו הנ"ל נשמט גמרא ערוכה. דטעמא משום כרות גיטא.

אמנם לולי נפתחו עיני האישות. הוה אמינא דלכאורה אפכא מסתברא. דלר"מ ור"ש ור"ב לא קשיא ולא מידי. די"ל דבריהם כמ"ש [ביכין] סי' מ"ה. דבמסקנא צריך הש"ס לתרתי טעמא. דגם בדנימא כרות גיטא צרכינן לטעמא דלא פלגינן דבוריה. וכך כתב הר"מ כאן להדיא. ורצונו לומר דלא אמרינן לא פלגינן דבוריה. רק היכא דעל ידי זה. תבטל כל הדבור. כשייר קרקע כל שהוא דאי נימא לא פלגינן דבוריה. הרי לאו כרות גיטא הוא. להכי אמרינן ל"פ דבוריה. משא"כ בשכ"מ שכתב נכסיו לעבדו ועמד דאף אי נימא ל"פ דבוריה א"א לבטל כל הדבור דהרי יהיה איך שיהיה. ע"כ העבד יצא ב"ח מדיצא עליו שם שחרור. בכה"ג פלגינן דבוריה.

[השבני הגאון הצדיק הנ"ל וז"ל דברי הר"ב א"א לישב ע"פ פי' דמעכ"ת נ"י. דא"כ ל"ל לר"ב לחלק בטעמיו בין יש לו שאר נכסים או לא ואילו למעכ"ת אין חלוק בין יש לו לאין לו. אלא כל שמשייר בדבור דכל נכסי הוה כמשייר בגוף העבד. עכתד"ק. ולא זכיתי לידע דעת קדושים דגם אי נימא דטעמא דר"ב משום ל"פ דבוריה לחוד ק' קו' רבינו הגאון הנ"ל. ומה שיתרץ לפי שיטתו. אתרץ ג"כ לפי שיטתנו. בדנימא דבמסקנא צרכינן לתרתי טעמא:

אמנם לפע"ד דברי הר"ב מיושרין שפיר. דביש לו שאר נכסים. לא סגי לן בטעמא דלא פלגינן דבוריה דמה לא פלגינן שייך כאן. הרי אין העבד והנכסים כלולים בדבור א'. אע"כ דפי' ל"פ דבוריה דכל שמשייר בדיבור דכל נכסי. כמשייר בגוף העבד דמי. ולא כרות גיטא הוא]:

וזה לפע"ד גם עומק כוונת רש"י במ"ש וז"ל דאכ"ל דשייריה מדנחת לשיורא. ר"ל לפע"ד. לא דנימא דכוונת רבו לשייר טפי ממה שאמר. כמ"ש הגאון רבינו הנ"ל. רק דאנן אמרינן מדנחית לשיורא. הרי שייר בגט. וכשייר לדידיה דמי ונתבטל הכל. ובזה יתורץ מ"ש רש"י שם (גיטין ד' ט' א') בתר הכי וז"ל. והוא לא הוזכר בתוך המתנה. דמדלא כתב ליה עצמך ונכסיי קנויין לך. לאו כריתות הוא. עכ"ל. ומנ"ל הא. דלמא אפי' כ' ליה עצמך ונכסיי. עכ"פ מדשייר בנכסי' נימא דבדידיה נמי שייר. ואת"ל מדפי' "עצמך". הרי חזינן דלא שיירי' [וכן השבני רבינו הנ"ל]. עכ"פ הרי גם בדפירש חוץ מקרקע פלוני נמי חזינן דאין כוונתו לשייר בעבד. ואפ"ה אמרינן דמדשייר בנכסי' שייר בעבד. אע"כ ברור כוונת רש"י דדוקא בכלל לעבד בכלל כל נכסי דאכ"ל לא פלגי' דבוריה. אמרינן לאו כרות גיטא. (מיהו לרי"ף ורמב"ם. אפי' כתב עצמך ונכסי. ל"פ דבוריה. ולאו כרות גיטא הוא. וכמש"ל):

אמנם לפע"ד אדרבה דברי רש"י תמוהים יותר. דלכאורה סותרים זא"ז. דשם (ד' מ"ב א') כתב בד"ה לא יצא ב"ח. דלא ידעינן הי קרקע שייר. ובכל כ"ש אמרי' האי שייר. וכיון דקרקעות לא קנה. גופיה נמי לא קנה עכ"ל. וק' הרי לפמ"ש רש"י במסקנא לעיל ד"ט. אפי' פי' לאיזה קרקע נתכוון. אפ"ה ל"ק לעבד. ונ"ל לתרץ. דבל"ז קשה לרש"י. ל"ל כלל למימר דמש"ה לא קנה קרקע. מדלא ידעינן לאיזה קרקע נתכוון אפי' בלא זה מדלא פלגינן דבוריה ולא קנה את עצמו. ע"כ עבד למי ונכסים למי. ותו למ"ש רש"י לעיל ד"ט דאפי' פי' לאיזה קרקע נתכוון. זה פשוט אפי' לס"ד דש"ס. דאל"כ ק' לת"ק. לאשמועי' רבותא ברישא. דאפי' שייר קרקע. בפירש לאיזה קרקע נתכוון. יצא בן חורין. אלא על כרחך דגם בכה"ג לא יצא בן חורין ואם כן קשיא למה באמת נקט בסיפא שייר קרקע כ"ש. דמשמע סתמא. הרי אפי' פירש אפ"ה לא קנה. אע"כ דגם בכה"ג אשמעי' רבותא. לפמ"ש ר"ש ור"ב כאן ותוס' גיטין ד' ט' א' ד"ה הלכה. דאע"ג דאין לו רק אותו שדה ועבד. דלא שייך למימר מדשייר בנכסים שייר בעבד. אפ"ה לא קנה. ואע"ג דבתוספתא שהביא הר"ש. נקט כה"ג לרבותא אליבא דר"ש דאפ"ה קנה. י"ל דלתוספתא איכא נמי רבותא איפכא דאע"ג דאין לו רק אותו שדה ועבד. ל"א משטה הוא בו בלישנא דכל נכסיי. או אף דהו"ל כשייר בקניין העבד גופיה. ובל"ז תוס' (ב"ב דקמ"ט ב') שבשו לגי' שבתוספתא דנקט רבותא כנ"ל (ואשתמיטתיה לרתוי"ט תוס' הנ"ל). עכ"פ שפיר איכא למימר. דמש"ה נקט ת"ק רבותא. דאע"פ שלא פי' איזה קרקע שייר. ולא שייר כלל בנכסים. דהרי כולן נשארו לרב. אפ"ה לא יצא ב"ח. דלא פלגינן דבוריה. ולא הו"ל כרות גיטא. והך רבותא נקט רש"י בגיטין דמ"ב הנ"ל. ורבותא דתוספתא נקט רש"י שם ד"ט. כנלפע"ד ונתיישב הכל בעהש"י:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף