לחם משנה/נזקי ממון/יא

לחם משנה ‏ נזקי ממון יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכל המעוכב גט שחרור וכו'. כתב ה"ה ז"ל ואני תמה למה כתב רבינו ז"ל וכו'. מ"כ על זה ואפשר לומר דהיינו טעמא משום דלא חסריה ממונא שכבר היה משוחרר ע"כ:

ב

המית מי שחציו עבד וכו'. הך קושיא שהקשה הר"א איתא בכמה מקומות בדברי רבינו ז"ל דנראה דפוסק כאן כמשנה ראשונה וכן בפ"ד מהל' חובל ומזיק השיגו בענין זה וכן בפ"ב מהל' קרבן פסח כתב מי שחציו עבד וכו' לא יאכל משל רבו וכן בפ"ב מהלכות חגיגה כתב גבי ראייה כיוצא בזה ובכולן השיג הראב"ד ז"ל דהוא דלא כמשנה אחרונה ואין תירוץ ה"ה שכתב כאן מספיק בכל המקומות ונבאר הדבר במקומו בס"ד:

ז

שור תם שהמית וכו'. בפ' החובל שם על הברייתא שאמרו שגם גבי מועד קדמו ודנוהו דיני נפשות אין חוזרין ודנין אותו דיני ממונות הקשו וכי קדמו וכו' ליהדר ולדייניה נמי ממונות אמר רבא אשכחתינהו לרבנן וכו' וקאמרי הא מני ר"ש התימני היא וכו' אלמא בעינא אומדנא דבי דינא והא כיון דגמר דיניה לקטלא לא משהינן ליה לאומדנא דבי דינא ולא מענינן לדיניה ואמינא להו אנא אפילו תימא ר"ע הב"ע כגון שברח אי ברח כי לא דנוהו דיני נפשות היכי דיינינן דיני ממונות בלא בעלים דקבילו סהדי וברח סוף סוף וכו' עד אמרו זאת אומרת רדייא עליה דמרה הוא ופירש"י ז"ל מבואר שם ואחריו הלך הראב"ד ז"ל בהשגות אך רבינו ז"ל נראה שפירש כדברי ה"ה שהוא מפרש שאחר שגמרו דינו של שור המועד לקטלא אין מחייבים על הבעלים על ההיזק שהזיק קודם והטעם דהוי כאילו אתה מחייבו אחר גמר דינו ואילך וכיון שנגמר דינו הרי אינו שורו ואיך תחייבהו על הנזק שהזיק קודם גמר דינו וזה שכתב רבינו ז"ל שכיון שנגמר דינו לסקילה אין לו בעלים שיתחייב בנזקיו אבל אם קודם שנגמר דינו דנוהו על ההיזק שהזיק מחייבים לבעלים שישלם אותו ההיזק מן העליה כדין מועד ואחר שנגמר דינו אינו משלם אלא מרדיא שהוא מחרישתו שיעשה דאינו של בעלים וסובר רבינו ז"ל דאע"ג דלתירוצא דהא מני שמעון התימני היא חיישינן לעינוי דינו של שור דכיון שנגמר דינו לא משהינן ליה לענין אומדנא משום דלא מענינן לדיניה כדאמרינן בגמרא מ"מ להך תירוצא דאפילו תימא ר"ע לא חייש לעינוי דינו של שור אלא אחר שדנוהו דיני נפשות יכולין לדונו דיני ממונות כדי שמכל מה שירויח בחרישתו משתלם ההיזק שעשה והא דלא דיינינן ליה דיני ממונות אחר שדנו דיני נפשות משום דברח וקאי ברח אשור וכיון שכן אינו מועיל כלל הדין של ממון דאפילו תחייבהו הבעלים אינם חייבים אפילו שהוא מועד כיון שנגמר דינו כדכתיבנא והוא לשלם מרדייתו אינו כאן שכבר ברח וא"כ לא דיינינן ליה ומאי דמקשה סוף סוף מהיכא משתלם מרדיא ה"ק כיון דאת אמרת דאי לא ברח ידונו אותו לממונות מפני שמשתלם מרדייא א"כ גם לתם ידונו תחילה לממונות וישלם מרדייא ואח"כ ידונו לנפשות ותירץ זאת אומרת רדייא עלייה דמרה וכו' זה נראה כוונת רבינו ז"ל כד מעיינת דברי ה"ה ז"ל. וקשה לי טובא על פירוש זה מה שהקשה אם ברח כי לא דנוהו דיני נפשות היכי דיינינן ליה בדיני ממונות בלא בעלים דלפירושו מאן דכר שמיה דבעלים הא לא ברח אלא השור והבעלים כאן הם וכ"ת משום דאין השור כאן הוי כאילו אין הבעלים כאן דשור הוי כבעלים אכתי קשה דלא אמרו אלא אין גומרין דינו של שור אלא בפניו משום דבאים לחייבו מיתה וכמיתת הבעלים כך מיתת השור אבל אי הוה דיינינן ליה על ההיזק קודם שידונו אותו דיני נפשות אין באים לחייב אלא הבעלים שישלמו מן העליה הנזק ומה לנו שיהיה השור כאן, ואולי בגרסת רבינו ז"ל ליתא להאי פירכא והאי תירוצא כלל אלא תירוצא קמא דכגון שברח לחודיה פירוש דברח אחר שנגמר דינו ובתר הכי אמרו סוף סוף כו' ואכתי קשה אמאי פריך בתם נדייניה דיני ממונות ברישא אפילו נדייניה דיני נפשות ברישא נוכל לדון אח"כ ממונות כדי להשתלם מרדיא ועוד הקשה הראב"ד ז"ל דטפי עדיף להקשות כן דליכא תירוצא משום דלא שייך לתרץ רדייא עלייה דמרה הוא משום דכיון שנגמר דינו הרי אינו של בעליו ומה שהקשה הראב"ד ז"ל ומה איכפת לן שברח השור הרי כבר בארתי טעמו לדעת רבינו ז"ל אבל מ"מ צל"ע דעתו בכל מ"ש. ועוד יש לדקדק כיון דאמרו שם דלר"ש התימני דקאמר דבעי אומדנא דב"ד אין דנין אותו דיני ממונות אחר שדנוהו דיני נפשות משום דלא מענינן לדיניה הא רבינו ז"ל בהלכות חובל ומזיק פ"א נראה דפסק כר"ש התימני שכתב לפיכך צריכין העדים לידע במה הזיק ומביאים החפץ לב"ד והיינו כשמעון התימני דאמר מסור לעדה ולעדים דלר"ע א"צ להביא החפץ לב"ד אלא די באומדנא דעדים ואינו מסור לעדה כמבואר שם בגמרא ואע"ג דהלכה כר"ע מחבירו יש ליתן טעם למה פסק כן, והטעם משום דשם בפרק החובל גבי בעיא דיש אומד לנזקין הביאו הא דשמשון התימני ופשטו מיניה דיש אומדנא לנזקין ומדהזכירו דבריו שם בפשיטות משמע דהלכתא כוותיה וכיון שכן היה לו לרבינו לומר כאן שאחר שדנוהו בדין נפשות אין דנין אותו ממונות, וי"ל דרבינו ז"ל סובר דתירוצי פליגי אהדדי כדכתיבנא. ולתירוצא קמא לשמעון התמני אין דנין דיני ממונות אחר נפשות משום דלא מענינן לדיניה דשור ותירוצא דאפילו תימא ר"ע לא חייש הא ורבינו פסק כתירוצא בתרא. מצאתי כתוב בשם המאירי על מה שכתב רבינו שהשביח ברדייתו אחר שנגמר דינו זה לשונו לא שנשהה אותו אלא שאם נשתהה והרויח מגבין ההיזק ממנו דהא משנגמר דינו אין משהין אותו ע"כ. וכבר ביארתי שאין כן דעת רבינו כפי פירוש ה"ה פי"ד והרב בעל כ"מ ז"ל כתב כדעת המאירי:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף