רש"י/שבת/קמב/א

רש"י שבת קמב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אתי לאתויי. וטעמא לאו משום טלטול הוא דאפילו לאוחזו בידו והתינוק מהלך ברגליו אסר ליה רבא דילמא נפיל ואתי לאתויי וכיון דלאו סכנת נפש היא לא שרו ביה טלטול:

תניא כוותיה דרבא. דכי נקט לה עליון כמאן דאפקא תחתון גופיה דמי ומיחייב:

וסנדליו וטבעותיו בידו. בקומצו שלא כדרך מלבוש:

המוציא אדם וכליו עליו. מלובש בהן:

וטבעותיו בידיו. באצבעותיו מדלא תנא בידו כדנקט רישא:

פטור. דבגדיו בטלי לגביה ועליו הוא פטור כרבי נתן:

ואילו הוציאן כמות שהן. שהיה אותו עליון אחוז בהן ולא מלובש חייב הנושא והיינו כרבא:

תיהוי כלכלה בסיס. והיא עצמה תיאסר:

מליאה פירות. דעיקר נעשית בסיס לפירות הלכך אבן מיטלטלת אגב כלי ופירות שהוא מותר:

ונינקטינהו בידים. ילקטם מעל הארץ בידיו ויחזירה לכלכלה ויטלטלם ולמה התירו אבן לטלטל אגב כלי ופירות:

בפירות המיטנפין. בפירות מבושלין ורכין מאד כגון תאנים ותותים וענבים שאם ישליכם לארץ יטנפו:

ולנערינהו נעורי. עד שיסתלקו הפירות מן האבן לתוך הכלכלה לצדדין וישליך האבן לבדה בנעורתה:

פחותה. שנפחית דופנה או שוליה:

וטמאה למעלה. והוא צריך לטהורה ואינו יכול ליטול הטמאה בידים לפי שהיא מוקצה לפיכך יטלטל הכל עד השלחן וישליך הכל עליו ויטול הטהורה:

לישדינהו. לארץ כולן:

ולינקטינהו. לטהורה ביד ויחזירה לכלכלה:

מתני' לצורך גופו. שצריך לטהורה לגופה לאוכלה הלכך אי לאו דטהורה למטה לא שרו ליה לטלטולי לטמאה אלא שקיל לטהורה וממטי לה לשלחן:

ברייתא לצורך מקומו. שצריך למקום הכלי וע"כ כולו הוא צריך לסלקו משם ושרו ליה רבנן לטלטל האי אטו האי:

ומאי דוחקיה כו'. דאיצטריך למימר לא שנו אלא שהטמאה למעלה לשבקי כדקס"ד דעתך בין שטמאה למעלה בין שטמאה למטה ולוקמי בצריך למקומו:

אלא לצורך גופו. שצריך לכר לשכב עליו שם ולא לסלקו לפיכך לא התירו לו ליטלו עם המעות אלא מנערו במקומו אבל צריך למקום הכר מטלטל הכל ביחד:

ומדסיפא כו' רישא נמי לצורך גופו. הלכך אי הוה טהורה למעלה לא הוי שרי ליה לטלטולי טמאה כדקתני גבי מעות מנערו ונופלות ומטלטל היתרא לחודיה:

הא קמתקן. שמביאה לידי היתר ונגזר ביה אטו תיקון שע"י מלאכה:

כר"א דאמר תרומה. הואיל וניתנה להעלות אחת שירצה בעינא מחתא כאילו מונחת לבדה ואינה מעורבת הלכך לא קמתקן מידי:

מדמעת. זה שנפרד משם ואוסר צ"ט של חולין כאילו היא תרומה ודאי:

וחכ"א אין המדומע מדמע. חולין אחרים אלא לפי חשבון התרומה שבמדומע כגון אם תחילתו נדמע ס' של חולין ע"י סאה תרומה וחזרה סאה ממנו ונפלה לתוך אחרים לא חשבינן תרומה אלא ס' שבסאה זו ומדמע עד צ"ט שכנגדו ואם יש חולין יותר מק' כנגדו עולה:

אימר דשמעת ליה. לר"א דאמר תרומה כמאן דמחתא בעינא:

לחומרא. לדמעה כתרומה ודאי:

לקולא. דלא ליהוי המעלה אותה בשבת כמתקן:

מי אמר. הא ודאי מתקן הוא ע"כ:

הוא דאמר. רבי יהודה דמתני' כרבי שמעון דאמר לקולא נמי כמאן דמחתא בעינא דמיא:

למאה. וראויה להעלותה ויתכשרו החולין:

עד שנפלה אחרת. ועכשיו אין בה חולין כדי להעלותה באחד וק':

ר"ש מתיר. קס"ד משום דס"ל ליה קמייתא כמאן דמחתא בעינא דמיא ונמצאת אחרונה זו נופלת בתוך ק' של חולין:

בטל בק'. והוו להו כולהו חולין ומיהו כיון דצריך להעלותה ע"כ המעלה מתקנו:

נותן עיניו. במדומע בצד זה להעלותו לתרומה ואוכל בצד אחר הלכך הואיל ובלא העלאה מתחיל ואוכל אין תיקון בהעלאתו:

והא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף