רש"י/שבת/סז/א

רש"י שבת סז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאשתא תילתא. שחפת שלישית שבאה מג' ימים לג' ימים:

סילוי. ענבים קטנים:

ושבעה ציבי. קסמים:

כשורי. קורות:

ושבעה סיכי. יתידות קייבל"ש בלע"ז:

משבעה גשורי. גשרים:

ז' סינרי. צנור הדלת חור האסקופה שציר הדלת סובב בו:

כופרי. זפת שזופתין הספינות:

ארבי. ספינות:

ושבעה בוני כמוני. גרעיני כמון ל"א בוני כמון גרסי' מלא אגרוף:

ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא. שבעה נימי מזקן כלב זקן:

אשתא צמירתא. חולי שמחממת וקודחת את הגוף:

וורדיני. סנה:

ליחרוק. אישקרני"ר כמו דמיבלע חירקייהו דאלו טריפות (חולין דף נט:): ויאמר משה משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:

ויאמר משה. משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:

כי סר. שיסור החולי:

אל תקרב הלום. שלא יקרב זה החולי אלי:

ליתתיה ולפסקיה. סמוך לקרקע ליתתיה ישפיל:

דמייכת. שאתה שפילה:

דחמיתא אשתא. שראית האש:

לסימטא. שחין קרו"ג בלע"ז:

בזבזיה מסמסייה כסכסייה. שמות המלאכים על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו בז לשון בזעא:

מארעא דסדום. כך הוא הלחש ולא מסדום באו:

בזך בזיך. אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש:

עיניך ביך. מראיך ביך שלא תאדים יותר:

אתריך ביך. שלא תרחיב:

כקלוט. שנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד:

לכיפה. אונפול"ש אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד:

לימא הכי. לחש בעלמא הוא:

הוית דפקיק דפקיק הוית. לחש הוא:

ליט תבר ומשומת. מקולל ונשבר ומשומת יהא שד זה ששמו בר טיט בר טינא:

לשידא דבית הכסא. אם הזיק לימא לחש זה:

אקרקפי דארי. בראש הארי זכר:

ואאוסי דגורייתא. ובחוטם לביאה נקבה:

אשכחתא לשידאי בר שריקאי פנדאי. כך שמו:

במישרא דכרתי חבטיה. בערוגת כרשין הפלתיו:

בלועא דחמרא חטרתיה. בלחי החמור הלקיתיו:

מאן תנא. דקתני וכל אדם ואפילו עני שבישראל:

רבי שמעון. בפרק שמונה שרצים:

בני מלכים. הלכך לעני נמי חזיא ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף אי נמי דמגו דחידוש הוא שליף ומחוי:

באריג בכסותו. דלא שליף ליה ומחוי:

מתני' דרכי האמורי. ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג):

גמ' לשיחלא. לכאב האוזן ותולין באזנו:

לשינתא. יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן:

דחייא. של שן שועל חי:

לזירפא. נפח מכה דכל פרזלא זריף והאי מסי לזירפא:

שיש בו משום רפואה. שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה ופרכינן הא אין בו כו' כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא יש בו משום דרכי האמורי בתמיה:

דליכחוש חיליה. שעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין:

דליחזיוה אינשי. ולסימנא עבדי ליה לאודעי דמשיר פירותיו:

טמא טמא. הוא עצמו אומר טמא רחקו מעלי:

כובסי. אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו:

בפרק אמוראי. בפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי:

א"ל. רבי חייא לתנא:

כולהו אית בהו. כל השנויות שם אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי אלא בכולן אתה שונה יש בו לבר מהני ב' אלו שאפרש לך:

מי שיש לו עצם וכו'. ולחש דנעצתה כמחט אלו ב' לבדם אין בהם:

חד חד נחית. לחש הוא:

לאדרא. עצם של דג שישב לאדם בושט:

שייא שייא. לחש הוא רד רד:

האומר

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף