יפה תואר על שמות רבה/מז

יפה תואר על שמות רבה מז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה מז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

הה"ד אכתב לו רובי תורתי. משום דמפרש כי על פי הדברים האלה שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל רק בשביל תורה שבע"פ משום שהיא מבדלת אותם וכדמסיק בסוף הסימן לכן מביא את הדרש הזה של אכתוב לו רובי תורתי לענין זה:

על הסדר. פי' על כל פ' ופ' היה מלמדו מקודם המקרא על זה. ואח"ז המשנה של אותו דבר. ואח"ז התלמוד של אותו דבר. ואח"ז האגדה של אותו דבר. ומביא לראיה מהכתוב את כל הדברים האיה ומלת כל בא לרבויא כדלעיל בפ' כ"ח:

ב  [עריכה]

ולואי אתן בו ידי. הנה לענין תעלומות חכמה הלוחות השניות היו חשובות יותר מהראשונות וכדלעיל בפ' הקודמת. אבל לענין חבה היו הראשונות חשובות שנכתבו כ"י בידי הקב"ה ולכן היה על ידיהם חרות ממה"מ כדלעיל. והשניות אשר הקב"ה הניח רק יד עליהם לא הראה להם החבה כמו בראשונה. ולא הביאו להם הטובה אשר היתה בראשונות:

ג  [עריכה]

בזכותך אני נותן להם אה התורה. זה נאמר רק על הלוחות כי הכלי חמדה זה איננו ראוי לעושי העגל. אבל כלל התורה נחוצה היא לקיום העולם וכמ"ש הכתוב אם לא בריתי וגו' וכדאיתא בכמה דוכתי וכן הוא מפורש בתנחומא דקאי רק על הלוחות. ומה שמביא על זה את הכתוב וינחם ה' אלי לי נתנם י"ל דדריש מיתורא דאני. ואולי דריש מדכתיב אלי ולא לי וכדדרשינן בפ"ק דיומא את הכתוב קול לו קול אליו דאתי למעוטי אחרים ע"ש:

תורה שבכתב ותורה שבע"פ כרתי אתך ברית. הכא משמע דלדעת שניהם כרת הברית בין על תש"ב ובין על תורה שבע"פ ובפ' הנזקין משמע דלכ"ע לא נכרת הברית רק על תורה שבע"פ. וצ"ל שעיקר הברית נכרת על תורה שבע"פ ואגב זו נכללה עם הברית גם תורה שבכתב:

שאלולי תורתי שקבלתי אתכם לא הייתי מכיר אתכם. כי התורה שבע"פ היא המבדלת אותם וכדלעיל בס"א. והפירוש של לא הייתי מכיר אתכם הוא נשיאות פנים וכמו ישא ה' פניו אליך דדרשו רז"ל שהקב"ה נושא פנים לישראל להעביר להם על מדה"ד. ולא היה מביט בהם פי' להצליחם ע"ד ופניתי אליכם:

כמו סבתא ורעמה וסכתכא. שהם מבני כוש שהוא היותר פחות. ופירוש הדברים כי אם לא קבלו את התורה לא היו נקראים בשם ישראל רק בשביל ראש משפחתם וכמו בני סבתא ורעמה. ועתה נוספה להם מעלה להקרא בשם ישראל מפני שהם קרובים לאל בשביל התורה שקבלו:

אלא אף אתה מלכם כו'. לעיל פמ"ב ובפ' אין עומדין גבי לך רד כי שחת עמך איתא כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל מ"מ תרווייהו צריכי כי לולי התורה לא היה מספיק היותו מלכם לגדלו כי ע"י התורה שנתעלו ישראל גה משה מלכם לא היה נתעלה:

ד  [עריכה]

וכה"א בפיך ובלבבך לעשותו. והזכיר כאן את הפה ולא את הלב דזה הוא פשיטא דיצטרכו להבין בלב דלא סני בלאו הכי:

ה  [עריכה]

וכי אפשר לו לאדם כו'. פי' הלא עפ"י הטבע לא יוכל האדם להיות ארבעים יום בלא מאכל בלתי על דרך נס. וא"כ קשה למה בחר ה' בנס הזה לקיימו בלא אכילה אשר זה הוא הפך הטבע וגריעותא הוא למשה וכמו שאמר בפרק במה בהמה באיש שנפתחו לו ב' דדים להניק את בנו ואמר אביי כמה גרוע אותו האיש שנשתנה לו סדרי מעשה בראשית כו'. ולמה לא הכין לו הקב"ה שם בהר מזון ומחיה להחיותו. ומשני שזה היה כדי שלא לשנות ממנהג המקום שהוא בו. ומה דמצינו באליהו כי הלך בכח האכילה ארבעים יום ע"ש ברד"ק מה שכתב ע"ז כי אין זה כנס משה:

לא הנחת לעת זקנותך כלום. עמ"ש בזה בויקרא רבה פי"ט:

ו  [עריכה]

מלמד שהראשונים והאחרונים היו שונים (כ"ה הגירסא במדרש שלפני היפ"ת) ופי' הדברים כי בין בלוחות הראשונים ובין בלוחות האחרונים נקרא הכתב משני עבריהם. ונחשב כאלו נכתבו פעמים אחרי אשר מזה ומזה הם כתובים. ודייק מדכתיב בשניות כמכתב הראשון מוכח דכל מה דכתיב בלוחות האחרונים היו גם בלוחות הראשונים. וע"ע בזה בירושלמי פ"ו דשקלים ובחזית בפ' ידיו גלילי זהב דשם יש מחלוקת במספר הלוחות כמה היו ומ"ש שם ע"ז:

וי' על לוח זה שנאמר ידיו גלילי זהב כצ"ל. ע' בזה בחזית ובירושלמי הנ"ל. ומה שנאמר אח"ז ויהי ברדת משה מהר סיני והכתובים הם טוענים אותן כו' זה הוא דרשא אחרת:

והיה משה אוחז בטפחיים והשכינה בטפחיים כו'. מצאתי כתוב שהכוונה במ"ש משה אוחז טפחיים כו' משום שיש בתורה חלק נבדל לה' לבדו והם הסודות הנעלמים וידועים לה' לבדו. וחלק שלא זכה בו רק משה לבדו והם סתרי התורה שנגלו אליו. וחלק ששוים בו כל ישראל. ומן הטפחיים אשר באמצע וזה החלק אשר כל ישראל שוים בו ומשה הלא למד לכל ישראל את התורה כפי אשר יוכלו להבין. ובזכות זה זכה לקירון עור פנים. וע"ע בתנחומא דעת רביעית מאין באו למשה קרני ההוד:

ז  [עריכה]

ק"כ יום. דהיינו מ' הראשונים לקבל לוחות ראשונות. ומ' דתפלה ומ' ללוחות אחרונות:

מן התורה שנאמר בן אדם וגו' ואכול את המגילה. ע"כ דרך משל הוא שיטה אזנו לדבר ויערב לו כאוכל לרעבון:

מלחמה של תורה. פי' כמו שזכות התורה מועילה להביא לחם לעוסק בה ע"ד ממרחק תביא לחמה. וז"ש לחמו בלחמי כן בזכות התורה ניזון משה כאלו היה לו לחם והיה זה להראות לעולם כי העוסק בתורה לא יחסר לחמו. והני תלתא לשני באו ללמדנו התכלית אשר היתה למשה במה שעמד ארבעים יום בלי אכילה. ללשון הראשון היתה תכליתו להדבק בשכינה ולהפרד מהחומר וניזון מזיו השכינה כמלאכי מרום הנפרדים מחומר. וללשון השני היתה תכליתו להשיג סתרי התורה. והעונג הזה הי' לו במקום המזון. וללשון השלישי היתה תכליתו לרבוי שכר המקווה מהתורה ולפום צערא אגרא ולכן הי' טורח בכל מה דאפשר אע"פ שהיה מצטער בלי אכילה ושתיה והיינו לחמה של תורה פי' השכר והקיום הנפשי המושג על ידה שהוא מזון הנפש:

ח  [עריכה]

ד"א ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה מנין היה משה יודע כמה ימים עשה ומנין שאין למעלה לילה כצ"ל. וע"ע בשוח"ט מז' י"ט ובתנחומא וקרוב הדבר כי חסרו פה במדרש שהשמיט הסופר:

ממה שנאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וכתיב ואשב בהר אמור מעתה בשעה שמדבר עמו הי' עומד נמצאת מקיים ואנכי עמדתי בהר ואשב בהר ובשעה שהי' מדבר עמו הי' יודע שהוא יום כצ"ל. ופי' הדברים שכן דרך הלמוד שביום התלמוד לומד לפני רבו ובלילה מתבודד להגות בגרסתו שהוא זמן העיון. וע"ז מביא את הכתוב יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת ודריש כי המגיד יביע אומר ביום שאז זמן לשמוע מה שיאמר לו ולילה ילילה יחוה דעת ובלילה יתבונן התלמיד להבין את אשר נאמר לו ביום. ובשוח"ט משמע דדריש יום ליום יביע אומר כי הקב"ה הביע לו שהוא יום בכל יום ויום. ובכל לינה ולילה הראה וחוה לו לדעת כי הוא לילה:

ט  [עריכה]

באומניות פי' בדעת ובהשכל מן הקל אל הכבד. ואינם מתחילים לבקש מיד את החמור וכמו באברהם שבתחלה הי' מבקש על חמשים ואח"ז הי' פוחת והולך ואמר אולי יחסרון וכן בדוד:

מה אני עושה בתורתך. ואע"ג דהקב"ה אמר ליה ואעשה אותך לגוי גדול מ"מ כל המקומות שנאמרו בתורה דבר אל בני ישראל אין להם מקום וצריך להגיהם. וגם המצות אשר נאמרו לבני ישראל נגד הכהנים והנוים כמו כ"ד מתנות כהונה שהלוים פטורים לא יהי' להם מקום לבני משה גם אם יהי' לגוי גדול. וזה שדורש המדרש את הכתוב ואם אין מחני נא מספרך כי אתה צריך למחוק מה שכתבת וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל:

התחילו מה"ש אומרים לפני הקב"ה. הדברים הנפלאים האלה והתמוהים מאד לא יבוארו רק בדרך זה דידוע הוא כי נבואת משה היתה באספקלריא המאירה ויספר הדבר כמו שהוגד לו ממש וכמ"ש בספרי כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה בזה הדבר לכן אמר לו ה' כתוב לך שהוא מעצמו יוכל לכווין דברי ה' שנאמרו לו ויכתבם בלי שום שנוי מבלי שיצטרך ה' להקרותו מלה במלה. והנה מה"ש אשר לא הכירו בזה חשבו שמשה לא יכוון רק לכוונת הענין ויסדר הלשון מעצמו כדרך שאר הנביאים וימשך מזה נזק שיוכל לגלות פנים בזה בתורה שלא כהלכה כשיטעון על מפרש התורה הפך דבריו כי יאמר אני הוא שסדרתי וכתבתי הדברים ויודע כוונתם וזה שאמרו אני נותן לכם התורה כלומר אני כתבתי את התורה. והשיב להם הקב"ה ח"ו שמשה יאמר אני כן כתבתי כי כיוון הדברים לדבר ה' וגם אפילו שיעשה כן נאמן הוא כי לא יגלה פנים בתורה שלא כהלכה אחרי שבכל ביתי נאמן הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף