קובץ על יד החזקה/גירושין/ח

קובץ על יד החזקה ‏ גירושין ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המגרש על תנאי. מ"ש הה"מ ונ"ל לדעתו ז"ל שהוא סבר דלענין דינא לא אמר ר"י וכו'. פי' דבמזכיר מיתה אמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה והוי גט מצד הדין וא"צ חליצה משא"כ בלא מזכיר אף דס"ל לר"י דזמנו של שטר מוכיח מ"מ צריכה חליצה ועי' ח"מ סי' שנ"ח מה שהק' הש"ך על דברי הה"מ ול"נ כמ"ש ודוק.

לפיכך א"י לבטל. צ"ע לשיט' רבינו מאי מק' התלמודא בר"פ השולח על הא דתנן שם משהגיע גט לידה א"י לבטל פשיטא דלמ' אשמועי' אפי' בכתוב בגט תנאי במעכשיו וע"מ ולאפוקי מדעת העיטור שהביא הה"מ ואפשר דבאמת הוי מצי לשנוי' הכי אלא כאן דקמ"ל כאבי' דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא בתרי' לבטולי ג"כ לא מהני ומיושב קושי' חי' רשב"א שם וכ"ה הקוש' ברש"א דלמה לא אקשה אבי' לרבא ממתני' ולפמ"ש א"ש.

ה

חוץ מאיש פלוני. כ' הה"מ ובגמ' אבעי' להו האי אלא חוץ הוא או ע"מ הוא וכו'. וה"ר דחוץ הוא ואפשיטא אבעי' משמע מדבריו למסקנא בע"מ מודים רבנן וכ"ה שי' הרי"ף ורוב הפוסקי' זולת דעת הרמב"ן דרבנן פליגי גם בע"מ ובפ"י הק' לשיט' הסוברי' דבע"מ מודים רבנן א"כ קשה על מתני' דתנן כיצד יעשה יטלנה ממנה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אמאי לא תני ויאמר לה הרי את מותרת לכ"א ע"מ שלא תנשא לפלוני דנתקיים מחשבתו ע"ש ומזה נראה ראי' לשי' התוס' בסוגי' בד"ה אפי' דמה שפירשו בירושלמי דמק' אמאי לא תני במתני' דיבמות ט"ז נשים ומשני תמן התורה אסרת ברם הכא הוא אוסרתן פי' דהתם יכול להתירה ולמחול לה התנאי א"כ י"ל דמתני' בא להשמיענו דיש תקנה אפי' לר"א להתירה לפלוני שאסרה בחוץ אם חוזר ונוטל ממנה ומחזירה ולא אמרי' דלא מהני כדסוברים הרבה פוסקים דלא מהני לרבנן בע"מ הואיל והוי גיטא מעליא א"כ גם לר"א לא והוי גיטא מעלי' קמ"ל דסגי בנוטל ממנה וכו' ואי הוי תני ע"מ לא הוי ידענא את זאת ונ"מ ג"כ לדידן לרבנן דמודים בע"מ כנ"ל לדעת התוס' ובזה מיושב דלא רצו לפרש בירושלמי הפי' הא' דלאחר שהגיע הגט לידה בתנאי דע"מ שוב א"י לבטל התנאי כמ"ש בחי' רשב"א בשם רי"ו ורי"ף בתשו' וכ"ה בש"ע סי' קמ"ג סט"ז והיינו כמ"ש דדחיק להו קוש' הפ"י ועוד יש לה"ר לשי' התוס' דמשמע כן בסוגי' בבעי דרבינא אי פליגי בע"מ קאמר טעמו דר"ע מידי דהוי אכל תנאים דעלמא וברבנן לא יהיב טעמי' ועל הברייתא ביקש התלמודא ג"כ לידע טעמא דרבנן ונראה דבגמ' דף ע"ד ע"ב גבי פלוגתא דרבי ורבנן ומפרש ר"ז מחלוקתם דרבי סבר גזרי' ע"מ אטו חוץ ורבנן סברי לא גזרי' וע"ש בתוס' ד"ה כל דמשמע שם דגם בע"פ יש סברא לגזור ע"מ אטו חוץ ועי' בר"ן ודוק וא"כ הוא י"ל דרבינא באבעי' שלו דבחוץ מודים ובע"מ פליגי י"ל דר"א סבר דלא גזרי' ע"מ אטו חוץ ורבנן סברי דגזרו ע"מ אטו חוץ הואיל ותנאי הוא שיור בגט ודמי לחוץ ולא יכול להק' מ"ט דרבנן וכל זה בע"מ שלא תנשא ותבעלי דאז דמי לחוץ אבל בע"מ שלא תנשא לבד לא שייך למגזר דל"ד לחוץ ובבריי' דקתני אף בלא תנשאי לבד פסלי רבנן שפיר מק' מ"ט דרבנן ומשני דהוי שיור גמור מה"ת ובזה מיושב קוש' הרש"א אמאי לא חשו התוס' אמאי תני בבריי' לפי האמת לא תנשא גרידא ולדברינו א"ש דרצה לאשמועי' דטעמא דרבנן לא הוי משום גזירה ואי הוי תני לא תנשאי ולא תבעלי לי' הוי שמעי' את זאת כמ"ש ובזה מיושב ג"כ קוש' הרש"א בתוס' בד"ה המגרש וכו' דלא רצה להוכיח מהאבעי' כמ"ש הר"ן משום די"ל לפי מאי דס"ד דטעמא דרבנן משום גזירה ואינה אלא בלא תנשאי ולא תבעלי א"כ מאן דלית לי' הך גזירה אפי' בזה לא גזר אבל לפי האמת דפליגי בע"מ אי דמי לתנאי דעלמא עדיין י"ל סברתם ומש"ה הוכיחו מהאמת ג"כ דליכא לחלק בין ע"מ לחוץ והר"ן י"ל דסובר כדעת הפוסקים ואיך נוכל לומר באבעי' דרבינא דטעמא דרבנן משום גזירה א"כ קשה מאי מהני תקנה בע"מ שיחזור ויטלנה ממנה הא מדאוריי' הוי גט מעליא ושפיר הוכיח הר"ן ועי' ב"ש סי' קמ"ג ס"ק ל' ודוק היטיב ובחידושי הארכתי.

יב

בטל הגט למפרע. ואפי' אם נשאת לאחר ומת הבעל או נתגרשה ונשאת לזה ג"כ הגט בטל למפרע כדמוכח בגמ' דף פ"ג דקוש' ר"ט קאי אע"מ ע"ש ולא אחוץ ואף דבירושלמי אי' דר"ט הק' על חוץ לא נמצא זה עוקר דבר מה"ת וע"ש בק"ע שר"ל דהירושלמי פליג דגם לר"א בחוץ אם נשאת לאחר ונתגרשה או מת הבעל עדיין באסורה עומדת ואני הייתי רגיל לפרש לתלות הדבר בפלוגתא דתנאי אי נשואין ראשונים מפלת או מיתת הבעל מפלת יבמות דף י"ג דאי נשואין ראשונים מפלת אף אי מודה ר"א היכא דנשאו לאחר דמתיר הגירושין אח"כ להנשא לאותו פלוני אבל ליבם לא כיון דחל לפניו מנשואין הראשונים ועדיין לא פקעי קדושי ראשון משא"כ למ"ד מיתה מפלת ועי' ביבמות דף ק"ט ע"א ודוק.

יג

ע"מ שתנשאי לפלוני. ואם אסרה על כל העולם ולא התירה אלא לאדם אחד כ' הפ"י בסוגי' דג"כ שייך הך גזירה שלא יאמרו ואסר אפי' לר"א ע"ש שהביא ראי' מדברי הרמ"א ובאמת יש לדחוק ראייתו להמעיין וכ"מ בירושלמי דהק' עלי' דר"א אמאי לא תני רבותא יתירא אפי' אסרה על כל העולם ולא התירה אלא לאדם א' דגם בזה מתיר לר' ינאי משמע דלא כדברי הפ"י ובחידושי הארכתי.

יד

ותתן. הטור כ' וז"ל ה"ז מגורשת ותקיים תנאה ע"ש סי' קמ"ג ועי' שו"ת אמונת שמואל דף מ"א ע"ב דמשמע דס"ל להטור כהתוס' בפ' מי שאחזו שכ' שלא יהי' התנאי סותר המעשה דומי' דזה גיטיך ע"מ שתחזירי לי הנייר וכו' ולא כפירש"י שם שצריך שיהי' התנאי מובדל מהמעשה כגון אם יעברו דהתנאי הוא מהעברת הירדן והמעשה הוא נחלת א"י וע"ש היטב דלדעת רבינו בע"מ לא צריכין למשפטי התנאים.

יז

וחזר ונתנו לה. עמ"ש בהלכה ה' ואפשר דלכתחילה אין לעשות כן מדלא כ' רבינו חוזר ונותן לה.

כא

עד שתתן מדעתו. עי' הה"מ וכדבריו מבואר בחיד' רשב"א שם ומאי דקש' לי' דאמאי לא דקי מקרא דנתינה בע"כ הוי נתינה דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקימ"ל דמתגרשה בע"כ נראה דהא דאמר נתינה בע"כ לא שמה נתינה היינו בדבר שהוא להנאתו ועבור זה התנה שיהנה מהנתינה וכיון שהוא בע"כ אין כאן הנאה משא"כ בגט דלא נהנה האשה מהגט דכתבה על אסורי הנאה כשר ועי' בתוס' פסחים דף ל"ב וג"כ ל"ד לבתי ע"ח דשם ג"כ משום דמחויב ליתן מעות וכל מה שניתן לו בעל כרחו לא מקרי נתינה אבל בגט דלא בעי' שיתן לה דבר דאע"פ שגירשה בגט שאין בו שוה פרוטה ובאיסורי הנאה ג"כ מגורשת א"כ יש לומר שפיר נתינה בעל כורחי' שמי' נתינה ועוד יש להאריך בסברא זו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.