ט"ז/יורה דעה/עג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הכבד יש בו ריבוי דם. פי' בגמרא אמרינן א"ל אביי לרב ספרא בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה אמר ר' זריקא אנא שלקי ליה לר' אמי ואכל אמר אביי למיסר נפשה לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי למיסר חברתה כו' ולא נפשטה הבעיא ופרש"י דבעיא זו קאי אפילו אחר מליחה אי שרי לבשלה עם שאר בשר מפני שפולטת דם ואע"פ שכולה דם מכל מקום לאחר שפירש אוסרה או לא אבל היא אינה נאסרת מפני שפולטת דם וטרודה לבלוע דם אבל שמנונית וציר מקבלת) ממה שנתבשל עמה ור"ת פירש דלאחר מליחה פשיטא דנחשבת כצלייה ומותרת לבשלה עם בשר רק הבעיא בגמרא קאי אקודם מליחה אם מותרת לבשלה עם בשר כיון דכולה דם והתורה התירה ופסקו כר"ת דאחר מליחה מותר לבשלה אפילו עם בשר רק שאין נוהגין כן לכתחלה אלא בדיעבד שרי וכ' הגהת ש"ד בשם מהרא"י קבלתי שאף בדיעבד אסור ודוקא אי אשתלי ופסק כר"ת לא מהדרינן עובדא ע"כ והביאו דבריו רמ"א בת"ח כלל כ"ד ורש"ל פכ"ה סימן נ"ד אבל בישלו בלא מליחה עם בשר אסור לכ"ע הבשר והקדרה עד שיש ס' נגד הכבד כתוב בטור ומיהו בדיעבד שרי וקשה הא כתב אחר כך דבדיעבד שרי בקדרה לבדו ואפילו בלא נמלחה כמו שכתב בית יוסף ונראה לי דכאן בפלוגתא דר"ת סבירא ליה באמת כן להלכה רק שלא נהגו כן לפסוק בזה כמותו ובזה אם אירע שרב אחד פסק כמותו אע"פ שלא נעשה עדיין יכולים לסמוך עליו ולעשות כן משא"כ למטה אין היתר אלא אם כן נעשה כבר המעשה ובסמוך יתבאר דין בישול בלא בשר:
(ב) ואם מנקבה כו'. כתב רש"ל זהו לאותן שסוברים דלצלי אין צריך קריעה שתי וערב אלא מצד החומרא לחוד אבל לבה"ג ודעימיה דס"ל מדינא בעי קריעה שתי וערב אף לצלי אין לשנות ממשמעות הלכה דבעינן קריעה שתי וערב ע"כ וראוי להחמיר עכ"פ לעשות נקבים גם בכבד של עוף כמ"ש הפוסקים בשם הר"ר יונה שצריך לחתוך כל חלק ממנו שתי וערב. ובטור כתוב בשם בעל עיטור דבכבד של עוף קיל טפי לפי המנהג נראה לטעם זה דדי בזה בחתיכה שחותכין המרה משא"כ בבהמה שיש שיעור גדול בין חתיכות המרה לשאר הכבד וכתב דיפה לנקוב בסכין לחומרא האי לחומרא הוא מיותר ונראה דכוון בזה דדוקא במקום שאין הכרח לחתוך שתי וערב שנזכר בגמרא דזה דוקא בצולה ע"מ לבשלו כמ"ש ב"י בסימן זה בשם התוס' ורא"ש אבל באכל צלי א"צ לזה ע"ז אמר דמ"מ יפה לנקבו בסכין שאינו אלא לחומרא משא"כ בצולה לבשלו שמן הדין צריך חתיכה שתי וערב בזה לא מהני נקיבת סכין כדי לפוטרו מחתיכה שתי וערב כנ"ל ברור ונכון כוונתו:
(ג) ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו. אבל לא לכתחלה הטעם בסמ"ק דבגמרא ס"ל לחד תנא דאסור כשמבושלת הרבה ואנן אין בקיאין בזה:
(ד) ויש מי שאוסר. הרמב"ם ס"ל כן דפוסק כרבנן דר"י בן נורי דהכבד בולעת ג"כ ורוב הפוסקים לא ס"ל כן אלא כר"י בן נורי דאינה בולעת אלא דנוהגין להחמיר כמ"ש רמ"א אחר כך ורש"ל כתב להקל בזה כיון שאין שם בשר רק שצריך להדיח הכבד כיון שהרוטב נאסר ואין אחר המנהג שהעיד עליו רמ"א כלום לשנות אותו ומ"מ נלמד קולא מזה בסעיף ו' ע"ש:
(ה) וכן נוהגין כו'. קשה הא לעיל סעיף א' כתב המחבר וצולהו וע"ז כתב רמ"א דיני נקיבת הכבד וחיתוכה משמע דגם בצלי צריך חיתוך וא"ל דהתם מיירי שבא לבשלה אח"כ וכאן מיירי שאוכלה צלי וכן יש חילוק זה בדברי ב"י על מ"ש הטור ולצלותו כו' דהא כתב רמ"א לעיל וכשבא לבשלה אח"כ כו' משמע דקוד' לזה לא איירי מבישול אחר צלייה ותו דא"כ היה לו לרמ"א לכתוב כאן הכי נוהגין לכתחלה אם [אינו] רוצה לבשלה אח"כ ולא לכתוב סתם וצ"ל דלעיל כתב אליבא דדעה ראשונה דהכא דבעי חתיכה אף לצלי ועיין מה שכתבתי שם בשם רש"ל:
(ו) אפי' ע"ג בישרא. ולכאורה משמע וכ"ש תחת הבשר וקשה הא תחת הבשר ודאי אסור כיון שמיירי כאן בבשר שלא נמלח כמו שסיים והוי כבשר ע"ג בשר וא"כ יהיה אסור לצלות הכבד שנמלח תחת הבשר שלא נמלח דהא לר"ת הוי הכבד שנמלח כמו בשר שנמלח כמ"ש בסעיף א' וכן עיקר להלכה אלא שאנו מחמירין דלא כוותיה וכאן אמאי יהיה מותר. ובדרישה כ' ע"ז דרמ"א מיירי שהכבד נמלח ולא הודח דעדיין פולט ציר ע"כ ולא נראה להקל גם בזה ולצלותו תחת הבשר שלא נמלח דלא מהני זה אלא במליחה משא"כ בצלייה שיבלע ע"י האש מן האיסור לכתחילה ונראה פשוט דרמ"א לא התיר תחת הבשר אלא מעיקרא אמר שמותר לצלותו עם בשר בשוה ר"ל בשפודין שלנו שאצל האש וע"ז אמר אפי' ע"ג הבשר נמי אבל תחת הבשר פשיטא שאסור:
(ז) שלא למלוח כבד אפי' לבדה. בת"ח הטע' בשם מהר"י מולין דהאור חוזר ומבליע הדם שפלט.) ועוד טעם משו' היכירא דאינו דומה לשאר בשר שלא יבואו לבשלו עם בשר:
(ח) מיהו הכבד עצמה אסורה. בת"ח כתב דנראה לו להתיר גם הכבד ואע"ג דקי"ל בסי' ס"ט בבשר שלא נמלח ונתבשל עם שאר בשר אע"ג דאיכא ס' נגד אותה חתיכה אסורה מ"מ בכה"ג הכבד שרי דהרי רוב הפוסקים הסכימו דאין הכבד בולעת אלא שאנו מחמירין ותו דאף בשאר חתיכת בשר שלא נמלח ונתבשל חומרא בעלמא הוא לאסור אותה בדאיכא ס' ע"כ בכה"ג יש להתיר גם הכבד כיון דאיכ' ס' אלא שרבינו ירוחם אוסר גם הכבד ע"כ מבטל דעתו נגד רבינו ירוחם ע"כ וכיון שכתבתי בסעיף א' שרש"ל מתיר להלכה למעשה הכבד שנתבשלה לבדה יש לסמוך עליו בזה לכל הפחו' דאין הכבד חוזרת ואוסרת אח"כ דברים אחרים בנתינת טעם דהיא עצמה אינה אסורה כלל מן הדין אלא מצד חומרא והיינו בנתבשלה בלא בשר אבל עם בשר פשיטא שאין לסמוך להקל בזה כנלע"ד:
(ט) עוף שמלאוהו כו'. עיין מ"ש מדין זה בסוף סימן ע"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |