הר המוריה/תמידין ומוספין/ו

הר המוריה ‏ תמידין ומוספין ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

סמוך

לעלות וכו'. עי' לעיל פ"ח מהל' בית הבחירה הי"א ולעיל הל' תמידין ומוספין פ"ב הי"א ופ"ד ה"א ובמש"כ שם.

הממונה

שעל וכו'. כן מפרש המפרש לתמיד פ"א כ"ו א' ועי' לעיל פ"ח מהל' בית הבחירה הי"א שם כתב רבינו הממונה על המקדש ועיי"ש מש"כ בזה.

ולבשו

בגדי וכו'. הך הלבשה לא מכרע אם היה קודם ביאת הממונה או לאח"כ ועי' לעיל פ"ד ה"א.

ראשון

ושני וכו'. לכאורה משמע מלשונו שאלו שתי פייסות היו תכופים זה אצל זה יחד ותמוה הוא כי באמת מחולקים היו זה מזה והיה רב שהות ביניהם כדמשמע ביומא פ"ב יעו"ש ועיי"ש כ"ד ב' ובירושלמי שם פ"ב סוף הלכה א' ועיין בתמיד פ"א כ"ו א' ושם פ"ג ל' א' ועי' לעיל פ"ד וצ"ע בזה.

כמו

שביארנו. עי' לעיל פ"ד יעו"ש.

שאמרנו. לעיל פ"ב מהלכה י"ב ואילך יעו"ש.

מסדר

מערכה וכו'. עי' יומא ל"ג א' ועי' לעיל פ"ד ה"ה.

להרבות

האש וכו'. עי' לעיל פ"ב ה"ב יעו"ש ועי' ירושלמי יומא פ"ג ה"ה יעו"ש שלכאורה הוא תמוה. דשם מבואר דדם התמיד היה קודם לעצים והקטורת קודם לדם יעו"ש היטיב ובפי' לירושלמי פי' לנכון.

נכנסין

ללשכת וכו'. לפי סדר המשנה היה כאן הפייס השני והיה אומר הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע היה אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון (יומא כ"ח א' מנחות ק' א' ובתמיד פ"ג ל' א') אמר להם צאו והביאו לי טלה מלשכת הטלאים ואח"כ נכנסו ללשכת הכלים יעו"ש היטיב בתמיד מבואר כ"ז במשנה.

הצריכין

להם וכו'. במשנה מבואר שם שהי' צ"ג כלים ורבינו כתב שם שני טעמים טעם הראשון משום שכן היו צריכים ובשם הירושלמי דחגיגה (פ"ב ה"ח) כנגד האזכרות דחגי זכריה ומלאכי יעו"ש היטיב ובאמת בירושלמי פליג שם על טעמו וכמש"כ התוס' יו"ט יעו"ש שהאריך בזה אמנם בין כך ובין כך לכאורה יש לתמוה על רבינו שלא כתב מספר כלל ולענ"ד היה נראה לפי דמסיק שם בירושלמי וז"ל ואית דבעי מימר כיום מרובה של תמיד כנגד י"ג פרים וי"ד כבשים ואילים שנים ושעיר אחד עכ"ל ואפ"ל כי רבינו גורס ביום מרובה של תמיד ור"ל המשנה תפסה המנין היותר גדול שלפעמים היה מצטרך כשיעור זה וה"ה בכל ימות השנה היה מוציא לפי ערך זה לכן כתב בסתם כל כלי השרת הצריכין להם והיינו בכל יום כפי שיעור הצריך. וכולי האי ואולי.

ומשקין

את וכו'. לעיל פ"א ה"ט.

מושכו

לבית וכו'. עי' בתמיד פ"ג ל' ב' יעו"ש.

שני

כהנים וכו'. הם שפתחו את השער הגדול שבהיכל כמבואר שם במשנה.

ב

שוחט

את וכו'. עי' מש"כ לעיל פ"ד ה"ו יעו"ש היטיב ועי' בלח"מ כאן הלכה א'.

זה

שקבלו. עיי"ש בפ"ד ה"ו ובמש"כ שם בד"ה והוא זורקו יעו"ש היטיב.

ג

חמשה

נרות וכו'. כתב כן אליבא דרבנן דס"ל הכי דבקטורת מפסיק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות ודם התמיד היה קודם להטבת חמש נרות וכמש"כ רבינו בפ"ו ממסכת תמיד בפירושו שם יעו"ש היטיב וכ"מ ביומא ל"ד א' יעו"ש היטיב דהו"ל לאוקמי דהמשנה אתי כאבא שאול אלא ודאי דהלכה כת"ק אמנם עיי"ש בתוס' ד"ה לעולם וכו' שיישבו בענין אחר. ועי' בלח"מ שהשיג על הב"י באו"ח סי' מ"ח יעו"ש היטיב (כאן בהלכה א') ולענ"ד נראה לומר דגם הב"י דעתו לזה וה"ק דשני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודם התמיד (שהוא זריקתו ולכן הקדים דישון מזבח לדם התמיד) ודישון מזבח הפנימי ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות וכו' רק לכאורה לא יצדק לפי זה הא דהקדים וכתב שהשחיטה היתה בשעת הדישון אם לא שכוונתו דדם התמיד היינו שחיטה אבל י"ל דאדרבה לכן הקדים וכתב שהשחיטה היתה בעת הדישון א"כ נכלל השחיטה בדישון מזבח הפנימי וא"כ למה כתב דם התמיד אלא ודאי היינו לזריקה והבן.

ודע עוד שרבינו כתב שם בספ"ו דתמיד וז"ל ואח"כ פותח שער הגדול כמו שזכרנו ובשעת פתיחתו שוחט התמיד ובאים שני כהנים להיכל שאחד מהן מדשן מזבח הפנימי והשני מדשן המנורה תוך זמן ששוחטין התמיד ונטל דמו במזרק ואינו זורק דמו ע"ג המזבח עד שגמר דישון מזבח הפנימי ואז זורק דמו ואחר זריקת דמו מתעסק בהטבת חמש נרות עכ"ל ולכאורה הייתי אומר דגם דישון המנורה היה בשעת השחיטה והא דנקט שהטבת חמש נרות היה אחר הזריקה י"ל שלשיטת רבינו דישון לחוד והטבה היינו הדלקה לחוד ולשיטתו לעיל פ"ג הי"ב אבל זה דוחק גדול וכמעט א"א להאמר כידוע להמעמיק לכן נ"ל דה"פ שני כהנים נכנסים להיכל ומי הם השני כהנים שנכנסין אז ומפרש דהיינו מי שמדשן מזבח הפנימי ומי שמדשן המנורה אבל אין כוונתו שמדשן המנורה כעת וכ"מ ממה שסתם עד שגמר דישון מזבח הפנימי ואז זורק וכו' ואילו דישון המנורה לא הזכיר כלל וכן מש"כ לעיל מזה בשיטת אבא שאול שכתב וז"ל ועם דישון מזבח הפנימי מדשנין המנורה עכ"ל אין הכוונה שנעשים ביחד רק האי עם הוא סמוך ור"ל שסמוך לדישון מזבח הפנימי היה מדשן המנורה ודישון מזבח הפנימי היה קדים לדישון מנורה כדאיתא ביומא ל"ג א' יעו"ש וכ"כ הגר"א בפ"ג דתמיד ס"ט יעו"ש וכבר העירותי מזה לעיל פ"ד ה"ו ד"ה מדשן מזבח יעו"ש.

במערבו. כ"ה בתמיד ספ"ד ועיין בסוכה נ"ד ב' יש שם גי' חלוקות בזה בתוס' ורש"י ועי' פ"ח דשקלים יעו"ש היטיב ועיי"ש בתוס' יו"ט ועי' ברש"י יומא כ"ו א' והנה דעת התוס' יו"ט שגם רש"י ז"ל ס"ל דבכל יום היה התמיד ניתן במערב רק ביום שיש קרבן מוסף לפי שהמוסף היה ניתן במערבו לכן ניתן התמיד במזרחו יעו"ש היטיב.

במקום

הילוך וכו'. כ"ה בירושלמי דשקלים פ"ח ה"ד אולם דעת רש"י ז"ל בסוכה שם דהיו נותנין למטה מהסובב שהיה למעלה מחצי המזבח יעו"ש היטיב ועי' זבחים ס"ב א' יעו"ש היטיב ועי' במל"מ לעיל פ"ו ממעשה הקרבנות ה"ד.

ומולחין

שם וכו'. שם ספ"ד דתמיד ועיין לעיל פ"ה מהל' איסורי מזבח הי"ג.

וזורקין

מלח וכו'. עירובין ק"ד א'.

ד

אהבת

עולם וכו'. עיין ברכות י"א ב' וי"ב א' ובתמיד פ"ה והיינו אהבת עולם דהכי מסקנא דסוגייא דברכות משום דברכות מעכבות ורק סדר ברכות אינו מעכב ועיין בחי' לברכות שם מש"כ בזה.

ואמת

ויציב וכו'. כן מפרש רבינו הא דאיתא שם וברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים ומפרש דברכת כהנים היינו שים שלום וברכת כהנים ממש מבואר לקמן הלכה ה' דהיו מברכין ברכת כהנים אחר גמר עבודה והרע"ב כתב שם דברכת כהנים היינו קריאת הפסוקים בלבד בלא נשיאת כפים ולפי"ז לא אמרו שים שלום יעו"ש היטיב וכ"ה דעת התוס' בברכות שם יעו"ש היטיב אמנם הגר"א כתב בפ"ו מ"א וז"ל וכן מש"כ דברכת כהנים אחר הקטרת איברים היתה לא נראה כן מסדר המשנה ואע"ג דאמרינן בפ"ב דמגילה דברכת כהנים אחר עבודה היינו עיקר עבודה שהיא הזריקה עכ"ל ובפ"ז מ"ב כתב וז"ל וברכו וכו' בתחלה עשו את העבודה כנ"ל ואח"כ ברכו את העם וכ"ה מפורש בקרא וירד מעשות וכו' ויבא משה ואהרן וכו' ויצאו ויברכו וכו' ואע"ג דכתיב ברישא וישא אהרן וכו' דרך המקרא כן שמתחלה כותב דרך כלל ואח"כ דרך פרט דאל"כ קשה ל"ל למיכתב וירד מעשות הא כבר ירד שעל המזבח לא נשא כפיו ואע"ג דפשטיה דקרא משמע כדברי הרמב"ם דהשתחוואה וברכת כהנים היתה אחר כל המעשים והתורה (נראה לענ"ד צ"ל התורה) לא כתבה אלא מה שעשה אהרן עם כל קרבן אבל הכל בזמנו רק שהתורה לא רצתה להפסיק במעשה העבודה ועל כרחך צ"ל כן דאל"כ הא דכתיב ואת הבשר ואת העור וכו' א"א לומר ג"כ דקודם היתה עכ"ל וע"ע בתו"כ פרשת שמיני דלכאורה משמע קצת הכי והכי יעו"ש היטיב.

מי

ששיכן וכו'. ברכות י"ב א'.

מיפייסין

פייס וכו'. שם בפ"ה דתמיד וביומא כ"ו א'.

שזכה

בדישון וכו'. אף דבתמיד נשנה בסדר אחר ושם מבואר דהטבת שתי נרות היתה קודמת לקטורת היינו משום דהתם נשנה אליבא דאבא שאול ורבינו פסק כרבנן דפליגי עליה וכמש"כ רבינו בפירושו לפ"ו דתמיד וכ"כ מרן ומה שהקשה הלח"מ על התוס' דיומא י"ד ב' בד"ה אמר אביי וכו' יעו"ש עיי"ש בתוס' ישנים שבאמת תירצו שם כמש"כ הלח"מ יעו"ש היטיב והבן וכן יש לתמוה על הרש"א שם יעו"ש היטיב ולשיטת הרשב"א לעיל פ"ג הי"ב א"כ תנא דתמיד לא ס"ל כלל להפריד בין חמש נרות לשתי נרות וצ"ע. ומש"כ רבינו דאח"כ נכנס מי שמטיב שתי הנרות ובמשנה מבואר דהמטיב שתי נרות נכנס מתחלה ויצא קודם שיצא המקטיר ה"ט דבמשנה אזיל אליבא דאבא שאול שהטבת שתי נרות קודם לקטורת ולכן היה נכנס מתחלה ויצא קודם שהקטיר הקטורת דבשעת הקטרה היו הכל פורשין כמבואר לעיל פ"ג ה"ג אולם לרבנן דהקטורת קודם להטבת שתי נרות לכן היה נכנס המקטיר מתחלה בלא המדשן המנורה כי המדשן שתי נרות היה מוכרח לעבוד עבודתו אחר הקטרת הקטרת ולשהות שם א"א מטעם שמוכרח לפרוש ולכן לא היה נכנס עד אחר שגמר המקטיר עבודתו ושהה המקטיר עד שיגמור המטיב עבודתו ויצאו שניהם בשוה ועיין לעיל פ"ג ה"ו שכתבתי שהיה מקדים לפני המקטיר הקטורת מי שהיה מדשן מזבח הפנימי ולא הזכיר מהמדשן המנורה שנזכר ג"כ במשנה אלא ודאי הטעם כמש"כ.

ועומד

על וכו'. בפ"ז דתמיד מ"ב ושם מבואר בזה"ל באו ועמדו על מעלות האולם עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים ועיי"ש בפי' רבינו והרע"ב.

ה

נטל

אחד וכו'. זה הי' מתחלה כשנכנסו להקטיר הקטורת וכמבואר בתמיד פ"ה מ"ו וכ"כ מרן ומהו מגריפה עי' תוס' ערכין י' ב' ועי' בתוס' יו"ט.

שעדיין

לא וכו'. עיין תוי"ט ובלח"מ מש"כ כאן.

מתחילין

אלו וכו'. מכאן משמע קצת דהמעלה איברים למזבח לא היה מן המברכין אבל בפי' בפ"ז לתמיד מ"ב משמע קצת דגם הוא היה מן המברכין יעו"ש אבל באמת יש לכוין שם הלשון אל מש"כ כאן וכן משמע בתוס' יו"ט יעו"ש ומכאן מבואר דברכת כהנים היה אחר הקטר האימורין וכ"כ תוס' בברכות י"א ב' יעו"ש ותמהתי על הלח"מ שכתב בשם תוס' הנ"ל להיפך ועיין מש"כ לעיל ה"ד ד"ה אמת ויציב.

כמו

שבארנו וכו'. בפי"ד מהל' תפלה ה"י.

אומרים

הלוים וכו'. עיין לעיל פ"ג מהל' כלי מקדש ה"ב יעו"ש.

תשע

תקיעות וכו'. לעיל פ"ז מהל' כלי המקדש ה"ה ולקמן הלכה ז'.

ו

היין

למנסך וכו'. רבינו כתב זה דמיירי בכל כהן אף כהן הדיוט נמי וכן מש"כ לעיל במשנה בא לו להקיף את המזבח וכו' מיירי בכל כהן ומפרש הסוגיא דזבחים ס"ד א' דה"ק התם אם בא להקיף את המזבח אז אינו נוטל בידיו כלום רק כשמגיע לקרן דרומית מערבית אז נותנין לו היין ומנסך אבל כשאינו רוצה להקיף אז נוטל היין בידו והולך לשמאלו לקרן מערבית דרומית ומנסך שם ועיין לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות הי"ב יעו"ש היטיב אבל רש"י כתב שם בזבחים דדווקא כהן גדול היה מקיף לפי שהיה עובד כל מה שירצה ולכן אם בא על המזבח מקטיר ג"כ והיה מקיף המזבח והיה מנסך אבל שאר הכהנים לא היו זוכין כל אחד עבודתו רק מה שזוכה ע"י פייס לכן לא היה עושה עבודה אחרת זולת ניסוך לבד ולכן היה עולה והיין בידו והלך תיכף לקרן דרומית מערבית יעו"ש היטיב ועיין ברע"ב בתמיד שם שכתב קצת על דרך זה ונמצא שלדבריהם אחר לא היה רשאי להקיף ולכן היה נוטל בידו. והגר"א כתב שם בתמיד ודווקא כה"ג אבל אחר שבא להקיף לנסכים מקיף לשמאל כדאמרינן בזבחים עיי"ש אבל כה"ג לא היה חושש שאחרים נותנין כדאמרינן כאן נתנו לו יין וכו' עכ"ל ונמצא לפי"ז דלכן לא היה אחר מקיף לפי שהיה נושא בידו משא"כ כה"ג שהיו אחרים נותנים לו לכן הותר לו להקיף והבן ההבדל שיש בינו לבינם וע"ע לעיל הלכה א' במל"מ יעו"ש היטיב. ועיין בבאר שבע כאן ומבואר מדבריו דגם לכהן הדיוט היה נותנים לו יין לנסך יעו"ש היטיב והוא תמוה לכאורה.

חצוצרות

בידן וכו'. ובמשנה הגי' שתי חצוצרות של כסף ועיין בתוס' זבחים ס"ח א' בד"ה כשהוא וכו' ובתוס' יו"ט שם וע"ע בתוס' ע"ז מ"ז א' ד"ה קרניה וכו' ובקינים שם.

ותקעו

והריעו וכו'. כ"ה במ"ג פ"ז דתמיד ועיין לעיל פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ה מש"כ בזה.

ז

שהה

המנסך וכו'. צ"ל שחה המנסך וכו' וכ"ה בפ"ז דתמיד מ"ג.

כמו

שביארנו. לעיל פ"ז מהל' כלי המקדש ה"ה.

ח

אלא

על וכו'. עיין לעיל פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ב והכל נתבאר שם בס"ד.

ט

שהי'

הלוים וכו'. עיין כ"ז בתמיד שם ובר"ה ל"א א' ואבות דר"נ פ"א ובמס' סופרים פי"ח יעו"ש.

במוספי

שבת וכו'. ר"ה שם.

אז

ישיר ומי כמכה ואז ישיר. כצ"ל לדעתי וכ"ה בש"ס שם ועיין לח"מ. ומה שתמה עוד על מה שלא כתב רבינו דבמנחה היו אומרים כל חד בשבת אחת יעו"ש י"ל דלק"מ דהא ידעינן זה מהא דמוסף והש"ס איבעיא ליה גם על מוסף אם אומרין אותה בשלימות בכל שבת ולכן פשט שפיר אמנם רבינו כיון דכתב אצל מוסף דאומרין פרק בכל שבת א"כ ה"ה והוא הטעם ג"כ במנחה דמאי שנא.

הרנינו

לאלהים וכו'. ר"ה שם ל' ב' יעו"ש.

הסירותי

מסבל וכו'. שם בר"ה איתא ובזמן שחל ר"ה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו וכו' לא היה אומר בשחרית הרנינו מפני שחוזר וכופל את הפרק אלא מהו אומר הסירותי וכו' ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו אע"פ שחוזר וכופל את הפרק עכ"ל ומבואר מזה שבשחרית היו אומרים הסירותי ובמוסף היו אומרים הרנינו ומדברי רבינו משמע שבמוסף היו אומרים הסירותי והלח"מ הביא הש"ס ולא העיר בזה כלל ואי לא מסתפינא אמינא שגי' אחרת היתה לרבינו בזה בש"ס שבשחרית אומרים הרנינו עד הסירותי ובמוסף היו אומרים מהסירותי ואילך ואתי שפיר דקאמר דאם באו עדים אחר שחרית כופל ואומר הסירותי וכך היתה גי' ובזמן שחל ר"ה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו וכו' לא היה אומר הרנינו מפני שחוזר וכופל את הפרק אלא מהו אומר והסירותי וגו' (ר"ל במוסף) ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אומר הסירותי וכו' אע"פ שחוזר וכופל הפרק עכ"ל ואתי שפיר לפי זה דלרש"י הלשון דחוק מאד האי דאם באו עדים אחר וכו' אומר הרנינו דלדידיה קאי זה אשחרית משא"כ דלרבינו יהיה זה על מוסף ואתי שפיר דלא הביא זה רבינו הך דאם באו עדים אחר תמיד של שחר כיון דלא כתב דאין אומרים הסירותי ממילא ידעינן דבחל יום ר"ה בחמישי בשבת תמיד אומרים במוסף הסירותי אך לפי"ז יש לעיין אמאי לא כתב רבינו דבחל יום חמישי ר"ה אין אומרים בשחרית כל המזמור רק עד הסירותי ויש לעיין בזה. והנה אחרי כותבי זה פקח ה' עיני וראיתי בירושלמי פ"ד דר"ה ה"ד וז"ל דתני שירו של חמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו ובר"ה היו אומרים הסירותי מסבל שכמו חל יו"ט להיות בחמישי בשחרית היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו ובמנחה היו אומרים הסירותי מסבל שכמו אם באו מן המנחה ולמטן אומרים הרנינו לאלהים עוזינו נמצאו אומרים שיר וכופלין אותו עכ"ל ונתתי שמחה בלבי שכוונתי האמת ת"ל ובלי ספק שכן היא דעת רבינו וכן היתה גי' ברורה גם בש"ס דילן ובחנם מחק שם הקרבן העדה הגי' שלפנינו והגיה על פי גי' ש"ס דידן שלפנינו ות"ל שנחני בדרך אמת.

קול

ה' וכו'. ר"ה שם.

י

שירה

של וכו'. עיין סוכה נ"ד ב' ועיין מרן מש"כ בזה ועי' בירושלמי דשקלים פ"ח ה"ד יעו"ש היטיב.

יא

את

שני וכו'. עיין לעיל פ"ד ה"ט ד"ה מרובעת וד"ה סידור הקנים יעו"ש היטיב.

ניסוך

היין וכו'. עיין לח"מ ומל"מ ועיין בירושלמי יומא פ"ב ה"ב בשיירי קרבן ד"ה חביתין וכו' יעו"ש היטיב.

כך

עושין וכו'. עיין מל"מ שהקשה מהא דאיתא ביומא ל"א ב' ל"ד א' דבבקר היתה הקטורת בין דם לאברים ובין הערבים היתה הקטורת בין איברים לנסכים יעו"ש היטיב ולענ"ד אפשר ליתן טעם לזה דהאי קודם לנסכים ע"כ מנחת נסכים כדאיתא שם ל"ד א' והנה בבקר היה הפסק בין קטרת לאיברים בהטבת שתי נרות אבל בערב שהיו הנרות מאוחר לכלם כדאיתא בפסחים נ"ט א' וש"נ א"כ היו הנרות מאוחר לקטורת ולא נשאר אחר הקטורת רק מנחת נסכים וחביתין ונסכים והקטר איברים היה כשר כל הלילה כדאיתא בסי' ל"ח סעיף ב' ואע"פ שלכתחלה אין מאחרין אותה כדאיתא שם סעיף ג' מ"מ כיון דאינו מעכב א"כ לא קבע לו רבינו כאן זמן והנה סמך על הדינים שכתב כ"א במקומו. וי"ל עוד אולי סמך על מאי דאיתא ביומא ע' א' ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות וכ"כ לקמן בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ב יעו"ש ופ"ד שם ה"ב ובפ"א מהל' קרבן פסח ה"ב יוע"ש היטיב ועדיין יש לעיין בזה.

ממזבח

החיצון וכו'. אבל תרוה"ד ממזבח הפנימי ודישון המנורה היה ג"כ בערב כ"ה דעת רבינו ועיין מש"כ לעיל פ"ד ה"ח יעו"ש.

כמו

שבארנו. לעיל פ"ד ה"ח ועיין לעיל פ"ג.

והנה כשאני עומד על הפרק אמרתי להעיר בפיוט הסליחה המתחלת תפלה תקח בסילוק ער"ה שם מבואר כל סדר התמיד ואמרתי להעיר בזה איזה הערות ויען כי מיוסד הוא על תשר"ק אמרתי לציין באותות איש על דגלו.

באות ש כתוב כאלו זכו תרום מזבח ובאות ר כתוב בבית עולמים לעושי חביתים ומשמע קצת דהעמידו לעשות חביתים אחר תרומת המזבח ובאמת זה אינו דהעמדת עושי חביתים היה קודם תרומת הדשן כמבואר בתמיד פ"א משנה ג' ד' אמנם י"ל דלאו קודם עשיית חביתים היה תרומת הדשן רק הפייס דתרוה"ד היה קודם העמדת עושי חביתין ובאמת משמע כן שם במשנה ב' וזה שלא כדמשמע מדברי רבינו כאן בהלכה א'.

באות ק כעין איברים ועכול פדרים. היינו הא דאיתא בפ"ב מ"א ולעיל בפ"ב הי"ג: באות צ כמעלה אפר ע"ג תפוח שם מ"ב וברבינו שם: באות פ כסודרי חזית כלפי מזרח. שם משנה ד' וברבינו שם הלכה ז': באות ע כשרת כשר שתי מערכות. שם מ"ה ושם הלכה ח' ובפרק זה הלכה א': באות ס כמו בעזרה לפייס רוגשים. שם פ"ג מ"א: באות ג ברק השחר זכות שבחברון. שם מ"ב: באות מ ממונה מזרז להביא טלה מלשכת טלאים בבקור מופלא ובאות ל לכוס של זהב ישלח להשקות בבקרו שנית לאור האבוקות. שם מ"ג ד' ועיין לעיל פ"א ה"ט וכאן הלכה א': באות כ כזכה בתמיד וזכה אחיו מושכו והולך לבית מטבחיים. שם משנה ה' וכאן הלכה א': באות י ידי שחיטתו זבוח יחדול עדי יפתח שער הגדול. שם מ"ז וכאן הלכה א': ובאות ט טרוד עד שחי פתוח כיון שתי מפתחות לפתחו כיון שם משנה ו': באות ח ונשמע קולו בבקעת ירחו. שם מ"ח: באות ז ביד ורגל כיצחק בהר מור. שם פ"ד מ"א ועיין לעיל פ"א ה"י ומש"כ שם: באות ו שחר ואמש למול השמש. שם ולעיל פ"ד הי"א: באות ה הרמות שתים לארבע יתרום למזרח צפון ולמערב דרום דמי שירים יסוד הדרום וטעון הפשט וכליל למרום. שם במשנה ולעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"ו: באות ג גלל הנתיחה מרובה בדבור שתיקה יפה ואימת צבור. שם מ"ב וכאן הלכה ג'. באות ב בתשעה קרב בצירוף זכים חביתים סלת ויין הנסכים. עיין יומא כ"ו ב' אך צ"ע למה הקדים חביתים לסולת ועיין לעיל פ"ד ה"ו וע"ע פ"ו מהל' מעשה הקרבנות הי"ז: באות א אזי ים כבש מלחום ובאו בלשכת הגזית שמע יקראו. תמיד ספ"ד וכאן הלכות ג' ד'.

באות מ מברכים במינוי ברכה אחת עשרת הדברות מוסיף בנחת. פ"ה מ"א וכאן הלכה ד': באות א אמת ועבודה וברכת כהנים יברכו העם ברכה נהנים. שם ושם: באות י יבררו חדשים לפייס קטרת. שם מ"ב ולעיל פ"ד ה"ז וכאן הלכה ד': באות ר רביעי פייס ביחד נקבע להעלות לגב המרובע שם: באות ב בקול מגריפה מרובים אמרים. שם משנה ו' וכאן הלכה ה'. עוד שם. וקולה נשמע בעיר התמרים שם בתמיד פ"ג ל' ב': ר רגילים לקולה לוים וכהנים לשיר והשתחויה היות מזומנים. שם בפ"ו מ"ו וכאן הלכה ה': באות ב במעלות אולם עלות במרוצה מדשן פנימי טני נטל ויצא. פ"ו מ"א ולעיל פ"ג ה"ז: באות י ידשן מנורה וכבה יערכו והכוז נטל ונחץ לדרכו. שם ולעיל פ"ג הי"ז. ודע כי יש להעיר למה לא כתב כאן מהטבת החמש נרות והוא אזיל בשיטת דמסכת תמיד דאזלא אליבא דאבא שאול ולא כרבינו דפסק כחכמים: באות י ירד זוכה בשולי מחתה לגחלי האש ושתה ואתא. שם משנה ב' ולעיל פ"ג ה"ז: באות צ צבור הקטורת פנימה חוץ לו. שם מ"ג ולעיל פ"ג ה"ח: באות ח חרדים לפרוש בעת הקטרה. שם ולעיל פ"ג ה"ג וה"ט: באות ק קבועות הי' למול הפרצות בהשתחואות. מדות פ"ב מ"ג: באות ח חגורי חרב כתב ולא בכינוי מברכין אחת. פ"ז דתמיד מ"ב וכאן הלכה ה': באות ז זמן הגדול לחלקו כובש סגן מימינו עלות בכבש. שם מ"ג ולעיל פ"ה מהל' כלי המקדש הי"ג: באות ק קרבים אצלו ולו מגישים נתתים לסמוך לזרוק לאישים. שם ושם: באות ו ואז בשיתין נסכים כסדר וסגן עומד ומניף בסודר. שם וכאן הלכות ו' ז' הכל כמבואר עד סופו. ומש"כ שם עוד וז"ל עסוק בשני לעתות ערב באחד עשר זכות בו מחזרים שנים בידם שני גזרים. זה מבואר ביומא כ"ו ב' ולעיל פ"ב ה"ג יעו"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.