הפלאה/כתובות/סד/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־14:44, 14 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
רש"ש
גליוני הש"ס
שיח השדה

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png סד TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בא"ד ונראה לר"ת דה"פ וכו'. צריך להבין לדעת ר"ת הא דפליגי בבלאותיה קיימין כיון דלשיטתו הטעם הוא משום דמחלה. א"כ נחזי מאי מחלה. אם הכתובה לבדה או בלאותיה. ודוחק לומר דפליגי בלשון זה שכתבו הש"י ותוס' ז"ל שאמרה לא הוא ולא כתובתה. אי מהני מחילה לבלאותיה הקיימים כדאיתא בח"מ סימן רמ"א ס"ב דבחפץ ביד חבירו לא מהני לשון מחילה. אם כן בבלאות כיון דקי"ל דהיא נטלתן משום שבח בית אביה יש לומר דפליגי אם שייך בהו לשון מחילה. כיון דהרשות בידה ליקח אותם ולא דמיהם. מ"מ הוא דחוק. דהא אינו מפורש בש"ס שאמרה דוקא בלשון מחילה. ולא בלשון מתנה. ולכאורה היה אפשר לומר דר"ת ס"ל דפלוגתי' באומרת בעינא לי ומצערינא ליה. אבל רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל כתבו בהדיא דכלתיה דרב זביד טענה מאיס עלי ובהרא"ש מפורש יותר דפלוגתיה במאיס עלי מלשון הפסידה משמע מיד. ולכאורה היה נראה דאפשר דללישנא דלא הפסידה בלאותיה היינו דוקא במאיס עלי אבל לדינא דמתניתין במורדת דבעינא ליה דפוחתים לה ז' דנרין פוחתים אפילו מבלאותיה דהכל נכלל בלשון כתובה דמתניתין. שהרי הם נכתבים בתוך הכתובה וא"כ שפיר קאמר דלא הפסידה דכיון שטוענת מאיס עלי ומחלה הכתובה אפילו לא מחלה הבלאות שוב אין פוחתין. ואפילו אם לא ירצה לגרשה מ"מ אין פוחתין מבלאותיה והיינו דקאמר לא הפסידה לפחות מבלאותיה. ולפ"ז הוי מתפרש היטב הא דקאמר לעיל אבל אמרה מאיס עלי לא כפינן. ר"ל להשהותה להפסידה בלאותיה ונדוניא. אך התוס' כתבו בפירוש דלא כפינן. היינו לומר שלא תועיל המחילה. ולא ניחא להו לפרש כן. דדוחק לומר דדבריהם אינו אלא למ"ד הפסידה בלאותיה ואפשר דלא פירשו הכי משום מר זוטרא דאמר כייפינן לה והכא בלישנא בתרא ס"ל דלא הפסידה. אלא ע"כ דכייפינן לענין בלאותיה. ובהרא"ש מפורש להדיא דדין מאיס עלי ובעינא ליה שוין ונראה דטעמיה הוא משום דהקשו התוס' לעיל על הי"מ מר' יוסי דאמר אפילו תפול לה ירושה וכו' דהא יכולה לומר מאיס עלי הרי דלפי קושיתם הכרח לומר דלמ"ד במאיס עלי לא הפסידה בלאותיה אפילו בבעינא ליה לא הפסידה דהא יכולה לומר מאיס עלי. וכל מורדת תאמר כן. וצ"ל דבאמת פלוגתייהו הוא בין במורדת דבעינא ליה דמתניתין בין במאיס עלי למ"ד לא הפסידה אפילו במתניתין אינו בכלל כתובה וע"כ הא דקאמר במאיס עלי לא כייפינן היינו דאמרינן דהמחילה מועלת כמ"ש התוס'. ומ"ד הפסידה בבעינא ליה. ממילא במאים עלי מוכח דג"כ הפסידה וצריכה למחול. דאל"ה מצי משהה לה בשביל פחיתת הבלאות ולכאורה היה נראה להוכיח דאפילו בבעינא ליה לא הפסידה דהא מר זוטרא ס"ל לעיל גבי מאיס עלי דכייפינן לה הרי דס"ל למר זוטרא דאפילו אומרת מאיס עלי הוי כאומרת לא בעינא וכיון דהכא ס"ל למר זוטרא דלא הפסידה במאיס עלי ה"ה בבעינא ליה דדוחק לחלק בין כייפינן ובין בלאותיה וכיון דלמר זוטרא הוא כן. מה"ת נימא לדידן דלא כוותיה כיון דליכא דפליג לעי' בהא. מיהו הא קשיא לי מ"ש הרא"ש דע"כ מיירי הא דהפסידה דמשמע מיד הפסידה והיינו במאיס עלי וקשה דהא מר זוטרא ס"ל דלא מהני מחילתה ומשהי לה וצ"ל שחזר בו. ואלולי דבריהם ז"ל היה נראה לומר דהא דס"ל למר זוטרא דכייפינן לה ולא מהני מחילתה. היינו משום דקי"ל דלא מהני מחילה בכתובה משום דעשו חיזוק לדבריהם כדאיתא לעיל דף נ"ו ואף שכתב הרמב"ם ז"ל ונתבאר בקונטרס אחרון סימן ס"ו דלאחר גירושין מהני מחילה. מ"מ ס"ל למר זוטרא דהכא משהי' לה אולי תתפייס. וממילא דלא מהני מחילתה. א"כ זהו בעיקר כתובה. אבל בבלאות דהוא נכסי צאן ברזל הוא כשאר חוב דמהני ביה מחילה מיד ושפיר קאמר הכא דהפסידה בלאותיה מיד. והנה עתה נבאר דעת הרמב"ן והרשב"א דחולק על זה וס"ל נמי דפלוגתי' במרדה אם הפסידה. הוא בטוענת מאיס עלי. אלא דס"ל דדוקא במאיס עלי אבל בבעינא ליה לכ"ע אבידה בלאותי' ונראה דאין להקשות עליו דא"כ כל מורדת תטעון מאיס עלי. דיש לומר דמתרץ כמו שתירצו התוס' או כמו שתרצנו לעיל בכמה תרוצים לדעת היש מפרשים. כן יש לומר לדעתו. ומ"ש משום מר זוטרא דס"ל לענין כייפינן דדינה כאומרת לא בעינא. יש לומר דס"ל דאע"ג דלענין שתועיל המחילה אמרינן דמחמת צערה הוא. אבל לענין בלאותיה דלא תפסיד מהימנא. א"נ דס"ל דהדר ביה כמ"ש לעיל. ובקונטרס אחרון יבואר יותר דעת הפוסקים בזה. ודוק:

תוס' ד"ה מאי שנא וכו'. וק"ק דהאיך אסיק אדעתיה וכו'. לולי דבריהם היה נראה לומר דאדרבא היא הנותנת דכיון דקי"ל דיכול לייבם בע"כ. א"כ למה יתקנו לכתוב אגרת מרד. דהיינו להפסידה כתובתה. הא יכול לכופה לייבמה דקי"ל יבום בע"כ. ואף דכתב הרא"ש במורדת מתשמיש אף שהבעל משמש עמה בע"כ פוחת מכתובתה משום דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת. א"כ ה"נ נימא דנהי דיבא עליה בע"כ פעם אחת. מ"מ אין אדם דר עם נחש וע"כ יצטרך לפחות מכתובתה א"כ מוטב שיפחתו מיד ויכתוב אגרת מרד עליה זה אינו דיש לומר דשמואל לשיטתיה דס"ל ביבמות דף נ"ו דבביאה בע"כ לא קנה לכל דבר אלא לפטור מן הזיקה. א"כ יש לומר דאף דמצות יבם קודמת למשנה ראשונה מ"מ זה יכול לקיים בע"כ. ואעפ"כ אינה כאשתו לענין שיוכל לכופה לתשמיש. משא"כ בחליצה כיון דקי"ל דצריך שיתכוונו שניהן. ואינו יכול לחלוץ בע"כ שפיר נזקקין לו ואפילו ללישנא דס"ל ביבמות שם דבנפלו מן הנשואין מודה שמואל דהוי כאשתו אפילו בע"כ הוי מצי לאוקמי בשומרת יבם מן האירוסין דומיא דכותבין אגרת מרד על ארוסה. אלא דאפ"ה מקשה הש"ס שפיר כיון דע"כ הא דכותבין אגרת מרד בתובע לחלוץ לאו משום קיום המצוה. אלא משום דלא יהבי אתתא אחריתי וכו'. א"כ ה"נ ברוצה לייבם הא אגידא ביה וא"ל דייבם בע"כ ויגרשה בע"כ. זה אינו חדא דיש לומר כמ"ש התוס' לעיל בד"ה תבע וכו' שאינו רוצה לחלוץ שלא יצטרך ליתן כתובה. ותו דא"כ בתבע לחלוץ נימא נמי שייבם אותה בע"כ ויגרש אותה בע"כ. ואפשר דהתוס' לא ניחא להו דר' יוחנן סבר בהא כשמואל דלא קנה אותה בביאה בע"כ. ולכך הקשו שפיר דהוי מצי להקשות לר' יוחנן ודוק:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון