מפתח/יבמות/מז/ב

מפתח יבמות מז ב

נשתיירו בו ציצין המעכבין וכו' חוזרים וכו'. ילה"ק מכאן לשי' הטור [יו"ד רס"ד] דבחול אם פירש מהמילה עדיין חוזרים על ציצין שאין מעכבים את המילה, ורק בשבת אין חוזרים, [ודלא כהרמב"ם מילה פ"ב ה"ד, דגם בחול אין חוזרין] והכא ע"כ מיירי בחול דמילת גר אינה דוחה שבת. בית הלוי ח"ב סי' מ"ז סק"ז.

במילת גר לא נחלק הטור דחוזרין על ציצין שאין מעכבין את המילה, משום דשהויי מצוה [דהטבילה והרפואה] לא משהינן. בית הלוי שם.

מודיעים אותו מקצת מצות קלות וכו'. מודיעים אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם, ואיסור ע"ז, ומאריכין בזה, ומודיעים מקצת מצות וכו'. רמב"ם איסו"ב פי"ד ה"ב. ועי' אור הישר שם. כתונת פסים י"ח: מדפי הרי"ף. דרך המלך שם. ויקח אברהם שם. ישיר משה דכ"ג ע"ג. כתר המלך שם. מעשה רוקח שם.

צ"ע דב"נ מוזהר על ע"ז, ואם מוזהרין על השיתוף. ושב הכהן סי' ל"ח ד"ה לכאו' היה. ערול"נ.

היאך שרי להרמב"ם להאריך בזה, הא אסור ללמד תורה לעכו"ם. שו"ת מחנה חיים יו"ד ח"ב סי' מ"ה. ועוד בענין מקו"ד הרמב"ם וטעמו, עי' כתר המלך שם. ערול"נ.

מותר ללמד תורה לעכו"ם שרוצה להתגייר. מהרש"א שבת ל"א. [יעו"ש ההוכחה מהלל שגייר הזר אחר שלמדו דהז הקרב יומת]. ועי' שו"ת רע"א סי' מ"א [יעו"ש שדחה ראית המהרש"א, עפי"ד התוס' לעיל כ"ד: ד"ה לא, שהקשו איך גיירו הלל, הא לא נתכוין לש"ש, ותי' דהיה בטוח שסופו להתכוין לש"ש, ולפי"ז אין הכרח שלמדו דזר הקרב יומת]. ועי' שו"ת שאילת יעקב ח"א סי' ס"ז.

היאך מאריכין בזה, הא איתא בברייתא, אין מרבין עליו. ערול"נ. ועי' רש"י ד"ה אין מרבין, [דמש' דרק לאיים אין מרבין].

הא דבעינן שיודיעוהו מצות קלות וחמורות הוא למצוה ולא לעכב. ריטב"א כאן ובכתובות י"א., רמב"ם איסו"ב פי"ג הי"ז.

הוכחה לזה משבת ס"ח. דגר שנתגייר לבין הגויים הוי גר. ריטב"א שם. ועי' שיטמ"ק כתובות שם בשם שיטה ישנה, שדחה דהיכא שא"א מהני אף בלא קבלת מצוות.

גם לשיטת הרמב"ם [הנ"ל] בעינן קבלת מצוות כללית. חמדת שלמה יו"ד סי' כ"ט ל'. כתונת פסים. [ומהוכחת הריטב"א מגר שנתגייר לבין הגויים, עיי"ש, משמע לא כן].

יש חולקין דקבלת מצות מעכב. תוס' ישנים. רמב"ן. ריטב"א בדעת הרי"ף. תוס' חד מקמאי.

י"א דבקטן בעינן קבלת מצות לכשיגדיל. תוס' סנהדרין ס"ח:, ועי' ברכ"ש קידושין סי' ט"ו, [יעו"ש דהוא רק תנאי ולא מעיקר הגירות].

מושיבות אותה במים עד צוארה. י"ל דמהכא מקו"ד הרמב"ם איסו"ב פי"ד ה"ו, דצריכה לטבול בפני הת"ח, דאל"כ אמאי מושיבות אותה במים עד צוארה. ערול"נ.

י"ל דטעמיה דהרמב"ם דצריכה לטבול בפניהם, דכמו שאיש צריך לטבול בפני ג', כמו"כ ה"ה באשה. ערול"נ.

הטעם שמושיבות אותה עד צוארה, אינו משום דבעינן מים עמוקים שתוכל לישב עד צוארה [דלא קיי"ל כר"י ביומא ע"ח.], אלא משום צניעות כיון דיש שם ב"ד. ערול"נ.

ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ. עי' לעיל דלהרמב"ם צריכה לטבול בפניהם.

ישראל מומר קרינא וכו'. גדרי ישראל מומר בקידושין, ובממון, והיאך כשחוזר בתשובה. ריטב"א, [ויעו"ש דאי איכא דינא שהוא קונה כגוי מהני הדינא דמלכותא].

וכל דבר שחוצץ וכו' ובנדה. עי' משנ"ת ברד"ה חוצץ.

מצות חמורות. י"מ דהטעם משום דלא יוכל לומר אח"כ אילו הייתי יודע לא הייתי מתגייר. סמ"ג לאוין קט"ז מ' ע"ג. הו' בב"י יו"ד סי' רס"ח ס"ב.

קשים וכו' כספחת. הטעם שדימה לספחת ולא לצרעת. ערול"נ.

אסיר לן תחום בשבת. קשה דהא תחומין דרבנן [ערובין ל"ו.], והיאך הזכירה נעמי לרות דין דרבנן. ערול"נ [ויעו"ש דמוכח מזה, כשי' הרי"ף שם ה. מדפה"ר, די"ב מיל גם לרבנן הוי דאו']. ועי' הגהות מהר"ץ חיות.

מפקדי' אתרי"ג מצות עמך עמי. ביאור בזה. ערול"נ.

אסיר לן עכו"ם. קשה דהא גם בני נח מצווים על ע"ז. מהדו"ב למהרש"א. ערול"נ. הגהות מצפה איתן.

יש ליישב, דנפ"מ לשיתוף דבני נח לא הוזהרו על השיתוף. ערול"נ. ילקוט הגרשוני.

אי בני נוח לא הוזהרו על השיתוף בע"ז. תוס' סנהדרין ס"ג: ד"ה אסור [יעו"ש דלא הוזהרו]. וכ"כ בבכורות ב: ד"ה שמא. וכן ברמ"א או"ח סו"ס קנ"ו. וכן הביא הנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' קמ"ח בשם יש סוברים. אולם עי' שו"ת שער אפרים סי' ל"ח, דהוזהרו על השיתוף. וכ"ה בנוב"י שם. ובפת"ש יו"ד סי' קמ"ז סק"ב.

יש ליישב דנפ"מ לענין הנאת ע"ז ותקרובתה שמותר לבני נח, א"נ לענין גיפוף ונישוק, א"נ נ"מ לענין דמי ע"ז דביד עכו"ם מותר וביד ישראל אסור, א"נ לענין ביטול דע"ז של עכו"ם יש לה ביטול עולמית. מצפה איתן. ועי' טורי אבן חגיגה י"ג. דאין ב"נ מוזהר על תקרובת ע"ז.

ד' מיתות נמסרו לב"ד. קשה דהא האומות הורגים בהרבה סוגי מיתה יותר מישראל. מהרש"א. וע"ע ערול"נ.

י"ל דנ"מ דפעמים שהורגים אף על עבירות קלות, כדלק' צ: [יעו"ש היכא דאיכא מיגדר מילתא]. מהרש"א.

שהויי מצוה לא משהינן. יש להוכיח מהכא, דמצוה על ב"ד לקבל ולגייר הגוי שבא להתגייר. זוהר הרקיע להרשב"ץ עשין מ'. ויעו"ש שדן אי יש למנות הך מצוה בפ"ע, ועי' להלן מה שהו' מהגרי"פ פערלא.

מצוה זו נכללת מ"ע של ואהבת את הגר. הגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג עשה י"ט.

מצוה זו היא בכלל אהבת ה'. הגהות הגרי"פ פערלא שם. ועי' סה"מ מצוות עשין ג'.

לפי"ז צ"ל דהא דאיתא לק' ק"ט: רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים, היינו למפתים להתגייר. ועי' תוס' שם.

נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה. המקור דציצין מעכבין בגר, הוא מדכתיב "ומול את יהושע שנית" ואמרי' לק' ע"א: מה תחילת מילה מעכבת סוף מילה נמי מעכבת. ערול"נ. ועי' תוס' ע"א: ד"ה סוף מילה.

קשה דמה צריך לאשמועי' זה, הא הוי כשאר ישראל שצריך מילה וציצין מעכבין. ערול"נ.

יש ליישב דס"ד דגר שיליף מפסח שצריך מילה, ובפסח לכאו' אין ציצין מעכבין, משום דכתיב בהו רק המול, [ולא המול ימול]. ערול"נ.

נתרפא מטבילין אותו מיד. הטעם שמטבילין אותו אחר המילה וממתינין עד שיתרפא, ולא מטבילין קודם המילה, דאפשר דמצוה קודם למול ואח"כ לטבול. רמב"ן. ועי' רשב"א.

עוי"ל דמשום דמילה קשה מלים אותו תחילה שאם דעתו נוקפו יפרוש. רמב"ן. ועי' רשב"א.

אם טבל תחילה אי"ז לעכובא והרי הוא גר, הוכחה לזה מלק' ע"ח. דגיורת שטבלה בנה אי"צ טבילה. רמב"ן. ועי' ריטב"א ובתוד"ה מטבילין שדחו דדווקא מעוברת שהולד אינו בר מילה מהני, ועי' להלן מה שהו' מהריטב"א. ועי' רשב"א דראיית הרמב"ן היא רק להשיטה דעובר לאו ירך עמו וצריך טבילה, אבל למ"ד ירך עמו, הרי אי"צ טבילה כלל, ויעו"ש עוד שדחה ראיית הרמב"ן דהתם הכוונה לבתה.

יתכן דמילה קודמת לטבילה ואפי' לעכובא, שאל"כ אף לכתחלה היתה הטבילה קודמת למילה משום שיהוי מצוה, והטעם דהטבילה כוללת עיקר גירות לצאת מהטומאה וע"כ צריכה להיות בסוף, ראיה לזה מירושלמי ע"ז פ"ה הט"ו, ובבלי ע"ז ע"ה: . רשב"א. ועי' ריטב"א, ותוד"ה במקום, הובאו להלן.

אפשר שלכתחילה דוקא צריך לטבול קודם, אבל בדיעבד עלתה לו טבילה. רשב"א.

מילה קודמת לטבילה, ואפי' לעכובא, דערל אין יכול לטבול דהוי כטובל ושרץ בידו. ריטב"א. וכ"מ בתוד"ה במקום. וכ"כ בתוס' חד מקמאי. מאירי מ"ו. בשם גדולי הדורות. יש"ש סי' מ"ט.

משום דמיא מרזו מכה. קשה דבשבת קל"ד: אמרי' דמרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחריה, ומבואר דלא קשה למכה. ערול"נ.

רד"ה חוצץ וכו' ובנדה לבעלה וכו'. נראה דל"ג בגמ' ובנדה, דמוכח מנדה ס"ז. דאין חציצה פוסלת בטבילת נדה, וקשה לרש"י דכן גריס לה. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. ועי' תוס' נדה שם ד"ה פתחה השני. ועי' מאירי. ועי' יש"ש סי' מ"ט.

ישוב הגירסא 'ובנדה'. רשב"א. ריטב"א.

רד"ה דאמר מר וכו' או סומכין עליהן באיסור והיתר. י"מ דקשין כספחת, משום דכל ישראל ערבין, והם אינן זהירין במצוות. עי' רש"י נדה י"ג: בשם י"א. ועי' תוס' בסוגיין ושם.

רד"ה ולא וכו' אינו בחזרה אלא נהרג וכו'. קשה דהא ל"ש בעכו"ם קלב"מ. תוס' עירובין ס"ב. ד"ה בן נח. ועי' תוס' ע"ז ע"א: ד"ה בן נח. ועי' רש"י ע"ז שם, ועירובין ס"ב. ד"ה אינה בתורת. ועי' או"ש מלכים פ"ט ה"ט.

קשה דאם החפץ בעין, הרי אף בישראל ליכא קלב"מ לפוטרו. תוס' שם. ועי' קצוה"ח סי' שנ"א סק"ג [יעו"ש ליישב דאף שאינו קונה כשהחפץ בעין, מ"מ אינו מחוייב להשיב, עיי"ש היטב]. ועי' או"ש מלכים פ"ט ה"ט.

קשה דא"כ ל"ש דעכו"ם יחזיר גזילה, דלעולם יפטר משום קלב"מ. תוס' ע"ז ע"א: ד"ה בן נח. ועי' או"ש מלכים פ"ט ה"ט.

י"מ דלא ניתן להישבון, משום דרק ישראל מוזהר על "והשיב" אבל עכו"ם לא, ולכך נהרג שאין ניתקן בזה הלאו של הגזילה. ריטב"א כאן, ובע"ז שם, ובעירובין שם בדעת רש"י.

יש שפירשו דהטעם שלא ניתן להישבון כיון שהוא פחות משו"פ שמוחל הישראל, אבל בגזל גמור אף בן נח חייב בהשבה וגם נהרג, דל"א בעכו"ם קלב"מ. תוס' עירובין שם, ובע"ז שם. ועי' ריטב"א.

מו"מ בדעת הרמב"ם [מלכים פ"ט ה"ט] אי סובר כרש"י או כהתוס'. רע"א. על הרמב"ם שם. או"ש שם.

אי יש קלב"מ בעכו"ם. עי' ב"ק קי"ד., ועי' תוס' עירובין שם וע"ז שם. ועי' רש"י בסוגיין, ובעירובין שם, ובע"ז שם. רמב"ם שם. או"ש.

קשה לשיטת התוס' [הנ"ל] דאם גזל שו"פ ניתן להישבון, אמאי חייב העכו"ם בהשבה, הרי לא ניצטוה בדין והשיב. קה"י סנהדרין סי' כ"ד.

יש לבאר דחייב בהשבה, דאל"כ הרי כגוזל מחדש כל רגע, [ומצינו בעכו"ם דענין גזל בו מרובה מישראל]. קה"י שם.

עוי"ל דהחיוב השבה הוי בכלל דינין שניצטוו עליהם בני נח. קה"י שם עפי"ד הרמב"ן פר' וישלח.

רד"ה אסיר וכו' עם אשת איש. לא פירש עם פנויה משום דדוד שגזר על יחוד פנויה. ערול"נ. ישרש יעקב. הגהות מהר"ץ חיות.

לא פירש יחוד שאר עריות, כיון דלא שכיח בגיורת יחוד עם קרובות. ערול"נ.

רד"ה כופה וכו' דכל טבילות עבדין על כרחן הן. משמע דבטבילת עבדות לכו"ע אי"צ קבלת מצות ורק נחלקו בטבילת גירות של עבד. קרבן נתנאל אות ר', ויעו"ש דכ"מ מרש"י לק' מ"ח. ד"ה ומותר. וכן הוכיח הרא"ש מרש"י לק' מ"ח ד"ה אבל עבד. וכ"כ הרמב"ן בשם רש"י. וכן הרשב"א. וכן הריטב"א לק' מ"ח., וטור יו"ד סי' רס"ז בשמו. ועי' להלן מ"ח. ברד"ה אבל עבד משנ"ת בזה.

תוד"ה במקום וכו' ופי' ר"י גאון דנפק"ל ממגעה וכו'. עוד מו"מ בזה. עי' תוס' ר"י מפריש בשם בה"ג [הו' בשיטות הקדמונים ע"ז ע"ה:]. תוס' חגיגה י"א. .

בא"ד ור"ת וכו' אך במי נדה וכו'. נראה דהוא אסמכתא, דהא מי נדה היינו מי חטאת. או"ז ח"א הל' נדה סי' שנ"ט.

בא"ד ור"י פי' וכו'. עוד בישוב זה. ע' תוס' יומא ע"ח. וחגיגה י"א., ספר התרומה הל' נדה סי' פ"ו.

י"א דטבילת נדה וזבה, הלכה למשה מסיני הן. מאירי נדה ס"ו: .

הטעם שתולה טבילה בנדה אף דלא כתיב טבילה בנדה בהדיא. תורא"ש.

תוד"ה גר ועבד וכו' וק' דבהשולח וכו'. י"ל דהך טבילה בתרייתא היא מדרבנן. תורא"ש [ויעו"ש שהוסיף להוכיח כן גם מהא דאיתא בהשולח מ"ג: דהמוכר עבדו לחירות אי"צ ג"ש, ומשמע דלא היה שם טבילה, וכן בקידושין ס"ב: גבי הנותן פרוטה לשפחתו וכו' דחשיב דבידו לשחררה, ואם היתה צריכה טבילה א"כ ל"ח דבידו לשחררה].

תוד"ה קשים וכו' שמתערבין בהם ואין שכינה וכו'. קשה דהא מצינו שהשרה הקב"ה שכינתו על עובדיה אף שהיה גר. תורא"ש קידושין ע: . מהרי"ט שם, [יעו"ש מה שביאר דשאני עובדיה].

י"מ דקשין משום דבקיאין במצות, ומתוך כך הקב"ה מזכיר עוונותיהם של ישראל. תוס' קידושין שם בשם ר' אברהם הגר.

יל"פ דקשים כצרעת, משום דמקפידין על פחות משו"פ, וצרעת באה על צרות עין. אהל דוד בשם מהרמ"ש.

עוד מו"מ בזה. תוס' קידושין שם.

תוד"ה מטבילין וכו' דאכתי לא חזי למילה. עי' משנ"ת בזה בגמ' בד"ה נתרפא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף