ביאור הגר"א/אבן העזר/לז

ביאור הגר"א ‏ אבן העזר לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) האב כו'. רפ"ב מ"א א' וערש"י שם ד"ה כשהיא נערה כו' וכמ"שש במתניתין ס"ד א':

(ב) שלא לדעתה. ע' א' ועס"ז:

(ג) וקידושיה כו'. שם ג' ב'. וכתובות מ"ו ב':

(ד) אם נתאלמנה כו'. כתובו' מ"ג ב':

(ה) עד שתבגר. כמ"ש בס"ב

(ו) מיום שתלד. ירושלמי פ"ג אמתני' אם ילדה כו' הא בת יום א' מתקדשת בכסף והביאו הרא"ש ור"ל לאפוקי בביאה ב"י:

(ז) י"א דאין כו'. נדה כ"ג א' ודלא כפרש"י שם ד"ה לחומרא דמ"מ נ"מ בשאר קרובו':

(ח) בגרה כו'. מ' שם ע"ז א':

(ט) וה"ה כו'. קידושין. ט' א' ע"ט א':

(י) וכן אם כו'. מתניתין יבמות ק"ט א' וכתובות מ"ג ב' וקדושין י"ח ב':

(יא) אבל כו'. כתובות שם וקדושין י"ח א' דתניא מוכר כו' וערש"י:

(יב) וי"מ שאומר דדוקא כו'. כגירסת תוספת שם ד"ה ואי. ואית ספרים כו' ול"ג שם לא אידי ואידי כשמואל כו' אלא לאו כאן במכחשתו כו' ואידי ואידי כרב ומה שהקשה תוס' ול"נ דהא כו' י"ל דגמ' אמר כן לס"ד דפליגי רב ושמואל:

(יג) אם כו'. ערש"י שם א' ד"ה בהא כו':

(יד) או ע"י עצמה כו'. מ' אף בשטר וכדברי הרמב"ן והרשב"א שכ' מש"ש ט' א' וא"ר כו' בתך מקודשת כו' בין ע"י עצמה כו' כ' דמיירי בין בנערה בין בקטנה נערה משום שליחות וקטנה לאו משום שליחות אלא בא"ל צאי וקבלי כו' דדומה כאומר תני כו' אבל הר"ן חלק עליהם וכ' דצאי וקבלי לא מהני אלא בכסף ולא בשטר דלאו מתורת הנאה הוא כו' ע"ש אבל לטעם של תוס' ורא"ש די"ל יד לקבל לעצמה ניחא אלא דרמב"ן כ' משום תנם כו' כנ"ל דטעם של תוס' קשה לכאורה דהא הקדושין חוזרים לאביה ועי' רשב"א שם שתי':

(טו) ואם גלוי וכו'. דה"ה עושה ע"ד אבי' וכמ"ש ביבמות קי"ד בקטן העושה כו' דהוי כמאכילו בידים וערש"י שם ד"ה בעושה כו':

(טז) ואין חילוק כו'. כמ"ש בקדושין י"ט א' ואף שאמר לר"י ב"ר יהודה ה"ה אף לרבנן דבזה הס' ל"פ הרא"ש שם וש"פ:

(יז) אבל י"ח כו'. דס"ל דדוקא לר"י ב"ר יהודא וע' במרדכי שם שהסכים לס' ראשונה והוכיח ממ"ש בפ"ב דאם נתרצה בודאי האב קידושיה קדושין כ"ש בכה"ג וכ"ד כל הפוסקים:

(יח) וכדי כו'. דהוי כו' כנ"ל.

(יט) דהרי י"א כו'. כמש"ש מ"א א' וכ' מהר"מ דלקבל קידושיה בעצמה ליכא איסורא:

(כ) וכשמקדש כו'. כ"כ הרמב"ן והרשב"א וש"פ אע"ג דאמרי' ט' א' בתך מקודשת לי כו' בין ע"י עצמה לרבותא נקטה אבל באת ג"כ מקודשת כמש"ש י"ט ב' וז"ש ואם אמר כו'. וז"ל הרשב"א דמש"ש ט' א' בתך מקודשת לי ל"ד דכ"ש אם כותב הרי את כמש"ש י"ט ב' כו' אלא לרבותא נקטה ועוד משום רישא בין ע"י אביה דשם אם כ' הרי את אינה מקודשת וכן בסיפא הרי את מקודשת כו' בין כו' דוקא את אבל בתך בין ע"י עצמה בין ע"י אביה אינה מקודשת כמו בגט בכותב ע"י שליח צריך לכתוב הרי את מגורשת ונראה מדבריהם דבבתו קטנה או נערה ה"ה באמירת הקדושין אם אמר בתך אפילו בקבלת עצמה וכן בקידושי כסף דהא ראייתם ממש"ש י"ט ב' בקדושי כסף ה"א אבל הר"ן חלק עליהם וכ' כמו בסיפא בבגרה בין ע"י עצמה בין ע"י אביה צריך לכתוב הרי את ובאמיר' ע"י עצמה צ"ל הרי את ולאביה צ"ל בהך כמו בשליח הגרושין ה"נ בקטנה ונערה ע"י עצמה בשטר כותב בתך ובאמירה אומר הרי את וכן בקדושי כסף הכלל דהר"ן מחולק עם הרמב"ן ורשב"א כ"ז שלא בגרה ע"י עצמה דלדידהו בכ"ע מהני ולהר"ן בשטר צ"ל בתך ובאמירה וכן בכסף צ"ל את:

(כא) ואם מקדשה בשטר. דלא כהר"ן שחלק על הרמב"ן ואמר דוקא בכסף י"ל לבתו קטנה צאי כו' וכמו שפירש הראב"ד דהוי כאומר תנם ע"ג סלע או לכלב משא"כ בשטר אבל תוספת שם והרא"ש שם כ' משום יד דבדעת אחרת מקנה יש לה יד וע' תוספת שם סד"ה אומר כו' ועוד הבי' הרא"ש ממ"ש בסוכה מ"ו ב' לא ליקני כו':

(כב) כותב בשטר כו'. הר"ן חוכך בזה ופליג על הרמב"ן דס"ל דאף בשטר כותב את מקודשת וחילק עליו וכתב וכמו בנותן גט לשליח שכותב בגט על שם האשה וכשנותן מדבר עם השליח הכי נמי צריך לכתוב בתך ועיין שם שהאריך ופירש הרב בדיעבד כהרמב"ן שגם הר"ן אינו אלא מסתפק:

 כב) וכששולחים כו'. כנ"ל ואם גלוי כו' ולא גרע מאם נתרצה קודם קדושין דלכ"ע הוי קדושין:

(כג) וי"א כו'. תוספת שם ד"ה אסור כו' ועכשיו כו'

(כד) אי שוי כו'. ע' סימן מ' ס"ב בהג"ה אבל אם כו' וי"ח ועמ"שש:

(כה) או נשאת. כ"ה דעת הרמב"ם ספ"ח מה' תרומות שפ' כעולא שם מ"ה ב' דר"ה כחומץ כו' אבל הריב"ש כ' שר"ת פ' כרב הונא דבזה הוא קדושי ודאי ואוכלת בתרומה דרבא מפרש טעמיה ש"מ כוותיה ס"ל וכ"כ הרשב"א:

(כו) ואפילו כו'. כרבינא וכעולא דרבינא הוא בתראה וכן הסוגיא שם י"ח פ' כוותייהי דאמרי' כ"ש אין כו'. הרי"ף ורא"ש וש"פ:

(כז) ואפילו שדכה. ערש"י מ"ד ב' ד"ה א"ד כו' ותוס' מ"ה ב' ד"ה בפירוש כו':

(כח) ואפי' נתרצה כו'. הרי"ף והרמב"ם ומפ' מש"ש בפירוש אמר מר כו' משום דריצוי שלו אחר הקדושין אינן כלום והכריחם לזה ממש"ש מ"ו א"ל אביי כו' ואי כפירש"י ל"ל קדושין אחרים. ריב"ש:

(כט) וי"א כו'. כפירש"י שם דלא חיישינן לשמא וכ"כ הרא"ש וש"פ:

(ל) אפילו אם כו'. ממ"ש בפירוש כו' ורב ושמואל איירי בלא שידכו כמ"שש.

(לא) ואפי' אם לא כו'. ממש"ש נתקדשה שלא לדעת כו' ואפי' כאן דאוכלת לר"ה הואיל ונעשו כו' וערש"י שם ד"ה הואיל כו' או שתיקתו הודאה כו' ואע"ג שבשעת קדושין ואח"כ עד שעת נשואין לא היתה שתיקתו הודאה ומסתמא שמע בין קידושין לנשואין כיון שהוא כאן וסתם זמן לבתולה י"ב חודש כ"כ ריב"ש:

(לב) אפילו נתאכלו כו'. כמ"ש רפ"ג וראיה ממה דפריך שם מ"ו א' אם מאן ימאן כו' והתם האי ביאה ליתנהו בעולם שם:

(לג) וי"א כו'. כמ"ש ביבמות ק"י א' דוק' דבעל אבל בלא"ה לא מהני הבעילות הראשונות אע"ג דנתרצה עכשיו. מרדכי שם:

(לד) וי"א דאם כולי. מרדכי שם וטעמו ממ"שש עד שיבא אביה וימחה כו' ובריב"ש מסתפק בזה ע"ש:

(לה) ואם לא כו'. מהרי"ק וכמו שמהני ריצוי האב ה"נ מהני ריצוי דידה לאחר שנתגדלה ויצאה לרשותה ולדברי הטו"שע אפי' נתאכלו המעות וע' במהרי"ק שהאריך בזה:

(לו) וי"א דבעינן כו'. כ"כ הריב"ש וכמ"ש ביבמות שם דוקא שבעל וע"ש:

(לז) קטנה כו'. ע"ל סי' ל"ה ס"ד:

(לח) וי"א כו'. וכ"כ במרדכי ב' ר' אפרים וכ' כיון דהוי קדושין מן התורה צריכה נמי נשואין כן אבל ר"ת חלק עליו שם ע"ש:

(לט) קטנה כו'. התוס' שם סד"ה בפירוש והביא ר"ת ראיה מהנ"ל כו':

(מ) וי"א כו'. כ"כ הר"ן והרא"ש ב' תוס' והביאו ראיה ממה דפריך שם מ"ד ב' מתיב כו' מתיב כו' ולא אוקמוה כה"ג וע"ש ושם שתי':

(מא) ומ"מ אין כו'. וכמו שתקנו נשואין לקטן ואמרינן בפ' הנשרפין שמצוה להשיאן סמוך לפרקן ועריב"ש:

(מב) ואפילו בא כו'. כיון שדרך קדושין וכמו בקטן כנ"ל שם:

(מג) צריכה גט מתרווייהו. עח"מ וב"ש:

(מד) ויש מחמירין כו'. במרדכי שם דהא דרב ושמואל ועולא דפליגי דוקא שאביה כאן אבל במ"ה לכ"ע חיישינן שמא יתרצה וה"ל קדושין למפרע כ"כ ר"ת אבל כ' שכל הגאונים חולקים עליו:

(מה) מעשה כו'. ופי' דאם כולי כמ"ש רפ"ב האב מקדש כו' וכמ"ש בש"ע ע"ז:

(מו) ובלבד כו'. כמש"ש בהג"ה:

(מז) אבל כו' דהרי כו'. כנ"ל סימן ל"ו ס"ג ועריב"ש סימן קצ"ג:

(מח) אפילו כו' ושיהיה כו'. גמ' שם ואע"ג דאיתמר לרבא ה"ה לאביי דל"פ בזה.

(מט) ודוקא כו'. במ"ש רש"י כ"א ב' ד"ה דשויתיה כו' וטעמא דמפלוני כיון דרמאי הוא כמ"ש ברפ"ב שארית ישראל כו' כמש"ש מ"ה ב' ועח"מ סימן קפ"ג ס"ב בהג"ה:

(נ) מי הוי'. ע' תוס' י"ב א' ד"ה והלכתא כו' והביאו ראיה ממ"ש בתוספתא ב' אחין שקדשו ב' אחיות זה א"י איזה מהן קידש וזה א"י איזה מהן קידש שתיהן אסורות מן הספק אם היו עסוקין בגדולה לגדול ובקטנה לקטן אומר אני גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן וכן סמכינן אשדוכין כאן וראיה דסמכינן אאומדן דעת מקודשת בגזל דידה וע' בהג"מ שהאריך בראיות בשם ר' שמחה אבל הרשב"א ומ"מ והר"ן דחו הראיה מהתוספתא דל"ד לשם דשם בשעת קדושין ידעו משא"כ כאן דדברים שבלב אינן דברים ועהג"מ:

(נא) אפי' היו עסוקים כו'. מרדכי ב' הש"ג דלא כראבי"ה ור"ן דמתירין בכה"ג דקי"ל כר' יוסי דאין צריך לפרש ובזה דחה הר"ן ראייה הנ"ל מהתוס' ג"כ דשם עסוקים כו':

(נב) ואפילו חזר כו'. דקי"ל דלענין קדושין תכ"ד כו' כמ"ש בסוף נדרים ובפ"ח דב"ב:

(נג) וכל כה"ג כו'. כמ"ש ביבמות ק"ה או השתא איפסלי מינך חלוץ כו' שם:

(נד) עד שיאמר כו' ואפי' כו'. רמב"ם דלא גרע מאחר שנאמן כמ"ש בס"כא. מ"מ:

(נה) וי"א כו'. רי"ו בשם תוספת:

(נו) בפני האב. רש"י שם ד"ה אף נאמן כו':

(נז) כיון שהאב כו'. אע"ג דנוגע הוא ועדותו אינו כלום כאן אינו אלא מברר דבריו של אביו וכמ"ש בירושלמי מתני' פליגא עליה המביא גט ממ"ה ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא את אשתו ומשני תמן הוחזקה אשת איש ברם הכא לא הוחזקה אלא בפני שנים לכשיבאו שנים ויאמרו פלוני קידש כלומר אין זה אלא כשמברר דיבורו של אב כו'. ר"ן וז"ל בטוש"ע אבל אם אב כו' וזש"ש אירתותי מירתת משום דהאב נאמן להכחישו וכמ"ש רש"י שם ד"ה אף כו' וד"ה אירתותי כו':

(נח) ואם יש ע"א כו' כמש"ש אין אדם חוטא כו':

(נט) ודוקא כו'. עמ"ש בח"מ סי' פ"ב בדיני מגו.

(ס) ול"נ כו'. כ"כ הב"י שהר"ן הנ"ל בסכ"ה חולק על הרשב"א כאן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---