תשואת חן/מח

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשואת חן מח

שאלה א

אי הלכה כמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא או לא

הנה דבר זה מחלוקת שמואל ור' אלעזר בברכות דף ך"א (ע"א) בספק קרא קריאת שמע דסבירא ליה לשמואל דאינו חוזר דקריאת שמע דרבנן ור' אלעזר סבירא ליה דחוזר דקריאת שמע דאורייתא. ופסק הרי"ף (ברכות יב: מדפי הרי"ף) והרמב"ם (פ"ב מקריאת שמע הי"ג) והרא"ש (ברכות פ"ג סימן ט"ו) כר' אלעזר וכן פסקו רוב הפוסקים [זולת התוס' במנחות מ"ג (ע"ב ד"ה ואיזו) והרא"ש בתשובה כלל ד' (סימן כא) הביאו הפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א), ור' אחאי גאון הביאו בספר תומת ישרים סימן י"ג].

וכתב הגאון בעל המחבר שאגת אריה (סימן א) שלא ביארו דבריהם אמאי לא קיימא לן כשמואל לגבי ר' אלעזר דהוי כתלמיד במקום הרב, והכסף משנה בפ"ב מהלכות קריאת שמע (הי"ג) כתב ונ"ל מדאשכחן כמה ברייתות דילפינן דיני קריאת שמע מקראי משמע דראיות גמורות נינהו ולשמואל צריך לומר דאסמכתות הם עכ"ל, ואין בדבריו טעם וכי נתחכם יותר משמואל דוודאי ידע כל הני ברייתות וגם מתני' היא דף (י"א) [י:] שנאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין כו'.

אבל ראיות הפוסקים דהנה באותו סוגיא (כא.) מתיב ר' יוסף בשכבך ובקומך ומשני אביי האי בדברי תורה כתיב ובמסכת נדרים ד"ח (ע"א) אמר רב האומר אשנה פרק זה נדק גדול נדר לאלקי' ופריך הא מושבע ועומד מהר סיני ומשני כאן דאבעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית שמע מינה דקרא לאו בדברי תורה כתיב אלא בקריאת שמע איירי, וכיון דרב פליג הלכתא כוותיה דרב לגבי שמואל באיסורי'.

אבל התוס' במנחות מ"ג פסקו כשמואל ונ"ל דהא דמשני האי בדברי תורה היינו כמו שלמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא אין צריך לקרות רק פעם אחת בזמן שכיבה ופעם אחת בזמן קימה, הכי נמי לשמואל הקרא דבשכבך אתי שחייב לקרות איזה דבר מדברי תורה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה רק שיהא בזמן שכיבה וקימה למאן דאמר דאורייתא צריך לקרות פרשת שמע דוקא אבל לשמואל בשאר דברי תורה נמי סגי והיו הדברים האלה כו' ודברת בם בשבתך כו' דכ' בקרא לאו אפרשת שמע קיימי אלא אדברי תורה והרי בפרשה שניה נמי כתיב לדבר בם ולא אפרשה זו קאי דהא פרשה שניה לכולי עלמא לאו דאורייתא כמש"ל והאי לדבר בם דפרשה שניה מפרש בגמרא דהכי קאמר אגמרי בנייכו תורה כהיכא דלגרסי' בהוא והכי נמי לשמואל בפרשה ראשונה אלא דתקנו חכמים פרשת שמע והיה אם שמוע. נמצא דלשמואל מצי מקיים מצות עשה של תורה כמו לר' אלעזר והוא הדין דיכול למפטר נפשיה בקריאת שאר דברי תורה בזמן קימה ושכיבה ולא נקט שם קריאת שמע אלא לבתר דתקנו רבנן יע"ש שהביא ראיות ואכתבם לקמן בס"ד.

ובזה סרה כל התמהיות שתמהו התוס' רפ"ז דסוטה דף ל"ב אהא דמשואל מפלוגתא דר' ורבנן אי ק"ש ככתבה אי בכל לשון וכן פלוגתא דהקורא שמע ולא השמיע לאזניו ויליף לה מקרא ופלוגתא דב"ש וב"ה שהבאתי למעלה וסתמא דגמרא
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ] (בבלי/ברכות/ב/א) תנא אקרא קאי בשכבך ובקומך ופלוגתא דר"ז ור"י בריש פרק מי שהיה קורא ומתני' דפועלים שעשו מלאכה אצל בעל הבית דקורין קריאת שמע ומברכים לפניה ולאחריה ועל המזון אין מברכין ברכת הטוב ומטיב דלאו דאורייתא מכלל דקריאת שמע דאורייתא, ודוחק לומר דכל הני דמשמע דהוא מדאורייתא אסמכתות בעלמא נינהו. ועוד דקאמר לימא בכל התורה בכל לשון נאמרה ואי הוי אסמכתא לא הוי צריך למידך מיניה ע"כ לשון התוס':

ולפמ"ש אין כאן קושיא כלל דהא מודה שמואל דצריך לקרות איזה דבר מן התורה בזמן שכיבה וקימה. והכי נמי ניחא דלא פליג שמואל אהאי סוגיא דמנחות דף צ"ט אר"י משום רשב"י אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית בלבד קיים לא ימוש כו' ואסור לאמרו בפני עם הארץ רבא אמר מצוה לאמרו בפני עם הארץ ור"י ס"ל התם דאסור לקרות חכמות יונית דכתיב והגית בו יום ולילה ור"א ס"ל התם דאפילו קרא פרק א' ביום ופרק א' בלילה קיים מצות לא ימוש ואס"ד הא דאמרינן אליביה דשמואל דבשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב דחייב אדם ללמוד יום ולילה למאי נפקא מינה שקיים מצות לא ימוש שהוא מדברי קבלה הא מכל מקום מחוייב עדיין במצוה דאורייתא בשכבך כו' וכן ר"י אמאי אמר מקרא דלא ימוש אמאי לא אמר קרא דכתב בתורה וכי אפשר דשמואל פליג אכולהו תנאי ואמוראי התם ולפמ"ש אתי שפיר דבשכבך ובקומך אתי לדברי תורה בזמן שכיבה וקימה ופ' א' יוצא ידי חובתו:

ובזה ניחא האי דתכלת וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה וזו קריאת שמע, ולשמואל נמי אתי שפיר דגם לדידיה צריך לקרות בזמן קימה דבר תורה, ותמהני על דברי התוס' שכתבו דאסמכתא בעלמא הוא שהרי שם נחלקו ר"ש ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן היא מבעי' וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת אלמא דדרשה גמורה הוא ולפי מש"כ אתי שפיר. והא דאמר בפרק מי שמתו דף י"ז גבי נושאי מיטה את שלאחר מיטה צורך בהם חייב בקריאת שמע ופטורים מן התפילה פירש רש"י דתפילה דרבנן ומשמע דקריאת שמע הוי דאורייתא י"ל דאיירי שעדיין לא קרא עדיין שום דבר תורה וקורין קריאת שמע כדי לצאת חובת ובשכבך כו' דאורייתא.

אחר שכ' זה מצאתי לתלמידי רבינו יונה שכתבו כן דלשמואל הא שכתוב בשכבך לא קאי על קריאת שמע דוקא אלא אדברי תורה שיקרא בכ"מ שירצה ומה שאנו קורין זה הפ' הוא מדרבנן הלך אינו חוזר וקורא וזה נוטה למה שפ' ודרך סלולה היא.

אבל אכתי קשה מה דתנן בפרק קמא דשבת מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה ומסיק הש"ס דאתאן לדברי תורה חבירים שהיו עוסקין בתורה ופירש רש"י דקריאת שמע דאווריתא דכתיב בשכבך כו' ואם כן לשמואל אמאי מפסיקין כיון שכבר עסקו בתורה שוב הוי דרבנן, ונ"ל דלשמואל היינו טעמא משום דאית ביה מלכות שמים החמירו בו יותר מתפילה. ומהא דאמרינן בדף י"ד דבעי מיניה דר' מאי להפסיק בהלל ובמגילה ואמר קריאת שמע דאורייתא פוסק כו' וכן מאי דאמר בגמ' (טו.) עד כאן לא אמר ר' יוסי דלא השמיע לאזנו לא יצא אלא בקריאת שמע דאורייתא. וכן בפרק קמא דסוכה בשבתך בביתך פרט לחתן שפטור מן הקריאת שמע וכן הא דתניא בפרק קמא דברכות דף ט"ז הקורא את שמע צריך לכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת כו' ובירושלמי בפרק קמא דברכות קריאת שמע ד"ת ותפילה אינו ד"ת אין מכל זה ראיה דקריאת שמע דאורייתא שהרי שמואל נמי מודה דעיקר קריאת שמע דאורייתא אלא דסבירא ליה דיוצא בשאר דברי תורה. הרי ישבתי כל המקומות אשר נראה דקריאת שמע דאורייתא אליבא דשמואל דסבירא ליה מדרבנן, ומעתה יש לתמוה על רוב הפסוקים שפסקו כר' אלעזר לגבי דשמואל ואין בידי שום סעד ורמז לדבריהם אלא מהא דאמרינן בסוטה דף מ"ב ואמור אליהם שמע ישראל מ"ש שמע ישראל אר"י משום רשב"י אפילו לא קיימתי אלא קריאת שמע אי אתה נמסרין בידן שמע מינה דצריך לקרות פרשת שמע דוקא וכיון דר"י פליג אשמואל הלכה כר"י ועוד כיון דר"י ור' אלעזר בחדא שיטתא קיימי הוה ליה שמואל יחיד לגבייהו. כל זה תוכן דברי הגאון ועוד איזה ראיות מש"ס ומדברי רש"י שאכתוב לקמן בשמו:

ועתה אכתוב מה שהעלה ד' במצודתי אחר העיון בדבריו היטב הדק. מה שתמה על הכסף משנה שנתחכם יותר משמואל לא על הכסף משנה לבד תלונתו אלא גם על ספר תומת ישרים להגאון מהו' תם בן יחיא נכד לרבינו תם זלה"ה הובא במ"א בסימן ס"ז ועיין בספר תומת ישרים שאלה י"ג ואני זכיתי לראות בספר זה סימן י"ג וז"ל השאלה אשאלך מורי הרב והודיעני אי קריאת שמע דאורייתא או דרבנן ומה הוא קריאת שמע. תשובה, מצות עשה לקרות קריאת שמע בבוקר ובערב ואף על גב דשמואל סבירא ליה קריאת שמע דרבנן וקרא איירי בדברי תורה כבר פסקו כל הפוסקים כר' אלעזר וראיותיהם ממתני' דמשמע בין לב"ש ובין לב"ה דקרא בשכבך ובקומך בקריאת שמע איירי וכן דרשו בברייתא פרט לחתן ולעוסק במצוה, ודוחק לומר דכל הני אסמכתא, ועוד דכולהו מילי דקריאת שמע בקראי תלי' בין לר' דדרש והיו ובין לרבנן דאמרי שמע בכל לשון, ועוד ראיה מהך דאבעיא בהלל ובמגילה מאי שיפסיק קריאת שמע דאורייתא פוסק ועוד דבהדיא גרסינן בדף ך"א אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא וזו הגירסא נכונה כמ"ש התוס' וע"כ דאף ר"י לא פליג אר' אלעזר אלא בתפילה. ועוד מוכח ממתני' דמפסיקי' לקריאת שמע ופירש רש"י משום דהוי דאורייתא אף שיש לפרש לשמואל הטעם משום קבלות עול מלכות שמים מכל מקום דוחק הוא ומכל הנך ראיות משמע כר' אלעזר, אף על גב דתלמיד הוא לגבי שמואל, ולא מצאתי חולק על זה אלא ר"א הגאון יע"ש הרי דהגאון הסכים לדברי הכסף משנה דלשמואל צריך לומר דכל הני קראי אסמכתא נינהו ולא ניחא לומר דשמואל מודה דצריך לקרא' ד"ת בזמן שכיבה וקימה ולא פליג שמואל אלא משמע כמו שסובר הרב ואדרבה הביא שם יש מי שרצה לומר למאן דאמר קריאת שמע דאורייתא היינו דין התורה אין אנו מחוייבים לקרוא אלא פרשה אחת בבוקר ופרשה אחת בערב מאיזה פרשה ועמדו חכמים ומהם כמה נביאים וקבעו ג' פרשות ותקנו ג' פרשות ואכתוב מזה בשאלה ב' אבל למאן דאמר דרבנן הוי לגמרי דרבנן כמש"ל בס"ד טעמם ונימוקם:

ומ"ש דראיות הפסוקים דרב פליג אשמואל בנדרים וס"ל דמצי למפטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית שמע מינה דקרא לאו בדברי תורה כתיב וכיון דרב פליג הלכתא כוותיה תמהני הא לא קיימא לן כרב בזה דהא טעמא דרב דסובר כר"י בשם רשב"י דאפילו לא קיים רק קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש והרמב"ם בפ"א מהל' תלמוד תורה דין ח' פסק דלא כוותי' רק דצורך ללמוד בזמן קבוע מלבד קריאת שמע דשחרית וערבית. ועיין בלחם משנה שם וכן נמשך הבית יוסף אחריו בשולחן ערוך סי' רמ"ו, זולת רמ"א כתב בשם הג"מ דבשעת הדחק יש לסמוך אקריאת שמע וכיון דמלתא דרב לא קיימא במסקנא אין להביא ראיה דלא הלכתא כשמואל.

ובעיקר סברתו שכתב לתרץ כל הקושיות דיש לומר דרב כל הני מתני' וברייתא לא פליג אדשמואל דשמואל סבירא ליה דבשכבך ובקומך קאי על דברי תורה שמחוייב לקרות בזמן שכיבה וקימה ובפרשה א' יצא ידי חובתו, תמהני מאוד דלפי דבריו הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא כמו מצות קריאת שמע לדידן מבואר בגמרא דהוי מצות עשה שהזמן גרמא מטעם דאינו חייב רק בזמן שכיבה ובזמן קימה בלבד ואם נאמר דלשמואל הך קראי בתלמוד תורה כתיב ואינו חייב מן התורה אלא בזמן שכיבה וקימה בלבד אם כן הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא, ובאמת מבואר בקדושין דף ל"ה בסוגיא דמצות עשה שהזמן גרמא דתלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ומניה ילפינן דכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות דהוי תלמוד תורה ופריה ורביה ופדיון הבן שלשה כתובים הבאים כאחד יעויין שם בסוגיא ובתוס' שם:

ועוד דאם כן קשיא דר"י א"ש אדר"י א"ש דהנה שם דף למ"ד קאמר שעד כמה אדם מחוייב ללמוד את בנו תורה אמ ר"י אמר שמואל כגון זבולן בן דן שלמדו אביו מקרא כו' ופריך הש"ס ואבי אביו מי מחייב והתניא ולמדת אותם את בניכם ולא בני בניכם ומשני הוא דאמר כהאי תנא אין לי אלא בניכם בי בניכם מניין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך ומה תלמוד לומר בניכם בניכם ולא בנותיכם ע"כ הרי מבואר דשמואל דרש בניכם ולא בנותיכם ואם נאמר דסבירא ליה לשמואל דתלמוד תורה הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו קריאת שמע לדידן אם כן קשה למה לי בניכם למעט נשים מתלמוד תורה תיפוק ליה דהוה לה מצות עשה שהזמן גרמא אלא וודאי לשמואל לא הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא מטעם שאכתוב לקמן בס"ד מיהו קושיא זו אפשר לדחות על פי מה שכתבו התוס' שם דף ל"ד ע"א ד"ה גברי בעי חיי אף על גב דהאי קרא דלמען ירבו גבי תלמוד תורה כתיב כדאמרינן בשבת דף ל"ג כו' ועוד יש לומר דאין הכי נמי דהך קראי קאי גם כן אתלמוד תורה מיהו אין סברא דלחייבו נשים בתלמוד תורה משום סברא זו כיון דאשכחן מיעוטא בהדיא בניכם ולא בנותיכם כו' יעויין שם ולפי זה יש לומר דלעולם דשמואל סבירא ליה בשכבך ובקומך בדברי תורה איירי דוקא בזמן שכיבה וקימה כמ"ש הרב ואי קשיא דאם כן הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ולמה לי קרא למעט נשים מתלמוד תורה זה אינו דאי לאו מיעוטא הוי מרבינן מן קרא דלמען ירבו דאטו גברי בעי חיי כו' וק"ל אמנם אף אם נאמר דסבירא ליה לשמואל דתלמוד תורה הוי מצות עשה שהזמן גרמא וודאי לא קיימא לן כוותי' בזה כדמוכח הסוגיא דף ל"ה דתלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ואם כן מזה גופיה ראיה גדולה וברורה להפוסקים דלא כשמואל כדמוכח פשטא דסוגיא וא"ל דאם כן קשיא לר"י ולר"א דיוצא בתלמוד תורה בפרק אחד בשחרית ובפרק אחד בערבית לר' אמי במנחות ולר"י בשם רשב"י יוצא אף בקריאת שמע של שחרית וערבית אם כן קשה דהוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא אינו קושיא כלל דאף דיוצא בפרק אחד לר"א היינו שזמנו כל היום אימת שירצה וכן כל הלילה אימת שירצה ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו שכתב המגן אברהם באו"ח סימן נ"ח ס"ק ז' וז"ל שם דאם נאמר דמדאורייתא קריאת שמע זמנה כל היום וכל הלילה הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא משמע דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ובאמת שהגאון ח"ע בסי' י"ב יעו"ש מיהו מזה ראיה גדולה לדעת המגן אברהם ולקמן אכתוב מזה ואין כאן מקומו, וכן לר"י דיוצא אף בקריאת שמע של שחרית וערבית היינו דלימוד תורה זמנו כל היום וכל הלילה וכל אימת שירצה הוא מקיים העשה דלא ימוש ופשוט דיוצא בקריאת שמע שקרא בזמנו לשם חיוב קריאת שמע דהא גם בזמן שכיבה וקימה גם כן זמנו ודוק אבל אם נאמר כמו שכתב הרב דתלמוד תורה נמי דוקא בזמן שכיבה וקימה אם כן הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו קריאת שמע וזה וודאי ליתא כמו שכתב' וזה ברור לענ"ד:

וא"ל דכוונת הרב דנהי בשכבך קאי אדברי תורה שמחוייב לקרות בשעת שכיבה וקימה מיהו עדיין מחוייב לעסוק בתורה כל היום מקבלה דוהגית יום ולילה ולכך הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא זה אינו דאם כן הדרא קושית הגמרא לדוכתיה לרב הא מושבע ועומד הוא ולא שייך תירוץ הגמרא דיכול ליפטור עצמו בקריאת שמע אלא וודאי על כרחך צריך לומר דניפטר לגמרי בדברי תורה זהו כל היום וכן מבואר להמעיין היטב בדבריו. וגם כן אין לומר דמכל מקום לא דמי לקריאת שמע דקריאת שמע הוי מצוה עשה שהזמן גרמא דלאחר שעבר זמן קריאת שמע שוב הוי מעוות אשר לא יוכל לתקן מה שאין כן דברי תורה נהי דלא קרא בזמן שכיבה מכל מקום יכול לקיים אחר זה ג"כ ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא זה אינו כיון דקרא דבשכבך ובקומך איירי בדברי תורה שיעסוק בזמן שכיבה וקימה מנא לן דתו מתקן במאי דקרא לאחר זמן שכיבה וקימה ואי משום דכתיב והגית בו יום ולילה הא אמרינן דדי בערבית ושחרית לדידן הוא הדין בדברי תורה לשמואל:

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >מעבר לתחילת הדף