עריכת הדף "
אבן האזל/עבדים/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''וכיצד שוין במוליך ומביא שהמביא גט שחרור בא"י א"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובח"ל אם אין עדים מצויין לקיימו ואמר השליח בפ"נ ובפנ"ח זהו קיומו, ואם בא האדון וערער אח"כ אין משגיחין בו כמו שביארנו בגיטי נשים, כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה ואינה צריכה לקיימו הואיל והגט יוצא מתחת ידה כך העבד ששטר שחרור יוצא מתחת ידו אינו צריך לקיימו, וכשם שהאשה אומרת בפ"נ ובפנ"ח אם התנה עליה כמו שבארנו במקומו, כך העבד שהביא גיטו ואמר בפ"נ ובפנ"ח נאמן על אותו הדרך וא"צ קיום. ''' ''' השגת ''' הראב"ד כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה וכו' עד א"צ לקיימו, א"א זה הדרך הולך על דרך לא טוב לפי דעתנו כי הוא מפרש מה שאומר בגמ' אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשה לה שאינה צריכה לקיימו, ואין זה הדרך נכון בעינינו וכי היכן מצינו [ששטר] שקרא עליו ערער שיגבה בלא קיום ואם יאמר שאינו צריך קיום עד שיערער עליו ומנא ליה דמתני' לא ה"ק דילמא ה"נ קאמר צריכה שתאמר בפ"נ בפנ"ח שלא תבוא לידי ערעור ולא תוכל לקיימו ואמאי אקשיה ליה מכי מטי גיטא לידה איגרשה לה, והמתרגם הזה כמו כן איך סתם דבריו ואמר שאינן צריכין קיום בודאי אם יערער בעל ואדון צריכין קיום והשכל מורה שאף [אם] לא יערער אין להתיר אשת איש ואיסור עבד בלא קיום הגט, אלא ודאי צריך לפרש בו דרך אחרת עכ"ל. ''' הכ"מ ''' כתב לעיין בדברי המ"מ פ"ז מה' גירושין, וכדי לבאר ההלכה צריכים אנו להביא כל דברי הרמב"ם שם וז"ל בהל' כ"ד בד"א בשהתנה עליה הבעל תנאי זה, אבל אם לא התנה עליה אלא נתן לה גיטה והרי הגט יוצא מתחת ידה אינה צריכה לומר כלום והרי היא בחזקת מגורשת הואיל וגט שבידה כתוב כהלכה והעדים חתומים עליו, ואע"פ שאין אנו מכירין כתב אותן העדים ולא נתקיים אין חוששין לה שמא זייפה אותו שהרי אינה מקלקלת על עצמה, ועוד שהעדים החתומים על הגט הרי הן כמי שנחקרה עדותן בב"ד עד שיהא שם מערער, לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא ואין חוששין שמא ימצא מזוייף כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל או עד שיביא ראיה שהוא מזוייף או בטל, שאם נחוש לדברים אלו וכיוצא בהן כך הי' לנו לחוש לגט שיתן הבעל בפנינו שמא בטלו ואח"כ נתנו, או שמא עדים פסולים חתמו בו והרי הוא כמזוייף מתוכו או שמא שלא לשמה נכתב, וכשם שאין חוששין לזה וכיוצא בו אלא נעמידנו על חזקתו עד שיודע שהוא בטל, כך לא נחוש לא לשליח ולא לאשה עצמה שאין דיני האיסורין כדיני הממונות עכ"ל, והנה כשנעיין בדברי הרמב"ם נראה שיש בדבריו שתי יסודות שלא להצריך קיום א' שהרי אינה מקלקלת על עצמה וזהו הוכחה שאינו מזוייף, ולפנינו נבאר זה, ב' שעדים החתומים על הגט כמו שנחקרה עדותן בב"ד, ומה שהוצרך אח"כ להאריך בזה הוא ע"כ טעם למה לא נצריך קיום מדרבנן כמו שמצריכין קיום בשטר בממון, והוכיח זה קודם משליח בא"י שא"צ קיום, ועוד דכמו שאין חוששין לשאר חששות כן אין חוששין להצריך קיום וע"ז סיים בדבריו שאין דין האיסורין כדיני הממונות. ''' ונראה ''' לבאר עיקר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד דהנה התוס' והרשב"א כתבו בטעמא דאשה עצמה אינה צריכה קיום דהוא משום עיגונא אקילו בה רבנן, והר"נ כתב בטעמא דאשה ברשות עצמה היא להנשא ואנן לא מנעינן לה, ודברי הר"נ הוא רק דלמה לא דמי להוצאת ממון דטענינן מזוייף, וע"ז כתב דאשה ברשות עצמה היא, אבל אכתי קשה דמה בכך דלא דמי להוצאת ממון דמ"מ למה לא חשו חכמים לאיסור א"א כמו דחשו בהוצאת ממון דאף דמדאורייתא א"צ קיום דד"ת עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד, מ"מ מדרבנן הצריכו קיום א"כ למה לא תיקנו גם גבי גט משום חומר איסור א"א, ושלא יהי' הולד ממזר, וזה אין לומר דכונת הר"נ ג"כ משום דאשה דייקא ומנסבא שאם יבוא הבעל ויכחיש תצא מזה ומזה, דא"כ למה הוצרך לטעמא דאשה ברשות עצמה היא להנשא. ''' והנה ''' התוס' ריש גיטין כתבו דע"כ טענינן מזוייף דאי לא"ה לא שבקת חיי לכל ברי', וקשה דהא אמרינן דמדאורייתא לא צריך קיום וטעמא דלא חציף אינש לזיופי כמש"כ רש"י בגטין דף ג' א"כ איך כתבו דלא שבקת חיי לכל ברי', וצ"ל פשוט דכשאנו דנין על כל אחד המוציא שטר על חבירו צריכים אנו להעמידו בחזקתו דאינו חצוף לזייף, אבל מ"מ זה ודאי דמצוי חצופים ורמאים שיזייפו שטרות, וכעין זה כתבו התוס' בב"מ דף קט"ז בד"ה והא דאף דאינו נאמן לטעון גנובים משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן מ"מ נאמן לטעון אחר גנבם ומכרם לך דהא כמה גנבי איכא בשוקא, וא"כ מבואר דאף דמן הדין לא חיישינן למזוייף אבל מ"מ ראוי לעשות תקנה דאלא"ה כל חצוף יזייף שטרות על חבירו, ולפי"ז מיושב דזה לא שייך אלא בממון דכל חצוף יוכל לזייף על חבירו, אבל גבי גט דלא שייך אלא באשה זו המוציאה הגט א"כ כל אשה אנו צריכין להעמידה בחזקתה ולא שייך לא שבקת חיי, אלא דמ"מ הי' אפשר לומר דבשביל חצופות שישנם עכ"פ בעולם שייך לתקן על כל הנשים, ולכן אם הי' גט אשה נכלל בדין הוצאת ממון הי' נכלל גם בדין זה לחוש למזוייף, אבל כיון שברשות עצמה היא להנשא ולא הוי בכלל הוצאת ממון לכן לא נכנסה בכלל תקנה דחיישינן למזוייף, ולתקן בשביל דין זה ביחוד נוכל לומר דכיון דליכא בזה גדר לא שבקת חיי מחזקינן כל אשה בכשרה. ''' והנה ''' כל זה אם נימא דמה שתיקנו חכמים להצריך קיום הוא משום סברת התוס' משום דלא שבקת חיי בשביל חצופים, אבל אם נימא דמה שהצריכו קיום הוא בשביל דמדרבנן חששו על כל אחד שמא זייף, וחששו חכמים בזה למיעוט ולפי"ז אין מקום לחלק בין גט אשה להוצאת ממון ולא מהני מה דאשה ברשות עצמה היא להנשא, דמ"מ כמו שתיקנו חכמים גבי הוצאת ממון ה"נ הו"ל לתקן משום איסור א"א, ובזה אפשר לבאר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד דמה שכתב הרמב"ם בהל' גירושין שאין דין האיסורין כדיני הממונות זהו כהסבר הר"נ שאין זה כדין הוצאת ממון וכמו שבארנו, אבל הראב"ד יסבור דתק"ח הי' בכלל דחיישינן בזה למיעוט מזייפים וחששו על כל א' וא' שמא זייף, וא"כ גם בגט אשה בודאי תיקנו דלא קילא איסור א"א מהוצאת ממון וכנ"ל, והראב"ד הולך לשיטתו במה שכתב בפ"ד מה' אישות הל' י"ג דמה דאמרינן אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה אינו אלא דתפסי בה קדושין, אבל אינה נאמנת להנשא, והוא חד טעמא משום דסבר דאף דאמרינן חזקה זהו רק מטעם רוב נשים אבל מיעוט נשים מעיזות, וכמו דחששו חכמים לשיטתו למיעוט שיזייפו הגט ה"נ חששו למיעוט שיאמרו גרשתני, וגם הרמב"ם לשיטתו דלא חששו בזה למיעוט. ''' ובדברינו ''' מבואר דברי המ"מ בפ"ז מה' גירושין שכתב להוכיח כדעת הרמב"ם וז"ל ועוד שהרי אמרו האשה שאמרה לבעלה גירשתני וזו ראיה ברורה שאין האיסורין כדיני ממונות, והקשה ע"ז הלח"מ דשאני התם שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה, וה"נ אמרינן בממון אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, ואם כן שוים הם איסור וממון, אבל באמת לא קשה דהא דאמרינן אין אדם מעיז אינו אלא בענין שלא לחייב שבועה, ועכ"פ הוא לסייע למוחזק, אבל לא מצינו שחזקה זו תועיל להוציא ממון, ונראה עוד יותר דראיית המ"מ אינה ממה שלא תיקנו חכמים שלא להאמינה, אלא דאם הי' דין האיסורין כדין הממונות והיתה נחשבת כאילו באה להוציא עצמה מבעלה לא הוי מהני כלל חזקה כזו אפי' מדאורייתא להוציא ממון, ואף דבשטר אמרינן דמשום חזקה דלא חציף אינש לזיופי מהני מדאורייתא להוציא בהשטר בלא קיום זהו משום דע"י החזקה מוקמינן להשטר בחזקתו ומוציאין ע"י השטר, ומצינו כזה בדין מיגו להוציא לא אמרינן ומיגו לאוקמי שטרא אמרינן משום דהמיגו מהני להעמיד השטר בחזקתו ומוציאין ע"י השטר. ''' איברא ''' דמצינו גם גבי ממון חזקה דלא חציף והוא מה דאמרינן בב"ב דף ל"ג האי מאן דנקט מגלא ותובליא ואמר איזל איגדריה לדקליה דפלניא דזבנה נהלי מהימן דלא חציף אינש דגדר דיקלא דלאו דיליה וזהו להוציא מבעלים, אבל ז"א דהתם אין זה דין ב"ד לפסוק דנאמן כשהלה מכחישו באותה שעה, אלא דכשב"ד רואין מניחין לו אף שנוטל הפירת שלא ברשות הבעלים, ואח"כ כשיבואו הבעלים ויטענו שגזל אינם נאמנים אף שלקח שלא בידיעת הבעלים, דסברא דלא חציף משוי אותו למוחזק ברשות, וכמו שאם יראו עדים שאחד מוציא חפץ מבית חבירו אם לא החזיקו טמון תחת בגדו אינו נאמן בעל החפץ לטעון גנבת אם הוא טוען מכרת לי, אבל זה ודאי דמשום חזקה דלא חציף לא יוכל להוציא מחבירו, ומזה ראיה שאין דין האיסורין כדיני הממונות דמהני סברא דאין האשה מעיזה פניה שנאמנת היא להנשא, וב"ד מתירין לה להנשא. ''' והנה ''' כל זה בארנו בטעם הב' של הרמב"ם דמשו"ה לא חששו חכמים להצריך קיום משום דלא דמי להוצאת ממון, ובאור דבריו בטעם הא' הוא לכאורה פשוט דהוא כמו טעמא דדייקא ומנסבא דכשיבוא הבעל ויטעון מזוייף תצא מזה ומזה כמו באומרת מת בעלי, אלא דלא דמי לגמרי דשם כשיבוא בעלה תהי' אסורה בודאי והולד מן השני ממזר, אבל הכא אם יבוא הבעל ויערער לומר מזוייף משמע מד' הרמב"ם כאן שכתב עד שיערער הבעל או עד שיביא ראיה שהוא מזוייף או בטל, וקשה כיון דסגי כשיערער למה הוסיף או עד שיביא ראיה, וע"כ דכונתו דכשיערער יעשה רק ספק, אבל עכ"פ מדברי הרמב"ם מוכח דכשיערער יעשה ספק מדאורייתא, דהא כתב הרי הן כמי שנחקרה עדותן בב"ד עד שיהא שם מערער, ואני תמה בזה על הנתיבות בסי' מ"ו סק"ה במה שהביא הש"ך דברי הר"ר אביגדור דסובר דכשהבע"ד טוען מזוייף דצריך קיום מדאורייתא, והש"ך חלק עליו וכתב הנתיבות דהעיקר כהש"ך, ומה שהביא הב"ש בסי' קמ"א ראיה להר"ר אביגדור מדברי הרמב"ם וטור שכתבו דבטוען הבעל מזוייף דאינו גט כלל כתב בזה דהרמב"ם והטור כתבו שם ולא נודעו העדים כלל, ובכה"ג דוקא צריך קיום מדאורייתא ואני תמה על דבריו דאיברא דדבריו נכונים דצריך לחלק בזה אבל ע"כ דבכל גווני צריך קיום מדאורייתא דדברי הרמב"ם שהביא הנתיבות זהו בהל' ב' גבי שליח שכתב בא הבעל וערער ואמר לא גרשתיה מעולם, וגט שהובא לה מזוייף הוא יתקיים בחותמיו, ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר שהרי אינה מגורשת, ומבואר דהגט בטל בתורת ודאי והולד ממזר, וא"כ מה שכתב הרמב"ם כאן עד שיערער או עד שיביא עדים שהוא מזוייף, ומוכח דצריך להביא עדים לבטלו בתורת ודאי שיהי' הולד ממזר, וע"כ כדבריו דשם כתב ולא נודעו עדיו כלל, ובאופן זה ניכר יותר הזיוף ובטל הגט, אבל עכ"פ גם הכא הא כתב דאם יערער לא אמרינן כמו שנחקרה עדותן בב"ד וזהו מדאורייתא. ''' ובזה ''' מבואר מה שכתב הרמב"ם בהל' ז' בשליח שהביא גט בחו"ל ולא הי' בשעת כתיבת הגט שלא ינתן אא"כ נתקיים בחותמיו, ואם לא נתקיים ונתן לה ה"ז פסול עד שיתקיים, ואם בא הבעל וערער ולא נתקיים אינה מגורשת, אבד הגט ה"ז ספק מגורשת, וקשה מ"ש דבהל' ב' כתב דלא נודעו העדים הולד ממזר וע"כ כדברי הנתיבות דלא נודעו העדים גרע, אבל עכ"פ זה מבואר דאפי' ליכא החסרון דלא נודעו העדים צריך קיום מן התורה וכשיטת הר"ר אביגדור שהביא הש"ך. ''' עכ"פ ''' נתבאר דכשהבעל יטעון מזוייף לא יתבטל הגט בודאי, ומ"מ סובר הרמב"ם שפיר דהוי הוכחה שאינו מזוייף שהרי אינה מקלקלת על עצמה, דאף שישאר ספק מ"מ תצא מזה ומזה, ואף דגבי מת בעלה אנו צריכין לטעמא דמשום עגונא אקילו בה רבנן, וכאן משמע דסובר הרמב"ם דהוא מדינא י"ל דהתם הא ליכא אלא אמירתה ולא מהני הוכחה זו לגמרי אבל הכא הא מדאורייתא הגט כשר וכמו שכתב אח"כ, ולכן שפיר מהני הך הוכחה לומר דגם מדרבנן לא חיישינן למזוייף, ואח"כ בטעם ב' כתב דכיון דמדאורייתא כשר לא חיישינן כלל גם בלא הוכחה וכנ"ל. ''' ובדעת ''' הראב"ד נראה דסובר דכיון דלא אשכחן דמהני סברא דדייקא ומנסבא אלא במת בעלה משום עגונא ובאשה עצמה המביאה גיטה לא הוי תמיד עגונא, דאפשר מביאה ממקום קרוב שאפשר לברר, ודוקא בשליח המביא ממד"ה אמרו בגמ' טעמא דעגונא, וכיון דעיקר טעמא דהצריכו רבנן קיום בשטרות הוא לדעת הראב"ד משום דחששו למיעוט שהם חצופים ויזייפו שטרות, א"כ גם הכא איכא למיחש לפרוצות דאפשר שעיניה נתנה באחר ואינה חוששת, ומיושב בזה מה שהוכיח המ"מ בפ"ז מה' גירושין כדעת הרמב"ם ממה שהאשה עצמה מביאה גיטה, וכונתו בראי' זו דאף שהרמב"ם הוכיח זה מכל שליח בא"י שנאמן בלא קיום, וכן המ"מ הוכיח שם מזה מ"מ כונתו בזה לחזק ההוכחה דאפי' נבוא לחלק דכיון דאינו אלא חששא דרבנן שהצריכו קיום, וכיון שהשליח מביא הגט אף שאינו אלא ע"א מ"מ כיון דבסברא אין אדם חוטא ולא לו לא הצריכו חכמים קיום, ולזה הוכיח מאשה עצמה שמביאה גיטה ונאמנת לומר בפ"נ, אבל לפימש"כ לא קשה על הראב"ד מזה דגבי מביא גט ממד"ה הא אמרו בפי' בגמ' משום עגונא אקילו בה רבנן, א"כ ה"נ גבי אשה עצמה. ''' ומה ''' שמביא הרמב"ם משליח הגט בא"י נראה דכונתו משום דסובר דבודאי דשליח המביא שטר מתנה מנותן למקבל גם כן אין דנין בו בלא קיום להוציא מיתומים שאין יודעים להכחישו, ולא עדיף שטר שבא ע"י שליח משטר שמוציא התובע בעצמו, וע"כ מוכח דגט לא דמי לשטר משום דגט אינו הוצאת ממון וכנ"ל, וצריך עוד להוסיף בדעת הרמב"ם דמה שכתב שלא תהא מקלקלת על עצמה אין כונתו ממש כסברא דדייקא ומנסבא שאמרו גבי מת בעלי, דהא התם איכא נ"מ בין שלום בינו לבינה או לא וכאן לא חילק וכ"ז שהאשה מוציאה גט אין מצריכין קיום, וע"כ כמש"כ למעלה דגבי מת בעלי צריכים אנו להוכחת דייקא על כל עיקר דינא ולכן לא מהני אלא משום עגונא ודוקא בשלום בינו לבינה, אבל הכא דהוא רק שלא יצריכו קיום מדרבנן מהני בכל גוונא סברא שלא תהא מקלקלת על עצמה, והיינו דעכ"פ לא דמי לשטרות וכנ"ל: ''' ובעיקר ''' יסוד ההלכה לדעת הרמב"ם הוא בודאי ממה שאמרו אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשה לה וכמש"כ הראב"ד והיינו דלמה צריכה לומר בפ"נ וכן פירש"י, ומה שכתב הראב"ד דצריך לפרש בו דרך אחרת כונתו כדברי הלח"מ דכיון דמכי מטא גיטא לידה איגרשה לה לא מהני אמירתה בפ"נ דלא תיקנו זה אלא בשליח, וכן כתב הריטב"א בפי' א' ואח"כ כתב כפירש"י, וכדעת הרמב"ם, ודברי הראב"ד במש"כ והמתרגם הזה איך סתם דבריו ואמר שאינן צריכין קיום בודאי אם יערער בעל ואדון צריכים קיום הם תמוהים דהא בפ"ז מה' גירושין כתב הרמב"ם וז"ל ועוד שהעדים החתומים על הגט הרי הן כמו שנחקרה עדותן בב"ד עד שיהא שם מערער, לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא ואין חוששין שמא ימצא מזוייף, כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל, הרי שבאר הרמב"ם להדיא דדוקא כל זמן שאין מערער א"צ קיום, וכאן גבי עבד סמך על דבריו בהל' גירושין דהא כתב כשם שהאשה עצמה וכו', ואולי הי' להראב"ד גירסא אחרת בדברי הרמב"ם שם אבל כפי גירסתנו הדברים ברורים. ''' והנה ''' כאן גבי שטר שחרור שדימה הרמב"ם לגט אשה ע"כ א"א לומר משום טעם הראשון שכתב הרמב"ם גבי גט אשה דהא ליכא כאן טעמא שלא יקלקל על עצמו, וע"כ דכונתו לטעם הב' דא"צ כלל קיום שלא תיקנו חכמים להצריך קיום כל זמן שאין מערער אלא בשטרי ממון, אלא דקשה דשם כתב הרמב"ם שאין דיני האיסורין כדיני הממונות, ועבד אף דיש בו איסור אבל הא איכא נמי ממון ולמה לא הצריכו חכמים קיום, ונראה דכונתו דכיון דעכ"פ עכשיו כשנשתחרר הוא גופא אחרינא ואינו בא לב"ד להוציא ממון אלא ברשות עצמו הוא, אין ב"ד נזקקין למיחש למזוייף ולעשותו לעבד, ודוקא גבי ממון כשבא להוציא מחבירו בב"ד, ואפי' גבי מכירת או מתנת קרקע שבא להחזיק בקרקע שמוחזקת היא לבעליה, לא יוכל להוציא בשטר שאינו מקויים, אבל הכא בעבד מכיון שיש לו שטר שחרור והוא מדאורייתא משוחרר וברשות עצמו הוא, לא תיקנו חכמים בשביל חשש מזוייף לעשותו לעבד, ולכן שפיר דמי דין שטר שחרור לגט דא"צ קיום. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף