עריכת הדף "
מנחת חינוך/שיג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''ששיעור האכילה דיוה"כ כו' מפני שהתורה כו'.''' כ"ה בש"ס ור"מ ה' ש"ע ונסתפקתי דמבואר בש"ס [חולין] דק"ג כזית שאמרו חוץ מבין השיניים ובין החניכים הוא פלוגתא דר"י ור"ל מ"ס הנאת גרונו בעינן ומצרף בין החניכים וכן אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל ח"ז או אותו ח"ז הוא פלוגתא דלמ"ד הנאת גרונו בעינן חייב דהרי נהנה גרונו בכזית ולמ"ד הנאת מעיו פטור דאכילה במעיים בעינן והלכה דהנאת גרונו חייב כמבואר בר"מ פי"ד מהמ"א ה"ג וז"ל כזית שאמרו כו' אבל מה שבין החניכים מצרף למה שבלע שהרי נהנה גרונו בכזית וכן אכל ח"ז והקיאו כו' שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר האסור עכ"ל. והנה לשון הגמרא והר"מ נקטו כזית והנה היאך הדין ביוה"כ דלענין שיעור אף דאכילה הוי בפחות דהיינו כזית מכל מקום לענין מייתבי דעתי' אינו פחות מכותבת והיאך הדין אם בין החניכים מצרף או אכל חצי כותבת והקיאו כו' אם כאן נמי די בהנאת גרונו בככותבת או אפשר לענין יתובי דעתו תלוי בהנאת מעיים ואינו חייב ע"ז עד שיהי' במעיים ככותבת והר"מ פי"ד מהמ"א התחיל כל מ"א שבתורה בכזית כו' ושם מדבר בכל שיעורי תורה דהם בכזית אבל שיעור יוה"כ לא מיירי התם רק כאן ולא ביאר לנו ד"ז כאן וצ"ע דאפשר דהתורה לא חייבה כאן על הנאה רק אם נתיישב דעתו ויתובי דעתו אינו אלא במילוי המעיים וצ"ע דין זה. עוד אני מסופק אפילו אם נאמר דהנאת גרון לבדו בודאי א"ח כיון דלא הוי מילוי המעיים היאך הדין אם הנאת מעיים בלבד בלא הנאת גרון אם הוי יתובי דעתיה דבכל האיסורים אם הי' הנאת מעיים בלא הנאת גרון א"ח כמבואר בפסחים קט"ז גבי מצה אם כרכו בסיב ובלעו אף ידי מצה לא יצא כיון דלא נגע בגרונו ועמ"ל פי"ד מהמ"א הי"ב בד"ה הואיל ודעתו דבכל האיסורים כן והביא ראיה מדברי הר"מ פ"ג מהאה"ט גבי אוכל נבלת העוף אם כרכו בסיב ובלעו ה"ז טהור ע"ש שמרשים ועיין בסוגיא דחולין שהבאנו דיש פלוגתא אי הנאת גרונו או הנאת מעיים וע"ש שמציין ונראה שם דאף מ"ד הנאת מעיים היינו דלא מהני הנאת גרון לחוד ובין החניכים או אכל והקיא וחזר ואכל א"ח כיון דלא הוי הנאת מעיים אבל הנאת מעיים בלא הנאת גרון מודה דאינו חייב ולא יפלוג על האי דפסחים דכרכו בסיב וכן על האוכל נבלת עוף טהור בסיב אך כ"ז במקומות דכתיב אכילה בתורה ובלא הנאת גרון לא הוי אכילה כלל אבל כאן דכתיב לא תעונה וביתובי דעתא תליא אפשר דלא בעינן הנאת גרון כלל רק מילוי המעיים לחוד סגי אך באמת ברור דבעינן הנאת גרון ג"כ דאי לא בעינן רק מילוי המעיים אם כן אפילו אכל השיעור יותר מכא"פ ה"ל לצרף כ"ז שלא נתעכל הח"ש הראשון כיון דבמעיים הם שיעור שלם ע"ש בסוגיא דחולין וע' מג"א סי' ר"י מביא בשם כנה"ג דגבי ברכת המזון אפילו יותר מכא"פ מצרף והמג"א השיג ובפרי מגדים שם כתב דוקא אם אכל כזית דילפינן מן ואכלת בעי כא"פ וביותר אינו מצרף אבל אם אכל כדי שביעה עיקר ברכת המזון מן התורה על הנאת מעיים והוא שבע אפילו שהה יותר מכא"פ מצטרף ומחויב לברך מן התורה ע"ש. אם כן ביה"כ דבעינן בתוכא"פ וביותר אינו מצטרף ע"כ דבעינן הנאת גרון ג"כ ובהנאת גרון הל"מ דהגרון צריך להנות מהשיעור תוך א"פ וביותר אין זה הנאה לחייב עליו אם כן נראה ברור דהנאת מעיים לחוד ביוה"כ אינו חייב אלא עם הנאת גרון ע"כ אינו חייב אלא בתוך כא"פ וביותר אינו מצטרף כנלע"ד בעזה"י. ובעיקר דברי הפמ"ג שדעתו דבברכת המזון אם שבע מחויב מן התורה לברך אף ביותר מכא"פ דעיקר ברכת המזון על הנאת מעיים ע"ש דמ"מ הניח דין זה בצ"ע כדרכו. אך לע"ד נראה מבואר דין זה להדיא בש"ס דיומא דף ע"ט דכותבת הגסה פחות מביצה ממשנה עד כמה מזמנין כו' ר"י אומר עד כביצה ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה ואיזה זה כביצה ואס"ד כותבת הגסה יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי משבעא דעתא לא מייתבי אלא לאו ש"מ כותבת הגסה פחות מכביצה כביצה משבעא פחות מכביצה מייתבא דעתא ואי כדברי הפמ"ג דכדי שביעה מצרף ביותר כיון דהוא שבע אם כן מאי מקשה הש"ס השתא כביצה שביעה כו' הא חזינן דכ"ה אם אוכל כל היום אף ביותר מכדי צירוף והוא שבע וחייב לברך ומכל מקום ביום הכפורים אף אם אוכל כל היום והוא שבע ומכל מקום פטור חזינן דלא מייתבא דעתי' אף ששבע ובאמת זה מן הנמנע כיון שהוא שבע מייתבא דעתי' בודאי אע"כ צ"ל דאם אוכל ככותבת יותר מכא"פ אפילו אוכל כל היום כולו מכל מקום פטור דלא מייתבא דעתי' אם כן אינו שבע כלל אם אוכל ביותר משיעור צירוף אם כן נראה ברור גבי ברכת המזון אף דשבע מכל מקום צ"ל כשיעור הצירוף. ונ"ל דהצירוף של כדי שביעה יהי' בתוך א"פ ולקמן במצות ברכת המזון אי"ה נאריך בזה אבל זה בודאי ראיה ברורה דעכ"פ בעי כדי צירוף דאל"ה יברך ברכת המזון מן התורה על הנאת מעיו וביוה"כ יהיה פטור כי לא מייתבא דעתיה וזה מן הנמנע עכצ"ל כמו דביה"כ ל"מ הנאת מעים בלא הנאת גרון דהיינו בתוך א"פ ה"ה בברכת המזון אינו חייב על הנאת מעיים רק בצירוף הנאת גרון כנלע"ד: '''והנה ''' נראה ג"כ דעל הנאת גרון לחוד כגון אכל והקיא וחזר ואכל אפילו כ"ה א"ח בברכת המזון כי מצד הסברא שביעה אינו שייך רק בהנאת מעיים היינו במילוי הכרס נהי דכתבתי לעיל דגם הנאת גרון בעינן היינו דלא מהני מילוי הכרס לחוד בלא הנאת גרון אבל הנאת גרון בלבד בודאי אינו שבע ואינו חייב בברכת המזון וא"כ כיון דבש"ס מבואר דביתובי דעתא היא התחלת שביעה כמבואר השתא שבועי משבעא כו' אלא פחות מכביצה מייתבא דעתא וכביצה שבועי משבעא אם כן דבהנאת גרון לחוד לא יוכל לבא לידי שביעה אם כן נראה דגם לא מייתבא דעתא ואם כן ביום הכפורים פטור על הנאת גרון לחוד לא כמו בשאר איסורים ששם התורה חייבה על אכילה והנאת גרון עיקר אבל כאן כתיב לא תעונה וביתובא דעתא תליא מלתא ובהנאת גרון לחוד לא מייתבא דעתא כנלע"ד בעזה"י ומכל מקום מסתפינא להקל ולא מצאתי במפרשים שיתעוררו בזה. ועיין ביומא דף פ"א אמר ר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי היכי נכתוב יכתוב לא תאכל אכילה בכזית כו' ולפמ"ש היה יכול לו' עוד אי כתיב לא תאכל יהיה חייב על הנאת גרון לחוד ע"כ הוצרך לכתוב לשון עינוי דהיינו יתובא דעתא ואינו חייב על הנאת גרון לחוד. אך באמת ל"ק כי מרא דהאי מימרא ר"ל ור"ל בעצמו סובר שם בגה"נ דבכל האיסורין אינו חייב על הנאת גרון לחוד רק הנאת מעיים בעינן ע"ש ע"כ אמר ה"ט מחמת כזית ובאמת צריך ככותבת מלשון עינוי ופשוט: '''ומ"ש ''' הרהמ"ח שאכל מאוכלים הראויים כו' מבואר בש"ס ור"מ דאם אכל אוכלים שאינם ראויים או שתה משקים שא"ר פטור ובטואו"ח מביא בשם ראבי"ה דאף מותר לכתחלה ובש"א מפלפל בזה ואם אכל אוכלים הראויין רק אכל שלא כדרך אכילה כגוונא דמבואר בר"מ פי"ד מהמ"א דין י"א ע' בש"א דעתו דביה"כ כיון דלא כתיב אכילה חייב אף שלכד"א וכבר פלפלו האחרונים בזה ואין להאריך במה שהאריכו המחברים. ומבואר בש"ס ור"מ דאפילו אכל מעט מעט מצטרף בכא"פ וכן בכל איסורים שבתורה כמבואר בכריתות דף י"ג והלכה כחכמים והיא הלכה פסוקה ומובא בש"ס הרבה פעמים אין מספר וכ"פ הר"מ כאן ופי"ד מהמ"א לענין שאר איסורים. ואני בעניי צריך אני להתלמד בד"ז כי מבואר בש"ס דעירובין דפרס היינו ד' ביצים או ג' ביצים וכבר נחלקו הראשונים בזה ואין כאן מקומו. והנה לא נתבאר דזה ידוע דאין כל טבעי אנשים שוים יש ממהר באכילתו ויש מאחר אם כן ידוע דרך משל אצל א' שוהה אכילת פרס היינו ג' או ד' ביצים רביעית שעה ובא' יותר ובא' פחות היאך משערינן אם משערין לפי טבעו מי שטבעו לאכול הפרס ברביעית שעה כזית שלו או ככותבת מצרף ברבע שעה ואם שהה יותר פטור ובמי שטבעו לאכול בחצי שעה מצטרף וחייב אם אכל השיעור בחצי שעה ובמי שטבעו לאכול הפרס בחצי רבע שעה א"ח אלא אם אוכל בזמן כזה וביותר אינו מצטרף הכלל כ"א בדידי' משערינן א"ד משערינן הכל באדם בינוני ואין חילוק בין אנשים כלל רק השיעור בזמן אכילת אדם בינוני פרס כשיעור הזה מצרף ולא יותר אף שהוא דרכו לאכול ביותר או בפחות. ולכאורה נראה דמשערינן באדם בינוני דאי משערינן לפי מה שהוא אדם ה"ל למחשביה במשנה דכלים גבי יש שאמרו לפי מה שהוא אדם כו' וחשיב מלא לוגמיו ג"כ ה"ל לחשוב זה ג"כ וע' עירובין דף פ"ב משמע ג"כ כן. וכ"נ להדיא בסוכה דף מ"ב ע"ב קטן שיכול לאכול כזית מרחיקין כו' אר"ח והוא שיכול לאכול בכא"פ ושם א"א להיות לשער בקטן כי הוא א"י לאכול אלא כזית (ובאמת אפשר ליישב זה עפ"י הגרסות דאם דוקא דגן או לא ואין כאן מקומו) וכפירש"י שם בהדיא ד"ה והוא כו' פרס לבינוני כו' אם כן בכ"מ משערינן בבינוני אך קשה כיון דמשערינן כל השיעורים בבינוני אם כן השיעור ידוע ולמה לא ביארו הפוסקים שנדע כמה זמן הוא כמו שביארו מלא לוגמיו בינוני הוא פחות מרביעית ועוד ענינים בש"ס וכעת אנחנו לא נדע איזה שיעור יש וצ"ע שלא ביארו זה: '''עוד ''' צריך אני להתלמד דמבואר בר"מ כ"פ דהשיעור הוא כג' ביצים ובודאי אין הכוונה כשיעור שאוכל ג' ביצים ממש דזה לא נזכר בש"ס, ובש"ס הוא נקרא אכ"פ ופרס היינו חצי ככר רק עפ"י החשבון החצי ככר הזה הוא גדול כמו ג' ביצים ובודאי הכוונה בר"מ גם כן כן. והנה בש"ס כ"פ מבואר בעירובין ובסוכה גבי הנכנס לבית המנוגע דשיעור שהייה בכא"פ פת חטים ולא פת שעורים והוא מבואר במשנה וכ"פ הר"מ הט"צ ופירש"י דפת חטים ממהרים לאכול אם כן השיעור קטן מא"פ פת שעורים ע' תוי"ט בנגעים על כל פנים למדנו מדברי הש"ס דאין כל מיני אכילה שוים דפת חטים אינו שוהה כמו שעורים אם כן ה"ה כל המינים שבעולם בודאי יש חילוק בשהיית הדבר הנאכל ובנגעים הוא הל"מ או מקרא דחטה דהשיעור הוא פרס פת חטים ומסיב ואוכל בליפתן דהוא הכל ממהר באכילתו ע"ש ברש"י אם כן גבי כל האיסורים נראה דכל מאכל ומאכל והן לענין יוה"כ כל מין מאכל משערינן כ"א בדידיה בכמה זמן נאכל פרס מן המאכל האיסור שאוכל כזית אם כן לפ"ז ניחא מה שלא ביארו חכמינו זכרונם לברכה כמה הוה כא"פ בבינוני כי אין שיעור לדבר רק כל מאכל יש לו שיעור אחר ולא יספיק הדיו והקולמוס לחשוב כל מין מאכל בעולם לאדם בינוני ע"כ איזה מין מאכל שאדם אוכל משערינן באדם בינוני כמה צריך לשהות לאכול המאכל הזה אם יאכל כג' או כד' ביצים וזה נלע"ד אמת וברור כיון דלא מצינו בש"ס שיעור ידוע כמה זמן אכ"פ ולא מצינו ג"כ באיזה מין ע"כ בודאי בכל מין ומין משערינן בדידי' דהיינו מין מאכל זה לאדם בינוני והשיעור לאדם בינוני כבר כתבתי ראיות לזה וזה ודאי דאין כל מאכל נאכל בשוה חוץ מה שהבאנו גמ' מפורשת לענין חטים ושעורים אך גם החוש יגיד זה דרך משל אם אוכל כזית נבלה ועל נבלה חייב בין מבושל ובין חי דהוי דרך אכילה כמבואר בפסחים פ' אלו דברים דחי אינו יוצא משום שמחה נראה דוקא שמחה אינו יוצא אבל הוי כדר"א והארכנו לעיל. אם כן ז"פ דאם בשר מבושל כמו ג' ביצים נמשך זמן אכילתו רביעית שעה בודאי בשר נבלה חי נמשך זמן אכילתו יותר אם כן כיון שאין כל המאכלים אכ"פ שלהם שוים בזמן אם כן באיזה דבר ישערו ע"כ בודאי ברור דמשערינן כל מאכל במינו ואם אכל כזית נבלה מבושל כמה הי' יכול לאכול כג' ביצים ממבושל וביותר אינו מצטרף ואם אכל נבלה כזית חי הוא זמן יותר ומצרף בזמן מרובה יותר. ואל יקשה לך דבר זה דיאכל דבר א' מלאו א' שני פעמים ועל האחד לא יהיה חייב בזמן הזה דהוא יותר משיעור צירוף ועל השני יהיה חייב כי כך הל"מ וגזה"כ. ובזה נלע"ד מה שנסתפק המ"ל פ"ג מהלכות ברכות לענין שתיית הקאווי דדרך לשתות מעט מעט ויש מתחלת השתייה עד סוף השתייה רביעית או יותר דדעת קצת גדולים כיון דדרך שתייתו בכך מצטרף אף יותר מרביעית או כא"פ והוא ז"ל דחה דבריהם ממ"ש הר"מ ספ"ח מהאה"ט אשה שהיא מניקה את בנה והיא ראשון לטומאה בנה טהור כו' שאפילו ינק רביעית אפשר שיש מתחלה עד סוף יותר מכא"פ והרי גבי ילד דרך להניק בכך ומכל מקום לא מצטרף הרי דל"א דרך שתייתו בכך ע"ש. ודברי הר"מ הם בש"ס דכריתות ולפמ"ש נראה דהדין עם הגדולים כיון דכל מין מאכל ומשקה באותו מין משערין שיעורי אכילה ושתיה דיליה אם כן בקאווי שהיא חמה ורביעית שוהין ב"א יותר מכא"פ היינו דהשהייה היא יותר מאכילת ג' ביצים אבל קאווי עצמה אם שותה רביעית דהיינו ביצה ומחצה שוהה זמן אכילת ג' ביצים אם כן שתיית קאווי הפרס כגון ד' ביצים קאווי השהיי' בכפל ויותר ולמ"ד פרס ג' ביצים אם כן שוהה כמו אכילת ששה ביצים ד"מ אם כן דרך שתיית קאווי הפרס שלו יותר אם כן אם שותה רביעית כדרכו הוי תוך אכילת פרס מקאווי כי בכ"א משערין באותו מין וכדרך שתייתו א"י לשתות בזמן כזה רק רביעית דהיא ביצה ומחצה אבל לא פרס אם כן אם שותה קאווי רביעית אף דהיא שוהה הרבה מכל מקום הוא תוך א"פ לקאווי כי המיני אכילה אינם שוים כמו שעורים אכ"פ ביותר מחטים כמ"ש לעיל. אם כן אין ראיה כלל מהנקת התינוק לפי מ"ש לעיל דמשערין באדם בינוני אם כן אדם בינוני בודאי בכדי הנקת התינוק כזית או רביעית יכול גדול לשתות יותר מפרס אם כן גבי קטן אינו מצרף כי אנחנו משערים באדם בינוני אבל גבי קאווי דאדם בינוני שוהה הרבה בהפרס מחמת חומו וא"כ ממילא שוהה הרביעית בתוך א"פ לבינוני באותו המין עצמו כגון קאווי ע' היטב ותבין. וראיתי בס' תוס' יה"כ שמפלפל ג"כ בדין זה דקאווי ומביא ג"כ ראיית המ"ל מכריתות וכבר כתבתי דאין ראי' כלל. וגם מביא ראיה מפסחים סוגיא דמשרת דאמרינן שם הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכא"פ אי אכיל בעיני' בטלה דעתיה אי משטר קשטר לי' לית בי' כא"פ דשוהה יותר מוכח דלא אמרינן דרך שתייתו בכך. ולפמ"ש ג"כ אין ראיה דשם צריך בכא"פ החמץ עצמו והחמץ עצמו נאכל בכא"פ בזמן כזה ועתה נאכל החמץ בזמן יותר אבל כאן הקאווי הפרס שלה נשתה בזמן מרובה אם כן הרביעית נשתה בתוך אכ"פ שלה. וכל מין מאכל בדידי' משערינן כי לא מצינו שום שיעור שנתנו לנו חכמינו זכרונם לברכה בזה ולא ילפינן מבית המנוגע דהל"מ אין למדין זמ"ז ובפרט שלא הוזכר בשום מקום דאכ"פ היינו מסיב ואוכל בליפתן ע"כ דלא ילפינן אם כן כ"א בדידי' משערינן אם כן אין חילוק בין רעבתן לאדם אחר כי הכל משערין באדם בינוני במאכל זה או במשקה זה כנלע"ד. שוב האיר השי"ת את עיני וראיתי בס' מג"א סי' פ"א סק"ב שכתב אהא דמבואר בש"ע קטן שיכול לאכול כזית כ' הגהות סמ"ק גם במאכל שעושין לתינוק שקורין פפא ול"נ דבפפא משערינן כפי מה שיכול לאכול הגדול פרס פפא עכ"ל. מבואר מדבריו ג"כ דבכל מאכל משערינן שיעור דידי' וכ' בפרי מגדים שם ז"ל אם לומר דשיעור פרס כפי המאכל ההוא כי יש מאכל שפרס שלו נאכל מהר ויש מאכל שאין פרס שלו נאכל מהר צ"ע בזה וע' מ"ל פ"ב מהלכות ברכות בענין שתיית הקאווי כו' עוררו במ"ש והנאני מאוד ובעזה"י כתבתי הנלע"ד והדברים ארוכים בש"ס ופוסקים לברר וללבן. ולפמ"ש צ"ע מאוד ביה"כ שמאכילין החולה כל מאכל ולשער באדם בינוני וכל מאכל בפ"ע וצריך שקידה רבה לזה ורז"ל אשר מפיהם אנו חיים סתמו הרבה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף