עריכת הדף "
מראי מקומות/סוגיות/קנין שטר
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ראיות שקנין שטר הוא מסירת ראיה == ידוע הנידון מהו יסודו של קנין שטר, דבכל דוכתא מהני שטר לפעול חלות, בקנין קרקע ועבדים וכן בגירושין וקידושין ושחרורי עבדים, וידוע לדון מהו יסוד המעשה קנין בזה. האם יסודו הוא "מסירת ראיה", דמה שמוסר ראיה לשכנגדו על החלות זה הוי מעשה קנין על החלות. או שיסודו הוא "מסירת דברים בכתב", דשטר הוי דברים הקובעים את החלות, והיינו שבעלמא דברים על פה לא אלימי לעשות חלות, אבל דברים הכתובים וחתומים בשטר אלימי טובא ומהני לקבוע ולפעול חלות. '''ומצינו בד' הגרע"א''' (כתב וחותם ח"ב סי' ז') שכתב וז"ל דמסירה לא הוי קנין אא"כ מסר לה הדבר דיש לה ראיה על גוף הענין, וכיון שמסר לה כח גדול שיש לה בירור על עיקר הענין הוי המסירה קנין, עכ"ל. ועפ"ז כתב דאם עדי השטר ל"מ לראיה מדאורייתא משום שהוי מפי כתבם, גם לקנין לא יועיל משום שליכא בירור וראיה. ולכאו' מבואר להדיא שיסוד קנין שטר הוא מסירת ראיה. וכן היה נראה לכאו' '''בדברי הנתיה"מ''' (סי' ל"ו סק"י) שכתב וז"ל דאין חשיב שטר רק כשיש ראיה ממנו. ועפ"ז כתב שבמקום של"מ לראיה גם ל"מ לקנין. וכ"כ בתורת גיטין סי' קכ"ד סק"ב. '''וכבר נמצא כן בחי' הרא"ה''' בכתובות צד. שכתב וז"ל ולא בעי' סהדי אלא לשוויה שטרא דאי לאו סהדי כיון שאיכא לאכחושי לההיא שטרא ליכא עליה תורת שטר, עכ"ל. ומבואר ג"כ ששטר שאפשר להכחישו אין לו תורת שטר. אמנם באמת אין מבואר בדברי הרא"ה והנתיה"מ שזהו עיקר יסוד המעשה קנין של שטר, ואפשר שהוי רק תנאי בשטר שאם אפשר להכחישו אין לו תורת שטר. '''והביאו מציאה גדולה בדברי תוס' הרשב"א''' בכתובות (דף פג.), שמבואר בדבריו שקנין שטר יסודו הוא כקנין חזקה, דהוא יסד שם שאין הבעל יכול להקנות לאשתו את הקנין פירות שלו ע"י שתעשה חזקה בקרקע, כיון שגוף הקרקע כבר שלה ול"ש חזקה בדבר שהוא שלה. (והיינו שחזקה היא הוראת בעלות והחזקה בדבר, ואין משמעות לחזקה אם בלא"ה הוא שלה). אמנם התוס' הרשב"א צירף שם קנין שטר בהדי חזקה וכתב שבין ע"י חזקה ובין ע"י שטר ל"מ, ועל תרוויהו כתב שהטעם משום שא"א להחזיק בדבר שהוא שלו. ומבואר שיסוד קנין שטר הוא שע"י השטר נעשה מוחזק בקרקע, ולכן לא שייך שטר על דבר שהוא כבר שלו דבלא"ה הוא מוחזק. ולכאו' הביאור בזה שקנין שטר הוא מסירת ראיה, וע"י שיש לו ראיה על הקרקע חשיב מוחזק בקרקע שהיא כמסורה בידו. וכבר משמע כן '''בדברי הרמב"ן''' בגיטין (דף כב:) שכתב בתו"ד וז"ל שאינה עומדת אלא לקנות באותה שטר "כחזקת נעל גדר ופרץ כל שהוא". וצ"ב למאי השווה שם שטר לחזקת נעל גדר ופרץ, ונראה לכאו' ששטר הוא קנין חזקה (ולא השווה שם שטר לשאר קנינים ככסף וסודר). ואמנם י"ל שלדוגמא נקט. ובב"ב קסט: איתא הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו השטר חזרה מתנתו. והיינו שהקונה קרקע ע"י שטר יכול להקנות הקרקע ע"י שמקנה את השטר. ובפי' הגרמ"ה שם כתב שהטעם משום "שטרא אפסרא דארעא" ובפשוטו י"ל שהוא קנין חדש שמסירת השטר שבו קנה הקרקע חשיבא כמסירת הקרקע. '''אבל בשו"ת הרא"ש''' (כלל ס"ח סי' ד') כתב וז"ל הוי כאילו כתב לו בקלף שדי נתונה לך. והיינו שהוי מדין קנין שטר וכאילו כתב לו שטר. ואם קנין שטר הוא קנין בדברים הרי בשטר זה אין כלל דברים שהוא מקנה לו הקרקע ואדרבא כתוב להיפך שהראשון מקנה לשני. אך אם קנין שטר הוא מסירת ראיה שפיר י"ל שבזה שמוסר לו בחזרה את הראיה שקיבל ממנו הוי מסירת ראיה לראשון. ועוד יש להוכיח ממה שדנו הראשונים אם שטר הכתוב בלשון עדים מהני לקנין, והיינו שהעדים כותבים לפנינו גירש פלוני את אשתו או מכר את השדה. (ולראיה ודאי מהני). '''והריטב"א במקומות רבים''' כתב של"מ בלשון עדים ובעי' דווקא בלשון מקנה (כ"כ בגיטין דף י' ב', ובקידושין דף ה' ב', ט' א', כ"ו א', ב"ב נ"א א'). '''אבל בשיטה לא נודע למי''' (קידושין כו.) כתב להדיא שמהני שטר קנין בלשון עדים. '''וכ"כ בשו"ת מהר"י בירב''' (סי' מ"ז) לגבי גט. וביותר מצינו חידוש גדול '''בארחות חיים להרא"ה מלוניל''' (הל' כתובה אות א') שכתב שאפשר לקדש אשה ע"י השטר כתובה, מדין קידושי שטר. והרי הכתובה נכתבת בלשון עדים. (ומצאתי '''בשלטי הגיבורים על המרדכי''' (גיטין רמז תמו) שמחלק בזה, שבקנין מהני לשון עדים אבל בגט ל"מ דכתיב וכתב). ומעתה לכאו' אם קנין שטר הוא קנין אמירה בכתב, לכאו' מה שייך להקנות ע"י אמירת העדים, וצריך אמירה של המקנה. ומוכח לכאו' ששטר הוא מסירת ראיה ולזה מהני גם שטר בלשון עדים, וכשם שהוא כשר לשטר ראיה. (ומדברי הריטב"א מוכח לכאו' ששטר אינו מסירת ראיה, ולדעת השלטי גיבורים אולי מבואר שחלוק בזה גט מקנין, ועי' בזה להלן). '''וחידוש גדול מצינו בד' הרמ"ה,''' דהנה בגיטין דף כ. אמרו שהמגרש את אשתו בספר תורה, שמוסר לה ס"ת וכוונתו לגרש בפרשת גירושין הכתובה בתורה, ל"מ משום שאין כתוב בו שמו ושמה. והמאירי ומהר"ם שיף שם כתבו שהחסרון הוא שאין כתוב כלל בלשון גירושין. '''אבל בליקוטי הרמ"ה שם''' כתב שכל החסרון הוא רק שליכא שמו ושמה, אך מצד נוסח הס"ת היה מהני לגרש, וכתב דמהא שמעינן שבדיעבד אי"צ כלל לכתוב בגט הרי את מותרת לכל אדם, וכל שכתב בה "עניני גירושין ופיטורין" מהני. והנה הלשון הכתובה בס"ת ודאי אינו אמירה של הבעל, אלא לשון סיפור בעלמא, ומוכח שגט אינו אמירה של הבעל.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף