עריכת הדף "
מחברת מנחם/ז/זר
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} <strong><big>זר </big></strong> מתחלק לתשע מחלקות: האחד, ושממה כמהפכת '''זרים''' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/א#ז|ישעיה א ז]]}}, '''וזרים''' לא יעברו בה עוד {{ממ|[[תנ"ך/יואל/ד#יז|יואל ד יז]]}}, '''והזר''' הקרב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/א#נא|במדבר א נא]]}}, לשון נכרים הם. השני, אין דן דינך '''למזור''' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ל#יג|ירמיה ל יג]]}}, מים '''זרים''' קרים נוזלים {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יח#יד|שם יח יד]]}}, לא '''זרו''' ולא חבשו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/א#ו|ישעיה א ו]]}}. 'זרו וחבשו' ענין רפואה המה, וזה יורה עלזה. ואמרו אנשי פתרון, לא זרו על מכתם אבקת תחבשת מעשי הרופאים. ולא יתכן כה למשקולת הלשון, כי אלו אמר 'לא הזירו עליהם', היינו נוטים אחרי פתרונם, אף על פי שאין זוכר מה הזירו, ועתה הואיל ואמר 'לא זרו', הורנו כי המכות לא חבשו ולא רפאו ולא זרו, ובהרחיק הפותר זרו מחובשו והקריב אותו מגזרת [נ"ול לגזרת] מזרה, ואורם במזרה {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/טו#ז|ירמיה טו ז]]}}, ילמד על המכות שהוא יזרה אותם מעקרם, ולא יזורה עליהם, וכן לא יפתר. מים זרים קרים נוזלים {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יח#יד|ירמיה יח יד]]}}, מימי תרופה הם. ויש מהפותרים אשר ידמו וישוו מים זרים לזרם מים {{ממ|[[תנ"ך/חבקוק/ג#י|חבקוק ג י]]}}, וזרמו מים עבות {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/עז#יח|תהלים עז יח]]}}, ולא נכון לפתור כן, כי אותיות 'זרם' שלשתם יסוד, ואלו בקש לדבר בלשון זרם, היה מכפיל את המ"ם, ואומר 'זרמים', והיה מניח vזרם, כי המלה כלה יסוד, והיה מוסיף יו"ד לרבות הזרם להיות זרמים, ובעשותך כה למים זרים קרים, נמצא זיין ורי"ש יסוד, והנותר כיתר כל הלשון, אבל זר תשעה פנים לו, ואין בהם קרוב לפתרונו ממנו. וכה פתרון הפסוק, היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יח#יד|ירמיה יח יד]]}}, היעזב אדם מימי שלג לבנון הנגרים מצור שדי, ההולכים לאט על חול הארץ. כל המוצא מימי שלג לבנון, הטוב לעזוב אותם, הישר בעיני המוצא אותם לעזבם והמה לחיי עולם משיבים את הנפש ומחיים את הרוח ומרווחים את הגוף, אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים, אם טוב לנתוש ולאבד מקור מים המועדים לתרופה, מים נאמנים נכונים לחיים והחיים תלוים בהם, הטוב להיותם לאבוד ולנחישה, כי שכחני עמי לשוא יקטרו {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יח#טו|ירמיה יח טו]]}}, ואיך שכחוני עמי, ונתשו מעגלי חיים, והניחו מקור מים חיים, נואלו כי לא ידעו ולא הבינו. ואשר הוספנו מלה בתחלה הפסוק לאמר היעזב אדם מצור שדי שלג לבנון, חידוד הלשון הוא. ויש כמוהו בעניני תורה, כאלה: הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים {{ממ|[[תנ"ך/עמוס/ו#יב|עמוס ו יב]]}}, היה על המחוקק לחקות אם יחרוש החורש בבקרים. וכמהו, כאשר יבער הגלל עד תמו {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/יד#י|מלכים א, יד י]]}}, היה לחקות כאשר יבער המבעיר. וכמהו, כאשר ירדף הקרא בהרים {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כו#כ|שמואל א, כו כ]]}}, היה לחקות כאשר ירדף הציד. וכמהו, ויגרש אתם מאת פני פרעה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/י#יא|שמות י יא]]}}, ראו הביא לנו איש עברי {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לט#יד|בראשית לט יד]]}}, וכמוהם הרבה. ויתכן להיות לאין דן דינך למזור, מראה אחר מבלעדי זה, להיות מזור זה מחלה, כמו ולא יגהה מכם מזור {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ה#יג|הושע ה יג]]}}, וכה יקום פתרונו, דע כי תחלואי בני אדם ונגעי מדויהם רבו עליהם, ותרופתם ביד האלהים, אבל נתן שכל בלב כל חכם לב לרפאות חלי ולגהות מזור ברצותו לעזור, ואפס לא יועיל הרופא לחבוש על המזור כי אם לדעתו התחבושת הראויה לו, ובהעלם ממנו יסוד המחלה אין בתרופתו הועילות [נ"ול תועלת], על כן יאמר 'אין דן דינך למזור', כל רופאיך לא ירפאוך למזור, כי לא ישיגו עיקר המכה, כי אני אפליאנה עד אשר תעלם מלבב כל הרופאים. השלישי, '''נזרו''' אחור {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/א#ד|ישעיה א ד]]}}, '''וינזרו''' מקדש {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כב#ב|ויקרא כב ב]]}}, לא '''זרו''' מתאותם {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/עח#ל|תהלים עח ל]]}}, מיין ושכר '''יזיר''' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ו#ג|במדבר ו ג]]}}, '''מנזריך''' כארבה {{ממ|[[תנ"ך/נחום/ג#יז|נחום ג יז]]}}, '''וינזרו''' לבשת {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ט#י|הושע ט י]]}}, '''והזרתם''' את בני ישראל {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/טו#לא|ויקרא טו לא]]}}, כלם לשון סור המה. ובלשון ארמית סורו נא, זורו כען {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יט#ב|בראשית יט ב]] - תרגום אונקלוס}}. הרביעי לחמך ישימו '''מזור''' תחתיך {{ממ|[[תנ"ך/עובדיה/א#ז|עובדיה א ז]]}}, ולא יגהה מכם '''מזור''' {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ה#יג|הושע ה יג]]}}, והיה לכם '''לזרא''' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יא#כ|במדבר יא כ]]}}, כלם לשון מחלה, וכן פתר אונקלוס 'ויהי לכון לתקלא' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יא#כ|שם]]}}, ופתרונו ראוי ונכון. וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ה#יג|הושע ה יג]]}}, חליו יורה על מזרו, ולרפא יורה על מזור. החמישי, '''זר''' זהב סביב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כה#יא|שמות כה יא]]}}, מתחת '''לזרו''' {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ל#ד|שם ל ד]]}}, '''ותזרני''' חיל {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כב#מ|שמואל ב, כב מ]]}}, ארחי ורבעי '''זרית''' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קלט#ג|תהלים קלט ג]]}}, '''זרזיר''' מתנים {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ל#לא|משלי ל לא]]}}, כולם לשון הקפה וסיבוב. ופתרו אנשי פתרון בארחי ורבעי זרית, דרכי ורבצי מרדת, והעמידו זרית מגזרת זרת ארכו וזרת רחבו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כח#טז|שמות כח טז]]}}, ושמים בזרת תכן {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#יב|ישעיה מ יב]]}}, ואין בזה תוכן הלשון ומשקולת המבטא, כי כל תיבה מלשון עברית אשר באחריתה תי"ו יסוד במלה, בהסב המדבר המלה לאיש אחר לאמר לו הִצְמַתָּ, כָּרַתָּ, לא יוכל להכפיל את התיו עקב דגשנותו כי לא יוכפל, כי בדגשנותו עומד במקום שנים, כה דת משפטם בכל הלשון, והמלים אשר באחרית אותיותם תיו יסוד אחוז בהם איננו נכפל, והיה ראוי להכפל אחד ליסוד ואחד למלאכה, לולי דגשנותו, אבל [נ"וו אכן] די באחד. ואלה התוי"ן אשר יורו על דגשגותו: ושתי את גבולך {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#לא|שמות כג לא]]}}, שתי באדני אלהים מחסי {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/עג#כה|תהלים עג כה]]}}, שתה עונתינו לנגדך {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/צ#ה|שם צ ה]]}}, ושחת דבריך הנעימים {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כג#ח|משלי כג ח]]}}, כי ארצך שחת {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יד#כ|ישעיה יד כ]]}}, והמתה את העם הזה {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#טו|במדבר יד טו]]}}, כרתי ברית לבחירי {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/פט#ד|תהלים פט ד]]}}, אתו תשחית וכרת {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כ#כ|דברים כ כ]]}}, הצמתה כל זונה ממך {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/עג#כז|תהלים עג כז]]}}, והשבתי כל משושה {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ב#יג|הושע ב יג]]}}, אשר הסתה אתו {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/כא#כה|מלכים א, כא כה]]}}, עולת שבת בשבתו {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/כח#י|במדבר כח י]]}}, חרשה ושבתה {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ב#יג|הושע ב יג]]}}, וכאלה הרבה. והיה מאמתת הלשון להכפיל את התוי"ן האלה על דבר אשר כולם מיוסדים במלים, והם מוסבין לשרת היה ראוי ושתי את גבולך לאמר ושתתי, וכרתי וכרתתי, הצמת הצמתת, והשבתי והשבתתי, ושחת ושחתת, אבל חידוד הלשון מבליע את התי"ו במלה ואינו נכפל, כי יש די בתי"ו אחד. והנה לך פתח אשר תתבונן ממנו, ותכיר הברת יתר התוי"ן אשר באחרית המלים הנשרשים והבאים לשרת, כי התי"ו האחד ממנו יסוד והשני ממנו למלאכה, דע כי כל תי"ו הנכתב באחרית המלה, ויו"ד יקדמנו, יען לא הובא היו"ד בתוך כי אם להפריד בין המלה ובין התי"ו, להורות על התי"ו וללמד עליו, כי איננו יסוד ואיננו אחוז במלה אחיזת עיקר. ואלה התווי"ן הנכתבים באחרים המלים אשר בהפריד היודי"ן בין התווי"ן ובין המלים ישבתו התווי"ן מהיותם יסוד, ואלה קצותם: אביתי, בניתי, גליתי, דמיתי, הייתי, זריתי, חליתי, טעיתי, יריתי, כליתי, כסיתי, מריתי, נסיתי, עשיתי. וכאלה הרבה, הן נמצא היו"ד מפריד בין התי"ו ובין היסוד, בין האותיות המיוסדים לאות המועד למלאכה, והוא התיו, ויש ממשפט האותיות ומקושט המלים להיות זרית כאחד מהם, ובהיות ככה ישבות זרת מזרית, ולא יהיה מגזרתו ולא מיסודתו, כי היו"ד הבא בתוך המלה הפריד בין זר ובין התי"ו, ולא הפריד בין זרת ובין תי"ו, ואלו נגזר זרית מגזרת זרת, היה על המחוקק לחקות זְרַתָּה ומוציא היו"ד מתוכו כגבול המלים העליונים אשר קדמו הנה, אשר התווי"ן יסוד בהם, כמו כרת, שחת, הצמת. ואם יאמר כי יש מלים מעט מזער שאחריהם תי"ו מיוסד במלה ונכפל, ואין חדוד הלשון מעמיד המלה על התיו, כמו שתיתי מים {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/יט#כד|מלכים ב, יט כד]]}}, דע כי טענתו לא תועלנו ולא יוכל להעמיד זרית מזרת בכל פנים, כי יו"ד של שתיתי לא בא אל תוך המלה כי אם אחריה יסוד, ויסוד ההוא שי"ן תי"ו, רק לא נכפלו התווי"ן בשתיתי כי אם עקב מראות המלה למען לא תצא מחקת שתיה לחקות שמה שיתה, אבל היו"ד כמפעל הו"ו כי כמהו וכתותי מפניו צריו {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/פט#כד|תהלים פט כד]]}}, מן כתות לא יחמל {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ל#יד|ישעיה ל יד]]}}, החתת כיום מדין {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ט#ג|שם ט ג]]}}, הו"ו מפריד בין היסוד ובין התי"ו, כאשר יפעל יו"ד בשתיתי, על כן לא נכון להיות זרית מזרת כי אם מזֵר. וכה פתרונו, ארחי ורבעי זרית הקיפוח זר סביבותי וגררת נתיבותי, על כן אמר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קלט#ז|תהלים קלט ז]]}}. וגם אלה קצות האותיות אשר יקרה להם כמקרה התי"ו, כאשר התי"ו עומד במקום שנים ככה הנון אחד במקום שנים, הם ראוים להכפיל ונאחדים [נ"ול ונאחזים] לבדם, כאלה: הליועץ למלך נתנוך {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/כה#טז|דברי הימים ב, כה טז]]}}, ונתנו את בנתינו לכם {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לד#טז|בראשית לד טז]]}}, מצרים נתנו יד {{ממ|[[תנ"ך/איכה/ה#ו|איכה ה ו]]}}, כי ממך הכל ומידך נתנו לך {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/כט#יד|דברי הימים א, כט יד]]}}, ואת כל־הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/כט#יט|דברי הימים ב, כט יט]]}}, ולנו בגבעה {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/יט#יג|שופטים יט יג]]}}, כי עליך נשענו {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/יד#י|דברי הימים ב יד, י]]}}, כל הנוני"ן הם ראוים להכפל: נתננוך, ונתננו, ולננו, ונשעננו, והכננו, אבל יש די באת מהנה עקב דגשנותה המבלעת כפילתה, כמשפט התי"ו אשר הקדמנו. נשוב לענין ראשון, וכמהו והזורה תבקע אפעה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נט#ה|ישעיה נט ה]]}}, הביצה הנדשת בהבקעה לא יצא ממנה כי אם אפעה, וככה ויזורר הנער עד שבע פעמים {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/ד#לה|מלכים ב, ד לה]]}}, ויזר את הגוה {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/ו#לה|שופטים ו לה]]}}, ענין דישה המה. ופתרון ויזורר הנער, דש הנער בעלותו עליו, ושומו פיו על פיו, ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו, נמצא הענין מורה על פתרון המלה, וככה ויזר את הגזה, שת ידיו עליה, ויעצרנה אחרי כן, מץ אותה עד צאת ממנה מלא הספל מים ותרגומו מוכיח 'ועצר'. השביעי, אשר '''זרה''' ברחת ובמזרה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ל#כד|ישעיה ל כד]]}}, ואזרה '''במזרה''' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/טו#ז|ירמיה טו ז]]}}, '''תזרה''' לרוח {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/ה#ב|יחזקאל ה ב]]}}, לוא '''לזרות''' ולוא להבר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ד#יא|ירמיה ד יא]]}}, הנה הוא '''זרה''' {{ממ|[[תנ"ך/רות/ג#ב|רות ג ב]]}}, '''מזרה''' ישראל יקבצנו {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/לא#י|ירמיה לא י]]}}, '''ויזר''' על פני המים {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לב#כ|שמות לב כ]]}}, לשון אחד וענין אחד להם, ומגזרתם '''וממזרים''' קרה {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לז#ט|איוב לז ט]]}}, וגם מגזרתם התוציא '''מזרות''' בעתו {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לח#לב|שם לח לב]]}}, הם הרוחות והמזרים מפרקי הרים ומשברי סלעים, כי הקרח והצנה מתולדת הרוח המה, ובאמרו התוציא מזרות בעתו, הוא אשר דבר ירמיהו ויוצא רוח מאצרותיו {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/י#יג|ירמיה י יג]]}}, לעשות לרוח משקל {{ממ|[[תנ"ך/איוב/כח#כה|איוב כח כה]]}}. ובעלי פתרון אמרו ממזרים קרה, כמו מזורמים קרה, העמידוהו מגזרת זרם {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/לב#ב|ישעיה לב ב]]}}, וכן לא יתכן. ופותרים גם בזה התוציא מזרות בעתו, החליפו רי"ש בלמד ושמוהו מזלות, והמלים מבלי חליפות עומדים על יסודתם כמשפט. השמיני, לא יבא '''ממזר''' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#ג|דברים כג ג]]}}, יתכן להיות מלה זאת כמלים אשר ענינם יורה על פתרונם, ויהיו הממזרים ילדי פשע וזרע שקר, ואם תגזר המלה ממראה פתרונה [ראוי] להיות המלה מן מוזר הייתי לאחי {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/סט#ט|תהלים סט ט]]}}, והזר הקרב יומת {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/א#נא|במדבר א נא]]}}, היא הזריעה אשר לא כדת ולא כמשפט, לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זר מעשהו, ולעבֹד עברתו נכריה עבדתו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כח#כא|ישעיה כח כא]]}}. התשיעי, '''נזר''' אלהיו על ראשו {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ו#ז|במדבר ו ז]]}}, גזי '''נזרך''' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ז#כט|ירמיה ז כט]]}}, חללת לארץ '''נזרו''' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/פט#מ|תהלים פט מ]]}}, ענין כליל וכתר. ויתכן להיות מגזרתו זר זהב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כה#יא|שמות כה יא]]}}. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף