הלכות גדולות/הספד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(מג"ת) אלין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא די לא למספד מן תמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא די לא למספד עכשיו שבטל תמיד מותר לספוד ולהתענות אפילו בשבת. והאי דעבדין קינה ויום שמועה בשבתא מהא מתניתא. (מו"ק כז.) אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל הספד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד (שם כח:) נשים במועד מענות אבל לא מטפחות רבי ישמעאל אומר הסמוכות למטה מטפחות בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה לא מקוננות נקבר המת לא מענות ולא מטפחות איזהו עינוי שכולן עונות כאחת קינה שאחת מדברת וכולן עונות אחריה שנאמר ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה אבל לע"ל מהו אומר בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה וגו' (שם כז:) אמר רבה בר רב הונא אין מועד בפני תלמידי חכמים וכ"ש חנוכה ופורים ה"מ בפניו אבל שלא בפניו לא איני והא רב כהנא ספדיה לרב זביד מנהרדעא שלא בפניו אמר רב פפי ההוא יום שמועה הוה דהתם כבפניו דמי. אמר עולא הספד על לב שנאמר על שדים סופדים טיפוח ביד קילוס ברגל. תנו רבנן המקלס לא יקלס לא במנעל ולא בסנדל מפני הסכנה. ינוקא עד בר כמה מיבעי למיספדי' כדתניא (שם כד:) רבי מאיר אומר משום רבי ישמעאל עניים בני שלש עשירים בני חמש ר' יהודה אומר משמו עניים בני חמש עשירים בני שש ובני זקנים כבני עניים. אמר גידול בר מנשי' אמר שמואל הלכה כר' יהודה. (שמחות פ"ג) והיכא דבר אוריין הוא ספדין ליה בשבחא דאורייתא בר אבהן ובר אוריין ספדין ליה בשבחא דנפשיה ודאבהתיה בר ואבהן ולאו בר אוריין ספדיין בשבחא דאבהתיה דתני באבל (פ' י"ב) מעשה ברבי חנינא בן תרדיון שיצא בנו לתרבות רעה תפסוהו ליסטים והרגוהו ונמצא תפוח לאחר שלשה ימים נתנוהו במכמרת במטה והכניסוהו לעיר והיו מקלסין לפניו בכבוד אביו אביו קרא עליו פסוק זה ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר וגו' ולא שמעתי לקול מורי וגו' כמעט הייתי בכל רע וגו' פירוש היה חוזר לתחלת המקרא אמו קראת עליו הפסוק הזה כעס לאביו בן כסיל וגו' אחותו קראת עליו פסוק זה ערב לאיש לחם שקר וגו'. ואסיר לאישתעויי קמי ערסא דשכבא מילי בר משבחי' דיליה דא"ר זריקא א"ר אמי אר"ש בן לקיש (ברכות ג:) אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת ואפילו דברי תורה וכ"ש מילי דעלמא ובית הקברות כבפני המת דמי אידי ואידי כי מרחק ארבע אמות שפיר דמי:
(פסק) (סנהדרין מו:) והיכא דמפקיד דלא למספד ליה יקרא דיליה הוא וקא מחיל על יקרים סבר תהוי לי כפרה. והיכא דלא פקיד שקלינן אוזיקא מיורשים דיליה ועבדינן דהספידא יקרא דשכבא היא דתניא (סנהדרין מז.) ר' נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתתו מת ולא נספד ולא נקבר או שהיתה חיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על מטתו זה הוא סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה אלמא כיון דאימעיט יקריה הויא ליה כפרה ש"מ יקרא דשיכבא הוא ואשכחן בקראי דהספידא יקרא דשיכבא הוא דכד אזלת אשת ירבעם בן נבט לגבי אחיה השילוט לשיולי עילוי ברא דהוה קציר אמר לה ואת קומי לכי לביתיה בבואה רגליך העיר ומת הילד וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואשכחן בחזקי' מלך יהודה דתנו רבנן (ב"ק יז.) וכבוד עשו לו במותו שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף דברי רבי יהודה אמר לו ר' נחמיה והלא לאחאב מלך ישראל עשו כן אלא שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה. (שבת קה:) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספידו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה איתיביה ר' חייא בר אבא לר' יוחנן ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים וגו' א"ל בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו. אמר רב יהודה כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס בהר מצפון להר געש מלמד שרגש עליהם הר להרגן משום דאיעצלו בהספדי'. ת"ר חכם שמת הכל קרוביו הכל קרוביו סלקא דעתך אלא הכל כקרוביו הכל חולצין עליו הכל קורעין עליו הכל מברין עליו ברחבה. אר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנא' נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. (נדרים לט:) תנא ביקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו א"ל אביי וכל מצות יש שיעור למתן שכרן אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום. א"ר אחא בר' חנינא כל המבקר אוח החולה נועל אחד מששים בצערו א"ל אביי לרבה ליעיילו שיתין ולוקמוה א"ל בעישורייתא דבי רבי ובבני גילו דתניא ר' אומר בת הניזונים מן האחים נוטלת עישור נכסים אמרו לו לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם ראשונה נוטלת עישור נכסים שניה במה ששיירה שלישית במה ששיירה וחוזרות וחולקות בשוה. רבי חלבו חלש נפק רב כהנא אכריז רבי חלבו באיש ר' חלבו באיש ליכא דקאתי (שם מ.) אמר ולא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חביריו לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו היה אמר לו ר' החייתני יצא רבי עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר כל [המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל] שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גרמא אלא אומר אין מבקש עליו רחמים שיחיה. רבא כי הוה חליש יומא קמא א"ל לשמעיה טרוק גלי דלא ליתרע מזלא למחר א"ל פוק אכריז בשוקא רבא חלש רבא חלש דרחים לי ליבעי עלי רחמי דשאני לי ליחדי לי וכתיב בנפל אויבך אל תשמח וגו' פן יראה ה' וגו'. אמר רב יהודה אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל וגו' ואין דל אלא חולה שנאמר מדלה יבצעני ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל ה' למענהו אם ביקר מה שכרו ה' ישמרהו ויחייהו ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מיסורין יאושר בארץ שיהו הכל מתכבדין בו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו רעים כנעמן שריפאו את צרעתו ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחלקו את מלכותו. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה. אמר רב שישא בריה דרב אידי לא ליסר איניש קצירה לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא [כי היכי דלא] ליסח דעתיה מרחמי תלת שעי קמייתא דרויח דעתיה בתרייתא תקיף חולשיה. א"ר אבין אמר רב מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. וא"ר אבין אמר רב מנין שהשכינה שורה למעלה ממטתו של חולה שנא' ה' יסעדנו. (נדרים מא.) א"ר (דף קמג) אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו אלא את כן מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו שנאמר רטפש בשרו מנוער וגו' כל משכבו הפכת בחליו. אמר רב יוסף לומר שאין משתכח תלמודו. רב יוסף חלש אייקר תלמודיה אהדריה אביי קמיה ובכל דוכתא היינו דאמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמעתא. רבי הוה גמיר תליסר אפי' הלכתא אגמריה לרבי חייא שבעה מינייהו סוף חלש רבי אהדר רבי חייא קמיה הנהו שבע דאגמריה שיתא אזדו הוה ההוא כובס דהוה שמע לרבי כי גריס להו אזל רבי חייא גמרינהו קמי ואתא אהדרינהו קמי' דרבי כי הוה חזי ליה רבי לההוא כובס א"ל אתה עשית אותי ואת חייא ואיכא דאמרי הכי הוה א"ל אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן גדול הנס שנעשה לחולה יתר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאלו התם אש של הדיוט הכל יכולין לכבותה של חולה אש של שמים מי יכול לכבותה. א"ר אלכסנדרי' א"ר חייא בר אבא ואמרי לה א"ר יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנאמר והיה כל מוצאי יהרגני רב אמר מהכא למשפטיך עמדו היום. רבא בר רב שילא אמרו ליה שכיב גברא מן גובהה רכיב גידורונא וקא אזיל מטא תיתורא איסתיוט שרייה כי קא שכיב קרא עליה למשפטיך עמדו היום. שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא עבר נהרא וטרקא גברא ומית קרא עליה למשפטיך עמדו היום. אמר שמואל אין מבקרין אלא מי שחלצתו חמה לאפוקי הא דתניא רבן יוסי בן פטרס אומר משום ר' אליעזר אין מבקרין לא חולי מעיים ולא מחושי ראש בשלמא חולי מעיים משום כיסופא אלא הנך מאי טעמא משום דרב יהודה דאמר רב יהודה דבורא קשי לעיני ומעלי לאישתא אמר רב אישתא אי לאו דפרונקא דמלאך המות הוא מעליא כחיזרא לדיקלי חד לתלתין יומין כתריאקא לגופא רב נחמן בר יצחק אמר לא היא ולא תריאקא. אמר רבה בר יונתן אמר רב יחיאל ערסן יפה לחולה מאי ערסן אמר רבי יוחנן דיסא דשערא עתיקאתא אמר אביי ובעיין בישולא כבשרא דתורא אמר ר' יוחאי בדורס אין מבקרין אותו ואין מזכירין שמו מאי טעמא אריא מפני שהוא כמעיין הנובע. (ברכות נד:) רב יהודה חלש על לגביה רב חנה בגדתאה ורבנן חזיוה דדלי ליה לעלמא אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא רמך בעפרא אמר להו פטרתון מאודויי והא בעי אודויי ושבוחי בי עשרה דהיו בי עשרה והא בעי איהו שבוחי דענה אמן בתרייהו והלכתא דעני אמן בתרייהו. (ברכות ה.) אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אם רואה שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בתורה תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן. ואמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאהו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי אם קבלן מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח.
(קדושין נז.) תנו רבנן שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע את ה' אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהן א' להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפגישה עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים. נחמיה העמסוני שימש את רבי עקיבא שנים ועשרים שנה. את אתים גם גמים ריבויין אך אכין רק רקין מיעוטין אמר ליה מה הדין דכתיב את ה' אלהיך אמר ליה אותו ואת תורתו. מיחייבין ישראל למיקם מן קמי חכם כי מאטי לארבע אמות דילהון שנאמר מפני שיבה תקום. ותניא (קדושין לג:) קימה שיש בה הידור זו ארבע אמות במה דברים אמורים ברבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק מלא עיניו. (שם ע"ב) א"ר אלעזר כל שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח ממנו ורכוב כמהלך דמי ומיחייב למיקם דתנן טמא עומד תחת האילן וטהור עובר טמא וכו' אמר רב נחמן בר כהן זאת אומרת רכוב כמהלך דמי וכן הלכה.
(שם לב:) תניא איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע (שם לג.) אמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה. (שם ע"ב) א"ר חזקיה א"ר חנינא בר' אבהו א"ר אבדימי דמן חיפה חכם עובר עומד לפניו ארבע אמות וכיון שעבר יושב אב ב"ד עובר עומד לפניו מלא עיניו וכיון שעבר יושב נשיא עובר עומד לפניו מלא עיניו ואינו רשאי לישב עד שישב במקומו שנא' והביטו אחרי משה עד בואו האהלה. (סדר עולם פ"כ וכ"א) אלו נביאים שנתנבאו לעולם קודם מתן תורה אדם הראשון ונח ושם ויפת ועבר עד שבא אברהם יצחק ויעקב משבא אברהם יצחק ויעקב בלעם ולבן אביו הוא היה בעור הם המושלים שנתנבאו על מואב ואיוב ואליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי אלו נתנבאו לאומות העולם עד שלא נתנה תורה לישראל וכשנתנה תורה לישראל פסקה רוח הקודש מן האומות שנאמר ונפלינו אני ועמך. ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה אלו נתנבאו במצרים משנתנה תורה לישראל משה ואהרן ואסיר ואלקנה ואביאסף אלו נתנבאו במדבר והיתה נבואת מצרים כבושה לתשע מאות שנה עד שבא יחזקאל בן בוזי ופרשה כשנכנסו לארץ יהושע ופנחס אלקנה ושמואל דוד וגד החוזה נתן הנביא ואסף והימן וידותון אחיה השילוני ושלמה ועדוא ועזריה בן עודד וחנני הרואה ויהוא בן חנני ואליהוא התשבי ומיכיהו בן ימלא אלישע בן שפט ויחזיאל בן זכריה בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף אליעזר בן דודיהו וזכריהו בן יהוידע אמוץ וישעיהו זכריהו המבין ועודד וירמיהו אוריה בן שמעיהו יחזקאל ודניאל הושע בן בארי עמוס מיכה המורשתי ועובדיה יונה בן אמיתי יואל בן פתואל נחום וחבקוק צפניה בן כושי חגי זכריה ומלאכי שבע נביאות שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה הנביאה ואסתר אלו שמונה וארבעים נביאים ושבע נביאות נתנבאו ונכתבו בכתובים. ויש נביאים כיוצאי מצרים שלא נכתבו כל נבואה שהיא לצורך דורות נכתבה לצורך שעה לא נכתבה נמצא בהן עשרה שנאמר בהם איש האלהים אלו הן משה ואלקנה שמואל ודוד שמעיה ועידוא אליהו ואלישע מיכה ואמוץ. משה ואהרן ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף נתנבאו במדבר יהושע כשנכנס לארץ פנחס בימי שפוט השופטים אלקנה שמואל בימי עלי גד החוזה ונתן ואסף והימן וידותון בימי דוד אחיה בימי שלמה שמעיה בימי רחבעם עדו בימי ירבעם עזריה בן עודד חנני הרואה בימי אסא יהוא בן חנני בימי בעשא אליהו ומיכיהו ועובדיה בימי אחאב אלישע ויחזיאל ואליעזר בימי יהושפט יונה בימי יהוא בן נמשי זכריהו בן יהוידע בימי יואש אמוץ בימי אמציה אחיו הושע ועמוס ישעיה זכריה המבין בימי עוזיהו מיכה המורשתי בימי יותם עודד יואל נחום וחבקוק בימי מנשה צפניה בן כושי וירמיה ואוריה בימי יאשיהו יחזקאל ודניאל בארץ כשדים חגי זכריה ומלאכי בשנת שתים לדריוש. שרה בימי אברהם מרים בימי משה דבורה בימי ברק חנה בימי עלי אביגיל בימי דוד חולדה בימי יאשיהו. אסתר בימי אחשורוש ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ומרדכי וחנמאל ושלום נתנבאו לצרך שעה שמואל וחנמאל נקראו רואים יחזקאל ודניאל נאמר בהן בני אדם. נבואת מצרים ואמר אליהם וגו' וימרו בי ואעש למען שמי וגו'.
(פסחים מ:) תנו רבנן מוללין את הקדירה בפסח והרוצה נותן את הקמח ואח"כ נותן את החומץ ויש אומרים נותן את החומץ ואח"כ נותן את הקמח. כד נפיל חומץ לקדירה מרתח לה לקידרה טפי וחלט ליה. רב פפי איקלע לבי ריש גלותא וכולי.
(פסחים מג.) תניא על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו דברי רבי אליעזר (יבמות כה:) החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה וכו' הא התיר היתירה ישאנה ומסקנא אמר רב חסדא ביחיד מומחה. (יבמות קכ.) אין מעידין אלא על פרצוף פנים והחוטם פדחת בלא פרצוף פנים ופרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם אמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קראה הכרת פניהם ענתה בם רבן גמליאל אומר לא יכנס אדם למרחץ עם אביו ועם רבו וחכמים אומרים אם רבו צריך לו מותר ויש אומרים אסור ר' יהושע אומר משום שירגילו ערוה זה עם זה דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם. (פסחים נא.) רוחצין שני אחים כאחד ואין רוחצין שני אחים כאחד בכבול מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שרחצו שניהם כאחד בכבול ולעזו עליהם בני המדינה לומר מימינו לא ראינו כך ונשמט הלל ויצא לבית החיצון ולא רצה לומר להם מותרין אתם משום מנהג. תניא עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו. (מדרש משלי פט"ז) פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס פלס זה מקרא ומאזני משפט אלו הדיינין לה' אלו הלכות מעשהו כל אבני כיס זה תלמוד שכל המקרא והמשנה והמדרש והתוספות והאגדות כלולין וכל עושיהן עומדין ליטול שכרן לע"ל. תניא רבי יוסי הגלילי אומר מושלין משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה וצוה המלך שיתן בתוכו פועלין עלה המלך לראש המגדל והיה רואה אותן והם אינן רואים אותו לעתותי ערב בא המלך וישב עליהם בדין ואמר המשרתים יבואו ויטלו שכרן נשתיירו בהן פועלין עצלין שלא נתעסקו בעסק המלך אמר המלך הללו מה עשו אמרו לו הללו היו מפנין בתים מלאים לתוך בתים ריקנין אמר להם וכי מה הנאה יש לי גזר ואמר אלו שהיו עושין מלאכה יטלו שכרן משלם ואלו שלא היו עושין מלאכה יצאו להריגה כך עתיד הקב"ה להיות יושב בדין ואומר מי שעסק בתורה ובמצות יבא ויטול שכרו שנא' איה סופר איה שוקל איה סופר אלו מלמדי תינוקות איה שוקל אלו שוקלין קלין וחמורים איה סופר את המגדלים אלו סופרי מדרש והלכות שבאין ונוטלין שכרן אומר להם הקב"ה לרשעים לשוא ולריק יגעתם כחכם אם לא עסקתם בתורה למה לא קיימתם מצות ואם לא קיימתם מצות למה לא עסקתם במעשים טובים אלא הייתם בעולמי ככלי ריקן שאין בו חפץ אין לי חפץ בכם יכול יפטרו להם בחנם ת"ל הן כלכם קדחי אש מאזרי זיקות לכו באור אשכם ובזיקות בערתם מידי היתה זאת לכם למעצבה תשכבון אבל הצדיקים מה נאמר בהן מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו (תו"כ בחקתי פ"ב) אם לא תשמע למדרש חכמים או יכול למה שכתוב בתורה כשהוא אומר ולא תעשו את כל המצות האלה הא מה אני מקיים אם לא תשמעו למדרש חכמים אם לא תשמעו מה ת"ל לי זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו וכן הוא אומר הוא היה גבור ציד לפני ה' שאין ת"ל לפני ה' ומה ת"ל לפני ה' שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו וכן הוא אומר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד שאין ת"ל מאוד מה ת"ל מאוד אלא שהיו יודעין את ריבונין ומתכוונין למרוד בו ולא תעשו את כל המצות וכי יש לך אדם שאינו למוד אבל עושה ת"ל ולא תעשו הא כל שאינו למוד אינו עושה או יש לך אדם שאינו למוד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים ת"ל אם בחקתי תמאסו הא כל אדם שאינו למוד ואינו עושה סוף שהוא מואס באחרים או יש לך שאינו למוד ואינו עושה ומואס באחרים אבל אינו שונא חכמים ת"ל ואם את משפטי תגעל נפשכם או יש לך אדם שאינו למוד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים אבל מניח את אחרים לעשות ת"ל לבלתי עשות הא כל אדם ששונא את החכמים סוף אין מניח את אחרים לעשות או יש לך אדם שיש בו כל המדות הללו אבל מודה במצות שנתנו מהר סיני ת"ל את כל המצות הא כל אדם שיש בו כל המדות הללו אבל אינו כופר בעיקר. (פאה פ"ח) מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היו לו מאתים חסר דינר אפי' אלף נותנין לו כאחד הרי זה יטול היו ממושכנין לכתובת אשה ולבעל חוב הרי זה יטול ואין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו. מי שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהן הרי זה לא יטול כל שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות כל שצריך ליטול ואינו נוטל אינו נפטר מן העולם עד שיפרנס אחרים.
(כתובות סח.) תנו רבנן המסמא את עינו והמצבה את כריסו והמקפה את שוקיו בשביל להתפרנס אין נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך. (שקלים פ"ו) שלש עשר שופרות שלשה עשר שלחנות שלש עשרה השתחויות היו שם ארבע בצפון וארבע בדרום שלש במזרח ושתים במערב של בית רבן גמליאל ושל בית חנניה סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשרה והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם ארון גנוז. ומעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה ובא ואמר לחברו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו ביחוד ששם ארון גנוז. (יומא נד.) תנא דבי שמואל שני כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים ונשמטה קרדומו של אחד מהם ונפלה לאותו מקום ויצאת אש ואכלתהו. פירוש שופרות הללו תיבות שהיו עושין שם תרומת הלשכה והיה צר מלמעלה ורחב מלמטה מפני הרמאין שהיו משליכין שם כדי שלא יטלו משם. חמשה חומשי תורה ספר בראשית וחומש שני וספר כהנים וחומש הפקודים ומשנה תורה. שמונה נביאים הן יהושע שופטים שמואל מלכים ירמיה יחזקאל ישעיה שנים עשר. אחד עשר כתובים רות ספר תהלים ואיוב משלי קהלת שיר השירים קינות דניאל מגלת אסתר עזרא דברי הימים. ששה סדרי משנה סדר זרעים סדר מועד סדר נשים סדר נזיקין סדר קדשים סדר טהרות וששה סדרי תוספות ותשעה דבורים. תורת כהנים וארבעה מדרש סופרים ספרא וספרי שהן ארבעה ספרי ואלו הן בראשית רבה ומכילתא דואלה שמות וספר וידבר ואלה הדברים וכולהו פירושם בתורת כהנים וחיצונות וקטנות אין מספר הלכות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלין וחמורין גזרות שוות תקופות וגימטריא דבר (דף קמד) גדול ודבר קטן. (מגילה ב:) מנצפ"ך צופים אמרום וחמש אותיות כפולות הן. שבעה עונשין בתורה ואלו הן סקילה שרפה הרג וחנק כרת מיתה מלקות שמונה עשר בסקילה הבא על אשת אם ועל אשת אב ועל הכלה הבא על הזכר ועל הבהמה ואשה המביאה את הבהמה עליה המגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני ומחלל את השבת והמקלל אביו ואמו והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה. תשע בשרפה הבא על אשה ובתה ובת כהן ויש בכלל אשה ובתה הבא על בתו ועל בת בתו ועל בת בנו ועל בת אשתו ועל בת בתה ועל בת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו. שתים בסייף רוצח ואנשי עיר הנדחת. שמונה בחנק מכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל זקן וממרא ע"פ ב"ד ומתנבא בשם ע"ז הבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה. הוי זהיר ללמוד תורה שאינה ירושה וכרות לברית למוד להיות מקבל עליך דברי תורה בצער שיש הבטחה ויש אמת אשריך וטוב לך הלמדים לפני חכמים כולה בסנהדרין. עשרים ושלש בכרת ומאתים ושבעים ושבעה לאוין במלקות ומאתים מצות עשה וששים וחמשה פרשיות חוקים ומשפטים המסורין לציבור.
(ב"ב ח:) תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה נגבית בשנים שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים מתחלקת בשלשה מפני שהוא כדיני ממונות תמחוי נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה מפני שחילוקו וגיבויו שוה תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת תמחוי לעניי עולם קופה לעניי העיר ורשאין בני העיר להתנות על השערים ועל המדות ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצותם. (שם ט.) הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי דכל דעביד ביומא דחבריה מקרעו להו למשכיה עבד חד מינייהו ביומא דחבריה קרעינהו למשכיה אתא לקמיה דרבא חייבינהו לשלומי. איתיביה רב יימר בר שלמי' לרבא והא תניא ולהסיע על קיצותן לא אהדר ליה ולא מידי אמר רב פפא שפיר עבד דלא אהדר ליה הני מילי היכא דליכא אדם חשוב אבל איכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו.
(ב"ב שם) ת"ר אין מחשבין עם גבאי צדקה שנא' ולא יחשבו את האנשים. (אהלות פ"א) מאתים וארבעים ושמונה איברין שבאדם שלשים בפרסות הרגל שהן ששה בכל אצבע עשרה בקורצל שנים בשוק חמשה בארכובה אחד בירך שלשה בקתלי אחת עשרה צלעות שלשים בפרסת היד שהן ששה בכל אצבע שני בקנה שנים במרפק אחד בזרוע ארבעה בכתף מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה. שמונה עשרה חוליות בשדרה תשעה בראש שמונה בצואר ששה במפתחי הלב חמשה בנקובה כל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאהל אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי אין עליהן בשר כראוי מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין כאהל. המלקט עצמות המשמר עצמות והמוליכן ממקום למקום פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ואם רוצה להחמיר על עצמו לא יחמיר מפני כבוד עצמות ר' יוחנן בן נורי אומר ירחיק ארבע אמות ויקרא ר' שמעון בן עזריה אומר אם היו אחרים עמו בספינה מסלקן לצד אחד וקורא ר' יצחק אומר של אחרים חייב של קרובים פטור רבי שמעון אומר בשבת חייב ובחול פטור רבי נתן אומר אם יש עמו חבילה פטור מפני שזיקת שמירתו עליו ולא זיקת החבילה. אין מוציאין אמת המים לבית הקברות ולא יעשה אדם שם שביל ולא ירעה בהמתו שם ולא יעשה אותו קפנדריא ולא ילקט משם עצים ועשבים ואם ליקטן אסור בהנייה ואם בשביל הניית עצמו מלקטן ושורפן במקומן. כל הנחלות עוברות ממקום למקום ואינן נעקרות ונעקרות ממשפחה למשפחה. קבר אין עובר ממקום למקום ואין נעקר ממשפחה למשפחה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |