הגדה של פסח (אחרית לשלום)/מגיד/ונצעק אל ה'
הגדה של פסח || הגדה של פסח (אחרית לשלום) 
וירעו אותנו המצרים • ויוציאנו ה' 
 |
|
וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹלֵנוּ כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:
וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:
וְאֶת עֲמָלֵנוּ אֵלּוּ הַבָּנִים כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן:
וְאֶת לַחֲצֵנוּ זֶה הַדְּחַק כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם:
וישמע ה' אל קולנו כמו שנאמר וישמע וגו' ויזכור וגו'. תכונת איש הנענה שיש לו צרות כפולות מרוב צערו וכאבו אין בכחו לסדר יפה פרטי צרותיו כראוי, יען כי חפץ להגיד כולם וממהר להזכירם זה אחר זה, וכל דבריו אין מובנים רק שופך שיחו כמשפך במי דמעות והשומע מתבונן כי צר לו ומשתדל לחקור על כל פרטי צרותיו מה המה, ע"ד שנאמר 'אשפוך לפניו שיחי' בקול בוכים כשפיכת מים, ובזה עצמו 'צרתי לפניו אגיד' מתבונן כי צר לי.
זהו שמדייק בעל הגדה במליצת המקרא 'ונצעק אל ה' וירא את ענינו' שהיה ראוי לומר 'וישמע ענינו' דמה ענין ראיה לצעקה, לכן מבאר 'ונצעק כמה שנאמר וישמע ה' את קולנו' דהיתה הצעקה בשפיכת שיחי שלא נשמע פרטי הדברים רק קול השפיכה, רק בהיותו 'אלקים' 'וישמע' הבין 'את נאקתם ויזכור בריתו' וזהו 'וירא את ענינו' ראיית התבוננות:
וזהו באיכה 'שפכי כמים לבך נוכח פני ה דמובנים הפשטי להתפלל לפניו ראוי לומר 'נוכח אזני ה, והכוונה דהמקונן מכיר אשר מרבוי הצרות אין בכחם לסדר תפלתם כראוי, לכן מייעצם 'שפכי כמים לבך' בתכונת שפיכה הבלתי ניכרת בדיבור, עכ"ז יהיה התועלת 'נוכח פני ה, שהוא כביכול יפה להתבונן פרטי הצרות מה המה:
זו פרישת דרך ארץ שנאמר וירא וגו' וידע אלקים. זווגו של הקב"ה המה ישראל ע"ד שנאמר רעיתי תמתי, לכן בפרישת דרך ארץ של ישראל נעשה הרגש באתדל"ע בזווג העליון, זהו 'וידע אלקים' ידיעת הרגשה מפרישות דרך ארץ.
ויתכן עוד דלכן בחר המן לאבד את ישראל בחדש שנים עשר הוא חודש אדר, דאיתא במסכתא ב"ב ובספרי הטבע דבאותו חדש אין התקרבות הזווג בין היונים, לכן חשב דגם בזווג עליון עם ישראל שנקראו יונה אין התקרבות בחדש זה. ויתכן דלכן אמרו חז"ל, אמר הקב"ה שמי שנכתב בקדושה ימחה בסוטה בשביל לעשות שלום בין איש לאשתו, לפי דפרישות דרך ארץ עושה רושם בזיווג עליון: